נדרש הרבה אומץ כדי לעמוד מול ציבור שלם ולספר שאנחנו עניות, כפי שנחשפנו בתוכנית "סליחה על השאלה" בכאן 11 השבוע, לצד משתתפים נוספים. הסכמנו לחשיפה, כי ניסיון השנים האחרונות לימד אותנו שכדי לנפץ סטיגמות וסטריאוטיפים של מהו עוני, נדרשת חשיפה של מציאות במיוחד כזו הכוללת סיפורים אישיים.
למי שלא מכיר, התוכנית בנויה על כך שהמשתתפים נשאלים שאלות שהגיעו מקרב הצופים, שאלות שהן לא "פוליטיקלי קורקט" על מצב מסוים שהמשתתפים מתמודדים איתו. חלק מהשאלות שנשאלו והתשובות שנתנו להן נחתכו משיקולי עריכה מובנים. חשבנו שזו הזדמנות טובה לעלות אותם על הכתב.
מה זה אומר להיות ענייה? את הולכת לישון רעבה?
חלק מהמשתתפים ענו לשאלה זו שיש גם ימים כאלה שצריך לחיות ממנות של בתי תמחוי או שאריות של מזנון דרכים. אך העוני במדינת מערב מפותחת בא לידי ביטוי גם בסל הקניות המצומצם של אוכלוסיות חסרות היכולת. סל מזון הכולל מוצרי בריאות כמו לחם מקמח מלא, פירות, ירקות, שקדים, אגוזים ומאכלי בריאות שונים, הוא הרבה יותר יקר מתזונה שמבוססת על פחמימות ריקות ללא ערך תזונתי, למי שתהה "איך את שמנה אם את ענייה". פסטות מקמח לבן נמכרות תמיד במבצע של שלוש חבילות בעשרה שקלים, הלחם הלבן ובכלל כל מוצרי הקמח הלבן זולים ונגישים יותר, וגם מהווים פתרונות מהירים למי שעובד סביב השעון ומרוויח מעט.
הלחם הלבן ובכלל כל מוצרי הקמח זולים ונגישים יותר, וגם מהווים פתרונות מהירים למי שעובד סביב השעון ומרוויח מעט
בסופו של דבר לא מדובר ברעב ביולוגי כמו במדינות עולם שלישי, אין אנשים עם בטן נפוחה ברחובות אך יש המוני אנשים וילדים ללא ביטחון תזונתי או עם תזונה ירודה וזולה. מדובר בהרגלי תזונה שמביאים למחלות כמו סוכרת, השמנת יתר או בעיות לב. מחקרים בעולם הראו כי במדינות מתפתחות האוכלוסייה הענייה סובלת יותר ממחלות אלה בעקבות הרגלי תזונה לא בריאים. ישראל היא מדינה מפותחת עם צמיחה כלכלית טובה, אך עדיין מובילה בעוני מבין מדינות המערב המפותחות בטבלאות הOECD.
מדוע את מביאה ילדים את את לא יכולה להחזיק אותם בכבוד?
זה מאוד קל לחשוב שיש לגיטימציה להיכנס לנו לרחם אם אנחנו חיות בעוני, אבל אין בזה שום דבר לגיטימי. העושר בעולם מתחלק מאז ומתמיד בצורה לא שוויונית, לא בין מדינות ולא בין בני אדם. גם אם כל העניים יפסיקו להתרבות ויעלמו מן העולם, העוני ישאר, יהיו עניים חדשים מפני שהעושר ימשיך להתחלק בצורה בלתי שוויונית.
את הפתרונות לעוני אפשר למצוא בכל מיני דרכים, חוץ מלבקש את הכחדת הגזע שלנו: גזע העני. אפשר למשל להעביר חוק שבו מנהלי חברה לא יוכלו להרוויח פי 400 מעובד זוטר בכל חברה (ולא רק בתחום הפיננסים), או חוק שבו הטייקון לא יקבל הטבות טובות יותר מחברה עצמאית קטנה. אפשר לחזק את מערכת הרווחה, כמו פינלנד שהצליחה להגדיל את ההון האנושי שלה בכך שנתנה שוויון הזדמנות גם לילדים חסרי יכולת כלכלית. היא לא רק מובילה בטבלאות הOECD בכך שהיא מונה אוכלוסייה רחבה משכילה והפערים מעטים, היא גם מובילה מקום ראשון שנה אחרי שנה במבחני פיזה ומיצב בניגוד לישראל שנמצאת במקום לא מחמיא כפי שהתפרסם השבוע.
