חם פה באצטדיון הלאומי, אבל המשחק עומד להתחיל והקהל משולהב. מדובר במשחק שאמור להיות מרתק בין העם לבין ראש הממשלה… והנה, אפשר כבר לראות את ראש הממשלה עולה ומתכונן על הדשא – בואו נשמע מה שיש לו להגיד:
״הורים שכולים, משפחות יקרות, קרובי וקרובות החללים מהמבצע האחרון. הילד שלכם מת. ז״ל. כאח שכול, ליבי יוצא אליכם. אבל כראש ממשלה, וכממונה על הביטחון, אני גם חושב שמגיע לכם לדעת מי אחראי לכישלון. לא, זה לא אני, וזה גם לא בוגי יעלון. אולי זה כי היא נרדמה בשמירה, ואולי סתם כי בממ״ד לא היתה קליטה. תהיה הסיבה שלה אשר תהיה, בשורה התחתונה – הילד שלכם לא חזר – כי הגננת לא צלצלה״.
פנטסטי, מהלך התקפי מבריק, השופט שולח יד אל המשרוקית – האם זה הסוף? אולי כרטיס אדום? לא! זה עדיין לא נגמר! הנה הפרקליט יורד נמוך להגנה:
״כבוד השופט, עם כל הכבוד, אמנם הילד של כולנו ירה, אבל יש לזכור שמדובר בסך הכל בילד, וילד – איננו בר-ענישה. אני לא רוצה חלילה להפנות אצבע מאשימה, כן? אני רק רוצה לציין שיש יסוד סביר להניח, ובהחלט ייתכן, שהכל היה נגמר אחרת לו באותו בוקר הגננת היתה זוכרת לטלפן״.
סנ-ס-ציוני! התוצאה עדיין אפס-אפס-יא-חתיכת-אפס-אני-לא-מאמין-שזה-אשכרה-מה-שאמרת, אבל אי אפשר לומר שלא מעניין כאן! קפיצה קלה לאולפן החדשות ותחזרו אלינו:
״אוי נו באמת, נכון, זה לא נעים, ואמנם מדובר בחשדות חמורים לפיהם אופק בוכריס – גיבור ישראל עטור זכויות להזכירך – כפה עצמו על המתלוננת כשהוא עטוי בדסקית וציצית, אבל ברצינות, דחילק יונית – קל לשפוט כאן מהמזגן. אני הרי הראשון שיודה שאונס זה רע, אבל אם תסירי מהעיניים לרגע את הפלנלית, ותחשבי מה אנחנו משדרים בזה, תחשבי מהו המסר, אז תביני שזה לא הוגן להעניש קצין מצטיין רק בגלל שהגננת שכחה לדווח לו 'חדל' בקשר״.
חזרתם אלינו! אמנם כבר מאוחר מדי ואין כבר הרבה מה לראות או לעשות, אבל הישארו עמנו לשידור הישיר של הענקת המדליות על הטלת אחריות למרחק. הנה עכשיו, עולה על הפודיום הזוכה הבלתי-מעורערת ומחזיקת התואר המפוקפק ״שורש כל הרע״ – הגננת שלא התקשרה. תודה שהייתם איתנו, ואל תשכחו – רק הורה אטום לא עונה לשיחות ממספר חסום.
*המשדר הוגש בחסות מפעל הפיס – עם קצת מזל, אראלה (או הגננת) תתקשר גם אליך.