כנגד שלושה בנים דיברה המחאה של יוצאי אתיופיה: דמאס פיקדה, יוסף סלמסה ואברה מנגיסטו. את שמו של האחרון אסור היה להזכיר עד אתמול, אבל המפגינים שיצאו לרחובות וחסמו צמתים זעקו אותו, מוחים על השתקת המקרה, מקפידים שלא להפר את צו איסור הפרסום ולא לפגוע במגעים שהצבא טוען שהתנהלו כל העת. עשרות צעירים שינו את תמונות הפרופיל שלהם ברשתות החברתיות לרקע שחור ועליו שמו של אברה מנגיסטו.
לצד הדרישה לאלץ את המשטרה למצות את הדין עם השוטרים שהיכו את החייל פיקדה, לחקור ולמצוא את האחראים להפעלת הטייזר שאולי הביא למותו המסתורי של סלמסה (בפרשה שמעולם ניתנו עליה תשובות אמת), פרשת אברה מנגסיטו ובעיקר ההשתקה והטיפול המשונה בה – היא אחד הנושאים המרכזיים על סדר יומו של מאבק יוצאי אתיופיה. ההנהגה הלא רשמית של המאבק קיימה פגישות בנושא ועומדת בקשר עם המשפחה. שלא כמו במקרי סלמסה ופיקדה – המשפחה לא היתה חלק מהמאבק, לפחות עד השבוע. להבדיל משני המקרים האחרים, כאן יש עוד הרבה מה להפסיד.
פעילי "דור אמיץ" ענבר בוגלה ונתן מלסה נסעו אתמול לאשקלון, למסיבת העיתונאים שקיימה משפחת מנגיסטו. "ההשתקה אולי היתה צורך טקטי, זה ענייני מדינה וביטחון", אומר מלסה, "אבל לי מה שקשה זה שזיהו אותו חוצה. זיהו אותו חוצה, ולא עשו כלום. אם הוא היה בחור לבן היו עוצרים אותו, לא היו נותנים לו לעבור. זה עניין של אחריות של המדינה. התפקיד של המדינה לשרת את האזרחים, ובמדינה הזאת האזרחים צריכים להשתעבד לטובת המדינה".
"אתה לא מבין שאתה לא אזרח במדינה הזאת?", אומרת בוגלה בכעס, "הכל מתחיל מפה".
במסיבת העיתונאים פונה אילן מנגיסטו אחיו של אברה לממשלת ישראל, לקהילה הבינלאומית ולחמאס – ומבקש להשיב את אחיו הביתה. את דבריו הוא מסיים בהסתייגות: "בשלב הזה החלטנו אני ומשפחתי לנהוג באיפוק ולתת לממשלת ישראל את הזמן כדי להשיב את אחי הביתה. אני פונה אליכם תושבי ישראל ומבקש גם בשלב הזה לנהוג באיפוק, אנחנו נודיע על המשך דרכינו בימים הקרובים. תודה רבה".
אחיו של אברה מנגיסטו, אילן, במסיבת העיתונאים הבוקרלסיפור המלא: http://bit.ly/1SagBJC
משפחת מנגיסטו נקלעה ללב המולה שהיא מתקשה להתמודד אתה. אף משפחה לא מכינה את עצמה לעמוד במקום הזה, אבל במקרה שלהם ההשתקה הארוכה והניתוק מנעו מהם להיערך. משפחת שליט, למשל, למדה אחרי חודשים ספורים לנהל את יחסיה עם התקשורת, ישראלית ובינלאומית, בצורה כמעט מושלמת, וכמובן עמדה בקשר צמוד ושוטף עם ההנהגה. בכל פעם שרצו לומר משהו, היו מגיעים עשרות כלי תקשורת אל הכביש המקיף את בית המשפחה במצפה הילה, ממתינים בשקט עד שנועם שליט ייצא אליהם וייתן ראיון ששודר מיידית לכל העולם.
