"אעשה הכל כדי לא להעיד" אמרה העדה נגד דנקנר לחברתה – והתאבדה

"תחת מתקפת איומים". זו התשובה שנתנה עורכת הדין ענבל ציון לחברתה הטובה א' שהתעניינה בשלומה בשיחת וואטסאפ. השיחה הזו נערכה ב-8 בינואר, לפני פחות מחודש. כשהחברה ניסתה להבין על מה היא מדברת, ענבל סירבה להרחיב. א' וענבל נפגשו בהמשך השבוע, ואז ענבל סיפרה שמדובר בהליך משפטי שבו היא צריכה להעיד. מעבר לכך לא הסכימה להוסיף. היא אמרה שהיא פוחדת, וביקשה מחברתה א' שתעודד אותה.

בסוף השיחה הן דיברו על כך שתלך לפגישות עם המטפלת שלה, בנוסף להכנה שתעשה עם עורכי הדין לקראת ההליך המשפטי.

בדיוק שבועיים אחר כך, ב-22 בינואר, ענבל שלחה מייל לאחיינית שלה. האחיינית נבהלה ממה שקראה, וביקשה מ-א' להגיע במהירות לדירתה של ענבל ביפו. א' מצאה את ענבל ללא רוח חיים, אחרי שהתאבדה.

א' גילתה רק למחרת שההליך המשפטי שבו אמורה הייתה להעיד אחת החברות הטובות שלה הוא דיון במשפט נגד קבוצת אי.די.בי ובעל השליטה לשעבר נוחי דנקנר. העדות של ענבל אמורה הייתה להימסר במסגרת תביעה שהגישה החברה נגד הדירקטורים שלה, ודנקנר בראשם, בסכום של 650 מיליון שקלים, כגובה הדיבידנדים שחולקו בקבוצה גם כאשר מנהליה ידעו שלא תוכל לפרוע את התחייבויותיה.

שלושה ימים אחרי ההתאבדות נסגרה התביעה בהסדר פשרה שבו סוכם כי הדירקטורים ישלמו 175 מיליון שקלים לתובעים, 145 מיליון מהם יגיעו מחברת הביטוח. שאר הכסף יגיע מכיסם של כל הדירקטורים ביחד (שנהנו לאורך השנים משכר ורווחים בהיקף אדיר), ובעיקר מדנקנר.

א' מספרת שענבל הייתה מאוד לחוצה מההליך המשפטי. כבר לפני שנה היא אמרה לה כי היא לא מאמינה שזה ייגמר רק בעדות שלה ושזה "יהרוס לה הכל". היא חששה שהולכים לתבוע אותה, ש"ייקחו לה את כל הכסף וייגמרו לה החיים", אבל סירבה לפרט.

לפני כמה שבועות ענבל חזרה לדבר על כך. היא אמרה לא' שמה שנשאר לה הוא רק ללמד, ושהיא חוששת על שמה הטוב. "לא ידעתי על מה היא מדברת בכלל", א' אומרת. "כולם היו באופל. היא לא סיפרה לאף אחד שום דבר. היא הייתה היסטרית, ופחדה מאוד. ביום רביעי לפני שמתה, היא ישבה ובהתה בי שותקת, עם מבט מבועת. אני לא יכולה לשכוח את זה. היא אמרה לי 'תעודדי אותי', ואמרתי לה בואי נדבר על זה, אבל היא לא הסכימה. היא פשוט נשארה עם זה לבד.

"כשמצאתי אותה", ממשיכה א', "ראיתי מסביב הרבה ניירת שהייתה קשורה למשפט. היא ניסתה לכתוב דברים שנזרקו לפח. לא הבנתי יותר מדי כי היא מחקה הרבה דברים. היו שם כמה מסמכים סביבה של דברים שהיא כתבה והיו לא ברורים והיו כמה אחרים ברורים יותר. היה גם המחשב. לא לקחתי את זה".

א' מספרת שבשנים האחרונות ענבל עבדה בעיקר כמרצה ורק לאחרונה זכתה במכרז של של סדרת הרצאות לנשים בדואיות על העצמה נשית. היא מאוד שמחה וזה היה מאוד מרגש. "קיבלנו עכשיו מכתב מהתלמידים שלה שהיו בשוק", היא אומרת, "כולם אהבו אותה".

