איור: עובדיה בנישו
"את אישה רעה ואיומה, הפכת את כל הבית שלך בגלל היצרים שלך. מגיע לך למות בייסורים וחוליים נוראים, וזה מה שיקרה לך". מילים אלה הן רק מעט מההשפלות המתמשכות שסופגת רחל סרי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), צעירה בשנות השלושים לחייה, מאז שיצאה בשאלה לפני שלוש שנים, ועזבה את הקהילה הספרדית הקיצונית אליה השתייכה. אבל היחס האלים שרחל מקבלת ממי שבעבר היו קרוביה, הוא רק מעט ממה שעובר עליה בשנים מאז שעזבה את הדת.
- יוצאים מהחיידר – חרדים שמבקשים לימודי ליבה מוקעים כטמאים
- המאבק הכפול של הסייעות החרדיות
- אל תוציאו אותי מהגטו החרדי/ יעל מזרחי
[heart]
רחל לא הכירה את אסתי וינשטיין, אבל סיפור ההתאבדות של חסידת גור לשעבר שיצאה בשאלה, לא היתה בעבורה, כמו בעבור ההמונים שמותה של וינשטיין נגע בהם, סיפור מזעזע ומרוחק. ככל שמסכת חייה של וינשטיין נפרטה לפרטים בעקבת פרסום צוואתה, רחל למדה על ההתנכרות של בנותיה של וינשטיין בחסות חסידי גור, על הריחוק והקיפאון הרגשי שנכפו עליה בשם צווי הדת, ועל ההתעללות המינית והנפשית שעברה מצד בעלה– וכך מצאה עוד ועוד פרטים שקושרים את סיפור חייה שלה בדמותה של אסתי.
לרחל יש ששה בנים מנותקי קשר, שאביהם מונע מהם להיפגש עמה. וינשטיין לא עמדה בייאוש ובכאב ונטלה את חייה בידיה, ורחל, שלא רוצה להגיע אל סף ייאוש, מנסה להמשיך ולהילחם על זכותה לראות את ילדיה. סיפורה של וינשטיין שעלה לכותרות, עודד את רחל להפסיק להסתיר את סיפורה ולפני כמה ימים כתבה פוסט בפייסבוק שנפתח במילים אלה: "אם היו נותנים לכם הזדמנות לעצור את הסיפור של אסתי וינשטיין לפני שהפך לטרגדיה? עכשיו יש הזדמנות בדיוק כזו! בסיפור שלי".
עד לאחרונה הצליחה רחל להעלים את הקרע שמאחורי חזותה החייכנית. בפוסט היא מגוללת כיצד גרושה מונע ממנה לראות את ילדיה, וכיצד הוא מפר את הסדרי הרווחה. היא מספרת על עובדות הרווחה ופקידות הסעד האטומות שאינן נחלצות לסייע לה ולילדיה, על מערכת משפטית אטומה. רחל פוחדת מהנזק של ההסתה על נפשות הילדים וגם על נפשה – "זה הזמן לשנות את סוף הסיפור", היא אומרת. כיום, היא מסרבת להסתיר את הקשיים, ומבקשת שיפיצו את סיפורה.
[/heart]
"כשקברתי את בתי, קברתי את הדת"
"בזכות אסתי מצאתי את הקול שלי והתחלתי לצעוק", רחל מספרת. "הסיפור של אסתי טלטל אותי. אני לא עומדת להתאבד, אבל אני יכולה לראות איך זה היה יכול לקרות לי. לפני שלוש שנים, כשהבנתי שלא אצליח לראות את הילדים, לא יצאתי מהמיטה. אני כבר לא שם היום. אני עובדת ולומדת ומנהלת חיים נורמטיביים. אבל מצד שני, את לא יודעת מתי החיים יתרסקו לך. אני אומרת, למה לחכות? אני רוצה לראות את הילדים שלי עכשיו, אני לא רוצה שהמשפחה של בעלי יביאו פרחים לשים על הקבר שלי".
