הדבר הבולט ביותר בהכרעת הדין של השופט היה חוסר החמלה. ההחלטה לא להרשיע את קצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה היתה די צפויה, אבל הדרך שבה נכתבה ונאמרה – כולל ההצהרה המשונה שהוא מזכה אותו פעמיים (!!) מעבירה אחת – הצליחה להפתיע.
במשך עשרות השעות שבהן ישב והקשיב לעדויות ולטיעונים נראה היה השופט זאיד פלאח איש סבלני, רך דיבור, אמפתי, מתעניין בפרטי פרטים. בתחילת הדרך אמנם נהג בית המשפט במשפחת טקה ובמלווים הרבים שלה בקוצר רוח תוך הערמת קשיים, אולם בשלב מסוים שינה השופט את היחס ונהג בהם בכבוד ובסבלנות. נראה היה שהוא מחפש פתרון שיכיל את כאב המשפחה והעדה, גם במקרה שלא ירשיע בסופו של דבר את השוטר. כל זה נעלם אתמול בצהרים כלא היה.
השופט, שהתיר לצלם את המשפט ולשדרו בשידור ישיר בכלי התקשורת, כבר לא הישיר מבט אל המשפחה. נראה היה שהוא מדבר אל מישהו אחר, דרך המצלמות. הוא הקריא את התקציר (9 עמודים מתוך 220) במהירות, בטון כועס, במילים קצרות שרדפו זו את זה, כמורה קפדן.
מילות התנחומים אל המשפחה, בסוף דבריו, היו מן הפה אל החוץ. האופן שבו התייחס לעדים, נערים שחברם נהרג לידם, היה בוטה ומזלזל. ממשפחת טקה דרש בקול תקיף להבין למה בחר לעשות צדק עם השוטר ולא עם בנם. לעומת זאת, לשוטר היורה, אליו פנה אישית בגוף שני, הקדיש שיר שאיתו סיים את הקראת הכרעת הדין, ובו הוא מיצר על העול הרגשי שישא השוטר עד סוף חייו:
"עול גובר על הכתפיים עול פושה בכאב על הגוף עול מסרס עול מכתר עול שמותיר אחריו בשר ועצמות יבשות. ובעת ההשתנקות כשהמילים כולן נדחקות כגוויה לצאת מזה העולם והנפש נמחצת זה העול שקם על נושאו מוט ברזל בידו ואתה שותת דם" (מאת: דורון מנשה, פרופסור למשפטים באונ' חיפה ומשורר)
"לפני ארבע שנים הרגו לנו ילד אחד", אמר ביציאה מהאולם וורקה טקה, אביו של סלומון (שמת לאחר ששתת דם לא-מטאפורי), "היום השופט הרג שש נפשות".
להפוך את הנאשם לקורבן
״זו הכרעת דין מוזרה מאוד", אמר משפטן הבקיא בפרטי התיק. "אפשר לזכות, אבל לא להפוך את הקורבנות לנאשמים ואת הנאשם לקורבן״.
סלומון טקה נהרג בסוף יולי 2019. המשפט נמשך יותר מארבע שנים – עינוי דין מתמשך לשני הצדדים. ההורים הגיעו להכרעת הדין שבורים נפשית, עם מספר מלווים קטן שעל רובם נאסר להיכנס לבית משפט והם נותרו בחוץ, מאחורי גדרות שהוקמו במיוחד. לדבריהם, הם ידעו בדיוק למה לצפות.
הקצין היורה, ששמו וכל פרט עליו עדיין אסורים בפרסום ומוגדר "פלוני", הגיע מלווה באבטחה דרך חדר העצורים, בלי משפחתו שנשארה בבית. כמו בכל הדיונים, הוא הוסתר מאחורי חומה של שוטרים. ל״מקום הכי חם״ נודע כי מפכ"ל המשטרה דרש מחבריו לשירות לא להיכנס לאולם כמלווים של הנאשם, כנראה כדי לא לייצר פרובוקציה בנוכחות כלי התקשורת. השוטרים המעטים שהיו באזור נשארו מאופקים גם אחרי הכרעת הדין, התרחקו ממשפחת טקה ומלוויה, ונמנעו מגילוי שמחה.