באשקלון מקיפים עיתונאים ומצלמות את השיכון שבו נמצאת דירת המשפחה ולא מאפשרים לאילן ולאמו לעבור בחזרה הביתה. כשהם כבר מצליחים לעלות בחזרה, במדרגות החשוכות אל הקומה השלישית, בני משפחת מנגיסטו מוציאים את ידית הדלת החיצונית ממקומה, וננעלים בתוך הבית. מתחת לבניין הישן, הדהוי, נשארים שכנים, פעילים צעירים ומבוגרים, כתבים וצלמים מהארץ ומהעולם. השכונה מעורבת, יש בה הרבה יוצאי אתיופיה אבל לא רק, ועכשיו כולם יושבים למטה ומדברים על האסון שנפל על משפחת מנגיסטו.
הנוף ממרפסת ביתם של משפחת מנגיסטו. צילום: נעה בורשטיין חדד
בוגלה מסרבת לענות לעיתונאים על מועד ותוכן ההפגנה הבאה. "עכשיו זה השקט. השקט שלפני הסערה", אומר אחד הצעירים שעומד לידה, "והסערה תגיע".
אבי יאלו מהפורום למאבק בגזענות משוכנע שהממשלה עשתה מניפולציה למשפחת מנגיסטו. "בגדול אני חושב שכל ההתנהלות של המשפחה בסיפור היא…", הוא אומר בהיסוס, "הם שיחקו לידיים של הממסד, וזו טעות, כלומר, ידוע שהפעלת לחץ, כמו במקרה של שליט ואחרים, עוזרת לעניינים לזוז. אבל פה זה אפילו יותר גרוע, כי מדובר באזרח אתיופי, משפחה מעוטת יכולת ויש את אלמנט המצב הסיעודי שלו – כל אלה משחקים טוב מאוד לידיים של המדינה שיכולה להתנער מאחריותה. גם השיח התקשורתי כרגע נותן תחושה שזו אשמתו, וזו אשמתה של המשפחה שלא טיפלה בילד החולה נפש שלה, משהו בסגנון הזה. בני המשפחה מבקשים לגלות איפוק ולתת לממשלה לעשות את העבודה, למרות שזה חצה את גבול המשפחה והתרחב. אין לנו אלא לכבד את הבקשה של המשפחה".
תשע התאבדויות
אברה מנגיסטו סבל מדיכאון, מאז שאחיו התאבד לפני שנתיים. "זה לא משהו ייחודי לאברה", אומר יאלו, "אני חושב שכל האזור שם סבל מדיכאון, גם מצוק איתן וגם בכלל. זו שכונת מצוקה, שכונה קשה, היו שם כבר כתשע התאבדויות. אבל בסופו של דבר יש פה פאשלה של המערכת הביטחונית, ובנוסף הם מורחים את המשפחה, לא מספקים תשובות. דיברתי עם המשפחה, עם האמא והאבא, האחים. אני חושב שגרמו להם להבין שתקשורת עלולה לגרום נזק, אז הם מפחדים.
"מבחינה טקטית יכול להיות שזה נכון להוריד מהמחיר של אברה, לצמצם אותו, אבל זו לא חטיפה ראשונה, היה טננבאום, היה שליט, ראינו שהמדינה מוכנה לשלם מחיר כדי להחזיר אותם הביתה. אברה מנגיסטו לא נופל מהם, יכולים לדבר עשרים פעם על המצב הנפשי שלו, אבל זה לא עובד ככה – גם אברה כמו כל השאר צריך לקבל גיבוי מלא כאזרח. המדינה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר אותו הביתה".
אחרי שחמאס מעלה ציוץ בטוויטר של התנועה, מוסיף יאלו: "יכול להיות שחמאס פה אומרים שישראל נתנה להם תחושה שלא מעניין אותה. יכול להיות שזו לוחמה פסיכולוגית. אין לי מושג. אני חושב שעכשיו זה מבחן לחברה הישראלית: האם האזרחים הישראלים יירתמו לגבות את המשפחה או שישאירו בידי הקהילה האתיופית את המאבק הזה?
המשטרה השתוללה, אנשים ישבו בקפה והסתכלו
"האם החברה הישראלית תלך שבי אחר כל המלל הזה, או שיסתכלו ויגידו – זה הבן שלנו, זה אח שלנו, זה משפחה שלנו אנחנו צריכים לעשות הכל בשביל להחזיר אותו הביתה".
