לאחר שמחנה הפליטים ג'באליה נחרב כמעט לחלוטין במסגרת המבצע בו החל צה״ל בתחילת אוקטובר, השבוע כוחות הצבא החלו לרכז מאמצים ביעד הבא – מחנה הפליטים בית להיא. המבצע החל במטרה לרוקן את כל מחנות הפליטים בצפון הרצועה ומצפון לעיר עזה, וזאת כחלק מיישום ״תוכנית האלופים״. לפי דיווחים מעזה, פעילות הצבא בבית להיא הגיעה בימים אלו לשיא שהוביל לבריחה המונית של אזרחים, כמו גם להרג חסר הבחנה של אזרחים שלא הספיקו להימלט.
בדומה לאופן בו התבצע יישום התוכנית בג׳באליה, כך גם בבית להיא: הפצצות של בתי ספר, בתי חולים ומרכזי עקורים על יושביהם בהתראה של דקות ספורות, אם בכלל ניתנת כזו. העברת מרכז הכובד הצה״לי מג׳באליה לבית להיא החלה כבר לפני מספר שבועות ומושלמת בימים אלו ממש. מקורות ששוחחו עם ״המקום הכי חם״ מדווחים כי ריכוז המאמצים של צה״ל במחנה הוביל לגירוש המוני שהחל באופן עצים במיוחד ביום רביעי האחרון וכעת נמצא בשלביו האחרונים. בנוסף מספרים כי הצבא משמיד את המבנים הציבוריים שחסו בהם העקורים מיד עם יציאתם. בית להיא עולה באש.
המטרה הרשמית של תכנית האלופים היא מיטוט הזרוע הצבאית של חמאס. אלא שכפי שפרסם עמרי מניב בחודש שעבר, התוכנית, שנהגתה על ידי האלוף במיל׳ גיורא איילנד ולשעברים נוספים, מקודמת באגרסיביות בממשלה ובכנסת על ידי פעילים למען החזרת ההתיישבות המשיחית לרצועת עזה. אחד מהם הוא שלמה שריד, מייסד ארגון ״צו 9״, העומד מאחורי חסימת משאיות הסיוע ההומניטרי לעזה, מקדם התיישבות יהודית ברצועה ופעיל ימין קיצוני המצוי תחת סנקציות של הממשל האמריקאי.
הממשלה וגם הקבינט מעולם לא אישרו את תוכנית האלופים חרף הזוועות שהיא מחוללת בעזה. מי שדווקא כן עוקבים אחרי יישומה באופן צמוד הם מתנחלים ופעילי ימין קיצוני, הרואים בה את מימוש שאיפתם להקים התיישבות יהודית ברצועה
על פי התכנית, האמצעי להשגת המטרה הוא יצירת שטח צבאי סגור במחנות הפליטים גב׳אליה, בית להיא ובית חאנון. שם הוטל מצור מוחלט במסגרתו גם לא נכנס מזון, מים או כל סיוע הומניטרי. כל מי שיימצא בתחומו ייחשב מחבל. באופן רשמי הממשלה או הקבינט מעולם לא דנו או אישרו את התוכנית, וזו נעדרת כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי בישראל, ואיתה גם הזוועות שהיא מחוללת. עוקבים אדוקים אחר כל התרחשות הם מתנחלים ופעילי ימין משיחי, אשר רואים במימושה את התגשמות חלומותיהם הפרועים והמתוקים ביותר. ישראל מצידה מכחישה שהיא מטילה מצור שמשמעו מניעת מזון, תרופות, מים או כל אספקה של ארגון או סיוע הומניטרי, אך את העובדות קשה להכחיש. ב-6 באוקטובר 2024, בחסות חגי תשרי ואירועי ציון שנה למלחמה, צה״ל החל במימוש התוכנית הלכה למעשה והחל לרוקן את צפון הרצועה מיושביה.
