האם הישיבה של מובילי המאבק האתיופי עם נציגי המשטרה פוצצה באמצע על ידי הפעילים, או התקיימה עד הסוף ואף הניבה הבנות?
לשאלה הזאת יש שלוש תשובות שונות, ויחד הן חושפות פער עמוק בין חלק מהמובילים למערכת, ואי הסכמה חריפה גם בתוך הקבוצה שהגיעה לייצג את המאבק.
אורית סבהט, גנטו מנגיסטו, ענבר בוגלה ומולאטו אררו עזבו את הפגישה, שנערכה הבוקר בין ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, גילה גזיאל, למובילי המאבק של יוצאי אתיופיה, פחות משעתיים לאחר שהתחילה. הם הגדירו אותה כישלון והודיעו על ארגון מפגן נוסף של יוצאי אתיופיה.
הארבעה עזבו את החדר, לדבריהם, לאחר שהרגישו כי השיחה נסובה על "השתלבות העדה" בפרויקטים שונים, והתייחסות אליהם כאל "אחרים", במקום על הדרישות שביקשו ליישם בשטח. לדבריהם, "השוטרים סרבו לשתף פעולה והרוח שבה הדברים התנהלו היתה זלזול והתנשאות כלפי מובילי המחאה". הם טענו כי לא קיבלו תשובות לדרישתם לקבל את פרטי החקירה בנוגע לתיק יוסף סלמסה, שעליו טרם נמסרה תשובה רצינית למשפחה, וכן ציפו לקבל עדכון בדבר הגשת כתב אישום נגד השוטרים שהיכו את החייל דמאס פקדה. בנוסף, לא נענתה תביעתם להסבר על ההיערכות "חסרת הפרופורציות", לדבריהם, של המשטרה להפגנה ביום ראשון.
זמן קצר לאחר מכן נמסר מדוברות המשטרה שהפגישה עדיין בעיצומה, שגזיאל יושבת כעת עם מנהיגי המאבק, פגישה שבסיומה תצא הודעה רשמית לעיתונות.
בשעה ארבע יצאה ההודעה: "בהמשך לפניות כתבים ובניגוד לפרסומים כי המפגש המשותף עם בני העדה האתיופית פוצץ, אנו שבים ומדגישים כי ברגעים אלה ממשיך המפגש השלישי במספר בראשות ראש אגף משאבי אנוש ניצב גילה גזיאל, שבו יושבים צוותי העבודה המשותפים שהוקמו כדי לייצר פתרונות בשיתוף הקהילה. הליך הדיאלוג עם הקהילה האתיופית עודנו מתקיים עם קבוצה גדולה של נציגי העדה ומספר רב של גורמי משטרה. מדובר בהליך עמוק מורכב והמשטרה משקיעה את כל מרצה בקיום שיח פתוח ואפקטיבי, אשר יקדם את הנושא החשוב שבגינו החל. מצער כי ארבעה ממובילי ההפגנה אשר הגיעו לראשונה לשיחות בחרו לעזוב את השיחות בעיצומן ולהפיץ הכפשות חסרות שחר על ההליך".
בפגישה נשארו, מצד מובילי המאבק, פעילים מקרב המפגינים, נציגי עמותת טבקה לצדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, ח"כ לשעבר פנינה תמנו-שטה ומהרטה ברוך, סגנית ראש עיריית תל אביב.
"חלק מהחבר'ה יצאו", מספרת ברוך, "אבל נשארה קבוצה די גדולה שישבה עם קציני המשטרה בניסיון לחפש פתרונות. ישבנו שם כמה שעות ויש כמה כיוונים טובים. מובן שזה לא זבנג וגמרנו, אי אפשר להגיד מחר בבוקר 'הנה הפתרונות', אבל יש נכונות. אני באופן אישי כמובן לא מסתפקת בנכונות הזו ואדאג שהם יבצעו את מה שהם מבטיחים ויפרטו את הנכונות למעשים".