כמו כן, אנחנו אולי מתקשים כלכלית לספק לילדנו לפעמים זכויות בסיסיות כמו טיפול שיניים למשל – אך אלה שלא מתייחסים לילדנו בכבוד הם החברה ומסגרות החינוך. כשילד שהוריו מצויים בקשיים כלכליים – הוא מאוים על ידי בית הספר שלא ייצא לטיול עם שאר הכיתה כי הוריו לא שילמו. כשילד לא מקבל ספרים מפני שאין להוריו איך לשלם עבור השאלת ספרים (ובהמשך נכשל במבחן המיצ"ב), כשאימא מקבלת הודעה מוועד ההורים שהילד שלה לא יקבל מתנת סוף שנה כי היא לא שילמה לוועד – זוהי מדיניות ויחס של חוסר כבוד כלפי ילדינו העניים. אמהות אכלו בוסר ושיני ילדיהן תקהינה.
כשילד שהוריו מצויים בקשיים כלכליים – הוא מאוים על ידי בית הספר שלא ייצא לטיול עם שאר הכיתה כי הוריו לא שילמו
אם בשיניים עסקינן, אז האשליה כי טיפולי שיניים כבר חינמיים עד גיל 18, היא אשליה בלבד. ילד שעבר טיפול שורש יהיה זקוק לכתר כדי לשמור על השן לאחר טיפול, והאוכלוסייה המוחלשת לרוב לא תוכל לממן את מאות השקלים של עלות כתר, יישור שיניים בעלות של אלפי שקלים לעולם לא ברשימת הטיפולים של ילדי העניים. גם כאן יכלו להיות פתרונות של סל בריאות רחב, של הכרת החשיבות להגיע לגיל בוגר עם כל השיניים בפה, דבר לא מובן מאליו בקרבנו, אלה המתמודדים עם קשיים כלכליים, ויכלה להיות ערבות הדדית במקום רצון שכולנו ניעלם.
"אם את ענייה איך את צובעת את השיער? את לא נראית ענייה"
נכון, אנחנו לפעמים מצליחות להשקיע במראה שלנו, כי לא נרצה להגיע לעבודה עם מראה לא מקובל. או שנרצה להגיע לראיון עבודה עם מראה שיעלה את הסיכוי שלנו להתקבל. צבע לשיער יכול לעלות היום גם עשרה שקלים לשפורפרת. יש מי שיש להן משפחות או חברות שעוסקות במקצועות היופי ועוזרות, אבל אנחנו לא צריכות להצטדק על כך שפשוט רצינו להיראות בנות אדם.
איך יש לך סמארטפון אם את ענייה?
לא כולנו קנינו את הסמארטפון שלנו. חלקנו קיבלנו אותו בתרומה, חלקנו קנינו מכשירים לפעמים הכי זולים, וחלקנו שלא יכולים לקנות את המכשיר הכי זול במזומן או בכרטיס אשראי, שבויים לחברות הסלולר שמשעבדים אותנו בתשלומים – אבל הם הם היחידים שנותנים לנו אפשרות, כשאין זכות לכרטיס אשראי, לקנות באינספור תשלומים שאפילו יכפילו לנו את מחיר המכשיר, ונצליח במעט להרגיש כמו כולם.
"אז תפסיקי להצביע לביבי…"
לעתים מבלי לשאול אותנו אודות דעתנו הפוליטית, קובעים אותה במקומנו. אפילו מבקשים מאיתנו להסביר מדוע אלה או אלה הצביעו לימין. הפתעה! לא כולנו מצביעי ימין. גם בקרב העניים יש מגוון דעות פוליטיות. חלקכם יגיבו שהסטטיסטיקה מראה כי האוכלוסייה הפריפריאלית והמדוכאת כלכלית היא זו שמצביעה כך ועוד תגידו שזה מתוך רגש ובורות.
בורות? אם הידע כל כך חשוב לכם, מדוע הוא בחלקו נחלתם של מי שיכולים להגיע לשורות האקדמיה בלבד? מדוע הוא לא מנת חלקם של מי שלא זכו לשבת על ספסל הלימודים בגיל הבוגר? אנחנו קוראות לכל האוניברסיטאות והמכללות להנגיש לנו את הידע האקדמי שהן שומרות הרחק מהאוכלוסיות המוחלשות ולפתוח לנו גישה לכל הספרות האקדמית.
"בחרת להיות ענייה".
היו אנשים שהטיחו בנו את הקביעה הזאת. אנחנו מניחות כאן את העוני שלנו, ושואלות האם יש מישהו בקהל שרוצה אותו במקומנו? האם זה באמת דבר שאפשר לבחור בו?