"כל הזמן אמרו לנו זה לא הזמן ועוד לא וזה לא מכבד, אבל די, הגענו לגבול העליון, ממש קרוב לנקודת האל חזור. עד עכשיו כיבדנו את כולם והיינו הכי מתונים שיש, אבל אם לא נצטרף עכשיו למאבק, בקרוב לא יהיה לנו למה להצטרף", שי ישראלי, סטודנטית בת 26, מנהלת קהילה בארגון "ער.ה" שהוקם לפני כשנה במטרה "להעיר את הדור הרדום", אמרה את הדברים זמן קצר לפני שהיא וחבריה יצאו אמש להפגין מול בתים של שרים וחברי כנסת.
בארגון, שמונה כרגע כמה מאות צעירים בגילאי 20-30, החליטו להצטרף להפגנות שמארגן "כוח קפלן" בדרישה להקדים את הבחירות. "עד עכשיו יצאתי להפגנות בצורה עצמאית וכל הזמן כתבתי בוואטסאפ של הפעילים שחייבים לחזור ושהכל נהיה משוגע לגמרי, לאט לאט הגיעו עוד קולות עד שבאה היוזמה של כוח קפלן והצטרפנו אליהם. יש לנו גם תוכניות עצמאיות, הן בשלבי גיבוש כרגע".
אחרי תקופה ארוכה שבה שלטה התפיסה ש"זה לא הזמן", ו"עוד לא" ו"זה לא מכבד" – השבוע השטח התחיל לבעבע. בשיחות עם גורמים שונים ממוקדי המחאה עולה רשימה קצרה של סיבות שהביאו לכך דווקא עכשיו: חזרתם של מילואימניקים רבים מהלחימה, ההחלטה של חברת מודי׳ס להורדת דירוג האשראי של ישראל, חוק הגיוס או האמירה של שר השיכון גולדנקנוף, "אני לא רואה שאף אחד פורש מהממשלה הזאת. למי רע פה?"
אבל אם בתקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית היו גופים שונים שהתאחדו במרוצת הזמן לגוף אחד גדול, אותם גופים לא בטוחים שזה יהיה המצב גם כעת. הדבר המאחד את כל גורמי המחאה השונים, שרובם ככולם היו פעילים בהפגנות נגד הרפורמה היא הקריאה להקדים את הבחירות. כל אחד בוחר לפעול לשם כך בדרך הפעולה שנראית לו מתאימה ביותר: הפגנות מרכזיות, מחאות ממוקדות או פעילות אזרחית שמניעה את השטח מלמטה.
בינואר 2023 הוקם "מטה המאבק" שריכז את מרבית הארגונים, הגופים האזרחיים וההתארגנויות העצמאיות שמתנגדות להפיכה המשטרית. אתמול, לראשונה מאז פרצה המלחמה, חלק גדול מהפעילים שהניעו לפני כשנה את 150 המוקדים העירוניים נפגשו לשיח פתוח על הצעדים הבאים של הארגון. המטרה: להבין איך הופכים את העצב והייאוש שהם גורם משתק, לזעם או לתקווה.
משה רדמן: ״זה כבר לא ליברלים מול שמרנים, כל אדם שיש לו מוסר והגינות מבין שהכנסת הזאת לא יכולה להמשיך"
בינתיים עד שייבחר הכיוון, מטה המאבק מסייע לארגונים שונים, לחלקם בליווי צמוד, וחלקם האחר באופן נקודתי. ער.ה למשל, קיבל סיוע כספי לרכישת מגפונים ותופים. "יש דו שיח בין המטה לשטח", אומר גורם במטה. "זה יהיה יהיר ויומרני להגיד שזו הובלה מלמעלה ותמים להגיד שזה מגיע מהשטח". "מדובר בעתיד שלנו", אומרת ישראלי, "אנחנו נהיה אלו שבעתיד נספוג את הנטל הכלכלי והנפשי, לכן אנחנו קמים ואומרים עכשיו שהגיע הזמן".
