לניסיון נוסף לצופף שורות בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה, שנערך אמש, הגעתי מעט באיחור. קצת אחרי שהתיישבתי עלתה נציגת משפחת סלמסה לבמה, וסיכמה את מהות המפגש: "המטרה של כולנו משותפת, אני ומשפחתי מאמינים שהכוח הוא הביחד".
מילותיה זכו למחיאות כפיים מהקהל, שאמנם היה מועט ביחס למפגשים קודמים, ועם זאת נראה היה שלכל עמדה במאבק קיים ייצוג.
בכנס עלו נושאים רבים, אך כולם נבעו מהשאלה איזה צעד יקדם את המחאה. בין השאלות שעלו: האם מוצו ההפגנות או שזוהי הדרך האפקטיבית ביותר לדרוש שוויון לעדה? האם המלחמה הבאה צריכה להיות בארגונים הפנים-קהילתיים, או שהאצבע צריכה להמשיך להיות מופנית כלפי הממשלה? מדוע ב-30 השנה האחרונות נמשכת האפליה כלפי יוצאי אתיופיה, למרות המאבקים והמחאות?
צגה מלקו, לשעבר מנהלת רשת א', הזכירה לקהל שהגזענות לא החלה היום. גם ההתנגדות אליה החלה כבר בשנות השמונים. "יש פה אנשים שנלחמו בשביל שנעלה לישראל", אמרה. "ב-1985 החליטו שאנחנו צריכים לעבור גיור לחומרה, וישנו בחוץ 32 לילות במחאה – אפילו ביום כיפור. ומה עם פרשת תרומות הדם? אלפים הגיעו להפגנות".
לאחר מכן הדגישה נקודה משמעותית, שהתבררה כלב הכנס. "מי שיצר את הארגונים הוא הממסד", אמרה. "אבל עובדיו לא אשמים, הממסד הוא האשם העיקרי. הפכו את יוצאי אתיופיה לכספומט של המדינה. אני לא חשבתי שהילדים שלי, בני 18 ו-21, יצטרכו להמשיך להפגין. אני גאה בכם שיצאתם להפגין, אבל מה נעשה כדי שהילדים שלכם לא יצטרכו להפגין?"
שאלה זו, ואתה ניסיון לשכנע את הקהל לעצור את ההפגנות ולחשב מסלול מחדש, חזרה בהמשך בצורות שונות. עו"ד פנינה תמנו שטה ("יש עתיד") פתחה את דבריה בבדיחה: "כשיוצאי אתיופיה הפגינו מול בית ראש הממשלה, והוא נבהל וניסה לחשוב על דרך לפזר אותם, אמרו לו היועצים – אל תיבהל, פשוט תשאל אותם 'מי מנהיג אתכם?' ותראה שהם כבר יתפזרו לבד.
"ברגעים שעמדנו בכיכר רבין, ומול בית ראש הממשלה, נפתחה שעה היסטורית לכל הקהילה", המשיכה. "הצעירים בהחלט שואלים שאלות נוקבות לגבי הארגונים ואפילו לגבי. מלחמות בתוך הבית יגרמו לנו לאבד את ההזדמנות ההיסטורית. תפסיקו להתכתש אחד עם השני".
מתוך הפגנה בכיכר רבין, מאי 2015
כאשר עלה לדבר אבי יאלו – פעיל חברתי, מקבוצת "דור אמיץ", שאחראית להפגנה האחרונה שהתקיימה בתל אביב – עלו קריאות חלושות כמו "סוף סוף מישהו פרקטי". ואכן, יאלו ניגש לעניין. "יש פה ניגוד אינטרסים", אמר. "המאבק העיקש שלנו עם הממסד מתמשך ולא חדש. מאבק לא פחות חשוב, ואולי אפילו חשוב יותר, הוא המאבק הפנימי. יש קבוצות אינטרסים בקהילה; יש ארגונים בקהילה שנמצאים בכל מיני פגישות עם הממסד, פורומים כאלה ואחרים תחת ההגדרה 'נציגי הקהילה'. אף אחד מאתנו מעולם לא בחר בהם. פרנסתם דורשת את שימור המצב הקיים.בואו נשים דברים על השולחן – מי מנציגי הארגונים כאן מוכן להגיד: 'אני סוגר את הארגון שלי למען הקהילה'?"
הקהל הגיב לדברים במחיאות כפיים רבות. "אני לא בא להתעמת עם אף אחד", המשיך יאלו. "אני אזרח מודאג, חרד לקהילה שלי. ואני שואל אם יש ארגונים שמוכנים להקריב את עצמם למען מטרות הקהילה? יידעו כל הארגונים, אם אנחנו נצטרך להפסיק את המאבק בממסד ולהתחיל מאבק בארגונים – זה מה שיהיה."
יאיו אברהם, גם הוא מ"דור אמיץ"', נשא כצפוי נאום קצר וחד: "אם אתם רוצים אחדות, אל תשחקו בקוסמטיקה של מלים. מה זה אחדות כשבתוכנו יושבות תולעים שאוכלות אותנו? האחדות הזאת לא תתקיים אם לא נתקדם. יבואו לנו עם עוד ועדה…. נמאס! אנחנו נוציא הפגנה אחרי הפגנה במידת הצורך, זה חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה.דמוקרטיה זה לא להרוג את הילדים האתיופים ואז להגיד שהם התאבדו. דמוקרטיה זה לא לשתוק – זה לספר את הסיפור האמיתי של גבורת יוצאי אתיופיה.לכן אני מבקש מכולכם, אל תהיו צבועים, לפחות תהיו כנים כמו אבותינו".
בזמן הנאום פעילים רבים עזבו את האולם בהפגנתיות. בהפסקה התפתחו דיונים על הצעד הבא בין חברי כנסת לשעבר, עיתונאים, קייסים וסטודנטים. קייס פנה לפעילה ענבר בוגלה ואמר: "אולי תפסיקו עם ההפגנות?" והיא השיבה ביראת כבוד:"ככל שנצטרך, יהיו עוד הפגנות".
הכנס גלש אל שעות הערב המאוחרות וכולם כבר היו חסרי סבלנות. מארגני הכנס הציעו למנות נציגים לעדה שתורכב מפעילים ב"דור אמיץ", ח"כים לשעבר, אנשי מקצוע (עורכי דין, עובדים סוציאליים) ונציגי הארגונים.
הנאום האחרון היה של בוגלה:"בתור ילדה, הייתי תלמידה מצטיינת. יום אחד הגיע ארגון כלשהו ואמר לי 'את אתיופית, בואי אלינו'. אני מצטערת, יש הרבה מה להגיד על הארגונים האלה, אין בעיה שתהיה אחדות – אבל תפרקו את הארגונים. הארגונים הם הסיבה שתופסים אותנו כחלשים. אתם רוצים אחדות? אין בעיה. תחתמו על טופס ששלוש שנים מעכשיו אף אחד מכם לא הולך לכנסת ואז נראה למי אין אינטרס פה", אמרה.