ברוך אומרת שהוקמו כמה צוותי עבודה קבועים שיעבדו יחדיו, בתחומים כמו גיוס שוטרים יוצאי אתיופיה, יחסי הקהילה והמשטרה וכן צוות שידאג לעניינים המשפטיים ולתיקים הקיימים. לדבריה, במחלקת צעירים של המשטרה יש נכונות לפתוח ולבדוק חלק מהתיקים הללו, ומדובר בהישג בלתי מבוטל. היא אומרת שנמסר להם שהמפכ"ל יהיה מוכן להיפגש עם משפחת סלמסה, בהמשך לבקשתם לפתוח את תיק החקירה לגבי מותו, וכן לבחון שוב את הטיפול בקצין שצולם מכה חייל.
לדברי ברוך, פגישה נוספת תתקיים ביום שלישי הבא. ואולם, היא מציינת שהמשך המגעים אינו סותר את עצרת ההזדהות המדוברת. "ומצד שני", היא אומרת, "צריך לזכור שבסוף צריך לשבת עם המשטרה, משרד ראש הממשלה, ולבקש את מה שאנחנו רוצים. ההישג של ההפגנה הוא שבאמת מקשיבים לנו עכשיו, אבל האתגר הכי גדול הוא לקחת את ההקשבה ולפרוט אותה לתוכניות ולמעשים. אסור להשלות את האנשים והמפגינים והצעירים שהכל הולך להיפתר, זה תהליך".
עמדה אחרת לגמרי עולה בשיחה עם אחד הפעילים שקשור לקבוצה שעזבת את השיחות באמצע, ושם נחשף חוסר הסכמה בין הגורמים שהגיעו מטעם הנהגת המאבק. "הארגונים שישבו שם, זה לא האנשים שלצדנו", הוא אומר, "זה אנחנו מולם. הם חלק מהממסד. הם נפגשו עם המפכ"ל ביום חמישי עוד לפני ההפגנה, לנסות להרגיע את הרוחות – אותנו. אנשים יצאו להפגין גם בגלל אותה הפגישה. נגד השיטה, שגופים שממומנים על ידי משרדי הממשלה, שהמשאבים שלהם מגיעים משם, באים ומייצגים את הקהילה, אף על פי שהם חלק מהדיכוי. מבחינתנו, זה כאילו שהמפכ"ל ייפגש עם המפכ"ל, ואנחנו מתחילים להבין שיש פה תרמית.
"זה גם מה שקרה היום: המשטרה נפגשה עם אותם האנשים, זו הפגישה ה'שלישית בסדרה', אבל אין בזה כלום עבורנו. האנשים האלה נמצאים במשרדים ובמקומות המשפיעים כבר שנים, ולא נעשה שום שינוי. עמותת טבקה, למשל, שנמצאים בכל אולפן ואולפן ונואמים, תראי אותם לדוגמה בנושא העצורים מההפגנה. הם בקושי עזרו בעניין הזה. מי שחרר אותם בערבויות? אנחנו, הקהילה. אני אישית שמתי 300 שקלים בחשבון שפתחו".
לדבריו, הקרע נפער בשנת 2010, אך נחשף רק בימים האחרונים. "עד אז אנשים נתנו אמון בעמותות ובמערכת, אבל התחלנו להבין שיש הבדלים בין הארגונים, ואנחנו מתחילים לראות מה קורה בתוך המוסדות האלה. הכי קל לשים אותנו באותה רובריקה, וגם היתה מן תפיסה כזו, שחלילה לא נראה שיש בינינו קרע, בתוך הקהילה. היום אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לתקוף גם את הגורמים האלה, שמשתתפים בדיכוי. מה שקורה עכשיו זה שהפעילים תופסים את עצמם הרבה יותר בלתי אמצעיים, לא ממסדיים, לא תלויים באף גורם ויש כאן עימות בין תפיסות".