מטה המאבק עומד גם מאחורי ההפגנה השבועית בתל אביב שעומדת בסימן קריאה לבחירות. אתמול, לראשונה מזה שבועות היתה אמורה ההפגנה לעבור מכיכר הבימה אל רחוב קפלן מול שער הקריה. "אנחנו עוברים מהבימה לקפלן כדי לגדול", אומר משה רדמן, ממארגני ההפגנה בהבימה בשיחה עם ״המקום הכי חם״. "אני אופטימי, אני רואה שהציבור מתעורר סוף סוף, ולדעתי תוך חודש חודשיים הכנסת תתפזר, זה כבר לא ליברלים מול שמרנים, כל אדם שיש לו מוסר והגינות מבין שהכנסת הזאת לא יכולה להמשיך".
אולם אמש הודיעה המשטרה כי היא לא תאפשר את העתקת המיקום לקפלן. ״זהו מהלך פוליטי שממחיש עד כמה דחוף לקיים בחירות ולהחליף את הממשלה״, מסרו ממטה המאבק בתגובה להודעת המשטרה.
לא רחוק מהמקום בו אמורה הייתה להתקיים ההפגנה, בקפלן 22, צפוי לשבת ישי הדס מארגון "קריים מיניסטר", שמפגין נגד נתניהו מזה שנים. "אני לא אצטרף להפגנה הראשית", הוא אומר בשיחה עם "המקום הכי חם". "יש את מי שמתאמים עם המשטרה איפה לעמוד ומה לעשות ויש אותנו, שפשוט מפגינים הפגנה חוקית, לגיטימית ומתונה, איפה שזה נכון ואפקטיבי, והמשטרה עושה מה שהיא רואה לנכון״.
במקביל לשתי ההפגנות ברחוב קפלן, תתקיים עצרת של משפחות החטופים בכיכר החטופים. כוח קפלן, שכאמור אנשיו החלו אתמול להפגין מול בתי הח"כים, החליט לקרוא לאנשיו להפגין עם משפחות החטופים בשבת, ושוקל לקיים את הפגנות קבועות מידי יום חמישי.
"מאבק החטופים חשוב יותר מכל מאבק אחר שמתנהל במדינה, גם מהמאבק שלנו", אומר רועי נוימן מארגון "כוח קפלן". "הדבר היחיד שאנחנו מתרכזים בו הוא קביעת תאריך לבחירות, ומלבד המהלך מול הח"כים והשרים, יהיו עוד פעילויות בשבועות הקרובים. יש מניפה של אופציות ובכל רגע נראה מה נכון״.
במה זה תלוי?
"אנחנו בסיטואציה שונה ממה שהיינו לפני ה-7 באוקטובר. אם גנץ יצא מהממשלה או אם חלילה תפתח עלינו מלחמה בחזית שנייה זה יגרור צעדים אחרים. יש אי וודאות גדולה, והוודאות הגדולה היא שצריך לפעול".
למה לא לפעול יחד?
"המאבק הזה הוא בסופו של דבר על חמישה חברי כנסת שיבואו ויגידו 'די נגמר', בגלל זה צריך להגיע לבתים שלהם, ללחוץ עליהם. פחות ישפיע עליהם אם נעמוד בכיכר העיר. מול 75 אחוז מהעם שחושבים שצריך לקבוע תהליך לבחירות ב-2024, זה לא עניין של לקבע תודעה, זה ללחוץ על חברי כנסת שיעשו את הדבר הנכון".
מה קרה שדווקא עכשיו החלטתם לפעול?
"בשבועיים האחרונים הגענו להבנה שאין תועלת בהמשך הכהונה של הממשלה, זה קרה עם חוק ההשתמטות והורדת דירוג האשראי. ברור לאיזה כיוון הממשלה נעה".
גם בארגון "אחים לנשק" בחרו שלא להצטרף להפגנות הגדולות והעדיפו לנקוט בפעולות מחאה נקודתיות. בשבוע שעבר אנשיו תלו בעשרות גשרים בארץ שלטים עם הכיתוב "בחירות בהסכמה עוד השנה". אתמול אנשיו הצטרפו לכוח קפלן בהפגנות מול בתי השרים והח״כים, ושלחו לכל 120 חברי הכנסת מכתבים שקוראים להם לצאת לבחירות בשנה.
