משהו ששמתי אליו לב לאחרונה, זה שביבי כבר הרבה זמן לא משתמש בשואה כדי להצדיק כל דבר שקורה במקום הזה. זה לא שנגמרו לו ההשוואות – הוא פשוט לא רצה לשחוק את הנושא, או במילים אחרות – ביבי שומר לאחר כך, ליום השואה.
מהלך קלאסי. זו המקבילה ל"לא להציף בתמונות בפיד בפייסוק כשאתה נוסע לחו"ל ולשים רק תמונה אחת ממש מנקרת עיניים כדי לזכות בלייקים". אני באופן אישי מעדיפה הצפה של דיבורי שואה במשך כל השנה, כי אם כבר להזנות את הנושא, אז עד הסוף. חבל שעל הדרך זה לא בעל משמעות בעולם. נגיד, סתם משהו איזוטרי כמו לדאוג לכל האלו, נו, ניצולי השואה, לאוכל או לחיים ראויים.
כל מי שחושש שאי פעם ישכחו את מה שהיה בשואה, חושש מהדבר הלא נכון. בעולם כמו שלנו, בו זוכרים את השואה ככה, מי בכלל צריך עולם בו שוכחים אותה? בגרמניה, למשל, לא שוכחים את השואה. איך אני יודעת? כי בשבוע שעבר הייתי שם, וגיליתי שגם שם, מה שמצחיק אנשים, זה לצייר על שלטי חוצות ענקיים של דוגמניות שפם היטלר. זה באמת דבר מצחיק. ועוד יותר בגרמניה.