"בעיות הבריאות שלי זה לא בגלל ישראל", אומר עמנואל (שם בדוי) בגילוי לב. "זה התחיל עוד באריתריאה, כשהייתי בצבא. עשר שנים שירתי בצבא, מגיל 18, ועד היום אני סוחב בעיות אוזניים חמורות. אני בקושי שומע. אמרתי לקופת חולים בחולות שאני צריך ללכת לירושלים לעשות ניתוח. אבל הם לא שומעים אותי ולא נותנים לי לצאת, אז ברחתי מחולות כדי להגיע לתור".
עמנואל בורח. כבר שנים שהוא בורח, כל פעם מסיבה אחרת. בגיל 18 התגייס לצבא אריתריאה לתקופה של עשר שנים, גיוס חובה ישר מהתיכון, לא היתה לו ברירה. עמנואל פרוטסטנטי, מיעוט נרדף באריתריאה. כשחזר לביתו לאחר השירות הצבאי לא מצא את אחותו ואת אמו בבית הריק. כששאל את השכנים איפה הן, הם סיפרו לו שכלאו אותן בגלל אמונתן. כשניסה לברר מה עלה בגורלן, זרקו גם אותו לכלא.
באריתריאה מותרות ארבע דתות בלבד: הכנסייה האורתודוקסית האריתראית, הנצרות הקתולית, הכנסייה הלותרנית האריתראית, והאסלאם הסוני. מי שמאמין בדת אחרת חשוף לרדיפות ולמאסר ללא משפט. ידוע גם על כאלה שעברו עינויים בכלא, שלעתים הוא לא יותר מאשר מכולה חשופה לשמש או בור באדמה. האסירים מוחזקים קשורים בתנוחות כואבות, בטמפרטורות גבוהות שמסכנות את חייהם, תוך מניעת שינה ומזון.
תור לרופא עיניים
לאחר השירות הצבאי עמנואל התחתן ונולד לו ילד. זה לא מנע מהשלטונות לנסות לזרוק אותו שוב לכלא בגלל דתו, אבל הוא הצליח לברוח בלי משפחתו, והגיע לישראל ב-2008 לאחר מסע ייסורים דרך סיני. זו תחילתו של הסיפור, אומר עמנואל.
"בהתחלה הייתי באילת", הוא מספר. "עבדתי במלון הנסיכה והיה לי טוב. בינתיים התגרשתי, כי אני פה הרבה זמן, אשתי לבד באריתריאה וזה לא הוגן כלפיה. הילד שלי חי עם אמא שלו ועכשיו היא יכולה להתחתן עם מישהו אחר אם היא רוצה. זה יותר טוב לה ככה. ברור שאני מתגעגע אליו, זה הילד שלי, אבל אין לי מה לעשות. אין באריתריאה דמוקרטיה, אין חוקה. אני לא יכול לחיות שם. ישימו אותי בכלא או שיהרגו אותי.
"ב-2012 עברתי לתל אביב ושם עבדתי במסעדה. ככה שנתיים. ואז בפברואר 2014 הכניסו אותי לחולות. שמה הייתי 11 חודש. השתתפתי בהפגנות שלנו בניצנה, כשצעדנו לגבול מצרים, ואז שמו אותי יחד עם אחרים בכלא סהרונים למשך שלושה חודשים, מסוף יולי ועד סוף ספטמבר.
בדצמבר 2013 התגברה המחאה של מבקשי המקלט נגד זימונם למתקן חולות ונגד מדיניות הספירות, מחאה שהגיעה לשיא ביוני 2014 בצעדה המונית של מבקשי מקלט מחולות לכיוון גבול מצרים בניצנה. הקליפ הוא עיבוד של תיעוד אחת מההפגנות בשילוב עם מוסיקה של ריס צ׳טהם
באוקטובר הוחזר עמנואל לחולות לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר בסהרונים. בינואר 2015 ברח משם לראשונה – לדבריו כדי להגיע לתור אצל רופא עיניים בירושלים. הוא לא חזר, אלא גר בחיפה ועבד בעבודות מזדמנות ללא אישור. במאי נתפס ונשלח שוב לחודש בסהרונים – עונש על הבריחה.