רוי גורדון, ממובילי "אחים לנשק": ״אנחנו הרבה יותר מארגון מחאה, אנחנו ארגון חברתי והפעילות האזרחית שאנחנו עושים מאז ה-7 באוקטובר גם היא סוג של מחאה"
"מחאה ברחוב היא עוד כלי, אין יום שהדבר הזה לא נמצא בדיונים אסטרטגיים על השולחן", אומר רוי גורדון, ממובילי "אחים לנשק" ומי שמתמודד בבחירות למועצה המקומית בתל אביב מטעם "חוזה חדש". "חשבנו יצירתי והפכנו אבן על אבן ובסוף אנחנו הרבה יותר מארגון מחאה, אנחנו ארגון חברתי והפעילות האזרחית שאנחנו עושים מאז ה-7 באוקטובר גם היא סוג של מחאה".
אבל למה אתם לא מצטרפים למחאה הגדולה? יש ציפייה שתצטרפו.
"יש קול זעקה, והוא קשה וכואב. אומרים לנו רוצים לראות אותכם ברחוב ואני מבין את זה. צריך להבין שאנחנו שם וכל הזמן עובדים בשטח.
"כשיצאנו לדרך בזמן ההפיכה המשפטית היינו בטוחים שנבוא ונגיד שזה לא הגיוני, ויקשיבו לנו, ועדיין, 64 אצבעות הונפו לאישור עילת הסבירות. ומה עכשיו? הם לא לקחו אחריות על אירועי 7 באוקטובר ומה שהיה מאז. אז יראו אותנו ברחוב צועקים ומה?
"אני חבר טוב של כל ארגוני המחאה, אני מבין ומכבד את ההפגנות וחושב שהן לגיטימיות, ושכל מי שנמצא ברחוב עושה עבודה מצויינת אבל אני לא בטוח עד כמה הקומה ה-26 במיאמי רואה את הרחובות. אני תוהה אם מסוגל להיות להן האימפקט הגדול ומהו האימפקט. מה שחשוב הוא לא לייצר התפלגות במחנה הליברלי, וזה מה שמנסים לעשות לנו. אנחנו מנסים לאחד כוח אזרחי אמיתי, לרתום אותו שיבנה את היום שאחרי".
בירושלים יש שלושה מוקדים פעילים של הפגנות בשבועות האחרונים: מול הבית של נתניהו ברחוב עזה, הפגנה של מטה החטופים הירושלמי שמוביל דורון אביגדורי והפגנה קבועה במאהל מול משכן הכנסת שיזמו יעקב גודו, ששכל את בנו תום בקיבוץ כיסופים ומעוז ינון, ששכל את שני הוריו במתקפה על נתיב העשרה. בשבועות האחרונים התקיימה גם הפגנה בקיסריה מול ביתו של נתניהו, ובמוקדי מחאה במקומות נוספים בהם: באר שבע, חיפה, ירושלים, קיסריה, כפר סבא, רחובות, אילת ועוד.
בנוסף, מתקיימות פעולות גרילה קטנות יותר כמו של ארגון "משנים כיוון", שהשבוע אנשיו התבצרו במטה הליכוד בקריאה לקיים הצבעת אי אמון ולקבוע תאריך לבחירות. "אנחנו חושבים שצריך לדבר בשפה שכולם יסכימו לה, וכולם רוצים ממשלה אחראית", אומר יניר דוידזאדה, ממובילי הארגון (גילוי נאות – דוידזאדה הוא קרוב משפחתה של החתומה מעלה – ג״ה וא״ר). "עד עכשיו אנשים לא יצאו לרחובות בהמוניהם כי פחדו שזה יתייג אותם כמי שפועלים נגד המדינה, אבל ככל שהמלחמה מתארכת רואים יותר אנשים יוצאים להפגין, ועדיין המספרים לא גדולים".
"באוהל אין הרבה אנשים", אומר אסף רוזנהיים, שפוקד מדי שבוע את מאהל המשפחות. "בהתחלה זה דיכא אותי, אבל נזכרתי שהייתי מול הכנסת במרץ 2020, ביום שיולי אדלשטיין פירק את הכנסת, ולא היו הרבה אנשים. כעבור כמה שבועות היו שם כבר עשרות אלפי מפגינים. ככה זה מתחיל".