המשפט התארך בצורה לא סבירה ונטולת הסברים. לפני שנה, באפריל 2023 לאחר דיון הסיכומים האחרון, קבע שופט בית משפט השלום בחיפה, זאיד פלאח, את מתן הכרעת הדין ל-31 באוקטובר – שבעה חודשים קדימה. רק לפני מספר שבועות נשלחה הודעה על דחייה נוספת לתחילת אפריל, שנה בדיוק מהדיון האחרון, פרק זמן מוגזם לכל הדעות.
לפני מספר שבועות, בסוף פברואר השנה, לאחר כמעט עשר שנים בהן היה מועמד לתפקיד ונדחה, מונה פלאח על ידי שר המשפטים יריב לוין לשופט מחוזי. מינוי לכהונה של ארבע שנים בלי לעבור ועדה אלא ישירות על ידי השר ומ"מ נשיא העליון. לאחר שבמשך שנים התנגדו שופטי העליון בוועדה למנותו, לפני כחודשיים הושגה פשרה בעניין והוחלט על מינוי זמני על תנאי.
הזהירות והצורך להלך בין הטיפות, אם היו כאלה, כבר לא היו שם אתמול. הכרעת הדין – 22 וחצי דקות דחוסות מול המצלמות, כולל פנייה ישירה וחריגה לנאשם, שניכר שפלאח רוצה להגן עליו – מתעלמת מפערים חברתיים, עוסקת כפי שנראה בעיקר בנהלי הפתיחה באש, ומתיישבת היטב עם רוח התקופה והמשטר.
״אישור לירות בילדים״
״אין צדק״, זעקה ימי טקה, אחות של סלומון ז״ל, כשיצאה מהאולם. ״עכשיו יש אישור לשוטרים לירות בילדים״.
ציבורית, האמירה המשמעותית ביותר בהכרעת הדין היא פנייתו הישירה של השופט אל המשטרה – בדרישה להרחיב את הוראות הפתיחה באש כך שגם הירי שביצע קצין המשטרה והוביל למותו של טקה יכלל בהן. זו גם הסיבה העיקרית שבגללה שוקלים במח"ש ובפרקליטות לערער על ההכרעה של פלאח. למעשה, פלאח הרחיב את הנהלים בהחלטה, כשהוא מאשר ואף מהלל את הירי אל האספלט ליד רגליו של טקה.
לפני נהלי הפתיחה באש הקיימים ירי אזהרה יתבצע רק באוויר. פלאח אישר את הירי לכיוון האספלט, למרות התוצאה הקטלנית. החלטה של בית משפט השלום אמנם איננה מהווה תקדים, אולם מטרתה בין היתר להכווין התנהגות, והמסר היוצא מכאן ברור: ירי אזהרה יכול להיות לעוד מקומות, מלבד ירי באוויר. ספק אם המשטרה עצמה תאשר דבר כזה.
השופט לא הסתפק באישור הירי בניגוד להוראות. הוא כתב ואמר שגם אם היה שוטר יורה לגופו של טקה במטרה להרגו – הוא היה מזכה אותו (ומכאן "הזיכוי הכפול"), שכן הוכחה סכנת חיים שאינה משתמעת לשתי פנים. במילותיו: "מצב זה יצר איום מידי ומוחשי, לגופו ו/או לחייו של הנאשם, ולגופם ו/או חייהם של בני משפחתו שהיו בקרבת מקום, ותגובתו של הנאשם, עת ביצע את הירי, הייתה מיידית, מידתית וסבירה, וכל מטרתה הייתה לנטרל את הסכנה, להרחיק את תוקפיו, ולמנוע מהם מלממש את הסיכון לחייו, לגופו, ולחירותו, שלו ושל בני משפחתו".