כשהוחזר לחולות ביוני ברח שוב, נתפס באוגוסט ושוב נשלח לרצות חודש בסהרונים – עונש על הבריחה הנוספת. לאחר שחרורו נשלח שוב לחולות, שם הוא נמצא היום.
עד עכשיו שהה במצטבר בחולות שמונה חודשים וחצי. בסהרונים ריצה חמישה חודשי מאסר בגלל ההפגנה ושתי הבריחות. בסך הכל הוא כלוא זה כ-13 חודשים וחצי.
אין כפל עונשים
על פי פסק הדין האחרון בעתירת החוק למניעת הסתננות, תקופת הכליאה המקסימלית של מבקשי מקלט בחולות אמורה להיות 12 חודשים. אם מבקשי המקלט נענשו במשך תקופת שהותם בחולות בתקופת מאסר נוספת בסהרונים, יש לחשב גם את תקופת הכליאה בסהרונים במניין 12 חודשי הכליאה (סעיף 32 כא 2 ב לתיקון האחרון לחוק).
רק כליאה קודמת בסהרונים1, לא תבוא במניין 12 חודשי הכליאה המקסימליים. מכיוון שכליאה קודמת לא נספרה כאן, הרי שעמנואל כלוא כבר חודש וחצי יותר משהחוק מאפשר – כליאת שווא.
צילום מצעדת מבקשי המקלט לירושלים, דצמבר 2013: יותם רונן ואורן זיו/ אקטיבסטילס.
לטענת עמנואל, הוא ניסה להסביר לממונה על ביקורת גבולות בחולות, שלפי החוק יש לשחרר אותו בגלל תקופות המאסר המצטברות. זה לא רק שלא שחרר אותו, אלא הוסיף לו ארבעה חודשי שהייה בחולות, כנגד ארבעה החודשים שבהם ברח. "אמרתי לו שזה לא חוקי", מספר עמנואל, "אבל הוא אמר לי שזה לא משנה, שברחתי ארבעה חודשים אז אני צריך לשבת עוד ארבעה חודשים. הוא גם כתב לי מאחורי הכרטיס (כרטיס שוהה במתקן חולות. י"ה) את התאריך שאני משתחרר. אין לי עורך דין והוא לא הקשיב לי".
"אין דבר כזה כפל עונש", אומרת סיגל רוזן, ממקימות המוקד לפליטים ולמהגרים. "הוא ברח מחולות ועל פי חוק מגיע לו על זה עונש, אף אחד לא מערער על כך. העונש שנקבע הוא חודש מאסר בסהרונים, עונש שריצה פעמיים, מכיוון שברח ממשמורת פעמיים. אבל מעבר לאמור בתיקון האחרון לחוק למניעת הסתננות, שמגביל את תקופת המשמורת שלו ל-12 חודשים, לא יכול להיות שהממונה על ביקורת הגבולות בחולות יחליט להעניש אותו שוב, על עבירה שעליה כבר נענש, בצורה שרירותית ועל פי שיקול דעתו. יש חוק והמדינה, כמו מבקשי המקלט, אמורה לציית לו.
"זה לא המקרה היחיד שידוע לנו", מוסיפה רוזן. "יש אצלנו תיקים של מבקשי מקלט שכלואים כליאת שווא. זמן שחרורם הגיע, אבל לא משחררים אותם ממשמורת. לרובם אין בעיות בריאות כמו של עמנואל ולכן המקרים שלהם פחות דחופים. אבל זה לא משנה את העובדה שהם יושבים סתם בכלא, בניגוד לחוקים שחוקקה המדינה עצמה. בימים אלה שוהים בחולות מבקשי מקלט שהיו אמורים להשתחרר, אבל משרדי הממשלה לא עובדים בחגים, אז לא משחררים אותם. המלצתי לשוהים שהיו אמורים להשתחרר בחג שישאלו לפני החג מה לעשות. אמרו להם לבוא אחר כך. ממש תבואו אחרי החגים.