רחל היא בחורה גבוהה ומרשימה. כשנפגשנו לראשונה לפני כמה חודשים, לבשה גופייה וג'ינס, וקשה היה לדמיין שמדובר בחרדית לשעבר, שהיתה עד לא מזמן אם טיפוסית לששה ילדים בשכונה חרדית. היא מספרת את סיפורה מהר, כמו כדי לא להרגיש את הכאב. דיבורה רהוט, אך כמעט נעדר רגש, היא לא מתעכבת על פרטים או מספקת תיאורים. רק בין השורות, אפשר לחוש שהסיפור המקוטע מסתיר שכבות של סבל וכאב.
"תפקידך הוא לסבול, תישארי ותקבלי גן עדן". צילום אילוסטרציה: Niccolò Caranti
היא גדלה במשפחה צרפתית שהתחזקה מאז שעלתה לארץ, למדה ב"סמינר הישן", מוסד חרדי ותיק בירושלים. בגיל 18 שודכה לאברך ספרדי שמשתייך לקהילה ספרדית קטנה וקיצונית שאינה נוהה אחרי ש"ס. לאחר חמש פגישות התארסו וכעבור מספר שבועות, התחתנו.
עם השנים, התעוררו בלבה של רחל ספקות באמונה. תחילה נבהלה מעצמה והחלה לשמוע הרצאות של רבנים כדי לנסות ולהתחזק בדת. כדי לאפשר תקשורת מינימלית עם בעלה, שהיה מנוכר כלפיה, וכדי לעורר בעצמה עניין, למדה אתו רחל בחברותא פרשת שבוע, דיני הלכות ואפילו מה שכל כך לא מקובל בקהילה החרדית, גמרא. דווקא הלימוד הזה פתח את הפתח לשאלות. אך כשהחלה לשאול, הבין בעלה שעשה טעות, וסגר בפניה את הדרך להשכלה תורנית.
הילדים נולדו בזה אחר זה, ואחרי כמה שנים, היא לא יכלה לשאת יותר את נישואיה, שלא היו פשוטים. היא הלכה לרב, שפסק, "תפקידך הוא לסבול, תישארי ותקבלי גן עדן". רחל מספרת, "זעקתי, 'הרב, אני לא רוצה גן עדן כל כך גדול', אבל הם היו אטומים אליי. לא חשבתי על האפשרות להתגרש. הייתי מישהי שהולכת בתלם".
התפנית הגיעה כשחוותה את אחד הדברים הקשים בחייה, וילדה תינוקת מתה. "כשהחלו הצירים, הפסיקו התנועות של העובר", היא מספרת. "הרגשתי שמשהו לא בסדר. הייתה לי הרגשה רעה והתפללתי. זו הייתה התפילה האחרונה שלי לאלוהים. רציתי להאמין, אמרתי לאלוהים, תראה מה אני עוברת, אני עם ספקות באמונה, יש לי חמישה בנים וברחמי יש בת, יש לך הזדמנות לעשות משהו עבורי. אם אתה רוצה אותי, אם אתה רוצה שאישאר אצלך, תעשה משהו שהלידה הזו תעבור בשלום".
"הסיפור של אסתי טלטל אותי". אסתי וינשטיין ז"ל. צילום: פייסבוק
"אבל אלוהים לא שעה לתחינותיי. לפני שיצאנו הביתה מבית החולים, הגרוש שלי בא ואמר לי: 'אסור לך להיות עצובה ולשאול שאלות. זה מה שאלוהים רצה. אסור לך לבכות לפני השכנים'. הייתי מרוסקת ברמות שאין לתאר. כאן האמונה שלי הסתיימה. כשהתינוקת יצאה, ראיתי את הגופה. עטפו אותה בשקית והוא שמר על הגופה בלילה כי הוא פחד שינתחו אותה. כשקברו אותה, נקברה גם הדת שלי".
