"בהתחלה לקחתי קלונקס אחד בערב, תוך כמה חודשים כבר הייתי צריכה חמישה בשביל אותה השפעה"

"כבר עברו כמעט שנתיים, אבל אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי שמשהו אצלי ממש לא בסדר: הייתי עם הבגד ים והתיק בדרך לבריכה, עמדתי לפתוח את הדלת ופתאום עברה בי מחשבה שאני לא רוצה לצאת מהבית. הנחתי בצד את התיק ונכנסתי למיטה וזהו. במשך כמה חודשים יצאתי מהמיטה רק כדי להכין אוכל לילדים בבוקר. לפעמים הייתי קמה לקבל אותם בצהריים כשהם חזרו מבית הספר. בשאר הזמן לא הצלחתי להרים את עצמי".   

כשמיקה בת ה-47 מספרת על התקופה השחורה בחייה היא משתנקת, מנגבת במהירות את הדמעות וממשיכה במהירות בסיפור. "עכשיו אני יודעת שלפני כן כבר היו סימנים שמשהו לא טוב עובר עלי. התחלתי לישון לא טוב בלילות, הרגשתי חרדות. תחושה של אבן על הלב. זה קרה בהדרגה. אמרתי לעצמי איזה יום חרא עובר עלי, או שאני מאוד עייפה – עד שהתחושה הרעה כבר השתלטה עלי לגמרי".

באותו זמן היא שמה לב שצריכת הקלונקס שלה הולכת ועולה. "מחצי כדור (של 0.5 מיליגרם, ג"ע) עלתי בהדרגה במינון עד שהגעתי לארבעה כדורים ביום". זה היה הזמן שבו היא הבינה: היא מכורה. 

את הקלונקס היא קיבלה מרופא המשפחה לאחר שהתלוננה על כאבי גב עזים בעקבות פריצת דיסק שממנה סבלה. "ביקשתי ממנו מרשם למשככי כאבים הרגילים שלי, והוא הציע לי לקחת את הקלונקס. אמר שהכדור ירפה את השרירים ויפחית את הכאב וגם יעזור עם חרדות שהיו לי באותה תקופה", היא אומרת. "הוא לא אמר שזה ממכר. ההנחיה שלו היתה 'תקחי כשכואב לך'. אבל מה עושים אם כואב כל הזמן?" 

---

הוא לא אמר שזה ממכר. ההנחיה שלו היתה 'תקחי כשכואב לך'. אבל מה עושים אם כואב כל הזמן?

"התחלתי בחצי כדור אחד ותוך רבע שעה הוא כבר השפיע. הייתי נרגשת, היה לי טוב. הכדור עזר הרבה יותר ממשככי הכאבים שלקחתי. אבל כבר אחרי שבוע הייתי צריכה כדור אחד כדי להשיג את אותה השפעה. די מהר כבר לא היה אכפת לי מהשיפור הפיזי, הייתי צריכה את הכדור מבחינה נפשית. כי היה לי רע, כי הייתי עצבנית. נהייתה תלות אבל לא הבנתי שזו תלות".

מעולפת אחרי שישה כדורים 

איריס הבינה שמשהו אצלה לא בסדר רק אחרי שהתעוררה במיון. אחותה מצאה אותה מעולפת בבית אחרי שנטלה שישה כדורי קלונקס. "התחלתי עם הקלונקס כדי להפחית את ההשפעות המעוררות של הריטלין", היא מספרת. "בבוקר הייתי לוקחת ריטלין ובערב קלונקס. בהתחלה לקחתי כדור אחד בערב ותוך כמה חודשים כבר הייתי צריכה חמישה כדורים כדי להשיג את אותה השפעה".

מי שסיפק לאיריס בת ה-50 את המרשם הראשון היתה רופאת המשפחה. "היא אמרה שאם קשה לי להירדם אקח כדור. לא אמרה שזה ממכר, לא הזהירה מההשפעות. ואני לא חשדתי. זה היה נראה תמים. לא הבנתי שהאינטרס שלהם הוא למכור את התרופות. לשים עוד פלסטר ועוד פלסטר, ומתחת נהיה זיהום ואם לא מנקים את הפצע הכל מתפוצץ. 

