שמוע שמעתי בחדשות שחבר הכנסת ירון מזוז ביקש מאחד, אלכס טל, מפתח תוכנה בעל אינטליגנציה גבוהה ושיתוק מוחין, לעבור בדיקת זרע כדי להוכיח שהתינוקת שילדה אשתו, תושבת זרה, אכן שלו. מה, מה כל כך בלתי נתפס לחבר הכנסת הנכבד, תמהתי. מה, הוא לא יודע שגם מפתחי תוכנה עושים סקס?
צחוק וגועל בצד, הנחת הבסיס של חבר הכנסת ירון מזוז היא חלק מתפיסה ציבורית הזויה שאנשים נכים, מה להם ולרומנטיקה, שלא לדבר על נישואים וצאצאים. נכים זה קצבאות, כתבות רווחה ובריאות. כאלה.
כמה מחברי הטובים הם אנשים עם מוגבלויות, וחלק אפילו פנויים. אז החלטתי לפרגן לכם עם כמה מהאנשים הכי חמים שפגשתי – חלק מסצנה גדולה ורותחת של אנשים עם מוגבלויות שמדברים ומתעסקים באהבה, גבולות, מוגבלות, מיניות ומה שביניהם.
ולמהססים: מי שעוד לא היה בבוק-סרף לטקסטים ארוטיים על מוגבלויות ולא ראה את המתרגמת לשפת סימנים מסמיקה כשהיא עושה מחוות ל"יזיזה" ו"חדירה", לא חווה חדווה מימיו.
צולם בדיזנגוף סנטר. אתר נגיש, גמיש ומגוון. כמונו.
רונה סופר
פרסומאית, ג'ינג'ית ויוצרת קולנוע.
נטייה מינית: מעדיפה לא לפסול אנשים בגלל המגדר שלהם.
מוגבלות: בגיל צעיר עברתי תאונת דרכים קשה, מאז אני נעזרת במקל הליכה, רצוי אחד שעיצבתי. הקול שלי פגוע ולוחש. אבל זה לא גורם לי לדבר פחות, כי יש לי הרבה לומר.
כשסיימתי לימודי קולנוע (בסם שפיגל) סרט הגמר שלי, "לאב דווקא", היה על נכים וסקס. הסרט זכה לחשיפה מטורפת ומפתיעה. ההתעסקות בנושא הזה, שהוא כל כך אלמנטרי בעיני, פתחה לי את הראש. הפתיעו אותי במיוחד התגובות של האנשים שצפו בו, וכמה שמבחינתם זה היה טאבו. זה לא צריך להיות טאבו.
לקח לי הרבה שנים להבין שאני צריכה לחגוג את הגוף החדש שיש לי, ולהבין כמה שהוא בעצם חזק ויפה. את הגוף שלי אני לא יכולה להסתיר, אז אני הולכת על הכיוון השני ומפסיקה להתבייש, כי זאת אני – גם ג'ינג'ית, גם נכה, גם פוליטית, גם יוצרת, גם חושנית, גם סקרנית. אני. הרבה יותר מהגדרה.
שימי סחייק
ספורטאי אולימפי באופני ידיים וטריאתלון ומרצה בינלאומי על שילוב חברתי של אנשים עם מוגבלויות ושונות.
נטייה מינית: מחפש נשים.
מוגבלות: תסמונת קוסטוף, תסמונת גנטית של יוצאי עירק, עם סימפטומים דומים לשיתוק מוחין.
מהניסיון הרומנטי שלי עם נשים בעלות מגבלה, אני יכול להגיד שזה מאוד מיוחד, מלא תשוקה והבנה. אני יוצא גם עם נשים שאין להן מגבלה, אבל קרה בעבר שמישהי שלא באה מהעולם הזה מלכתחילה התקשתה להבין ולהכיל מצבים וסיטואציות וזה שיבש את הקשר.
אני מקבל הרבה תגובות מנשים – גם לטובה וגם לרעה. החוכמה מבחינתי זה לגדול מהחוויות שאני צובר ולא ליפול. אני מחפש אישה שתאהב אותי על כל מה שאני, שתוכל להכיל את הנכות ולא תראה בזה מכשול. והכי חשוב, ראש פתוח ואם אפשר שתהיה קצת שרוטה, כמוני.
אסף "מופסא" מרקוביץ'
סטודנט באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, מתופף בלהקת הדארק-אפיק מטאל "דזרט" ובהרכבים נוספים. פעיל באס"י (פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל) ובארגונים נוספים של אנשים עם מוגבלויות ולמענם (כמו תא סטודנטים עם מוגבלויות באוניברסיטה העברית).