״באירוע הבא, נניח הפגנה, מישהו ירים מחסום ויבוא לקראת השוטר, זה שוקל פי חמש מאבן – הוא יכול לירות לו בראש או ליד הרגליים? הגנה עצמית, אני רוצה להזכיר, זה לא רק לשוטרים. כל אחד יכול"
התביעה לא טענה שלא נשקפה לשוטר כל סכנה, או שהנערים עסקו בליקוט פרחים בשדה. העובדה שהנערים היו בפעילות עבריינית, שחלקם שתו אלכוהול, שהם הלכו אחריו מהחורשה ואיימו ואף זרקו עליו אבנים – על העובדות האלה אין מחלוקת. אם תחליט לערער, תחזור התביעה ותטען כי השוטר היה בסכנה מסוימת, אולם לא סכנת חיים שדורשת לירות באדם העומד מולו, לא ישירות לגופו ולא בירי אזהרה בניגוד לנהלים. על כך מעידה בין היתר התנהלותו של השוטר בזירה וההחלטה שלו עצמו לא לירות בטקה אלא לרצפה, כדי להזהיר אותו. מי שנמצא בסכנת חיים, לו ולמשפחתו, יורה בתוקף ולא מזהיר אותו. "אין אדם בעולם שישכנע אותי שזו התנהגות של אדם שחש סכנת חיים אמיתית", אמר משפטן בכיר.
"יש דרך אחת לירי אזהרה", הוא מוסיף, "והשופט אומר – אני רוצה לתקן את הנוהל, תירה לאן שאתה רוצה. תחשבי מה זה לירות בתוך קניון או חניה, לתוך קיר. אתה לא יכול להגיד שכל פעם שזורקים עליך אבן, הנוהל זה כדור בראש. נערי גבעות, שמאלנים, פלסטינים, כולם – אתה יורה להם בראש. באירוע הבא, נניח הפגנה, מישהו ירים מחסום משטרתי ויבוא לקראת השוטר, זה שוקל פי חמש מאבן – הוא יכול לירות לו בראש או ליד הרגליים ולפגוע באחר? הגנה עצמית, אני רוצה להזכיר, זה לא רק לשוטרים. כל אחד יכול. את מבינה לבד לאן זה הולך".
מוסיפה משפטנית שעוסקת בנושא: "בדוקטרינת ההגנה העצמית יש קריטריונים מאוד ברורים, ואחד מהם זה ששאלת הסכנה נקבעת באופן אובייקטיבי, ולא מה אדם חש באופן סובייקטיבי. השופט בעצם אמר שהוא לא קובע איך אדם סביר היה מתנהג, אלא קובע שהשוטר עצמו חש סיכון, וכך הוא מאשר את כל השלבים, ומתעלם מכך שהיה מרחב פעולה לנהוג אחרת, ושיש פרופורציות. ירי בגלל אבן הוא לא פרופרוציונלי. הוא בעצם ביטל את האובייקטיביות והרחיב מאוד נהלי הפתיחה באש".
סולידריות
משפט השוטר שירה בטקה לא עסק בגזענות, גם לא בשאלה שכמעט כל מי שהיה באולם שאל את עצמו: מה היה קורה אם סלומון היה נער לבן משכונה צפונית?
יכול להיות שזו לא שאלה לבתי המשפט, אלא למערכת העדינה של אמון בין קבוצות אזרחים שונות לבין עצמן, שמתבטא גם באמון במשטרה ובמערכת אכיפת החוק. אמון שנסדק אתמול בצהריים, עוד קצת. הכותרות במרבית כלי התקשורת, שחגגו את זיכוי השוטר והדגישו את העבירות שבצעו בני הנוער (אלכוהול וסמים קלים), רק הרחיבו את הסדק והגבירו את הכאב.
הסולידריות הגיעה ממקומות אחרים. מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל הגיב אתמול על הזיכוי של השוטר שירה בסלמון טאקה: "מי ששתק למשך שנים על אלימות שוטרים כלפי ערבים עכשיו מבין שגם דמם של יהודים מקבוצות מוחלשות יהיה מופקר. הכרעת הדין תגרום להפקרת דמם של ערבים, אתיופים ,רוסים, ונשים וליד קלה יותר על ההדק של שוטרים חמומי מוח וגזענים״.