"במשך הזמן הבנתי שהקלונקס רק מעצים את הבעיות הנפשיות. באותו רגע שאת לוקחת אותו את רגועה, אבל לטווח הארוך הוא מוחק אותך. פשוט מוחק אותך. הייתי בדאון, הרגשתי אפור, כאילו אני סגורה באקווריום, הוא אוטם את הלב ואת הרגש". 

היא אמרה שאם קשה לי להירדם אקח כדור. לא אמרה שזה ממכר, לא הזהירה מההשפעות. ואני לא חשדתי. זה היה נראה תמים 

במשך כמעט שנתיים איריס המשיכה ככה, עד שיום אחד הכל התפוצץ. "הבן שלי לא היה אמור לחזור הביתה בחמשוש והייתי עצובה ברמות. הרגשתי שכל העולם נגדי, ששום דבר לא הולך. לקחתי עוד קלונקס כדי שלא אסבול ועוד אחד כדי שארדם ולא אסבול עד שהוא יחזור. ככה הגעתי למיון. כששם קלטו שאני מחפשת את הקלונקס כל הזמן הם שלחו אותי לגמילה". 

לא מודעים לסיכונים

קלונקס הוא השם המסחרי של תרופה פסיכיאטרית בשם קלונאזפאם שמיועדת לטיפול באפילפסיה ולשימוש בזמן התקפי חרדה, ומשווקת בישראל על ידי חברת טבע. היא שייכת למשפחת הבנזודיאזפינים, שמשפיעה על מערכת העצבים המרכזית וממתנת פעילות עצבית גבוהה. לפי כל המחקרים שימוש ממושך באחת התרופות ממשפחה זו עלול להוביל לתלות גופנית ולהתמכרות. 

רבים מהנוטלים את הקלונקס לא מודעים לסיכונים הכרוכים בשימוש בה ומספר הישראלים שמשתמשים בה רק הולך וגדל. מנתוני רשת סופר פארם עולה כי בעוד כלל המוצרים בקטגוריה גדלו בכשני אחוז, מכירות הקלונקס עלו בכשמונה אחוז לעומת השנה שעברה. 

בדף המידע של התרופה מופיעות אזהרות משימוש ממושך בה, ש"עלול לגרום לכך שהשפעת התרופה תפחת. שימוש זה עלול גם לגרום לתופעה קשה של תלות, בה יתקשה החולה להפסיק נטילת התרופה". עוד מצוין שם כי: "הפסקה בלתי מבוקרת של הטיפול עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, בחילות, הקאות, זיעה, עוויתות. לעיתים, שימוש ממושך בתרופה זו עלול לגרום לשינויים בדפוסי ההתנהגות ולמחשבות טורדניות".

ולמרות זאת, הרופאים מספקים למטופלים שלהם מרשמים קבועים לשלושה חודשים במקום להסתפק במרשם קצר מועד שלאחריו יוכל הרופא לברר אם החולה לא מפתח התמכרות לתרופה ואם לא כדאי לעצור כרגע לפני שממשיכים הלאה. "אני רואה אצלי פיקים במכירת הקלונקס מדי שלושה חודשים", מציין חגי שור, בעלים של רשת בתי המרקחת שור טבצ'ניק. 

שימוש ממושך עלול גם לגרום לתופעה קשה של תלות, בה יתקשה החולה להפסיק נטילת התרופה

לדבריו הבעיה לא טמונה רק בקלונקס, אלא בכל הבנזודיאזפינים ומביא כדוגמא את המחסור שיש בימים אלו בקסנקס, תרופה ששייכת למשפחה זו. "אני רואה איך אנשים מחפשים נואשות את הקסנקס", הוא מציין. "נראה שיש לחלקם בעיה של התמכרות. אני לא חושב שהרופאים מסבירים מספיק לאנשים על הבעיה הזו, שאכן ישנה התמכרות ועוד התמכרות שלא קל לצאת ממנה. וזה בעיקר תקף לקלונקס ולקסנקס". 

זה לא כדור- זה חיבוק 

את הטענות האלה מבטלים אנשים שמשתמשים בקלונקס שימוש מושכל, לדבריהם, וגם פסיכיאטרים אינם נבהלים ממנו. הבהלה מהכדור, לטענתם, היא תגובת נגד לעליית הפופולריות שלו, ונובעת משימוש לא נכון. 

