אמש החלטנו במערכת ״המקום הכי חם בגיהנום״ לגנוז את המאמר שתכננו לפרסם הבוקר לכבוד ערב החג. עמדנו בו על האירוניה הכואבת שבציון חג החירות בזמן ש-132 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. ניסינו לחלץ פשר למושג החירות גם בצלם של שבעה חודשים של יאוש, כאב ומחנק. אבל ידיעה שהגיעה אתמול למערכת הבהירה לנו שיש מקרים שבהם גם לוח השנה צריך להעצר.
בערב שבת דיווחנו שביום שישי בצהריים נשמעו בגן יבנה קולות ירי שפילחו באחת את שלוות סוף השבוע של העיירה השקטה. זמן קצר לאחר מכן, סיפרו תושבות העיר, נשמעו גם ניידות המשטרה והאמבולנס שהגיעו למקום.
כאשר התבהרו פרטי המקרה התבררו גם ממדי הטרגדיה. , חייל מילואים שגוייס ב-7 באוקטובר והשתתף בלחימה בעזה עד לאחרונה שם קץ לחייו. במוצאי שבת קרוב לאלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה.
אתמול הגיע לידינו מקרה טראגי נוסף של חייל סדיר ששירת בעזה ושם קץ לחייו באמצעות רימון רסס בכניסה ליישוב בו הוא מתגורר. על אף שהיה בטיפול פסיכיאטרי, החוויות שחווה והדברים שראה היו כנראה קשים מנשוא.
מקרי אובדנות של הלומי קרב מגיעים אלינו למערכת מידי שבוע ואנחנו נמנעים מפרסומם ב-99 אחוז מהמקרים. אולם שני המקרים הללו מחייבים הצבה של קו אדום. השיח הציבורי על המלחמה חייב להתחיל לעסוק גם בתפקוד הלקוי של המדינה בדאגה לנפשם של מי שבמשך חודשים רבים נחשפו לזוועות המלחמה.
ההערכה היא כי כ-20 אלף פצועים ופצועות ייקלטו בשנת 2024 באגף השיקום, כ-8,000 מהם בעקבות תגובות נפשיות
כבר בסוף נובמבר התרענו מפני גל התאבדויות שיגיע במידה והטיפול של אגף השיקום בהלומי קרב לא יעבור שינוי דרמטי. על פני השטח נראה כי אגף השיקום לוקח את עצמו בידיים, וגם השיח הציבורי מתחיל להשתנות, אבל המצב אליו נקלענו מאז השביעי באוקטובר דורש טיפול שורשי עמוק הרבה יותר.
קרבות בתוך הנפש
״אני מדברת אליך מהלב יקר שלי״, ספדה אמו. "רציתי להגיד לך תודה רבה, היית ילד שלי לכל אורך הדרך, עם כל הקושי. תודה לך על מי שהיית כל החיים בשבילנו״.
"יש כאלה שמוסרים את נפשם בשדה הקרב, יש כאלה ששדה הקרב ממשיך אצלם הלאה, וגם אז מוסרים את נפשם", ספד אחד הרבנים בגן יבנה.
"יצאנו מעזה, וחשבתי שהצלחנו. אבל הבנתי שכמה שזה קשה להתמודד עם הקרבות בשטח, זה עוד יותר קשה להתמודד עם הקרבות שבתוך הנפש", כתב בדף הפייסבוק שלו המפקד של חייל המילואים.
״התמודדות עם הדברים שראינו וחווינו היא מורכבת מאוד, ולפעמים אלה שחשבת שהם החזקים ביותר הם אלה שכואבים בסתר. זה משהו שאנחנו צריכים לזהות ולפעול לטובתו, להעניק חיבוק ואהבה לאלו שחזרו איתנו. יש כמה דרכים להתמודד עם המציאות הזו: להכיר בה, להתעלם ממנה או לשקר לעצמנו שהכל בסדר. הדרך הנכונה היא להתמודד, להודות בקשיים ולטפל בהם״, הוסיף.
״אני זוכר איך היית שם בקרבות בנחל עוז וחרבת חזעה, תמיד בחזית עם חיוך וביטחון״. לשאר החיילים במחלקה כתב: ״המציאות שחווינו היא בלתי נתפסת, ומעטים בעולם יודעים מה זה להיות במצב כזה", והפציר בהם לקבל סיוע.
ביום רביעי האחרון פרסם משרד הביטחון כי מאז 7 באוקטובר נקלטו באגף השיקום 7,209 פצועות ופצועים חדשים, 95% מהם גברים משרתי מילואים עד גיל 30. כ-30% מתוכם, 2,111 פצועים, פיתחו תגובות נפשיות ועבור 1,267 מתוכם התגובה הנפשית היא הפציעה העיקרית. ההערכה היא כי 20,000 פצועים ופצועות ייקלטו בשנת 2024 באגף השיקום. כש-8,000 מתוכם יתמודדו עם תגובות נפשיות.
הנתונים כוללים את נכי צה"ל שנפצעו פיזית, אליהם נציגי אגף השיקום מגיעים כבר בבתי החולים וכן את מי שפנו לאגף השיקום באופן אקטיבי. הם אינם כוללים חיילים רבים שחוזרים משדה הקרב לאחר חודשי לחימה רבים ומנסים לחזור לשגרת חייהם אך באין הכוונה, ליווי או מעטפת נותרים לבדם בקרב המתחולל בנפשם.