רחל חזרה הביתה והחלה לחיות חיים כפולים. "דבר ראשון נרשמתי לספרייה, אחר כך התחלתי לחלל שבת בסתר. חשבתי שאני משוגעת. איך זה יכול להיות שאישה לא דתייה כמוני, ממשיכה לומר לילדים לברך ולהגיד קריאת שמע. חשבתי שאני היחידה שזה קורה לה". כשהיתה בעבודה, חיפשה באינטרנט אנשים כמוה, ונחשפה לפורום 'חרדים בעל כורחם'. "ההרגשה שאת לא משוגעת, שיש עוד אנשים כמוני שעזבו את הדת, זה משהו שאי אפשר לדמיין", היא מספרת.
"קיבלתי אישור שאני בסדר. בהתחלה לא תכננתי 'לצאת'. תכננתי להישאר סוג של חרדית בשביל הילדים, ולעשות משהו כדי שיהיה לי אוויר. ביקשתי רשות מבעלי ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. בהתחלה הוא הסכים, ואחר כך, כשראה שאני מרוחקת ממנו, שלל את הלימודים. אז גם קרא לי עסקן בשכונה ושאל אותי, 'כמה כסף את רוצה כדי להפסיק ללמוד?' כשאמרתי לו שלא אפסיק, אמר, 'יש לנו דרכים לעצור אותך'".
"תסתלקי מהעיר"
בדומה לסיפוריהם של יוצאים בשאלה אחרים שהם הורים לילדים, סיפורה של רחל מעיד על תופעה רחבה יותר: האופן בו הקהילה החרדית מתאגדת סביב ההורה החרדי ומגבה אותו, גם אם הוא מנתק את הילדים מההורה שיצא בשאלה, וכל זאת בזמן שהרשויות עומדות מנגד בחוסר מעש. במסגרת הסכם הגירושים שלה ב-2013, נקבעו לרחל הסדרי ראיה מצומצמים – פעמיים בשבוע, כל פעם שעתיים. לדבריה, היא חתמה על ההסדר הדרקוני הזה מכיוון שהרגישה חלשה מכדי להילחם. אך מאז, בהדרגה, לא קוימו אפילו ההסדרים המצומצמים, והילדים נותקו ממנה. זה שנה שאינה רואה אותם בכלל.
כשרחל עוד לא התכוונה לעזוב את הקהילה, אלא ניסתה ליצור לעצמה חיים נסבלים בתור חרדית, החלו לעקוב אחריה בני קהילתה, וכשגילו שהיא משתתפת במפגשי 'חרדים בעל כורחם', החלו להפנות את גבם אליה. בקיץ 2013, פתח בעלה תיק בבית הדין, ופקיד בבית הדין אמר לה לעזוב את הבית לבדה, לשכור דירה ליד הילדים, והבטיח שכך תוכל לזכות במשמורת משותפת. רחל עקבה אחר הוראותיו, מצאה דירה, וחיכתה לילדיה שיבואו לבקר. אך כשבמוצאי שבת, מצאה את עצמה מחכה לילדים, שלא הגיעו, נדהמה.
"את תשלמי על כל התורה שהוא מפסיד בגללך". צילום אילוסטרציה: premasagar
למחרת קיבלה פקס: החלטת בית הדין לגבי המשמורת המשותפת בוטלה. התברר כי בעלה הצליח להוכיח שנפל פגם טכני בהחלטה על המשמורת המשותפת. "סידרו אותי", היא אומרת, "בצד החרדי תמיד יהיה ניסיון לנתק הורה חילוני". כעבור כמה חודשים, היא חתמה על הסכם שמקפח אותה בהסדרי הראייה של הילדים. בהיעדר רכוש משותף לה ולבעלה, נותרו הילדים כקלף המיקוח היחיד של גרושה, שנותר כשבידו אוצרה הגדול ביותר של רחל. בורר חרדי שהתנדב לדון במחלוקות בין ההורים, הטיל סנקציות על האב בהסמכת בית הדין, אך האב צפצף על פסיקותיו.
