אל בית הדין למשמעת של ההתאחדות לכדורגל הגיע אמייה טגה, שחקנה של מכבי נתניה, כשהוא לבוש בחולצת הטי הלבנה שבגללה הוא הועמד לדין. תובע ההתאחדות, עו״ד ניר רשף, החליט להעמיד אותו לדין משמעתי בגין התנהגות בלתי הולמת, משום שכדברי השופט סהר ארבלי בדו״ח השיפוט שלו, ״עמד בזמן נגינת המנון הליגה עם חולצה לבנה ועליה הכיתוב שלהלן: ׳עד מתי? אברה מנגיסטו, כולנו יוסף סלמסטה ז״ל׳ (הטעויות במקור, י״ה)״.
״הנה, תראה, זה המכתב שקיבלתי״, אמר טגה והושיט לי את הזימון לבית הדין. ״אני לא מאמין שאני נמצא כאן בגלל שלבשתי חולצה שמביעה תמיכה באברה מנגיסטו ששבוי בעזה״. עמדנו בחניון השומם של ההתאחדות לכדורגל שנמצא מאחורי אצטדיון רמת גן הנטוש. כשנכנסנו למבואת בית הדין, צבא של צלמים ועיתונאי ספורט שעמד שם התנפל עליו לצלם אותו עם החולצה המדוברת. דקות ספורות אחרי זה זרמו כולם לאולם המרכזי, שם התקיים הדיון לשמו באו, בעניין בוריס קליימן, שוער בית״ר ירושלים, שעמד לדין על קללות לעבר הקוון והותירו את טגה מאחור.
עמדנו לבד במבואה וטגה נראה מתוח וחסר מנוחה, עד שבא איש נחמד עם כובע קטן והזמין אותנו להכנס לאולם מספר 1. הדיין היה משועשע לראות שטגה לובש את אותה חולצה והתנצל שהמחשב עושה בעיות ויקח קצת זמן לסדר אותן. האיש עם הכובע הלך לקרוא למישהו שיבוא לתקן ואז שוב למישהי אחרת שניסתה לאלף את המחשב הסורר. ישבנו לבד באולם קטן. טגה ליד שולחן הנאשמים ואני מאחוריו על כסא משורה בודדת לאורך הקיר. לעומת סוללת התובעים, נציגי הקבוצה ועורכי הדין שהיו באולם השני, כאן ישב הנאשם ללא ייצוג משפטי או תמיכה מקבוצתו ואת דבר התובע קרא הדיין מכתב האישום, מכיוון שזה לא היה נוכח.
כשפניתי בבוקר לערן מנחם, דובר מכבי נתניה, לקבל את תגובתו לעצם ההעמדה לדין של השחקן, קיבלתי את התגובה הבאה: "אמייה טגה פעל על דעת עצמו, בלי אישור ובלי ידיעת המועדון. המועדון יודע שישנן דרכים לגיטימיות להביע מחאה/דיעה והן חייבות לעבור דרך מוסדות המנהלת וההתאחדות״. שאלתי באם הם מתכוונים ללוות אותו בדיון נותרה ללא תשובה.
"בתמימות ולמען מטרה חשובה". טגה בבית הדין של ההתאחדות. צילום: יואל הרצברג
״את מה שאני עשיתי, עשיתי כי רציתי להביא את העניין למודעות", אמר טגה בזמן שחיכינו לדיון, "זה לא אקט פוליטי ולא נועד לקדם מפלגה. אני עשיתי את זה כי למשפחות של אברה מנגיסטו ושל יוסף סלמסה אין השפעה בציבור הישראלי. למשפחה של גלעד שליט יש יותר אפשרויות, יש להם יותר כסף, הם יותר מעורים בחברה, הם שולטים בשפה. זה לא מה שקורה במשפחות האלה ודווקא בגלל זה חשבתי, ציפיתי, כאחד שהיה מעורב בשתי המחאות, שכל אדם ישראלי, יהודי, שכל המדינה תקום ותדרוש את החזרתו של אברה מנגיסטו או חקירה מלאה של תיק סלמסה. איך ומה זה כבר עניין של הדרגים הגבוהים בירושלים, אבל מהציבור ציפיתי להרבה יותר. הייתי שנה שעברה בכל הצעדות וההפגנות, חוץ מאחת בירושלים. הייתי כשאמא של סלמסה צעקה לאלוהים בעזריאלי. המשפחה הזאת עברה דברים נוראים. הציבור לא יודע מה אנשים עברו כדי להגיע לפה. כל פעם שיש איזה יום מחאה או הפגנה או משהו כזה, רק בודדים מתגייסים ורובם מהעדה האתיופית. זה מה שמעציב״.