"הקלונקס הוא פשוט כדור מאד טוב", אומר ג', יוצר שמשתמש בו, "היתרון הגדול שלו הוא הירידה האיטית בגוף, בעוד כדור כמו קסנקס יורד מהר מאד, ובעיני ממכר הרבה יותר. הוא עוזר לי ליצור, מוריד שכבה של של ביקורת עצמית, האשמות עצמיות, דכאון וחרדה. מישהו אמר לי פעם: זה לא כדור – זה חיבוק.

"כשאתה מתמודד עם עם דכאון או חרדה, פסיכיאטר נותן לך משהו כמו פרוזאק או ציפרלקס או המון אחרים, ניסוי ותעייה, עד שבמקרה הטוב אתה מוצא את הכדור הנכון, ונשאר איתו. מאוזן. הקלונקס מגיע בשלב הבא, למקרים שזה לא מספיק, או לחירום, להתקף מסוים של דכאון או חרדה.  

"זו תרופת ההרגעה הכי פופולרית כי היא הכי טובה. אני חושב שטפשי להגיד שהוא ממכר – אנשים יכולים להתמכר לכל דבר, וכל כדור הוא ממכר. ברור שצריך להיות זהיר איתו, כמו עם כל כדור".

איך נזהרים? 

"בנאדם בוגר ואחראי צריך להיות עם יד על הדופק. אם אתה מרגיש שכדור לא עובד עליך, שאתה צריך יותר – זה תמרור. כאן צריך להיזהר, ללכת לפסיכיאטר, אולי להבין שאתה צריך כדור לטווח ארוך כמו ציפרלקס. אבל שמעתי מהרבה פסיכיאטרים את המשפט: אם אתה לוקח כדור אחד ליום, הכל ממש בסדר. הבעיה אם אתה מפתח עמידות. כשמישהו שלוקח כדור כתום אחד של חצי מיליגרם שואל אותי על לקחת שניים – זה הרגע לשים לב.

"בנאדם בוגר ואחראי צריך להיות עם יד על הדופק. כשמישהו שלוקח כדור כתום אחד של חצי מיליגרם שואל אותי על לקחת שניים – זה הרגע לשים לב

"בתקופות קשות אני יכול לקחת קלונקס שבועיים רצוף. קרה גם שלקחתי חודש רצוף והפסקתי בלי שום בעיה. לפעמים חודשים אני לא לוקח. יש לי חרדת טיסה, ואני לא עולה למטוס בלי ארבעה כדורים של חצי, שעוזרים לי להעביר טיסה בשינה ובנעימים וגם היום אחרי זה הוא נהדר".

אז למה לא כדור שינה? 

"קלונקס עדיף על כל כדור שינה. הוא מאפשר לך להירגע ולהירדם טבעית, בעוד כדור שינה כמו בונדורמין פשוט חותך אותך מהחיים. משרה שינה מלאכותית, לא טובה בעיני. ראיתי אנשים מתמודדים בעזרת קלונקס עם מצבים קשים ביותר, מוות ואבל, בצורה הרבה יותר טובה. זה הציל אותם".

ממה לדעתך התחיל הפחד ממנו?

"זה כמו מגיפת משככי הכאבים בארה"ב. הלחץ לדעתי מאד קשור לאמריקה, המקום המטורף הזה, שאין בו רגולציה על פרסום, ואתה רואה בטלוויזיה סרטון פרסומת לפרקוסט. פה אין מגיפה, הפחד הגיע לפניה".

להוריד לחץ מהרופאים 

שור מונה את הסיבות שבגללן הקופות מנפיקות מרשמים לשלושה חודשים: "הקופות משלמות לבתי המרקחת לפי שורה במרשם, לא משנה מה הכמות שכתובה שם. כך שיש לקופה אינטרס לתת למטופל מרשם קבוע לשלושה חודשים ולשלם לבית המרקחת פעם אחת ולא שלוש פעמים – זו הסיבה העיקרית. 

"בנוסף, לרופא הקופה יש אינטרס לראות את המטופל פעם ברבעון, כי הוא מקבל כסף על מטופל פעם ברבעון. אם תבואי אליו פעמיים ברבעון הוא לא יקבל עוד כסף. גם לקופה יש אינטרס שלא יהיה לחץ על הרופאים שלה והיא מעדיפה לתת מרשמים קבועים. במקרה של תרופות ללחץ דם או לכולסטרול זה בסדר, במקרים אחרים פחות".    