עד לא מזמן, היתה רחל מוצאת דרכים עקיפות לראות את ילדיה. מאז שהתברר שהיא כבר לא הולכת בתלם הקהילה החרדית בה חיה, מנסים עסקני הקהילה לסלק אותה מחיי הילדים. היא היתה מגיעה לבית הכנסת בערבי שבת כדי לראות את הילדים מרחוק כשהם מגיעים להתפלל, אך לאחר שהצליחה ליצור עמם מגע, לדבר עמם ולחבק אותם, הפסיק האב להגיע לבית הכנסת הקבוע עם הילדים, ועבר לבית כנסת אחר.
רחל מקבלת איומים שונים על בסיס קבוע מהעסקנים. "הילדים צריכים להיות איתך כמה שפחות בקשר, את צריכה להבין שאת רק מזיקה להם, הם לא אוהבים אותך ומתביישים בך", נכתב באחד המיילים שנשלחו אליה בעילום שם. "לטובתם, עדיף שתצאי להם מהחיים. תלמיד חכם (בעלה לשעבר של רחל, ת.ר.) שרוי בצער ואת תשלמי על כל התורה שהוא מפסיד בגללך. אם אכפת לך מטובת הילדים, את צריכה לעזוב אותם".
לפני שנתיים, היא גורשה בבושת פנים כשהעזה להופיע בחגיגת בר המצווה של בנה. לפני בר המצווה של בנה השלישי, לפני חצי שנה, נשלחה לרחל הודעה מעסקן מהקהילה מבעוד מועד: אל תגיעי, כי הילדים ייפגעו. אך גם האיומים ודרישות שתסתלק מחייהם לא הצליחו לרפות את ידיה, אף שחלקם לא מרומזים כלל. כך למשל, הניח מישהו באישון לילה, זוג אפרוחים מתים עם פתק שעליו היה רשום,"תסתלקי מהעיר".
"איבדתי אמון במערכת"
בתחילת המאבק על הילדים, רחל האמינה שהרשויות יעמדו לצדה. היא מספת כיצד בכתה מאושר כשנפגשה בפעם הראשונה עם פקידת הסעד. "הייתי בטוחה שהנה, סוף סוף אני נמצאת בידיהם הטובות של העובדים הסוציאליים. לעומת בית הדין, הם היו בעיניי הצד השפוי, העולם הנאור". ואולם, האב הודף פעם אחר פעם את פניותיהן של פקידות הסעד לבקר בביתו ולפגוש את הילדים. בדיון בבית הדין, שהתקיים ב-31.1.16, הודיע האב כי "אין פקידת סעד. אנחנו לא רוצים את הרשויות", אבל בית הדין הפגין אורך רוח ולא חייב את האב לקבל את פקידות הסעד.
"הן מגלות אזלת יד, שולחות מכתבים רפים לבית הדין, לא פועלות בנחרצות", אומרת רחל."הכל מתרסק לי מול העיניים. חשבתי שמדובר באנשים שיש להם כבוד מקצועי, שפקידות הסעד באמת הלכו ללמוד עבודה סוציאלית בגלל שיש להן חמלה, שטובת הילדים חשובה להן. אך עליי לרדוף אחריהן, הן לא מחזירות לי טלפונים ומתעלמות ממני. בצער אני אומרת שאיבדתי את האמון במערכת".
אם לא די במסכת העוולות, בית הדין מינה פסיכולוגית חרדית שאמורה לדאוג לקשר בין הילדים לאם. בחוות דעת מקצועית שכתבה, בלי לפגוש את רחל מעולם, ציינה שיש לפטור שניים מהילדים מהביקורים אצל רחל. על אף שרחל הדגישה בפני בית המשפט שהפסיכולוגית מעולם לא נפגשה עמה, ממשיך בית הדין לקבל את דעתה.