תיאור מפורט על הרצאותיה של ענבל ציון, על לקוחותיה ועל האנשים שעמם הרצתה אפשר למצוא באתר החברה שהקימה דירקטיקה. בין לקוחותיה אפשר למצוא את החברות הגדולות במשק ובין האנשים שהרצו לצידה בכנסים שארגנה אפשר היה למצוא גם בכירים לשעבר מקבוצת אי.די.בי.

ש', חברה אחרת של ענבל, ידעה קצת יותר מא' – אבל גם אותה ענבל לא שיתפה בפרטים. שלושה ימים לפני שהתאבדה וארבעה ימים לפני שאמורה הייתה להעיד במשפט ש' נפגשה עם ענבל, והיא מספרת שענבל הייתה לחוצה מאוד ממתן העדות.

"ב-8 בינואר הטלפון שלי היה בתיקון", אומרת ש'. "כשהוא חזר ראיתי שענבל כתבה לי 'אני צריכה אותך להתייעצות דחופה'. כשחזרתי אליה היא לא ענתה לי בוואטסאפ, ורק הבנתי שהיא במצב לא טוב. בגלל שהיא סעדה את האחיין שלה והוא נפטר כחודש לפני כן, ייחסתי את כל הקושי לפרידה ממנו.

"מאז שהאחיין שלה נפטר, כל יום או יומיים ניסיתי לוודא שהיא מתאוששת. על הסיפור של העדות המשפטית ידעתי רק בשבת האחרונה לפני שהתאבדה. הכרחתי אותה לרדת איתי לשתות קפה ביפו. ישבנו בקפה והיא בכתה מאוד. הלכנו אליה הביתה. ואז היא סיפרה שהזמינו אותה לעדות לפני כמה ימים. שאלתי אותה מתי המשפט. היא אמרה שהוא התחיל כבר לפני שנה אבל הזמינו אותה לעדות לפני כמה ימים לגבי העבודה שלה באידיבי. אמרתי לה 'אבל עזבת מזמן את אידיבי, הרבה לפני כל הפרשות שמדברים עליהם כל הזמן', והיא אמרה 'שואלים אותי על דברים שהיו בזמן שהייתי  באידיבי'.

"היא הייתה בלחץ רב, אז אמרתי לה 'בואי אני אעזור לך. נראה מה התרחיש הכי גרוע שיכול להיות. בואי אעזור לך לראות מול מה הדברים עומדים', כי ההכנה לעדות לפעמים מורידה לחץ. ואז היא סיפרה לי כמה דברים. אבל היא לא דיברה ישר היא דיברה בעזרת דוגמאות. שאלתי אם יש עורך דין שהיא מתייעצת איתו, כי הייתי על תקן חברה ולא עורכת דין. היא אמרה לי שכן ושאלתי אותה 'נו? הלכת לדבר איתו והוא לא הרגיע אותך?' והיא אמרה 'לא, הוא ממש לא הרגיע אותי, הוא הלחיץ אותי'. אמרתי לה בואי נעבור על הסוגיות אחת אחת. יש לי תואר שני במשפטים ועבדתי בזה הרבה שנים ופשוט פירקנו את הסוגיות ולא היה כלום. ואז שאלתי אותה 'תגידי ענבל, אין פה אף עורך דין ואין פה אף עד ואת לא בבית המשפט ואני אוהב אותך לנצח – אם אלו הדברים אז למה את כל כך בלחץ?'

"היא אמרה לי 'תקשיבי, אני מרצה לממשל תאגידי. השם שלי יהיה מרוח בעיתונים, ואני אצטרך להסביר איך אני מרצה לממשל תאגידי כשאני נחקרת על דברים וכשאני נותנת עדות. זה לא ייגמר בעדות. הם ירצו להשתמש בדברים שאני אומרת בעדות על דפוסי עבודה ולהגיש נגדי תביעה כי הם התריעו בפניי'. היא בנתה לעצמה תסריט מאוד מאוד שחור. אז אמרתי לה תגידי לי מי מרגיע אותך והיא אמרה לי אף אחד".