אז החוק מאפשר את זה, הקופות מיישמות את זה ולמרות שהן כל כך ממכרות, התרופות האלו זולות להפליא: חפיסה של 30 כדורי קלונקס חצי מיליגרם עולה 13.10 שקלים, פחות ממנה של פלאפל. בשוק השחור המחיר מאמיר ועומד על כ-300 שקל לחפיסה. 

ממאוחדת נמסר בתגובה: "במאוחדת, כמו בקופות האחרות, אכן ישנם מרשמים קבועים. אנו מבצעים פעולות איכות להפחתת השימוש הממושך וגאים להיות המובילים מבין כל הקופות במניעת שימוש יתר בבנזודיאזיפינים ארוכי טווח כמשוקף בדוח האחרון של תכנית המדדים הלאומית".

ממכבי נמסר בתגובה: "רופאי משפחה המעניקים מרשם לתרופות כרוניות נדרשים להסביר למטופלים על תופעות הלוואי הכרוכות בנטילת התרופה. במקרה של הענקת מרשם לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים והאופיואידים נדרש הרופא ליידע את המטופל בסכנת התמכרות במקרה של נטילתן לזמן ממושך. 

"מרשמים לתרופות כרוניות, בהן גם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים והאופיואידים, ניתנים לתקופה של שלושה חודשים. נדגיש כי קיים במכבי מנגנון במסגרתו מטופל אינו יכול לבקש חידוש מרשם דרך שירותי האונליין באם עברה שנה ממועד הנפקת המרשם המקורי. המטופל נדרש להגיע פיזית לרופא המטפל בתום השנה על מנת שיחליט האם יש צורך להמשיך באותה שגרת טיפול".

תגובת קופת חולים כללית: "כל רופא, כאשר הוא רושם תרופה למטופל, מפרט בפניו על תופעות לוואי, והשפעה. בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה  הרופא גם עושה תיאום ציפיות עם המטופל: מתי יתחיל להרגיש הטבה , ולמה עליו לצפות. המטופלים מקבלים מרשמים לארבעה חודשים כל פעם".

לא יכול להתנתק מהכדור 

"בדומה לאלכוהול ולגראס – רוב האנשים שמשתמשים בקלונקס לא מכורים. הם משתמשים בתרופה לפי הצורך, כשהם זקוקים לה", אומר ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז טל לתמיכה אישית ורגשית. "עם זאת, כשנוצרת התמכרות זו בעיה מאוד משמעותית. התלות הביולוגית נוצרת עם שימוש קבוע. עם הזמן הגוף מתרגל למינון הספציפי ונדרש לו מינון יותר גבוה כדי להגיע לאותה תוצאה. 

"הקלונקס מלכתחילה נועד לעזור בחרדה ובהתחלה הוא אכן עוזר, אבל מכיוון שנוצרת תלות והאדם לא יכול לקחת כדור אחרי כדור בלי הפסקה, בזמן שהשפעת הקלונקס יורדת הוא בעצם נכנס לתקופת גמילה שמתבטאת באי שקט ובחרדה מוטרפת, שמתווספת לחרדה המקורית". 

אל התחנה לחלוקת תחליף סם בתל אביב מגיעים לא מעט נרקומנים שמעידים על כך שבין ההתמכרות לאופיאטים (הירואין בעיקר) – מצאו את עצמם משתמשים גם בקלונקס. 

"אני מסניף אותו", מספר אשר. "זה מביא לצלילות, נותן ביטחון, עושה לי הרגשה טובה. אם אין לי, אני נכנס לקריז. לא יכול להפסיק. זה זבל של כדור. הוא מסוכן ואני לא מציע לאנשים לקחת אותו". 

במרכז גמילה יש חוק: מי שלא לוקח קלונקס יכול לקבל מנות של מתדון הביתה ולא חייב להגיע פיזית למרכז כמה פעמים בשבוע. "הלוואי שלא הייתי בא לכאן, אבל אני לא יכול להתנתק מהכדור", מספר איציק. "ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי. מהירואין הצלחתי בקלי קלות – ארבעה ימים מקיאים פה ושם ואתה על הרגליים. להיגמל מהקלונקס? זה יציאת מצרים. זה כדור רע. הוא מחליש את הדעת ואת האיברים הפיזיים. משפיע עליך לרעה, נותן לך להיות מי שאתה לא". 