רחל מספרת על העילות שבגינן מתנגד האב לביקורי הילדים אצלה; כך, טען כי הילדים ראו במחשב סרט באחד מביקוריהם בעבר. רחל מספרת שהיה מדובר סרט על טבע, אך בעולמו של האב, גם זה מוקצה. כיום היא מתעדכנת בשלומם של הילדים באמצעות אמה, שמצליחה לפעמים לראות אותם בגינה ולדבר עמם לפני שהאב קורא להם לעלות הביתה. "אסירים בכלא רואים את הילדים שלהם", היא אומרת בכאב, "אז למה לי לא נותנים לראות את הילדים שלי? רק בגלל שחזרתי בשאלה? איך זה שמשאירים ילדים בלי אמא?"
"ילד חרדי תמיד יסתכל על חילוני כאיש שהולך לגיהנום". צילום אילוסטרציה: Ben Piven
"האב אמר לרבנים שאני באה לילדים בשבת עם טלפון, שאני מביאה להם חמץ לפסח. זה שקר. מאז הגירושים הם לא היו איתי בפסח. אבל פשוט נותנים לו כוח, כי הוא גבר חרדי. שואלים אותו באיזה תנאי הוא ייתן לי לראות את הילדים. הסכמתי להתלבש צנוע כשאני בנוכחות הילדים, לשמור על אורח חייהם הדתי כשהם אצלי, אבל כל פעם הוא מתנה תנאים ודורש דרישות פחות ופחות הגיוניות. פעם זה שאבוא עם כובע, לא עם מטפחת, ופעם שלא יהיה לי אייפון איתי. הוא ממשיך לנסות לשלוט עליי ובית הדין מאפשר זאת.
"חייתי עם הבן אדם הזה כ-15 שנה, אין לו אפשרות להבין או להכיל אדם אחר. הוא מלמד אותם להתנכר לאמא שלהם. אני לא מתכוונת לחלן אותם, אני רוצה להאכיל אותם ולאהוב אותם. אני אם שפויה ויציבה. אני יכולה לתת לילדים הווה ועתיד. הם יהיו ילדים חרדים, אבל ידעו לוח הכפל, כמה מילים באנגלית ולא יהיו נטל על החברה".
חילונים לגיהנום, חרדים לגן עדן
יותר מ-3,500 אנשים כבר הספיקו לחתום על העצומה הממוענת לשר הרווחה, חיים כץ, שפתחה רחל, ובה היא מבקשת מהשר להיכנס לעובי הקורה ולסייע לה. את טענותיה לא מפנה רחל כלפי הקהילה החרדית ואף לא כלפי בית הדין אלא לרשויות, ובעיקר כלפי אזלת ידן של רשויות הרווחה. כבר שנתיים שהיא מתנהלת בהליכים בבית הדין, אך רק לפני תשעה חודשים, נפסקה סוף כל סוף החלטה לטובתה, והורה לרווחה לערוך תסקיר מקיף לילדים, כדי להעריך מה מצבם.
כיום מנסה רחל להגיע להסדר עם הגרוש שלה בכל דרך. היא כתבה לכל מי שרק אפשר, גם לשרת המשפטים, איילת שקד, אך לשווא. "כתבתי לה, רק תבדקי. יש כאן עוול משווע וחוסר צדק. היא כתבה לי מכתב שמחזיר אותי לבית הדין. טרחת לקרוא את המכתב שלי והמסמכים? אני רוצה לגדל את כל הילדים, אבל אני ריאלית, אני מוכנה להתפשר על משמורת משותפת. אני גרה קרוב לילדים ואני רוצה לראות אותם בסופי שבוע. אני אשמור שבת. אני לא באה לעשות רע לילדים. אני לא רוצה לחשוב על התרחיש הגרוע שיכול לקרות אם הילדים יגדלו בלעדיי. ילד בלי אמא, מי ייקח את זה על עצמו?"