בלילה, לאחר פרסום דברי המתווך ליאור לוטן למשפחה בערוץ 10, הוסיף יאלו: "אני רואה את ההתנהלות הזאת בחומרה רבה. לא ייתכן שבמקום לעודד ולסייע למשפחה, גורמי הביטחון בחרו להלך אימים על המשפחה. רצינו להאמין שאין מדובר בגזענות, אבל נראה שהמדינה מתייחסת לאזרחיה על פי צבע עורם.
"מאתמול אנו רואים את הספינים המנסים לעצב את התודעה החברתית. רצף של שקרים על אברה ועל הדרך שבה הגיע לידי החמאס. הכל כדי להצדיק את היחס המפלה של המערכת לאזרח יוצא אתיופיה. לא יכול להיות שנציג רה"מ מדבר עם המשפחה בצורה משפילה ומבזה כל כך. כצעד בונה אמון – על רה"מ לפטר את לוטן לאלתר ולמנות מישהו אחר שאינו גזען. אחד שרואה בבני העדה האתיופית שווים בני שווים. מבחינתי, כל האמצעים כשרים להשבת אברה".
היה כבר תקדים
"פרשת אברה מנגיסטו עלולה להעמיק את הכאב", אומר אמיר סבהט, מפעילי המחאה. "הרבה מבני הקהילה לא מכירים את הסיפור או שהם שמעו עליו ולא האמינו שזה ייתכן. מבחינתם זה יהיה שוק. המכחישים הקבועים הולכים לחטוף סטירה. יהיה פה משבר אמון משמעותי. אלה שידעו ונאלצו לשתוק יגידו: הנה, אמרנו לכם. והחלק החושב יגיד: אוקיי, עכשיו שחור על גבי לבן אפשר לראות את ההיררכיה בין יוצאי אתיופיה לבין עדות אחרות. זה זועק, שוני בטיפול וביחס. אי אפשר לברוח מזה.
"עכשיו מתחילות המניפולציות שהמדינה מוכרת. מסיטים את הדיון למקום אחר. זה משחק קר ומחושב. בקונסטלציה מסוימת אני יכול להבין שיקולי מקרו של מדינה, אבל מנקרת בי השאלה מה היה קורה אם זה היה אזרח צעיר מעדה אחרת, מהעדה הנכונה. היו שם שקלולים ברמה הלאומית? במקרה הזה השיקולים האנושיים כלל לא הובאו בחשבון.
שנה לצוק איתן: הטראומה המשולשת של ישראל
אמיר סבהט (משמאל) בהפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, 22.6.15. צילום: בני וודו
"היה כבר תקדים: גבריאל דוויט, חייל מילואים שנעלם. המשפחה ראתה שהוא לא חוזר מהמילואים, הגישה תלונה שהוא נעדר. חיזבאללה חטף אותו לחופי לבנון, הגופה שלו נסחפה לשם וחיזבאללה לקחו אותו. "במשך שלוש שנים המשפחה הולכת למשטרה ושואלת, מה קורה ואף אחד לא מעדכן אותם, שהמדינה במשא ומתן עם חיזבאללה. שלוש שנים המדינה לא טרחה לעדכן את המשפחה שיש גופה. גם שם – חיכו לתזמון נכון.
אני לא יכולה להסתכל ליוצאי אתיופיה בעיניים מרוב בושה
"התחילה מתקפת הדיסאינפורמציה והספינים שהמדינה ושאר הגופים יודעים לעשות. תעמולה נטו. חלק מזה נכון, וחלק לא רלוונטי. היו שם פאשלות איומות ואני בטוח שהתעמולה תתמקד במה שנקרא 'נסיבות חייו' של מנגיסטו – בא ממשפחה הרוסה וכו'. השאלה היא איך בדיוק הוא הגיע לשם? ואת זה ימזערו. אני מקווה שהוא יחזור בחיים. אם לא, לא אתפלא שהחבר'ה שלנו יורידו את המדים ויחזרו הביתה".