"זה לא המקרה של עמנואל. הוא כלוא בחולות כי מישהו מפרש לא נכון את החוק וזה תמוה כי התיקון לחוק המסתננים – שבו כתוב שתקופת המאסר בסהרונים נכללת במניין חודשי השהייה בחולות – הוא מדצמבר 2014. זה לא חדש. הדבר היחיד שחדש יחסית זה פסק הדין שמקצר את תקופת השהייה ל-12 חודשים. צריך להבין שהשוהים מקבלים את התשובות האלה מהממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים במתקן חולות, התפקיד הבכיר השני במתקן חולות. מעליו נמצאת רק ראש מתחם קציעות, ענבל משש, שאחראית על כלא סהרונים ומתקן חולות. אלה תשובות שאמורות להיות מוסמכות, אבל לוקות באי הבנה של החוק".
"עכשיו אני פה, בחולות", אומר עמנואל. "היו לי עוד בעיות בריאות קשות בבטן. הרופא בחולות אמר שאני צריך לאכול רק פירות וירקות במשך כמה שבועות ולא לאכול אורז, אבל כשבאתי למטבח אמרו לי שבגלל שעכשיו זה החגים של היהודים, האיש של הירקות לא מגיע ואין לי מה לאכול חוץ מאורז. ככה היה כמעט שבועיים, שבקושי אכלתי. אתמול הגיעו ירקות ואני יכול סוף סוף לאכול.
"הייתי כאן בראש השנה, כשהגיעה לפה הקבוצה של רוכבי האופניים מתל אביב. גם הם מאריתריאה, כמוני. שמחתי לראות אותם מגיעים לפה ויצאתי לקבל אותם. אני מקווה שהם לא יצטרכו להיכנס לפה, כי לא מתנהגים טוב אלינו. לא מקשיבים לנו, לא מתייחסים ברצינות לבעיות הבריאות שלנו. אומרים לי לא לברוח, שיש חוק. אבל אם אני שומר את החוק, למה הם (המדינה. י"ה) לא הולכים לפי החוקים שלהם? מה רוצים, שאני אאמין שהם עושים הכל לטובתי?
"עד עכשיו היה להפך. לא נתנו לי לראות רופא, לא אפשרו לי להגיע לניתוח, שמו אותי בכלא בגלל הפגנה ולא הקשיבו למה שהרופא אמר שאני צריך לאכול. אני לא רוצה להמשיך לברוח, אבל אני גם לא רוצה לשבת בכלא סתם, כשהחוק אומר שאני כבר צריך להיות בחוץ".
עדכון, 27/10/15
אתמול (יום שני, 26/10) שוחרר עמנואל (שם בדוי) מ״חולות״ לאחר ששהה שם 14.5 חודשים, חודשיים וחצי מעבר לתקופת הכליאה החוקית. למרות אינספור פניות שלנו למשרד הפנים ולרשות ההגירה והאוכלוסין לבקשת תגובה, כזו לא התקבלה. עם זאת, עושה הרושם שעניינו של עמנואל נבדק מחדש, כי כאשר ניגש אתמול למשרד הפנים ב״חולות״ לשאול אם יש התקדמות בעניינו, כרטיס השוהה שלו נבדק והוא שוחרר במקום. עמנואל הגיע לבאר שבע אתמול אחרי הצהריים וכנראה יתמקם בחיפה, משום האיסור לשהות בתל אביב.
״ניגשתי למשרד הפנים בחולות״, אמר עמנואל בשיחת טלפון הבוקר, ״אמרתי להם שאני יותר משנה בכלא, בדקו לי את הכרטיס ושחררו אותי״.
ש: זה משהו שהם יזמו? הם ביקשו ממך לבוא?
ת: לא, פשוט באתי כרגיל לבקש שישחררו אותי ואחרי שבדקו אמרו לי שאני יכול ללכת, רק לא להכנס לתל אביב. זה היה אתמול בשעה שלוש. בארבע כבר הייתי בבאר שבע.
ש: אז עכשיו אתה בחוץ? יש לך ויזה והכל?
ת: כן. אני גמרתי עם חולות. תודה רבה על מה שעשיתם, באמת תודה רבה.