להיגמל מהקלונקס? זה יציאת מצרים. זה כדור רע. הוא מחליש את הדעת ואת האיברים הפיזיים. נותן לך להיות מי שאתה לא 

איריס היתה צריכה לעבור גמילה במחלקה פסיכיאטרית באיכילוב כדי להתנקות מהקלונקס ומהריטלין שצרכה. "הייתי שם חודשיים", היא אומרת. "זו היתה גמילה קשה. את מתעוררת ולא רוצה להתעורר. נכנסת לחור שחור. אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעבור גמילה בלי האישפוז, המעקב והתמיכה. אין לי בן זוג או משפחה שיכולה לעזור, לא היה לי במה ובמי להיאחז. האנשים היחידים שתמכו בי הם האנשים שהיו במחלקה". 

מיקה החליטה לגמול את עצמה. "נכנסתי לכמה קבוצות בפייסבוק ודרכם הגעתי למומחית מאנגליה שעוזרת לאנשים מרחוק. היא הסבירה לי שאסור להפסיק בבת אחת ושבמשך שלושה חודשים אני צריכה להוריד בכל שבוע רבע כדור. אפילו שהגמילה היתה הדרגתית, היא היתה קשה. אני לא יודעת איך להסביר את זה, הרגשתי הבזקים במוח, תחושה כאילו יש לי חום גבוה. לשמחתי היתה לי תמיכה מבן הזוג, מהחברים ומהמשפחה. והיתה לי תמיכה נפשית בקבוצה בפייסבוק, עם אנשים שנמצאים באותו מצב כמוני". 

גמילה עצמית לא מומלצת 

ד"ר טל מבהיר שהשיטה של מיקה לגמילה עצמית לא מומלצת, ושחייבים להפסיק טיפול אצל רופא משפחה או פסיכיאטר. "כשהמינונים נמוכים או אם האדם לא מערבב את הקלונקס עם חומרים אחרים, אפשר לעשות גמילה בצורה כזו", הוא מסביר. "אחרת צריך להיכנס למרכז גמילה. אחת השיטות לגמול אדם מקלונקס היא להעביר אותו לתרופות דומות שזמן ההשפעה שלהן ארוך יותר – כמו וואליום – ואז להוריד את המינון שלהן בהדרגה. אגב זו הסיבה שקלונקס כל כך ממכר: זמן ההשפעה שלו קצר. אתה מרגיש בבום שהוא מתחיל לעבוד ובבום כשהוא מפסיק".

ד"ר טל מוסיף, "שבטיפול בהתמכרות הבעיה המרכזית היא לא הגמילה אלא מניעת המעידה – איך לא לחזור להשתמש שוב, כי הסיכון שזה יקרה הוא גבוה ולא נדיר למצוא בשנה שאחרי הגמילה חמישה מקרי מעידה". 

למה בעצם רופאים ממליצים על תרופה שיש בה גורמי סיכון כל כך גדולים? ד"ר טל טוען שהקלונקס היא "תרופה טובה בין היתר משום שזמן ההשפעה שלה קצר והיא לא מנטרלת את האדם". ועדיין, הוא אומר, "צריך להשתמש בה במשנה בטיחות ובתשומת לב ובטח לא לקנות תרופות בשוק השחור. הכלל החשוב ביותר הוא לא לקחת את התרופה באופן קבוע וסדיר ובאותו מינון. ולזכור את סכנת ההתמכרות". 

"אחרי שנגמלתי הלכתי לרופא כדי לשאול אותו למה בכלל הוא נתן לי את הקלונקס", אומרת מיקה. "'מה, לא ידעת שזה ממכר?' הוא שאל אותי. כבר לא טרחתי להגיד לו שבכל השנה הזו שהוא נתן לי מרשמים קבועים, חודש אחרי חודש, הוא לא טרח לעצור אותי, להסביר לי כמה הכדור מסוכן ומשפיע על החיים. החיים שלי נעצרו לשנה, ימים שלמים לא יצאתי מהבית. לא הייתי מסוגלת לצאת, לא בא לי לראות אנשים. לא הבנתי מה קרה לי. לא ידעתי שאני מכורה".