"הבלגנו מספיק והגיע זמן מאבק. איננו שווים רק בקרב. 'ברית הדמים' ו'ברית החיים' הפכו סיסמאות נבובות ושקריות" – חודש לפני האסון הכבד שאירע ביום שבת, בו נרצחו 12 ילדים ובני נוער במגרש הכדורגל במג׳דל שמס, הודיעו בכירי העדה הדרוזית על יציאה למאבק. בהודעה שהופצה בכלי התקשורת נכתב: "ראשי הרשויות הדרוזיות וההנהגה הרוחנית בראשות שיח' מוופק טריף התכנסו לישיבת חירום״. הפגנת בני העדה נקבעה ל-8 ביולי בירושלים וזו אמורה הייתה, על פי ההודעה, להיות יריית פתיחה לסדרת הפגנות, שביתות, חסימות צירים ראשיים ופעילויות מול משרדי ממשלה.
ההחלטה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, בתמיכתו של בן גביר, לעשות סיכול ממוקד לחוק שקידמה הקואליציה ואמור היה לחבר תשתיות חשמל לבתים ביישובים דרוזים שנבנו על אדמות בבעלות פרטית בטענה שהוא ״יעודד בנייה לא חוקית״, הייתה הקש ששבר את גב הגמל. זו גם הסיבה שהביקור של סמוטריץ׳ במג׳דל שמס אתמול (א׳), בזמן הלוויתם של 11 מהנרצחים, יצר מהומה. רבים צעקו לו שיילך, וקראו לעברו עוד שלל גינויים.
ב-7 ביולי, יום לפני ״מחאת הקיפוח״, כפי שכונתה, אישרה הממשלה שתי תוכניות פיתוח ליישובים הדרוזים – בגליל ובכרמל בסך 385 מיליון שקל וברמת הגולן בסך 58 מיליון שקל. התוכניות אושרו בהחלטת ממשלה יחד עם הקמת מרכז מורשת לעדה הדרוזית בכפר יאנוח ג׳ת שהקמתו תקועה כבר מ-2007, וכן גם – הקמת ועדה בין-משרדית. המאבק נדחה.
"זה כמו לתת אקמול לחולה סרטן", אומר בשיחה עם ״המקום הכי חם״ יאסר גדבאן, יו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות וראש מועצת כסרא-סמיע שבגליל המערבי. "התכנית צריכה להיות מקיפה לכל סגירת הפערים והצרכים ברשויות הדרוזיות והצ'רקסיות בגליל, כרמל ורמת הגולן אבל לצערי בגלל המצב הבטחוני הסתפקנו במשהו מזערי וקטן לשנת עבודה 2024".
כסרא וסמיע, שני כפרים דרוזים שאוחדו למועצה מקומית אחת שבראשה עומד גדבאן, נמצאים עמוק בתוך מה שצה״ל הגדיר עד למלחמה הנוכחית בתור ״קו העימות״. אך במסגרת החלטות הממשלה על פינוי תושבי הצפון, תחילה במרחק של עד 2 ק״מ מהגבול ולאחר מכן עד 5 ק״מ, תושבי המועצה לא נכללו, ולדברי גדבאן גם אם היו נכללים הם לא היו מתפנים. ״דרוזי לא עוזב את האדמה. לא משנה מה, אנחנו נלחם ונגן על הבית״.
76 שנה מתחת לאלונקה
פערי המיגון במרבית הישובים הדרוזים, כפי שגם מצא מבקר המדינה, חריפים. ממ"ד יש בפחות מ-30 אחוז מהבתים במגזר והיתרים לבניית ממ"ד ניתנים רק למעטים. גם מקלטים ציבוריים יש מעט מאוד, וכל זאת כאשר הכפרים הדרוזים חשופים מדי יום לאזעקות, כטב"מים, ויירוטים. היישובים הדרוזים בגולן הם לא היחידים בקו האש. ימים ספורים בלבד לפני האסון במג׳דל שמס, ביום רביעי שעבר, נורה מטח רקטות לגליל המערבי ואזעקות הופעלו ביישובים יאנוח-ג'ת, אבו סנאן, ג'וליס, ירכא ועוד.
בתקציב המדינה ל-2024 הממשלה לא תקצבה את המשך תוכנית החומש עבור העדה, שאושרה בממשלה הקודמת, בזמן שאלפים מבני העדה נמצאו ורבים עדיין נמצאים בחזית המלחמה, בעזה או בצפון, בשירות מילואים או סדיר. כאמור, רק לאחר האיומים של ראשי העדה וההכרזה על מחאת הקיפוח נמצאו לפתע מקורות תקציביים. ואולם, הוא מדגיש, "בינתיים לא ראינו שקל".
"במקום להשקיע בחינוך, ברווחה ולפתח תשתיות אני צריך להשתמש בכסף השוטף כדי לרכוש מיגוניות, קסדות ושכפ"צים לצוות כוננות שהקמנו. אין לי סוכנות יהודית"
בשבוע שעבר סיפר גדבאן כי משיחות עם נציגי האוצר הוא הבין שהבקשה טרם עברה לוועדת הכספים. "כשאני רואה שוועדת הכספים העבירה במהירות 16 מיליון שקל לקייטנות לחרדים ואין זמן להעביר 100 מיליון שקל לשוטף לרשויות דרוזיות וצ'רקסיות שבקריסה טוטאלית – זה מרגיז אותי", הוא אומר. "נשבע לך אני בחרדה ודיכאון. אני אזרח נאמן ואנחנו מתחת לאלונקה 76 שנה. אני לא מפסיק לחשוב האם זה היחס שמגיע לנו? אני לא צריך להתחנן ולהיאבק״.