היא יצאה מהוואטסאפ והתחילה לתכנן את סיום חייה

"שאלתי של מי עורכי הדין שהיא מתייעצת איתם ולא קיבלתי תשובה", ממשיכה ש'. "לא ידעתי מטעם מי עורכי הדין – אם זה של חברת הביטוח כי היה לה ביטוח של נושאי משרה ודירקטורים בחברה, או אחרים. האמת היא שלא התעמקתי בזה גם מרוב שהייתי בהלם על מה שקרה כי ראיתי המצוקה שלה. היא אמרה לי 'אני מוכנה לתת את כל מה שיש לי בחיים כדי לא להגיע ליום רביעי', ואני כעסתי. אמרתי לה 'תגידי את לא נורמלית? מה יש לך? איבדת הורים מסרטן, איבדת אחיין מסרטן, קצת פורפורציות. כולה עדות בבית המשפט'. היא ענתה 'מה זה משנה? אני מפחדת שאבכה על הדוכן'. אמרתי לה 'אז תבכי מה זה משנה זה אודישן?'

"ביום ראשון בבוקר היא רצתה שאבוא לעבוד אצלה אבל לא יכולתי. ביום ראשון בערב היא הלכה להתייעץ עם עורכי הדין שיכינו אותה לעדות. ואז, ביום שני בבוקר היא יצאה מהוואטסאפ והתחילה לתכנן את סיום חייה.

"כשעברתי איתה על הדברים אמרתי לה 'תראי, באמת אין פה בשר'. צריך להכיר אותה. היא הייתה האדם הכי קפדן בעולם וזו הסיבה שהיה לה כה קשה בחיים האלו. היא לא ידעה לעגל פינות. הייתה ישרה כמו סרגל. כשהיא אמרה לי 'יעמידו אותי לדין על הפרת חובת זהירות' התחלתי לצחוק.

"את יודעת מה חירפן אותי? כשראיתי את נוחי דנקנר מסתובב עם הטלפון שלו בהלוויה ואת יורם ראבד שהוא חבר שלו. אני יכולה לספר לך שלפני שנים, כשהיא עזבה את אי.די.בי, היא התייעצה איתי. בכל שנה הייתה דרמה באי.די.בי ודנקנר היה מחלק בונוסים, וכל שנה הייתה דרמה כשגילתה שהיא מקבלת חצי או שני שליש מכל ה'חיים גבריאלים', ככה אני קוראת להם (חיים גבריאלי היה מנהל בכיר ומאוד מקורב לנוחי דנקנר בקבוצת אי.די.בי – ש"ש).

"היא אכלה חרא מדנקנר וגם נעלבה ממנו מאוד. נכון שהיא עזבה כי היה לה קשה בעבודה אבל היא גם התעמתה איתו על הבונוסים שלה והוא אמר לה 'אם את לא מרוצה את יודעת איפה הדלת'. היא באה לשאול אותי מה לעשות ואמרתי לה 'תעופי משם. זה מקום רקוב. מה זה משנה הכסף? זה יהרוג אותך'. היא לא סיפרה לי על העבודה בזמנו, אבל אמרתי לה 'את לא צריכה להגיד כלום. אני רואה את הרוח של המקום ולא אכפת לי אם הם מקפידים על כל דבר משפטית. הבעיה שאין שם שום מוסר בקבוצה הזו. קחי את עצמך ועופי משם. פשוט תמלטי משם'. עכשיו מתברר שבסוף זה קובר אותה אחרי כל מה שהיא שילמה, ואחרי המחיר הכלכלי ששילמה בעזיבה שם והצורך להמציא קריירה חדשה. העולם שממנו היא ברחה קובר אותה".

יורם ראבד ייצג לאורך השנים את אי.די.בי ומקורב לבני הדודים נוחי ודני דנקנר, ואחיו אף היה דירקטור בחברה מקבוצת אי.די.בי. הוא היה בקשר עם ענבל שלפני שעברה לאי.די.בי הייתה שותפה אצלו במשרד. בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום הוא אומר: "הייתי בקשר איתה לאורך השנים ודיברתי איתה פעם אחרונה לפני כמה שבועות בטלפון. היא התייעצה איתי לא פעם. ייעצתי לה גם במשהו שהיה קשור לאחיין שלה שנפטר לאחרונה מסרטן. בנושא של המשפט הזה לא ייעצתי לה בכלל היא לא דיברה איתי על זה ואני למעשה לא מכיר את תוכן המשפט מעבר למה שקראתי בתקשורת.

