היום (ה׳), יתקיים בבית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ דיון בעתירה שהגישו הוריו של איאד-אל חלאק בהרכב של שלושה שופטים – מינץ, כבוב ורונן. העתירה, שהוגדרה דחופה והוגשה בשיתוף מרכז עדאלה ומרכז מיזאן, יוצאת נגד ההחלטה של מח״ש והמחלקה הפלילית בפרקליטות לא להגיש ערעור על הזיכוי של שוטר משמר הגבול שירה באל-חלאק בעיר העתיקה במאי 2020.
אל-חלאק, צעיר פלסטיני בן 32 הנמצא על הרצף האוטיסטי מוגדר ״בתפקוד נמוך״, נורה למוות במאי 2020 על ידי שוטר מג״ב בעיר העתיקה. השוטר, ששמו אסור בפרסום, חשד שאל-חלאק הוא מחבל חמוש, בעוד הוא היה בדרכו למוסד חינוך מיוחד שבו למד. על פי כתב האישום, שוטר אחר בכוח הודיע בקשר על חדש שיש מחבל במרחב העיר העתיקה ופתח במרדף אחרי אל-חלאק.
אל-חלאק נמלט לאחר שמפקד הכוח ירה לעברו שני כדורים, שבשלב זה עוד לא פגעו בו. במנוסתו הגיע אל חלאק לחדר אשפה סמוך לשער האריות, שם ירה בו השוטר הזוטר ופגע בבטנו. בעדותו טען השוטר היורה כי היה בטוח שמדובר במחבל שעומד לרצוח אישה שנכחה במקום. האישה שנכחה בחדר האשפה בעת הירי, ורדה אבו-חדיד, הייתה המדריכה של אל-חלאק במוסד לחינוך מיוחד שבו למד. בעדותה סיפרה שניסתה להגן עליו והדגישה שצעקה לשוטרים שמדובר באדם בעל צרכים מיוחדים, אולם לטענתה הם התעלמו מקריאותיה.
במשך שלוש שנים התנהל המשפט נגד השוטר היורה, שהואשם בסעיף של המתה בקלות דעת. ביולי האחרון שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה מרים לומפ, זיכתה את השוטר מהאישום וקיבלה את טענתו כי פעל מתוך הגנה עצמית מדומה ״בשל טעות במצב הדברים״. מרים לומפ מגיעה מרקע דתי, מונתה בתקופת איילת שקד ואפי נווה, ונחשבת לשופטת שמרנית.
בהכרעת הדין קבעה לומפ שהשוטר היורה "טעה טעות כנה כי לפניו מחבל חמוש", וכי "הוא לא ידע שאיאד אדם תמים בעל צרכים מיוחדים". אחרי הזיכוי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומפקד מג״ב, ניצב אמיר כהן, בירכו על ההחלטה. שנה לפני כן, כאשר היה באופוזיציה, הקפיד בן גביר להגיע לדיונים במשפט השוטר היורה, ובאחד מהם התעמת עם אמא של איאד אל חלאק עד ששוטרים נאלצו להפריד ביניהם.
שוטרים בלי חוק
העותרים דורשים משופטי בג״ץ לקבוע שהחלטת מח״ש והפרקליטות שלא לערער על זיכוי השוטר שירה באל-חלאק היא בלתי סבירה באורח קיצוני.
במשטרה ובמח"ש טענו לאורך החקירה שאין תיעוד של הירי ושכל המצלמות באזור נבדקו. אולם לאחר הגשת כתב האישום הוצגו בבית המשפט סרטונים ממצלמות "מבט 2000", מערכת של מאות מצלמות החולשות על העיר העתיקה בירושלים, בהם נראה בבירור המרדף אחר אל-חלאק.
החלטת הזיכוי מעגנת נורמות מקלות כלפי שוטרים. אם בג״ץ לא יפעל הדבר יביא לביטול כל אפשרות ששוטרים יישאו באחריות פלילית על הרג פלסטינים
גם הירי עצמו, שהתבצע על אדם לא חמוש בתוך חדר אשפה, אמור היה להיות מתועד. חדר האשפה מופעל על ידי על ידי חברת ניקיון ומותקנות בו מצלמות פרטיות, אלא שלטענת המשטרה ומח"ש המצלמות לא פעלו ביום האירוע. הדבר התברר רק עם תחילת החקירה, בה נטען כי בעיר הנפיצה והמצולמת ביותר בעולם המצלמות הספציפיות שיכלו לספק תיעוד לירי באל-חלאק לא פעלו באופן חריג באותו היום. התיעוד היחיד שהוצג בבית המשפט היה רק של כניסתו של אל-חאלק לעיר העתיקה והמרדף אחריו עד שנמלט לחדר האשפה.
לכל אורך הדיונים השוטר המואשם הגיע עם כיסוי על פניו, בראיון ב״ישראל היום״ נשאל היורה האם הוא חושב על איאד אל חלאק והשיב: "האירוע כל הזמן צף לנגד עיניי, אבל אני מנסה לא לחשוב עליו. זה עושה לי רע". השוטר היורה המשיך כל העת לשרת במג״ב ואף המשיך למסלול פיקודי.
עוד קורבן של אלימות משטרתית, וגזענות
במותו הצטרף אל-חלאק לרשימת קורבנות האלימות המשטרתית יחד עם סלמון טקה שנורה למוות על ידי שוטר ב-2019 והמקרה הצית מחאות ענק של קהילת יוצאי אתיופיה בארץ. הדיון בהכרעת הדין של השוטר שירה בטקה יתקיים בשבוע הבא, ה-2 באפריל. שנה לאחר מכן, ב-2020, לאחר מותו של אל-חלאק שלטים עם תמונתו והכיתוב ״צדק לאיאד״, נפוצו בהפגנות בלפור בקיץ של אותה שנה.
ברחוב הפלסטיני היו שהשוו את הרג אל-חלאק למקרה של ג'ורג פלויד שנהרג לאחר ששוטר חנק אותו למוות בארצות הברית. הציור המפורסם של איאד מחזיק עציץ הפך לגרפיטי נפוץ ברחוב הפלסטיני יחד עם הכיתוב באנגלית Not only Floyd Iyad Hallaq Too.
במרכז העתירה ניצבות ההשלכות הנורמטיביות הקשות שייווצרו מהימנעות התביעה לערער על הכרעת הדין. לטענת העותרים, החלטת הזיכוי מעגנת נורמות מקלות כלפי שוטרים, שדה-פקטו הופכים מוחרגים משלטון החוק. אם לא יפעל בג״ץ הדבר יביא לביטול מוחלט של כל אפשרות ששוטרים יישאו באחריות פלילית על הרג פלסטינים.
הכרעת הדין, כפי שמפרטת העתירה, מרחיבה באופן דרסטי ובלתי סביר את סייג ההגנה העצמית בדין הפלילי. בכך, בית המשפט מכשיר באופן ספציפי מעשי הרג בידי שוטרים, וזאת בהסתמך על "תחושות הסכנה" הסובייקטיביות שלהם. הישענות בית המשפט על כך שהאירוע בו הרג השוטר את איאד אל-חלאק התרחש בעיר העתיקה בירושלים, ״סמוך לאחר חודש הרמדאן וחג השבועות״, כדברי בית המשפט, ״בזמן ובמקום המועד לפורענות״, מעידים על מתן לגיטימציה להטיות הגזעניות מן הסוג שהובילו לזיהוי המנוח חסר האונים כמרצח שמהווה סכנה אך ורק בגלל מוצאו.