אתמול (ב׳), דנה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת בעלייה במקרים של אלימות במשפחה מאז שהחלה המלחמה. בדיון נטען כי בעוד שמספר המקרים של אלימות במשפחה גדל בין אוקטובר לאפריל, כמות הפניות למוקד הסיוע והדיווח של משרד הרווחה לעומת השנה שעברה דווקא ירדה. גם התפוסה במקלטי הסיוע, בסתירה לעליה הניכרת במקרי האלימות, ירדה ב-20 אחוז.
"ידוע ממחקרים בעולם שבזמן מלחמה יש ירידה בדיווח וירידה בפנייה לעזרה", אמרה בדיון טלי רוזנפלד, מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה. לדבריה, ניכרת עלייה משמעותית בדיווח על אלימות במשפחה המגיעות מבתי המשפט והמשטרה. עם זאת מעט מדי נשים פונות למוקדי עזרה ולמרכזי מניעת אלימות של הרווחה. "הורדנו את הרגל מהגז והאלימות תמיד שם", אמרה ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד) שהחליפה את יושבת ראש הוועדה, ח"כ תמנו שטה בניהול הדיון.
נתונים שפורסמו לאחרונה מגלים כי מספר המקרים של אלימות במשפחה, בדגש על אלימות כלפי נשים, עלה באופן משמעותי בחצי השנה הראשונה של המלחמה. על פי הנתונים התקבלו במשרד הרווחה 4,565 דיווחים ממשטרת ישראל וממערכת המשפט, זאת לעומת 2,760 דיווחים מהתקופה המקבילה אשתקד. עליה של 65.4 אחוז. הפער הגדול ביותר הוא בעבירות אלימות כלפי בת או בן זוג – 3,400 בחצי שנה הראשונה למלחמה לעומת 2,036 בשנה שעברה, עליה של 67 אחוז.
מנגד מספר הפניות למוקד 118 באותה התקופה ירד ל-1529 פניות לעומת 1972 פניות בתקופה המקבילה אשתקד. ירידה של כ-29 אחוז. "אם שואלים כל בית בישראל מה זה מוקד 100, כולם יודעים שזה משטרה. מה שמטריד זה שלא ידעתי מה זה 118 וזה אומר שמשהו פה לקוי", אמרה ח"כ קטי שטרית (ליכוד) בדיון.
המרכז למניעת אלימות במשפחה במשרד הרווחה והביטחון החברתי הגיע לדיון עם נתונים חסרים והנתונים שהביאו לא היו מפולחים באופן המאפשר הסקת מסקנות לקביעת מדיניות. ערן מלמד, מנכ"ל נקודת מפנה, תוכנית ארצית למניעת כניסה למעגל הזנות וצריכת זנות בקרב בני נוער וצעירים אמר בדיון: ״הנתונים שהבאתם כל כך חסרים שאי אפשר לעשות בהם שימוש מושכל ובלי שנקבל התייחסות אמיתית זה חבל. אני לא יודע אם יש גידול בשדרות, באופקים, בקריית שמונה או בשלומי או מילה על האלימות בבתי המלון״. "מוקד 118 קיים מ-2015 ויש סטודנטים לעבודה סוציאלית שלא שמעו עליו. אל תצפו שהציבור הרחב ישמע", הוסיף מלמד. "זה לא קשור רק בקמפיין הסברתי אלא קודם כל לאנשי המקצוע".
מחקר שעסק בקשר בין עלייה במקרים של אלימות במשפחה למצבי מלחמה ב-14 מדינות מצא כי באופן עקבי חלה עלייה במספר מקרי האלימות בזמן מלחמה וכי מספר המקרים ממשיך לעלות בצורה דרמטית גם אחריה. כמו כן נמצא כי ניכרת ירידה בפניה לסיוע בשלבים המוקדמים של המלחמה.
לדבריה של רוזנפלד הפער בין מספר המקרים בפועל למספר הפניות לסיוע נגרם בעקבות הקצנה שחלה בעתות מלחמה אצל קורבנות אלימות בתחושות של פחד כלכלי ופחד לעזוב את בן הזוג ואת הבית. סיבות נוספות שפירטה הן נטייה של קורבנות אלימות להתכנסות בזמן קושי מנטלי וכך שרבות מהן נאלצות, בחסות מצבי החירום, לקחת חלק באתגרים שחלים עליהן ולנסות לשמור על החוסן הרגשי של הילדים.
בנוסף נשות משרתי מילואים נאלצות להתמודד עם אתגרים רבים במשפחה, בעבודה ובבית. במלחמה הנוכחית באופן ספציפי, נשים רבות שפונו מביתן יחד עם בני המשפחה בזמן שבני זוגן משרתים במילואים, מתמודדות בנוסף גם עם משבר העקירות מהבית והקהילה. בנוסף אמרה רוזנפלד כי נשים פונות פחות גם בשל אמונה כי מצבן "פחות קשה" מזה של אלו שנפגעו במלחמה.