נטייה מינית: נע על הסקאלה בין פאנסקסואליות וא-מיניות.
מוגבלות: אני מזוהה ומזהה את עצמי בחברה ובחוויה שלי בחיים כאיש המגוון האוטיסטי, ובהשתייכותי לקהילה האוטיסטית.
בזוגיות תמיד יש רגעים של סבל, ויש רגעים של אושר ושמחה עילאית. אהבה תמיד צריכה להיות שם, אבל לא אהבה שתלויה בדבר – כלומר אהבה שתלויה במראה מסוים, גורמים מסוימים, התנהגות מסוימת – אלא אהבה מהותית, בלתי מותנית, אהבה של האדם כפי שהוא עם כל הכתמים, הצבעים, השריטות. לכל אלה שרוצים אביר על סוס לבן או אדם מרשימת קניות, אני רוצה לומר: צאו מהסרט. זה לא יקרה. יש לי, כמו להרבה מאנשי המגוון האוטיסטי, נטייה עזה להיסחפות. מי שייתן הזדמנות למגע עם אנשים כמוני ירוויח המון. הוא יכיר אדם שיכול להיות מושלם בשבילו. לפעמים לוגי מאוד. לפעמים רגשי מאוד. כי אצלנו הלב והשכל הם למעשה איבר אחד. אני מצפה מאנשים שרוצים אתי מערכת זוגית משמעותית לבוא ממקום של גישור פערים, גישור בין תרבויות שלכל אחת מהן לגיטימיות משלה ומרחב לגיטימי משלה. פשוט להיות.
לימור אשכנזי
שחקנית, אמנית ומחזאית בתיאטרון הקהילתי בת ים; מופיעה עם ההרצאה "במיטה עם 80 סנטימטר".
נטייה מינית: סטרייטית.
מוגבלות: תסמונת מורקיו, כבדת שמיעה.
אני קודם כל אמנית. באמנות שלי אני נותנת ביטוי לאהבה, תשוקה, מיניות וזוגיות. אני רוצה להכיר בן זוג לחיים, גבר שיקבל את כל שמונים הסנטימטרים שלי – כולל כיסא גלגלים. היו לי מערכות יחסים בעבר.
להרבה גברים יש קטע עם נשים קטנות ואני מחוזרת מאוד. ולמה לא? אני אישה סקסית. אני מחוברת לגוף שלי, אוהבת אותו ומכירה אותו. יש לי ביטחון עצמי והכרה ביופי שבמגבלה שלי – גם מבחינה מינית. סקסיות מבחינתי זה משהו שמקרין החוצה מבפנים כשאני נאמנה לעצמי. זה להיות אדם שמעז לחקור, להתנסות, לגלות, לפרוץ את הגבולות של עצמי יחד ולבד ולא רק בהקשר המיני. אהבה היא קודם כל לאהוב את עצמי, את מי ומה שאני. את החיים.
דני גרמייז
מנהל אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלויות. מקים הפורום "אני נכה וסקסי/ת" לאנשים עם מוגבלויות שדן במוגבלות, מיניות ומה שביניהן.
נטייה מינית: לרוב סטרייט.
מוגבלות: מרותק לכיסא גלגלים בעקבות מפעל התנחלות משגשג של גידולים על עמוד השדרה. לאחר שהקומץ האלים פונה כמה פעמים, משתדל לחיות עם היתר בדו-קיום.
בעברי לא השארתי חותם רציני מדי בתחום המיני או סדינים חרוכים. ככה יצא. המוגבלות שנוספה לעסק באמצע החיים לא הקלה על תיקון העניין. לך תרגיש סקסי או תכיר בחורה כשאתה תלוי בבחור מלוכסן שעוזר לך להתלבש ומקרצף לך את הבולבול על בסיס יומי.
אבל בשנה האחרונה אני עובר תהליך פנימי של גילוי עצמי, קבלה עצמית ושל הגוף כסקסי. אותי, דני, כאדם שוואלה, מסוגל להעניק וראוי לקבל בתחום המיני. גם אם בחור נפאלי (שהחליף את המלוכסן) עוזר לי להתלבש (ועכשיו גם תוקע צינורות) ומקרצף לי את הבולבול על בסיס יומי.