מג׳באליה לבית להיא
תחילה פתח הצבא במבצע נרחב שהתמקד במחנה הפליטים ג׳באליה. המבצע גבה את חייהם של אלפי פלסטינים ועשרות לוחמי צה״ל. לפי דיווח של יניב קובוביץ׳ מסוף אוקטובר, מתוך 17 חיילים שנפלו ברצועה באותו חודש, 11 נהרגו כתוצאה מפיצוץ מטעני חבלה במבנים ומתוכם חמישה נהרגו בג'באליה. קובוביץ׳ קושר בין כלכלת החימושים של צה״ל לאור עיצומים שהטילו על ישראל מדינות המספקות לה אמצעי לחימה, לבין מספר החללים שנהרגו כתוצאה מפיצוץ מטעני חבלה. לכאורה, אילולא החסכנות בתחמושת, חיל האוויר יכול היה ליזום את פיצוץ המטענים טרם הגעת הכוחות הרגלים ובכך למנוע את מותם. לפי בדיקת ״המקום הכי חם״, מאז תחילת המבצע נפלו בצפון הרצועה 29 לוחמים. מדיווחים שהתקבלו במערכת, צה״ל עדיין משתמש באמצעי לחימה זולים יותר ויעילים פחות, גם במעבר לבית להיא. הנזק ״האגבי״ הוא האזרחים שמוצאים את מותם, והמבנים שנהרסים כליל.
כבר לפני שבוע וחצי, ב-25 בנובמבר, מטוסי חיל האוויר הטילו בצפון הרצועה כרוזים המורים לעשרות אלפי תושבי בית להיא, שלפני המלחמה חיו בה כמאה אלף בני אדם, להתפנות באופן מיידי. בכרוזים הודיע צה"ל גם על פינוי שכונת בית חאנון בצפון מזרח הרצועה, שעתידה להיות היעד הבא, השלישי והאחרון במסגרת יישום התוכנית.
למעשה, עם תחילת המבצע הנוכחי ב-6 באוקטובר 2024 הודיע צה״ל על פינוי של כל מחנות הצפון, אולם מרבית תושבים נותרו במחנות – בין אם בגלל איומי חמאס, ובין אם בגלל שחיילי צה״ל תועדו יורים על אזרחים בעת שהתפנו ונעו דרומה. בצה״ל הוחלט לרכז את המאמצים בכל פעם במחנה אחד על מנת להשלים את מטרות המבצע.
את הלחימה הובילה מראשיתה חטיבת גבעתי וחטיבה 401 בפיקוד אוגדה 162. מפקד האוגדה, תת אלוף איציק כהן, אמר לפני כחודש כי ״פליטים פלסטינים לא יורשו לשוב לבתיהם בצפון עזה״. ב-25 באוקטובר פרסם צה״ל כי ״נשבר המצור של חמאס על ג׳באליה״, כאשר עשרות אלפי תושבים החלו לברוח ממנה ולנוע דרומה, לאחר שלושה שבועות בהן לא נכנס כל מזון או סיוע הומניטרי לצפון הרצועה.
ב-3 בנובמבר, הלחימה באיזור החלה להתעצם. לגבעתי הצטרפה חטיבת כפיר, ויחד עם חיל האוויר וכוחות שריון החל צה״ל להפעיל יותר ויותר לחץ על בית להיא.
יומיים לאחר מכן הכריז דובר צה״ל על ״קריסת ג׳באליה״, ובכרוזים שפוזרו ב-5 בנובמבר הזהיר צה״ל כי ״כל מי שעדיין במקום ובמקלט. החיים שלכם נתונים בסכנה! למען שלומכם תנועו מיד דרומה בכיוון ציר סלאח א-דין דרך רחוב בית להיא. כל תנועה אחרת מסכנת אתכם!".
מקורות מספרים שכוחות צה״ל הפציצו את בית הספר לפני שכלל האזרחים הספיקו להתפנות. לדבריהם אזרחים רבים נהרגו באותו לילה בהם לפחות 8 ילדים
מדובר במחנות שהיו הראשונים אליהם נכנס צה״ל עם תחילת התמרון הקרקעי. אחרי למעלה משנה ולפחות שלוש פעמים שצה״ל פשט עליהם, מרבית הבתים כבר הרוסים, והאזרחים במחנות התאכלסו במרכזי עקורים שהוקמו בבתי ספר ובבתי החולים. תוך ימים בודדים גם בית להיא כבר לא הייתה בטוחה, וצה״ל הבהיר כי גם חייהם של תושביה בסכנה. הפעם זה לא היה באמצעות כרוזים, אלא באמצעות פעולות.