אילת פלר מימון, ממובילות התנועה "אימהות בחזית", תנועה הפועלת לשירות שווה לכולם, העלתה את סוגיית מקרי האלימות בקרב משפחות של חיילי המילואים שחוזרים הביתה והעומס האדיר שמביא להמון מקרי התפרצויות זעם ואלימות בבית. "מקרים של פוסט טראומה לא מטופלים, בהיעדר מענה המצב נפיץ ומסוכן. האבות לא מצליחים לפרוק והם לא מטופלים והנשים מתביישות להתלונן כשהבעל חזר מהמלחמה. צריך הסברה לדעת שיש לאן לפנות כשהם חוזרים מהמילואים. האינדיקציות מהשטח הן איומות".
פייני סוקניק יוזמת קווים אדומים, שותפות רב-מגזרית של עשרות ארגונים הפועלים יחד למניעת אלימות בזוגיות, העלתה כי הנתונים הבינלאומיים מראים כי חיילים שחוזרים מהמלחמה מועדים פי שלוש לאלימות בבית מאשר בזמן שגרה.
****
כבר בחודש נובמבר פרסמנו את דבריה של רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצ״ו, שהזהירה מפני גל אלימות במרחב הביתי שצפוי להגיע בעקבות המלחמה. לטענתה בתקופת הקורונה ניתן היה לראות תהליך דומה. בראשיתו של המשבר, תשומת הלב הייתה נתונה להנחיות אך בהמשך התרחש "צונאמי של אירועים שהמשבר הראשוני יצר". "אמהות בתקופה הזו מנסות להחזיק את האלימות, כדי לא לצאת מהבית, כדי שילדים שהתחילו בתי ספר וגנים לא יעזבו את המסגרת. המצב הביטחוני החריף את ההתכנסות, וגל הפניות שמאפיין את תקופת אחרי החגים לא מתרחש. המשמעות היא שבקרוב יהיה גל נרחב וחריג ונצטרך לתת מענה לצורך משמעותי במספרים שמאפיינים מגה משבר", הסבירה אז נוימן.
בן ארי שניהלה את הדיון אמרה כי שגרת המלחמה יחד עם הירידה בפניות הביאה להאטה ואדישות מסוימת בכל הנוגע לעיסוק באלימות במשפחה. "אני מניחה שבסוף המלחמה נראה גל פניות רחב".
על פי רוזנפלדר נרשמה ירידה של 20% בתפוסת המקלטים לנשים החוות אלימות במשפחה לעומת השנה הקודמת. "המקלט שאני מנהלת היה אמור להיות מלא והוא חצי ריק", אמרה נעמי שניידרמן, מנכ״לית עמותת ״אשה לאשה״ המסייעת לנפגעות אלימות מצד בן זוגן. לדבריה נשים רבות אינן מבינות את המשמעות של המקלטים בשל בעיות בהסברה והנגשה על הזכויות המגיעות להן. לטענתה בעלי המקצוע הראשונים שנפגשים עימן כמו עו"סיות, משטרה, ארגונים חברתיים, רשויות מקומיות וכו' צריכים לדעת לתווך להן את הזכויות שמגיעות להן ואת חשיבותם של המקלטים שאין פרושם פגיעה במשמורת או בתעסוקה של האשה אלא מתן עזרה וליווי אמיתיים.
כמות הפניות לייעוץ משפטי במרכז רקמן הפועל לקידום מעמד האישה במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ומסייע לנשים נפגעות אלימות, עלה מאז תחילת המלחמה, סיפרה עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית המרכז.
"אנחנו לא יכולות לעמוד בעומס. אני נאלצת להגיד לנשים תמתיני כמה שבועות עד שעו"ד תוכל לעזור לך. כשמתקשרת אלינו אישה כזאת אנחנו מפנים למרכז למניעת אלימות במשפחה אבל היא לא תקבל שם ייעוץ משפטי".
הורוביץ העלתה את הצורך בהנגשת מידע וייעוץ משפטי עוד בשלב הראשוני עבור הפונות. הורוביץ גם העלתה את העובדה שאין התייחסות בחוק הישראלי לסוגים שונים של אלימות, זאת בהשוואה למדינות מתקדמות אחרות בהן החוק מתייחס גם לאלימות כלכלית, נפשית, פסיכולוגית, פיזית, מינית וכו'. "כשאין שם לאלימות קשה יותר לטפל בה", אמרה.
בסיכום הדיון אמרה בן ארי כי יקבע דיון המשך בנושא וכי על משרד הרווחה להגיע אליו עם נתונים מלאים ומפולחים של מרכזי אלימות במשפחה וכן אמרה כי יש ליצור חיבור של משרד הביטחון לנשות אנשי המילואים על מנת שלנשים שחוות אלימות מבעלים החוזרים מהמלחמה תהיה כתובת של נציג במשרד הביטחון. כמו כן בקשה לעסוק בנושא ההסברה סביב משרד המשפטים וסל המענים ועמדה על הצורך בייעוץ משפטי כבר בפניה הראשונה ולא רק בבית המשפט, בשלב הסופי של התהליך.
שיחה על זה post