אותו גוף שדוף ולבנבן בכיסא גלגלים שמשתקף במראה, דווקא נראה פוטנציאל לא רע ל-One Night Sit. או יותר. עם החקירה העצמית התחלתי לחקור את נושא המוגבלות והמיניות גם בשיח החברתי והתקשורתי. התברר שאני לא לבד ומרבית האנשים, לעתים קרובות גם הנכים עצמם, לא רואה קשר בין מוגבלות למיניות, בין נכות לסקסיות, וחבל (בהתחשב במספר הנכים באוכלוסייה, יש פוטנציאל שוק ענק ובלתי ממומש לסקס!).
לפעמים אני אוהב לאתגר קצת את הגבולות העדינים של האנשים. כשהם שואלים אותי למה אני מסתובב עם סד על יד ימין, אני עונה להם בלי למצמץ שזה מאוננות יתר. תשובה שלרוב משאירה אותם בהלם קצרצר, עד שפורץ הצחוק המשחרר. כשחושבים על זה, זה באמת מצחיק. כי אני בכלל מאונן ביד שמאל. אז נכון, אני לא בראד פיט, אבל אני סבבה כמו שאני. נכה וסקסי.
דניאלה בירמן
מוכרת ספרים וחולה על ספרים.
נטייה מינית: מאה אחוז סטרייטית.
מוגבלות: נפגעת פעולות איבה. כשהייתי בת 14 נקלעתי לפיגוע במדרחוב בירושלים שבו נהרגו שתי חברותי הטובות ואני נותרתי עם פגיעות רבות וכוויות ברבים מחלקי גופי. מדובר במוגבלות טראומטית שהצד היחיד הנחמד בה זה להתקשר לביטוח הלאומי ולשמוע את הפקידה עונה בחביבות: "איבה שלום!"
כשהפיגוע קרה הייתי בת 14, אז נושא המיניות שלי עדיין לא היה מפותח ומרבית הזהות המינית שלי עוצבה לאחריו. כיום אני נראית ממש טוב, כי אני בוחרת בזה. הגוף שלי אולי מעוות ומצולק, אבל אין שום סיבה שהוא לא יהיה גם חטוב ומטופח. במלים אחרות, אני עושה פילאטיס.
במערכת יחסים יש לי צורך עז בכנות. חשוב לי להיות אינטימית עם כל גבר שאהיה אתו, משום שחשוב לי שיבין כמה חוויות קשות עברתי בחיי, וכמה השפעה יש לכל זה עלי. לעתים זה יכול להוציא את הקלילות מהדברים, שזה קשה. דווקא עם הגוף שלי מערכת היחסים שלי השתפרה פלאים. אני אוהבת אותו כמו שהוא ואפילו התאהבתי בצלקות שלי. הן חלק ממני.
מיכל שחר
גננת, מתנדבת בעמותה לתמיכה בחולי קרוהן וכוליטיס בישראל.
נטייה מינית: סטרייטית.
מוגבלות: חולת CRPS– תסמונת כאב אזורי מורכב. תסמונת שפוגעת בגפיים (במקרה שלי ברגל). התחושה היא שהעצבים של המקום הפגוע חשופים וכך החיים הם עם כאב תמידי מכל דבר: מרוח ועד מגע הבגד. נעזרת בקביים להליכה. חולת קרוהן.
אני חולת קרוהן מילדות ולמדתי לחיות עם זה. יש לי חברות וחברים מהקהילה הזאת ואני רואה גם את הצדדים החיוביים שהמוגבלות הכניסה לחיי. לעומת זאת, המעבר לשימוש בקביים עדיין מורכב בעבורי. אני סובלת מ-CRPS רק בשנתיים האחרונות, מרגישה נכה "חדשה" ועדיין מסתגלת לרעיון ולחיים עם הקביים – לקושי הפיזי, לקושי הסביבתי והחברתי שיש סביב נכות בחברה.
הייתי רוצה להכיר יותר אנשים אחרים עם מוגבלות פיזית וללמוד מהם על ההתמודדות והקבלה העצמית שלהם כדי להפנים את זה בעצמי. אולי לעסוק בספורט נכים.
בגלל הקרוהן עד עכשיו היה בי חלק שנמנע מלהתעסק בתחום של זוגיות אבל עכשיו אני רואה דברים בצורה שונה. הייתי רוצה בן זוג שיראה אותי ולא את הקביים יחד, ויאהב אותי על הקושי ועל היכולות שלי. בן זוג מצחיק, שצמא לידע ולראות מה צופן העולם.
תודות למצולמים: שימי סחייק, דני גרמייז, מיכל שחר, רונה סופר, דניאלה בירמן, אסף "מופסא" מרקוביץ', לימור אשכנזי ולמוכר בסנטר שהצטלם עם לימור: רוי אהרוני.