בינתיים תוקן המחשב והדיין נועם ליובין פנה אל טגה: ״אתה עומד לדין על התנהגות בלתי הולמת. מה יש לך להגיד?״
״עשיתי את אותו דבר גם במשחק נגד הפועל חיפה שבוע לפני זה ולא אמרו לי כלום״, ענה לו טגה. "לבשתי שם חולצה דומה ואף אחד לא אמר לי שזה לא בסדר. זה נעשה בתמימות, לא כמסר פוליטי או מסחרי. אחרי המשחק מול חיפה קיבלתי המון תגובות ברשת מהארץ ומהעולם וזה תפס תאוצה ולכן החלטתי לעשות את זה גם מול בני יהודה. זה היה בתמימות ולמען מטרה חשובה. זה עצוב, כי הסיפורים האלה היו צריכים להגיע לכל הציבור גם בלעדי. להבא, אני אפנה למנהלת לקבל רשות״.
״אתה צריך להבין״, סיכם הדיין, ״זה מנוגד לתקנון ההתאחדות. אני מאמין לך שזה נעשה בתמימות, אבל אסור סיסמאות על חולצות. מסרים צריך להעביר בצורה אחרת, לא במשחקים רשמיים״.
הדיון הסתיים, זה לקח חמש דקות. הדיין היה נעים וחייכן והודיע לטגה שאת ההחלטה הוא יוכל לראות באתר האינטרנט של ההתאחדות כעבור שעתיים. באולם הסמוך נמשך הדיון של קליימן.
״איך התנהגות בלתי הולמת?״ שאל טגה בדרכנו החוצה, ״מה בלתי הולם בללבוש חולצה שמזדהה עם כאב של משפחות שקרה להן אסון? זה לא נראה לי הגיוני״. סיפרתי לו שכשביקשתי בבוקר את תגובתו של דובר ההתאחדות שלומי ברזל, הוא נתן לי את פרשת החלפת דגלי הקרן של הפועל קטמון לדגלי גאווה כדוגמא לפעולה שנתפסת כחיובית, אך מנוגדת לחוקי ההתאחדות. קטמון, במקרה ההוא קיבלה אזהרה, לא הועמדה לדין ולא קיבלה עונש.
״אני לא מתרגש מפסק הדין״, אמר גטה. ״לא משנה מה יפסוק, אני לא מתחרט, לא מצטער, אפילו אם ירחיק אותי משני המשחקים שנותרו, אני אמשיך לפעול בדרכים החוקיות להשפיע ולהביא את הנושא למודעות. בכל מקרה זאת יוזמה אישית שלי ולא של המועדון ואני לוקח עליה את כל האחריות.
״זה הזוי זה. שנת 2016, ואתה צריך להוביל מאבק לשוויון זכויות. אילנה דיין ראיינה אותי ב-2007. כבר אז אמרתי לה שהאתיופים בישראל זה פצצה מתקתקת. במהלך הראיון היא שאלה אותי מה החלום שלי. אמרתי לה שהחלום שלי זה שהילדה שלי והילדה שלה ילכו ביחד ויראו אותן כשוות. עברו כבר תשע שנים מאז וזה עדיין לא קרה. אז ברור שהמצב השתפר מאז, אבל באחוזים מעטים מדי.
״הכל מתחיל בחינוך בבית, איך הורים מדברים עם הילדים שלהם, איך הם מחנכים אותם. צריך לחנך את הילדים שלנו כבני אדם. פשוט כבני אדם. אני רוצה לראות שהילדה שלי רואה אשה עם סל כבד ולא עוזרת לה. אין מצב. או אישה מבוגרת עולה לאוטובוס והיא לא מפנה לה את המושב שלה. אין, אין. זה בסיסי. זה חינוך מהבית להיות בן אדם. אני מניח שעם הזמן אנשים יבינו שבני אדם הם בני אדם לכל דבר ועניין.
״משפחת סלמסה הפכו לסמל בעל כורחם. הייתי שמח לא להכיר אותם בנסיבות האלה. הם משפחה עם כוחות שנותנת כוח לאנשים האחרים, לי באופן אישי. ראית את התחקירים שנעשו על המקרה שלו. לא יכול להיות. לא יכול להיות. הביאו אנשים מהטובים בתחומם שאומרים לך שלא יכול להיות שהבן אדם התאבד, קפץ אל מותו ואין לו שריטה באצבע. זה להילחם מול קיר, מול טיוח והסתרה. ולמשפחה הזאת יש עדיין כח והם נותנים השראה לכולנו.
