״האבנים האלו היו הבית שלי, אבל אנחנו נשקם את זה ונבנה את הקהילה מחדש״, אומר רשאד אל-טל כשהוא עומד על הריסות ביתו בח'ירבת זנוטה, הכפר בו נולד. בבית הזה גם גידל את ששת ילדיו, עד נובמבר האחרון שנאלצו הוא ובני משפחתו להימלט בעקבות אלימות של מתנחלים.
אל-טל לא לבד. בראשון בנובמבר קהילת ח'ירבת זנוטה כולה, על 300 תושביה ועדרי הצאן שלה, נמלטה מהכפר לאחר 23 ימים של אלימות מתנחלים. מאז ה-7 באוקטובר ועד אפריל גורשו 18 קהילות פלסטיניות בעקבות אלימות מתנחלים.
בעקבות עתירה לבג״ץ שהגישו תושבי הכפר, שופטי העליון מתחו ביקורת חריפה על צה״ל שלא מאבטח את התושבים ועל המשטרה שמתעלמת מפניותיהם ולא אוכפת החוק נגד מתנחלים עבריינים. ביום רביעי החליטו התושבים לחזור לח׳ירבת זנוטה והם ופעילים שסייעו להם, ראו לראשונה מה נותר מהכפר.
״זה יום שמח וכואב. השמחה היא החזרה הביתה, אבל הכאב הוא ממה שהמתנחלים עשו לבתים ולכפר שלנו. את הדמעות אני עדיין לא מצליח להוציא, אבל אני מרגיש אותן בפנים״, אומר אל-טל.
״המתנחלים תקפו את כולם, גם ילדים קטנים. הם אמרו לנו ׳או שתעזבו את הבתים שלכם, או שנהרוג אתכם בלילה׳״
ההתעמרות בקהילות הרועים הפלסטיניות בשטחי C מתקיימת כבר שנים, בהן ירדה אוכלוסיית הרועים הפלסטינים בצורה חדה. בגלגולה הנוכחי מככבות בה ״החוות החקלאיות״ – שם מכובס לדור החדש של המאחזים הלא חוקיים. באמצעותן צעירים משיחיים משתלטים על שטחי המרעה של רועי הצאן הפלסטינים. לבסוף, תוך אלימות פיזית ולאחר הטרדות מתמשכות הקהילות נאלצות לברוח.
״גם לפני ה-7 באוקטובר סבלנו מאוד. המתנחלים צמצמו את השטחים שהם הרשו לנו להגיע אליהם עם הכבשים ולא נתנו לנו להסתובב באדמות שלנו, אבל אחרי ה-7 באוקטובר המצב החריף, והם רק נהיו אלימים יותר״, אומר אל-טל.
״תעזבו או שנהרוג אתכם״
״ב-10 באוקטובר הם התחילו להופיע בקבוצות ולתקוף אותנו באלימות. הם היו באים כמה פעמים ביום ואפילו פולשים לכפר בלילה״, הוא משחזר. בזמן שכוחות הביטחון עסקו מסביב לשעון במלחמה, נותרו הקהילות ללא כל הגנה מפני אלימות המתנחלים, שמצדם ידעו זאת היטב וראו בכך שעת כושר.
״ככל שהזמן עבר הגיעו בקבוצות גדולות יותר, השמידו מקורות מים ועצים. אף אחד לא הגן עלינו – לא הצבא עזר לנו ולא המשטרה. פעילים (פעילי שמאל ישראלים וזרים – א״ר) לא היו בגלל המלחמה. המתנחלים תקפו את כולם, גם ילדים קטנים. הם אמרו לנו ׳או שתעזבו את הבתים שלכם, או שנהרוג אתכם בלילה׳. הבנו שאנחנו חייבים לעזוב״.
מבצע החזרה הביתה של תושבי ח'ירבת זנוטה תוכנן היטב. ביום רביעי בשעה שמונה בבוקר נפגשו 20 פעילים בכפר סוסיא הסמוך והתארגנו בשיירת רכבים על מנת לנסוע למקום בו עמד בעבר הכפר והיום נותרו רק הריסות. חזרתם של התושבים הייתה מתואמת עם כוחות הביטחון, אבל מלבד ניידת אחת שנסעה באזור בשעות הבוקר – לא הגיעה השמירה שהובטחה לתושבים.
״אין פה אמון במשטרה ובצבא שישמרו על התושבים מהמתנחלים. כרגע נוכחות של פעילים יהודים בשטח היא ההגנה הכי טובה״
לפני שהספיקו הפעילים לצאת לדרך, רכב ובו שני מתנחלים חסם את היציאה מהכפר ומנע את עזיבתם. במשך חצי שעה ניסו שוטרים וחיילים שהיו במקום לשכנע את המתנחלים לפתוח את הציר, אבל רק אחרי 30 דקות ארוכות יצאה השיירה. כשהגיעו לכפר הם היו לבדם, והתושבים טרם חזרו לאדמותיהם.
״הם מחכים לראות שיהיו פעילים, ורק אז הם יגיעו״, הסביר עמיאל ורדי, אחד הפעילים. ״אין פה אמון במשטרה ובצבא שישמרו על התושבים מהמתנחלים. כרגע נוכחות של פעילים יהודים בשטח היא ההגנה הכי טובה, אבל אין ספק שלאורך זמן יהיה קשה לאייש את המקום 24/7 כמו שאנחנו מתכננים לעשות בשבועות הקרובים״.
״לא נעזוב יותר״
הכניסה לח'רבת זנוטה ממוקמת מטרים בודדים מכביש 60, וכבר משם ניתן להבחין בהריסות הכפר העתיק. בולט בעיקר בית הספר שנבנה בו על ידי האו״ם, והושמד לחלוטין על ידי בולדוזרים של המתנחלים.