כרוניקה של רשלנות
דוח מבקר המדינה על טיפול אגף השיקום בהלומי קרב וביישום רפורמת ״נפש אחת״, שפורסם בחודש ינואר האחרון מצא שורת ליקויים חמורים. בין היתר מצא המבקר כי יותר מ-62 אחוז מתקציב הרפורמה, שיועד בין היתר עבור איתור מקדים, טיפולים אלטרנטייבים, הגדלת מספר המטפלים והעובדים הסוציאליים, הנגשת מידע, מיצוי זכויות וטיוב השירות הבירוקרטי הסבוך עבור הלוחמים – מעולם לא נוצל. כפי שהודתה לימור לוריא, ראש אגף השיקום וסמנכ״ל משרד הביטחון, על כל 850 מטופלים באגף השיקום יש כיום רק עובד סוציאלי אחד. לפחות 150 שתקצבו ואושרו לא אוישו נכון למועד הביקורת, וגם היום מרביתם עדיין חסרים.
שבוע לאחר פרסם הדוח התקיים בוועדת החוץ והבטחון דיון, שנסגר לציבור ברגע האחרון, ובו הודו אנשי אגף השיקום כי מתחילת המלחמה מטפל אגף השיקום ב-4,500 פצועים חדשים וקולט מדי יום 60 נוספים. למרות המספרים, אותם הגדירה ראש האגף ״חסרי תקדים״, תקציב האגף לשנת 2024 יוגדל רק ב-300 מיליון שקל.
לדיון שדולת הכנסת למען הלומי והלומות הקרב, שהתקיים כמה שבועות לאחר מכן, בחודש מרץ האחרון, נציגי אגף השיקום וארגון נכי צה״ל לא טרחו להגיע. השדולה התכנסה, לראשונה מאז החלה מלחמת חרבות ברזל, לדיון מעקב אחר המלצות השדולה מחודש אוגוסט, בין היתר בצורך הקריטי לאיתור פרו-אקטיבי של הלומי קרב – אחד מהנדבכים המהותיים ברפורמת נפש שאחת, שכאמור נחשפו ליקויים חמורים של משרד הביטחון ואגף השיקום ביישומה.
לאחר הביקורת הנוקבת על העדרם מדיון השדולה, לדיון שהתקיים לפני מספר שבועות בוועדה לענייני ביקורת המדינה, נציגי אגף השיקום וארגון נכי צה״ל היו מוכרחים להתייצב על פי החוק.
ראש אגף השיקום טענה בפני חברי הוועדה כי מלחמת חרבות ברזל דחפה את יישום הרפורמה קדימה ואפשרה לתקן ליקויים רבים שהופיעו בדוח המבקר. בין היתר טענה כי האגף החלק להפעיל עבור הלומי והלומות הקרב קו פתוח 24/7, טיפולים אלטרנטיביים, בתים מאזנים, קבוצות אאוטדור, כלבי שירות, ניידות חירום שנכנסו לפעולה ופיילוט להשמה תעסוקתית וכן 6 חוות שיקומיות שנפתחו מתחילת המלחמה.
באשר לאיוש התקנים הסבירה כי קיים קושי למצוא מטפלים ופסיכיאטריים שיעבדו באגף והתריעה מפני בעיית המחסור בכוח אדם טיפולי לנוכח המספרים הגבוהים של פוסט טראומטיים שבקרוב יעמדו בפתח האגף בעקבות המלחמה.
למרות הקושי, הפרסום היא חובתנו העיתונאית
נכה צה"ל והלום קרב ותיק שהשתתף בסבב הלחימה הנוכחי בעזה מספר בשיחה עם ״המקום הכי חם" כי הוא והלומי קרב ותיקים נוספים עובדים מסביב לשעון על מנת לסייע ללוחמים צעירים יותר, שכמוהו לקחו חלק בלחימה הנוכחית וסוחבים את הזוועות גם לאחר שיצאו משדה הקרב. הפחד שלו, הוא מספר, שכל מקרה אובדנות כזה מעמיק את תחושת הייאוש וחוסר התקווה שלו ושל חבריו.
בשיחה הוא מספר שמצבו הנפשי כל כך רע שהוא לא יודע אם יחזיק מעמד עד סוף השנה. בניסיון למצוא סיוע דחוף במחלקות הסגורות ובחוות השיקומיות, הוא מספר שהדלתות סגורות בפניו מכיוון שלא ביצע ניסיון אובדנות. העומס במחלקות גדול מדי ועל החוות הוא טוען כי הן נפתחו רק על הנייר. ניידות החירום שנכנסו לפעולה הן כנראה ניידת אחת וטרם שמענו על מקרה בו היא שומשה ועזרה בהצלחה להלום קרב. דיונים, מצגות וקמפיינים מעצבים את איך שאנחנו רואים את המציאות. אבל בשביל רפורמה אמיתית צריך שינוי בסדר העדיפויות.
על אף שפרסום המקרים המעלה לתודעה הציבורית את המציאות הקשה הזו, פוגש גם אותם, הוא מאמין שהיא צריכה להיאמר, כדי שקולם ישמע ויהדהד, דווקא בערב החג. לצד החירות שנלקחה מהחטופות וחטופים, גם חירותם של אלפי חיילים וחיילות שנפשם לא יודעת מנוח מאז שחזרו משדה הקרב נלקחה ומי שאמון על הטיפול בהם מתחמק באופן עקבי מהאחריות על מצבם העגום.
בדיוק כמו מחדל ה-7 באוקטובר והשבת החטופים – גם האחריות על רווחתם הנפשית של מי שהיו הראשונים להגן על המדינה – היא של הממשלה והעומד בראשה. הגיע הזמן שהציבור ידרוש מנבחריו להתעורר לפני שהאסון שאנו מתריעים מפניו כבר חודשים יהפוך לשלב הבא בסרט האימה שאנו חיים בו קרוב לשבעה חודשים.