״נדמה כי ככל שזה נוגע לקהילות מיעוט, כל נורמה או הנחיה שנועדו בדיוק למקרים מסוג זה, כמו ירי אזהרה באוויר למשל, לא חלים, והשוטרים עושים דין לעצמם״
הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מסר: ״פעם נוספת המערכת מתייצבת ונותנת גיבוי לשוטר אלים, שירה למוות בצעיר ממוצא אתיופי – בטענה ש״חש איום ממשי לחייו״. נדמה כי ככל שזה נוגע לקהילות מיעוט, כל נורמה או הנחיה שנועדו בדיוק למקרים מסוג זה, כמו ירי אזהרה באוויר למשל, לא חלים, והשוטרים עושים דין לעצמם. את הגלגל לא ניתן להשיב אחורה, וגם לא את חייו של טקה ז״ל, אולם ניתן היה להשיג למשפחתו ולקהילה ממנה הוא מגיע מעט מן הצדק, בהרשעה שהיתה מעבירה מסר ברור ומהדהד שאלימות משטרתית היא פסולה, וששוטרים אלימים צריכים לתת את הדין. בהחלטתו היום, בית המשפט הפנה כתף קרה לקורבן ולמשפחתו, והוסיף עוול נוסף לערימת העוולות שכבר נגרמו בפרשה עגומה זו".
אבי בלכרמן, פעיל חברתי ותיק, נזכר במאבק נגד פינוי גבעת עמל בתל-אביב: "לא יכולנו להשפיע על התוצאה, כלומר על החורבן עצמו, אבל היינו שם איתם כשהטייפון הזה עבר זורע הרס ומחריב את בתיהם וזיכרונותיהם ופוצע את נפשותיהם. אנשים שעוברים טראומה לא מצליחים לסדר לעצמם תמונת מציאות קוהרנטית של האסון שקרה להם. הזעזוע הקשה, הטלטלה, חווית סכנת החיים הפיזית או הנפשית יוצרים שברים שברים. בנוסף יש מי שעמלים אקטיבית להתקיף את תמונת המציאות שלהם.
"אנחנו עמדנו לצידם ויחד איתם דיברנו אמת מול כוח, וגם דיברנו אליהם בזמן אמת והזכרנו שהם צודקים, שמה שקורה להם באמת קורה להם וששום תעתוע לא ישנה את זה. שזה לא בסדר. שאנחנו מאמינים להם. זה קרה גם בארבע השנים האחרונות עם משפחת טקה. גם היום עמדנו איתם ברגעים קשים ויחד דיברנו אמת מול כוח. לא הצלחנו להשפיע על התוצאה האיומה, אבל ברגעים הקשים של המשפחה, רגעים בהם המציאות מתפוררת לרגע ומותקפת סייענו להם באהבה גדולה לחבר את השברים, לא לפקפק בתפיסת המציאות של עצמם ובערכים שלהם ושל סלומון. אמרנו שאנחנו יודעים מה באמת קרה, מי באמת אשם, שמה שקורה פה הוא לא בסדר. שככה לא נראה צדק. ועל המעט הזה אני מודה ומתפלל שלפחות יסייע להם מעט להמשיך איכשהו בחייהם, לפחות לריפוי חלקי".
לכל אורך התקופה, כולל אתמול בצהרים, חששו במשטרה מפני "מהומות" של בני העדה, כמו אלה ששיתקת את המדינה מיד לאחר הירי בטקה בקיץ של 2019, במקרה של זיכוי. ראיות לתכנון ״מהומות״ אין, אבל חשש היה והמשטרה היתה ערוכה לכך.
וורקה טקה, ביציאה מבית המשפט, הזכיר ש-22 חיילים ואנשי כוחות הביטחון ממוצא אתיופי נהרגו מאז ה-7 באוקטובר, וקרא לצעירים להמשיך להתגייס ולהגן על המדינה. "אנחנו לא כועסים בגלל הצעירים שלנו שנהרגו מול חמאס", אמר, "אנחנו כועסים בגלל 13 צעירים שנהרגו על ידי אנשים שלנו. אנחנו לא נשנא את המדינה שלנו. אין לנו אחרת. אנחנו נלחם בפנים ונלחם בחוץ".