בשעות הראשונות הגיעו רק הגברים. בקצב איטי, ועם חשש מהול בשמחה ובעצב. קורת גג אחת לא נותרה עומדת. מסע ההרס היה יסודי. לצד הריסות בתים, קירות שבורים, תקרות מפורקות, וניסיון לחסימת בארות מים, נחסמו גם דרכי גישה ועצים רבים נכרתו. לעצים הבודדים שלא נכרתו, הוזרק רעל. הנשים והילדים המתינו עד שמשהו מתחושת הביטחון שנעלמה יתחיל לחזור. בהמשך הגיעו הרועים עם עדרי הצאן ששעטו היישר אל בארות המים.
״החלק הקשה היה שממקום מגורנו החדש יכולנו לראות את המתנחלים משמידים את הבתים שלנו״
דריס אבדול עזיז בן ה-13 היה הנער היחיד שהצטרף למבוגרים. הוא הסתובב בכיתה ההרוסה בה למד, התבונן בספרים זרוקים בין ההריסות. ״גרתי פה חמש שנים. קשה מאוד לראות מה שהם עשו פה״. כשנשאל אם הוא מפחד לחזור טען בתוקף שלא, אבל הפחד ניכר בעיניו. ״אני אשאר לישון פה הלילה עם כל המבוגרים,לאט לאט כולם יחזרו״.
לא כל התושבים היו שותפים לאופטימיות שליוותה את החזרה לכפר. אחמד אל-בטטה בניגוד לרבים אחרים לא חייך. בנובמבר נמלט לכפר הסמוך ואחרי עשרה חודשים מחוץ לבית היה לו קשה לשמוח. ״החלק הקשה היה שממקום מגורנו החדש יכולנו לראות את המתנחלים משמידים את הבתים שלנו״, הוא אומר. ״עשרה חודשים לא היינו פה, ולא ידענו מתי ואיך נחזור. הרסו לנו את הבתים, את העצים ואת הדירים, ואנחנו ישנים על האדמה תחת כיפת השמים. כואב לי לראות את ההרס, אבל עם הזמן נבין איך נשקם את המקום הזה. אנחנו לא נעזוב יותר״.
בערב כבר החלו האיומים
מהכפר ניתן לראות את חוות מיתרים הידועה בתור ״החווה של ינון״. לפני שלוש שנים בנה ינון לוי את החווה על גבעה סמוכה לח׳ירבת זנוטה ומאז חייהם של תושבי הכפר השתנו. לוי, שלאחרונה האיחוד האירופי וממשלת ארה״ב הטילו עליו סנקציות בעקבות התעמרותו בפלסטינים מתואר על ידי התושבים כגורם המרכזי לעזיבתם. חרף הסנקציות, לוי לא חדל לרגע ממעשיו, שהמשיכו מיד עם שובם של תושבי ח׳סירבת זנוטה אל הכפר.
לאורך כל היום נשמעו ונראו רחפנים שלו חגים מעל הכפר. בעזרתם נוהגים המתנחלים להבריח את עדרי הכבשים ועל הדרך גם מזכירים לתושבים ״מי בעל הבית״. ״הם נוסעים בטרקטורונים ומבריחים את הצאן, נכנסים לאדמות, מאיימים ותוקפים״, אומר אל-בטטה.
״לא היה ליווי צבאי בשום שלב״, מספר אחד הפעילים. לדבריו כבר ברביעי בערב הגיעו מתנחלים לכפר
כאמור בג״ץ מתח ביקורת על המשטרה והצבא ודרש הסבר מדוע אינם מטפלים בתלונות על אלימות מתנחלים. אולם מלבד זאת לא ננקטו צעדים המחייבים את המדינה לספק לתושבים הפלסטינים הגנה מפני המתנחלים, שמצידה דוחה את מועד הגשת ההסברים לבג״ץ כבר ארבעה חודשים. בפועל היו אלו הפעילים שהגנו בגופם על תושבי ח׳ירבת זנוטה מפני אלימות המתנחלים.
״לא היה ליווי צבאי בשום שלב. היה סיבוב אחד של המשטרה בבוקר, ועוד ניידת שהגיעה בערב״, מספר אחד הפעילים. לדבריו כבר ברביעי בערב, יום בו עלו אל הקרקע לראשונה מאז הגירוש, הגיעו מתנחלים לכפר. ״הם היו ארבעה, גירשו את העדר של המשפחה ואיימו שיבואו בלילה להרוג אותם אם לא יעזבו. היום (חמישי – א״ר) בבוקר מתנחלים רעו באדמות פרטיות של הכפר. כשהתקשרנו למשטרה הם הלכו. השוטר לא הסכים להגיע ורק אמר שנגיש תלונה בתחנה״.
עורכת הדין קמר משרקי אסעד המייצגת את התושבים גם היא תולה את תקוותיה בנוכחות הפעילים. ״אני לא אופטימית שהם לא יותקפו שוב. אנחנו מקווים שהמשטרה תקשיב לבית המשפט ותעמיד איש קשר או קו טלפוני עבור התושבים, כי ברור שמוקד 100 הוא לא הפתרון. אנחנו מקווים שח'רבת זנוטה היא הסנונית שבעקבותיה קהילות רבות יחזרו לאדמתן״.
״אני חייב להגיד תודה לכל הפעילים שהגיעו היום, שבזכותם הצלחנו לחזור לכפר שלנו. הם הבטחון שלנו״, אמר ראש הכפר פאיז אל-טל. ״החזרה הביתה היא לא דבר פשוט, אפילו מפחיד, אבל אנחנו לעולם לא נעזוב את הבית שלנו שוב, גם אם יתקפו אותנו באלימות״.