״יש הרבה חברה צעירים שאני מוריד בפניהם את הכובע שנותנים מזמנם ומכספם ובכל דרך שהם יכולים כדי לעורר את המודעות הציבורית ולעזור למשפחת סלמסה או למשפחת מנגיסטו ואני מנסה לעזור איפה שאני יכול, אם זו החולצה הזו או להתראיין על העניין. זה עושה את העבודה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים, כי בלי לחץ של הציבור זה לא יעניין את האנשים שנמצאים שם בירושלים ומקבלים החלטות. הלוואי והיתה יוזמה באה מלמעלה ואף אחד לא צריך להלחם ולמחות, אבל זה כמו כל דבר בחיים. זה כמו שסוגרים תיקים במשטרה מחוסר עניין לציבור. זה אותו דבר. לא מעניין את הציבור אז לא מטפלים בתיק הזה. אגב, דמאס פיקדה, החייל שהשוטרים הרביצו לו, איך נגמר התיק? נסגר מחוסר עניין לציבור! אתה קולט? זה משגע.
״המקרה של סלמסה נוגע לי גם כאדם פרטי וגם כבן העדה האתיופית. אני נפגש עם הרבה אנשים צעירים ושומע מהם את התחושות. זה לא סוד שידה של המשטרה קלה על ההדק כשזה מגיע ליוצאי אתיופיה. בנתניה יש מאות תיקים בשנה ליוצאי אתיופיה. לך לכלא אופק תראה מה הולך שם. אני לא אומר שכולם טלית שכולה תכלת, אבל יש כאן כשל. לא יעזור, יש כאן כשל! ופתרון הבעיה אמור להיות ברמה הלאומית.
״הדור של ההורים שלי היה לו מאד קשה. הם באו בגיל 40-50, היה להם מאד קשה להשתלב. החלום שלהם היה להגיע לירושלים ולגמור את החיים, עשו את הייעוד בחיים. אנשים עברו דרך סודן, עשו מסעות, איבדו ילדים, אתה בטח מכיר עשרות סיפורים. ודווקא מאנשים שאתה מצפה שכן יתמכו וכן יעזרו, ברגע כזה זה לא קורה. זה יכול לקרות למשפחות אחרות. במקרה של אברה זה תעודת עניות לציבור. מה הוא שונה מגלעד שליט? בגלל שהוא שחור?
״אני גר בקריית השרון, שזו שכונה בסדר בנתניה, אנשים עובדים, לא עשירים, אבל בסדר. חצי קילומטר ממני יש את שכונת חפציבה המפורסמת. לך תשווה מה שקורה אצלי בשכונה לבין מה שקורה שם. סתם, נניח גינה לילדים: בקריית השרון מחליפים את הדשא לסינטטי, שמים משטחי גומי, צובעים את המתקנים מדי פעם. גם את הזבל מפנים בצורה סדירה, אפילו במוצאי שבת. אתה מתקשר, אחרי רבע שעה מגיעים. זה בדוק, אני לא אומר לך סתם, אלה דברים בדוקים שניסיתי כדי לראות אם זה באמת ככה.
״אתה הולך לחפציבה, הגינה לא מטופחת, בקושי אפשר לנסוע על הכביש, התאורה לא תאורה. יותר מדי שיטור. למה? בגלל שזאת אוכלוסיה אתיופית אתה מאפשר לעצמך לא לתת את אותם דברים כמו לשכונה השנייה? אני אחד שלא מסתובב בלילות בחוץ, יש לי שלושה ילדים, אבל אני לא אופתע אם שוטר יעכב אותי בגלל צבע העור שלי. בתור אבא זה ברמה להיות חרד לילדים שלי שיצטרכו לעבור את כל החרא הזה ואני לא אחד שעבר, אבל השכן שלי עבר את זה, או מישהו אחר שאני מכיר, אז זה אותו כאב. וזה ככה אחרי 30-35 שנה.
״היום ערב יום השואה. אני הייתי במסעות עם הנבחרת הצעירה בפולין. איתי אנגל שאל אותי אז אם אני מרגיש חלק מזה. אמרתי לו ׳מזתומרת, אין פה בכלל שאלה. זה חלק ממני׳. אני לא כואב את מה שקרה? הרי העם עבר שואה לפני כשבעים שנה. אני חלק מזה. וצריך להבין את האחר, להקשיב לאחר לא להתייחס שונה לאחר, זה אמור להיות הא״ב של העם היהודי, בטח אחרי מה שקרה לנו בשואה. וזה לא בקטע של להתמסכן, חס וחלילה, אלא פשוט להפנים שכולנו חלק מהעם הזה וכל אירוע קשור לכל אחד, כיחידים וכקבוצה.
