ניסיתי להיזכר עכשיו מה מכילה אריזת דגני בוקר ממוצעת ולדעתי יש שם יותר רכיבים מאשר גרמים של המוצר עצמו. מלא סוכר, מלח, פוספטים, מייצבים, צבעי מאכל, ועלק גם B-12. כאילו, הסלמונלה זה מה שמפריע לכם? אני רק מדמיינת אותה שם מכווצת בפינה בין כל החומרים הסופר-מלאכותיים האלה ולוחשת, "חבר'ה אני באמת רוצה להוכיח את עצמי כאן, תהיו עדינים איתי".
המוני ילדים גדלים על השקרים המעובדים האלה כארוחת בוקר לגיטימית, כמובן בתוספת חלב פרה עתיר הורמונים ואנטיביוטיקה, ואחר כך הם מתפתחים מוקדם והולכים לתיכון ומכניסים את המורה שלהם להריון, ואז מתגייסים לצה"ל ויורים בראשים של מחבלים כפותים והם מנסים להסביר לשווא שיש להם הפרעות קשב וריכוז בגלל תזונה של עודף פחמימות ריקות שדפקה להם את המוח כל הילדות (ואז גם מגלים על הדרך שבצבא נשנוש של אלופים זה פחות דגני בוקר ויותר פקידות לשכה).
ואז הם משתחררים ומתחתנים ועושים ילד ומחכים שהגננת תתקשר לוודא שהילד הגיע לגן כי בדיוק קפץ להם איזה פוקימון מול הפרצוף ואז עוד מנסים להזהיר אותם שיש להם סלמונלה בקורנפלקס והם כזה "המממ, סלמונלה בקורנפלקס? זה לא הופיע לי באפליקציה. זה מתפתח למשהו?" ואתה מתבונן בהם בייאוש ואומר: "לא נשמה, זה כבר לא יתפתח לכלום".
בקיצור, בואו נפרגן יותר לדור העתיד שלנו וניתן לו פחות אוכל מקרטונים ומסכים מרצדים ויותר פירות וירקות וחיבוקים. לא צריך פאניקה ציבורית בשביל זה. חזרה לשורשים, למה שטבעי וטוב, ואולי נצליח להציל את הדור הבא מכל הרקב שמתפשט פה לאט. לא, אה? טוב, ניסיתי.