תקיפות ללא התראה
ב-27 בנובמבר דיווחו פלסטינים כי ״הצבא הישראלי מתקדם באזורים המערביים של בית להיא, אזור שייח' זייד ובסביבת בית החולים האינדונזי״. באותו הלילה דווח כי צה״ל פינה עקורים פלסטינים שחסו בבית הספר אל-טבאין, והורו לכל תושביו לעזוב את בית להיא באופן מיידי ולנוע דרומה. מקורות מספרים שכוחות צה״ל הפציצו את בית הספר לפני שכלל האזרחים הספיקו להתפנות. לדבריהם אזרחים רבים נהרגו באותו לילה, לפחות 8 מהם ילדים.
שלושה ימים לאחר מכן, לפנות בוקר יום שבת שעברה, פשטו כוחות צה"ל על בית הספר אלחארת'ני בבית לאהיא, עצרו חלק מהנוכחים ופינו את היתר לכיוון מערב העיר עזה. ״אתמול הגיע ׳רובוט׳ שהניח חביות נפץ בבית הספר עוני אלחארת'ני בצפון הרצועה״, דיווח העיתונאי העזתי חמזה אלמצרי. ״לאחר זמן מה פוצצו חביות הנפץ וגרמו לנזק אדיר במבנה בית הספר ובמבנים סמוכים. לאחר מכן, בהפרשים של רבע שעה, בוצעו עוד שני פיצוצים דומים באתרים סמוכים ואז שב השקט לאזור״. לדברי אלמצרי, ״הצבא שינה את אופי פעולתו בצפון הרצועה והחל לתקוף ללא התראת פינוי מיידית בכל מקום שעדיין שוהים בו אנשים״.
ב-1 בדצמבר פרסם העיתונאי העזתי איברהים מוחמד באתר ״שיחה מקומית״ עדויות של תושבים בבית להיא הנצורה. ״אנשים לכודים בבתים שלהם בלי אוכל, מבועתים מהפגזים שיכולים ליפול עליהם בכל רגע. רחפני סיור טסים מעלינו כל הזמן בגובה נמוך, וקוודקופטרים פותחים באש על קבוצות אזרחים כדי לגרום להם לעזוב את העיר", צוטט אחד מהם, ימים ספורים לפני שצה״ל שבר את הכלים.
״הצבא שינה את אופי פעולתו בצפון הרצועה והחל לתקוף ללא התראת פינוי מיידית בכל מקום שעדיין שוהים בו אנשים״
לקראת ליל ה-3 בדצמבר הגיעו כוחות משולבים של חטיבת כפיר וחטיבה 401 לבית הספר אבו תמאם בבית להיא, שעל פי מקורות פלסטינים מהווה מחסה העקורים האחרון שנותר מאוכלס בבית להיא, והורו על פינויו. לדברי תושבים עזתים ששוחחו עם ״המקום הכי חם״, במהלך הלילה תקף צה"ל את אזור בית הספר באמצעות ירי ארטילרי, מטענים, וכלים נשלטים מרחוק. אחרוני תושבי בית להיא שמצאו מחסה באזור בית ספר אבו תמם עזבו את אותו ואת בית להיא עד יום חמישי, ה-5 בדצמבר. לדברי מקורות, החיילים השמידו מבנים אזרחיים מיד לאחר בריחת התושבים. על פי דיווחים פלסטינים, בית הספר היה מרכז העקורים האחרון ששהו בו אזרחים בלתי מעורבים ופונה. עם זאת, כפי שמדווחים ב״שיחה מקומית״, פלסטינים רבים מסרבים להתפנות ממחנות הצפון, בין אם מתוך חשש, ייאוש או ניסיון התנגדות אחרון. "זה לא הגיוני לעזוב את הבית שלי רק כדי להיהרג באוהל בדרום״.