"בצער אני אומרת שאיבדתי את האמון במערכת". צילום אילוסטרציה: doug turetsky
"אין ספק שלילדים – כילדייך – קשה עד בלתי אפשרי להכיל את הסתירה הזאת שבין מה שגדלו עליו ומאמינים בו לבין אמא שלהם", כתב לרחל הבורר החרדי שמונה על ידי בית המשפט מיד לאחר הגירושין. "אני כן מקווה שניתן יהיה לדבר איתם על כך שאמא אוהבת אותם ודואגת להם ונשארה אמא שלהם, ונראה במציאות איזה סוג קשר יצליח להתהוות כאן.
"ילד חרדי תמיד יסתכל על חילוני כאיש שהולך לגיהנום, אז איך אפשר להסביר להם את אמא שלהם אם הם סבורים שהיא לא בדרך הנכונה […] הבעיה היא שבעוד בכל העולם אפשר לאמץ גישה פלורליסטית לכבד כל אדם באשר הוא, היהדות היא מאוד מוחלטת ואי אפשר להגיע עם הילדים להבנה שגם שומר מצוות וגם שאינו שומר מצוות – כולם טובים…"
דבריו של הבורר ממחישים את נקודת המבט החרדית, שמתקשה להכיל פרספקטיבות שונות של דרכי חיים. אבל רחל מתעקשת שהקשר של הילדים עמה חשוב יותר מכל עקרון דתי. "אני יודעת שאני אמא טובה", היא אומרת. "אני גאה על מה שהייתי. למרות שכל כך סבלתי הצלחתי לגדל ששה ילדים מחונכים. עכשיו אני אומרת לעצמי שהייתי מסכנה והייתי צריכה לצעוק. אבל זה לא כך בחברה החרדית כולה – רק כשאת חיה במקום קיצוני, יעודדו אותך לשתוק. יש הרבה נשים שסובלות".
—
תגובת עיריית ירושלים:
"המקרה הובא לידיעת גורמי הרווחה בעירייה רק בחודש אוקטובר האחרון עם פניית בית הדין הרבני לעירייה בבקשת חוות דעת ומטופל מאז.
גורמי הרווחה אמונים על שמירה על טובת הילדים ומאמינים כי טובתם להיות בקשר עם שני הוריהם, במקרה זה, גם עם אמם, גב' רחל סרי לפעול לחידוש הקשר בין האם לילדיה.
עם פניית בית הדין לעירייה נעשו מספר ניסיונות לפעול מול האב שלא צלחו בשל סירובו לשתף פעולה.
אתמול הודיע האב לגורמי הרווחה, כי בית הדין פנה לגורם מקצועי נוסף בקהילה אשר יבחן את בקשת האם לחידוש הקשר עם ילדיה. לאור זאת, גורמי הרווחה יפנו לבית הדין בבקשה לקבל הנחיות כיצד להמשיך ולטפל במקרה".
—
תגובת משרד הרווחה:
"דלתם של משרד הרווחה והשר פתוחה לכל פונה וכל פניה מטופלת בצורה הטובה ביותר.
נציין כי החל מהחודש הבא ייכנסו לתוקף תקנות החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, ולפיו צדדים לסכסוך משפחתי יופנו ליחידות הסיוע של משרד הרווחה לקבלת מידע וסיוע ראשוני, בטרם הגשת תביעות בערכאה השיפוטית.
המרוויחים העיקריים מהחוק הם הילדים, שנגררים כיום לסכסוך אגרסיבי מבלי שאיש שואל את דעתם.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ מסר כי: ״איננו מוכנים לאפשר שום פגיעה בזכות הבסיסית של הורה לראות את ילדיו ולילד לגדול בחיק הוריו. הנחתי את הגורמים המקצועיים במשרד הרווחה לחזק את מדיניותי בקרב מנהלי אגפי הרווחה ברשויות המקומיות״.