בהעדר תקציבי סיוע לרשויות הדרוזיות, הוא מסביר, מרביתן ככולן הגיעו ״לסף קריסה טוטאלית״ עקב הוצאות הקשורות למלחמה. "במקום להשקיע בחינוך, ברווחה ולפתח תשתיות אני צריך להשתמש בכסף השוטף המועט שיש כדי לרכוש מיגוניות, קסדות ושכפ"צים לצוות כוננות שהקמנו. אין לי סוכנות יהודית או עמותות".
"עד שתגיע הכבאית הכפר כבר יישרף ועד שיגיע האמבולנס הפצוע כבר ימות. הכל אנחנו עושים עצמאית. מכבים את האש ומפנים את הפצועים", אמר גדבאן. היעדר מקלטים ציבוריים ותשתיות מיגון מספקות בכפרים הדרוזיים השאיר את התושבים חסרי אונים בתחילת המלחמה, אסון היה רק עניין של זמן. עקב חוסר הסדרת התכנון והבניה בישובים ועקב צפיפות שרק עולה, קשה עד בלתי אפשרי לאמבולנסים ושירותי חירום להגיע לכפרים בפרק זמן סביר.
״רק כשתהיה חס וחלילה נפילה ומישהו ימות, ירוצו על ארבע מקבלי ההחלטות והמנהיגים למיניהם", אמר לנו יאסר גדבאן רק בשבוע שעבר. מחריד עד כמה שצדק.
בתחילת המלחמה, בעוד יישובים יהודים הקימו כיתות כוננות והתחמשו תוך ימים ספורים, הקהילות הדרוזיות השכנות, בעיקר אלו הקרובות לגבול עם לבנון כמו בית ג'אן, כסרע סמיע ויאנוח ג'ת, לדוגמה, נותרו פגיעות ובעיקר חרדות. בשונה מחיילים יהודים משוחררים, שיכולים להוציא רישיון נשק בקלות, במיוחד כיום בעקבות הרפורמה של בן גביר והורדת התבחינים, הדרוזים אינם זכאים לשאת נשק אפילו לאחר שירות קרבי. "מגיעה למשפחות האפשרות להגן על עצמן במידה ונכנס לפה כוח רדואן", אומר גדבאן. לדבריו, הסיבה לכך היא חשש מפשיעה פלילית, אך לטענתו גם ככה היא לא זוכה לטיפול. "במקום לטפל בפשיעה, לא מאפשרים לנו להתגונן במצב חירום".
"ליד סמיע יש את פקיעין החדשה ואת חוסן (שני יישובים בגליל המערבי שלא פונו), שם יש רבש"צ, רכב ביטחון וכיתת כוננות. אצלנו אין תקציב ואין תקן לכלום. כסרא מאוימת ממערב. אנחנו באזור מאוד בולט ומאוים. במלחמת לבנון השניה נפלו אצלנו 107 טילים. רק כשתהיה חס וחלילה נפילה ומישהו ימות, ירוצו על ארבע מקבלי ההחלטות והמנהיגים למיניהם", אמר לנו יאסר גדבאן רק בשבוע שעבר – מחריד עד כמה שהוא צדק.
ברית עם ישראל? לא בכל מחיר
תחושות אפליה וקיפוח אומנם הועצמו בעקבות המלחמה אך הן מבעבעות כבר שנים ארוכות מתחת לפני השטח. חקיקת חוק הלאום ב-2018, גם אז – על ידי ממשלה בראשות נתניהו, זכורה בקרב הציבור הרחב כנקודת השבר הכי משמעותית ביחסים מול הקהילה הדרוזית וזו שזכתה לחשיפה התקשורתית הרחבה ביותר. אולם מה שמכתיב את אורחות חייהם של כל אזרח ואזרחית בני העדה הדרוזית זו האפליה היומיומית והפחות מתוקשרת – שנים של אי הסדרת חסמי תכנון ובניה ביישובים הדרוזים והטלת קשיים בירוקרטיים ומשפטיים סביב קבלת אישורי בנייה וריבוי צווי ההריסה.
את ריבוי החסמים בתכנון ביישובים הדרוזים מנסה הממשלה לפתור כבר שני עשורים. החלטות ממשלה בנושא, כמו זו שקיבלה הממשלה הנוכחית כדי להרגיע את המחאה הדרוזית, התקבלו גם ב-2015, 2019 ו-2022. ועדות וצוותים בין משרדיים הוקמו ופרסמו המלצות אך לא הרבה השתנה. צעירי העדה מתקשים לקבל אישורים לבניית דירות חדשות והופכים לעברייני בנייה כשהם בונים באופן לא חוקי. ההחלטה של סמוטריץ׳ בעניין הסדרת החשמל היא, כאמור, רק האחרונה מבין שורה של החלטות וחוקים שהובילו את העדה הדרוזית למשבר ביחסים עם מדינת ישראל.
קבלת הפנים לשרי הממשלה שהגיעו אתמול להלוויה והסירוב להיפגש עם נתניהו, הם הוכחה לכך שהם כבר לא קונים הבטחות ומילים. הקמת ועדה זו השיטה הוותיקה ביותר של נתניהו כדי לטרפד מחאה, בחיים עצמם רק ימים ומעשים יגידו אם אישור התוכניות בהחלטת הממשלה מבשר על תחילתו של תיקון. באוקטובר, כשפרצה המלחמה, בני העדה הניחו את כל חילוקי הדעות בצד ויצאו להילחם על הבית. אולם כעת, בצל מדיניות הממשלה גם בזמן מלחמה, נראה שהברית בין העדה הדרוזית למדינת ישראל איננה מובטחת כפי שהייתה בעבר, לא בכל מחיר.