יציאת בית להיא
תוצאות המצור שהטיל צה״ל על מחנות צפון הרצועה הן בראש ובראשונה – רעב כבד. לפי הדיווח של אילי פארי ישראל מנעה שוב ושוב הכנסת מזון ומשאיות סיוע לאזור הנצור, מה שהוביל לרעב חמור ברצועה, ולאסון הומניטרי המוגדר ״קטסטרופלי״ במחנות הצפון.
יום לאחר תחילת המבצע אמר דובר האו״ם כי בני אדם רבים לכודים בבתיהם ואינם מסוגלים להימלט מאזור הלחימה. ארגון ״רופאים ללא גבולות״ דיווח על אנשי צוות שמעידים כי כל מי שמנסה להימלט – נורה למוות. על פי דיווחים של גופי תקשורת וארגוני סיוע ברחבי העולם, אזרחים רבים עדיין ״כלואים״ במרכזי עקורים – בלי יכולת להדרים או לצאת מאזור הלחימה, ובלי גישה לסיוע המוניטרי, למזון או לשירותי רפואה.
על פי דיווח של דובר צה״ל, ״הצבא באמצעות המתפ״ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ד״ז) נמצא בקשר רציף עם הקהילה הבינלאומית ומערכת הבריאות לשם שמירה על התפעול השוטף של מערכי החירום של בתי החולים, וזאת באמצעות העברת ציוד רפואי ותספוקת דלקים בכפוף למצב המבצעי לצד פינוי צוותים, חולים ומלווים בתיאום מת״ק עזה״. אלא שבאו״ם טוענים כי ״מה-6 באוקטובר עד ה-25 בנובמבר 2024, האו"ם ביצע 91 ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע לשלושת האזורים הללו כדי לספק סיוע הומניטרי מציל חיים. 82 מהניסיונות הללו נדחו מכל וכל, בעוד ש-9 מהם נבלמו״.
בזמן שאלפי עזתים נעקרים מבתיהם, מתנחלים המקדמים התיישבות יהודית בעזה חוגגים בקבוצות הוואטסאפ. ״בעזרת ה' משם הם ימשיכו לחיים במדינות אחרות ויפנו את עזה להתיישבות יהודית״
חסימת הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה היא תוצאה של מדיניות שנועדה להביא להתיישבות יהודית ברצועת עזה ומתחילה לקבל ביטוי ממשי בשטח.
בזמן שאלפי עזתים נעקרים מבתיהם, מתנחלים המקדמים התיישבות יהודית בעזה, בין היתר באמצעות תוכנית האלופים עצמה, חוגגים אל מול מראות הזוועה.״יציאת בית להיא״, נכתב בפתח הודעה נרגשת שנשלחה בקבוצת הווטסאפ ״עזה שלנו. לתמיד!״ בצירוף שלושה סמלונים (אימוג׳יז) של דגל ישראל, על ידיי מספר המזוהה בתור ״נוער נחלה״.
״פינוי המחסה הפעיל האחרון מצפון לעיר עזה״. להודעה צורפה תמונה ובה נחיל פליטים מבועתים, מבוהלים, מנותקים, אבודים. המבטים שנלכדו בתמונה קודרים, אך יחד עם זאת הפנים חתומות. לא ניתן להתבלבל – נושא התמונה הוא מצוקה, חרדה, אובדן וחוסר וודאות. כל אלו לא הפריעו לאנשי תנועת ״נחלה״ בהובלת דניאלה וייס, ממנהיגות וממקימי גוש אמונים. שם לא מפספסים הזדמנות לראות באסון הומניטרי הזדמנות, ״בעזרת ה' משם הם ימשיכו לחיים במדינות אחרות ויפנו את עזה להתיישבות יהודית״.