״לא צריך לראות אנשים לפי צבע העור שלהם. לא צריך לראות צבע לפני שרואים בן אדם. אנחנו ציבור גזעני כלפי כל מי ששונה מאיתנו, זה לא סוד. תשמע, להיות יהודי בעולם זה לא קל. אבל להיות יהודי כהה זה עוד יותר קשה, גם בארץ וגם בעולם. זה עצוב כי אתה מצפה מאנשים שעברו גזענות שיהיו רגישים לעניין.
״יוצאי אתיופיה צריכים כל הזמן להוכיח את עצמם, להראות פי כמה וכמה מהאחר. לשמחתי הצלחתי להגיע לאן שרציתי, להצליח בכדורגל. זה היה קשה ולא הלך חלק. בגיל 13 עזבתי את הבית בקריית עקרון והלכתי לפנימיה בנתניה והתחלתי לשחק כדורגל. שיחקתי בנבחרות הצעירות מגיל 14 והגשמתי את החלום.
״המטרה שלי היום, עכשיו שיש לי טיפה כח לעזור לאחרים, אני מנסה לעודד אנשים להגשים את החלומות שלהם, אם זה בהרצאות בבתי ספר או מתנ״סים או כל מקום אליו אני מוזמן. אני לא אומר להם ׳בואו תהיו שחקני כדורגל׳. אני פשוט מדבר איתם על הגשמה עצמית. ולא מדובר רק על ילדים ממוצא אתיופי – אני מדבר עם ילדים באופן כללי, מספר להם על קשיים שיש בדרך, על התגברות על מכשולים.
״גם עכשיו, אחרי העונה העצובה הזאת, אני לא מתכוון לעזוב את מכבי נתניה. יש לי תכניות גם אחרי הכדורגל במועדון. הוא נתן לי הרבה, זה כמו משפחה, המועדון עוזר ותורם לקהילה. אמנם הוא היום במשבר, אבל אנחנו מקווים שהוא יצא ממנו ויצמיח שחקנים מתוכו. כדורגל זה לא רק הספורט עצמו, זה פותח לך דלתות, מביא אותך למקומות בעולם, נותן לך תעסוקה טובה במקום לעשות שטויות. זה מה שאני רוצה לעשות – לנצל את הבמה הזאת לתת לילדים סולם לטפס החוצה מהמקום הרע שהם נמצאים בו, אפילו אם זה לא לכדורגל, אלא למשהו אחר. שיצליחו לעשות משהו בחיים ולא יראו את עצמם כנזקקים או מסכנים, כי אנחנו לא מסכנים ואם נדע להרגיש ככה, גם האחרים יפסיקו לראות בנו מסכנים.
״אני זוכר שבסוף הראיון עם אילנה דיין היא שאלה אותי אם אי פעם חשבתי שעדיף לי להיות לבן ואני אף פעם לא חשבתי על זה בכלל. צבע העור שלי נראה לי טבעי, מה פתאום בכלל לחשוב על דבר כזה״.
לאחר שאנחנו נפרדים מגיעה החלטת בית הדין: טגה נמצא זכאי בסעיף התנהגות בלתי הולמת. לעומת זאת הוא נמצא אשם בעבירה על תקנות ההתאחדות ונקנס בסך של 750 ש״ח. בפייסבוק התחילו פעילים בקהילת יוצאי אתיופיה לעלות פוסטים של תמיכה בטגה ובגנותה של ההתאחדות על עצם ההעמדה לדין. בין השאר העלו פעילים צילומים של כדורגלנים בחולצות שקוראות להחזרת גלעד שליט, עליהן מתנוסס סמל ההתאחדות לכדורגל.
בתגובה לפסק הדין אמר לי טגה הבוקר שלדעתו ניתן היה להסתפק באזהרה: ״לא ניסיתי להעביר מסר פוליטי או עסקי, אלא להעביר מסר שאמור היה להיות חשוב לכולם ולא פגעתי באף אחד. אני אמשיך לפעול בסיפור של סלמסה ז״ל ואברה מנגיסטו בדרך זו או אחרת עד עשיית הצדק עם סלמסה והחזרתו של אברה.
״בסעיף ההתנהגות בלתי הולמת יצאתי זכאי וזה מסר ערכי של הדיין. אני מבין שלפי החוק היבש עברתי על החוק והקנס היה עונש מינימום, שזה בסדר כשזה מגיע מגוף כמו ההתאחדות. אותה התאחדות יזמה לבישת חולצות למען גלעד שליט במשחקים רשמיים וגם אני לבשתי את החולצה הזו בזמנו. אף אחד בוודאי לא עמד לדין על זה. אני מתכוון לפנות למנהלת ולבקש שיעשו משהו דומה למען אברה מנגיסטו. העיקר עבורי זה לא מה קרה איתי, אלא לא לסטות מהנושא העיקרי שזה צדק לסלמסה והשבתו של אברה״.