וייס היא גם זו שמקדמת במלוא המרץ, כבר מראשית המלחמה, את רעיון ״השיבה״ לעזה כאשר ארגנה בינואר 2024 את כנס ״חוזרים לעזה״ בבנייני האומה בירושלים. ״התיישבות בעזה – זה אפשרי!״, נכתב בפרופיל הקבוצה. ״מאז שמחת תורה זה ברור יותר מאי פעם – כל מקום בארץ ישראל שייך לעם ישראל, והפקרתו לגורם חיצוני בהכרח תביא טרור על עם ישראל״.
את נחלה הקימה וייס יחד עם הרב לוינגר ״במטרה לרומם את קרנה של ארץ ישראל, ולהביא ליישוב ארץ ישראל על כל גבולותיה. התנועה מתמקדת בחינוך הנוער ובהתעוררות ציבורית ופוליטית, במטרה לחזור להקים יישובים חדשים ביהודה ושומרון, בנגב, בגליל ובחבל עזה״.
במובן מסויים עבור הרגע הזה בדיוק התנועה הזו קיימת. קרוב לשני עשורים של עבודה מתחת לפני השטח הבשילו לכדי הזדמנות, ואף אחד שם לא מתכוון לתת לה לחמוק מבין האצבעות. ״את המלחמה הקשה הזו צריך לסיים בניצחון מוחלט!״, הדגישו אנשי נחלה. מי שעדיין מבולבל ולא יודע כיצד אמור להיראות אותו ניצחון מוחלט, נראה שלאנשי תנועת נחלה מעולם לא הייתה בהירות כמו זו של תמונת הניצחון בעזה: ״ציבור גדול דורש להתיישב בעזה, להקים ערים ויישובים פורחים. אנחנו מתכוננים – ציבורית, מעשית ופוליטית!״.
מול התכתובות הללו, בין אם בקבוצה זו או ברבות אחרות, התגובה הנפוצה, המתבקשת והכמעט אוטומטית היא צקצוק מבטל, הסט מבט ולבסוף הבלחת קללה מנחמת בסגנון ״הזויים״ או ״סהרוריים״. אולם חרף הפיתוי בהפניית הראש, בדיוק באותו אופן שזה נעשה ביהודה ושומרון – אם נתעלם זה ממש לא ייעלם, רק יחכה בסבלנות ראויה ל״נס״.
מדובר באותם אנשים אשר מתדפקים על דלתות לשכות השרים, סגני השרים והמנכ״לים בכל המשרדים באשר הם. למעשה, אותם ״סהרוריים״ למראה הם גם אלו שלא מתעצלים להגיע לירושלים. שמקפידים להשתתף בוועדות הכנסת, לדבר עם חברי הכנסת ועם בכירי מפלגות הקואליציה.
אט-אט ובו-בזמן גם לפני שבכלל הספקנו לעכל, באמצעות שיבושי לשון קלילים לכאורה, כמו ״נפגש בעז״ה״, ״בעז״ה ננצח״, וכמובן ״תכנית האלופים״ – הצליחה וייס לגרום לצבא שפינה את אנשיה מרצועת עזה לפני שני עשורים, לפנות הפעם את העזתים ולחזור שוב לעזה דרך מסדרון נצרים המתרחב, רק בשביל תמונה. גיחה קטנה, לא משהו רציני.
בעוד שבועיים הם יכנסו רק כדי להדליק נר חנוכה. מה, לא מגיע לחיילים שלנו לשמוח?! בטח שמגיע. בזמן שתתלבטו לאיזה צד ללכת השנה להדלקת נר ראשון, ככל הנראה לוייס ואנשיה כבר ישוריין ג׳יפ צה״לי שידאג שהם יכנסו לרצועה. וכשתצקצקו בערב שבת מול אולפן שישי למראה התמונות שלה מדליקה נרות חנוכה בעזה היא כבר תהיה בצעד הסהרורי הבא. הרי מדובר באותם אנשים שהגיעו לסמל הקדילק של רבין, ללשכת השר הממונה על המשטרה וללשכת השר הממונה על המנהל האזרחי. הסטת המבט הציבורי זו תכנית הפעולה שלהם. אם הציבור הישראלי יוסיף להסיט מבטו, ההתפשטות המשיחית לעזה היא רק שאלה של זמן.