"ענבל הגיעה לעבוד אצלי אחרי שעבדה בשני משרדים אחרים. היא הייתה שכירה ואז שותפה, ועסקה במיזוגים וברכישות בניירות ערך. היא נשאבה למקצוע בגלל האופי שלה ועבדה 24 שעות, מבוקר ועד בוקר, ואז היא רצתה שינוי כי היא לא רצתה לעבוד ככה יותר. היא לא פרשה ישר לאי.די.בי אלא פרשה מהמשרד ואחרי תקופה קצרה מצאה עבודה באי.די.בי כסמנכ"לית ומזכירת חברה. היא גם הייתה אחראית על כוח האדם שם. אחרי שפרשה היא הפכה להיות מרצה וגם הייתה עושה השתלמויות לדירקטורים בחברות לגבי חובת הדיווח של דירקטורים וכל הנושא הזה של דיני חברות. היו לה הרצאות קבועות בכל מיני מקומות והיא גם ייעצה לחברות ששכרו את שירותיה כמו הרכבת וכל מיני חברות ממשלתיות וציבוריות אחרות".

"הייתי בהלם מההתאבדות שלה", הוא מספר. "אני יודע שגם נוחי דנקנר היה בהלם. דיברנו על זה, אבל לא על התוכן של הדברים שנגעו למשפט. הייתי בהלוויה וגם נוחי הגיע. היו שם הרבה אנשים לא רק של מאי.די.בי שעבדו איתה צמוד לאורך השנים, אלא גם של הרבה דירקטורים ואנשים שהכירו אותה.

"הסיפור הזה מאוד עצוב, במיוחד בגלל שהתיק נגמר. אין לי מושג כמה העדות שלה הייתה חשובה, או אם בכלל, אבל גם אם ההליך המשפטי תרם להתאבדות אני חושב שזה היה בבחינת הקש האחרון. ממש בזמן שהתאבדה היה גם שלושים לאחיין שלה שנפטר מסרטן ואני חושב שזה היה הקושי הגדול שלה".

ביום ראשון האחרון הגיעה ענבל ציון לפגישה נוספת עם עו"ד אהרון מיכאלי, ממשרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן, כדי להיערך לעדותה בבית המשפט. היא ביקשה להיפגש עם מיכאלי שוב ביום שלישי, אבל לפגישה הזו כבר לא הגיעה. מיכאלי מונה לייצג את ענבל על ידי חברת הביטוח. ממשרד גולדפרב זליגמן נמסר כי: ״כמדיניות של המשרד, ועל-פי כללי האתיקה, איננו מוסרים מידע אישי על לקוחות המשרד. אנו משתתפים בצערם של בני משפחתה של עו"ד ענבל ציון ז״ל".

הדירקטוריון והרקע

"היו מיילים שבהם דנקנר הורה למנהליו ובהם גם לבכירה שקיפחה את חייה בנסיבות טראגיות ערב מתן העדות (כלומר ענבל ציון – ש.ש) כיצד לפעול כדי להביא לאישור חלק ומהיר של הרווחים. מה להציג. מה לומר איך לייצר חשבונאית מצג שמאפשר חלוקה של דיבידנדים" (מתוך מאמר של עורכת גלובס נעמה סיקולר השבוע שנשא את הכותרת: אסור לאשר את הסדר הפשרה עם אי.די.בי).  

בחלק מכלי התקשורת הכלכלית הוצגה ענבל ציון בשבוע האחרון כעדת מפתח במשפט נגד דנקנר. אבל בצד של התובעים טוענים כי התיאור הזה אינו נכון, ולמעשה עדותה הייתה רק בגדר חיזוק לממצאים ולא הכרחית כלל. לצד מי הצדק? כדי להבין את תפקידה של ענבל ציון בפרשה הזו ומה ידעה על התנהלות הדירקטורים של אי.די.בי ובראשם נוחי דנקנר צריך רקע על ההליך המשפטי ועל הנפשות הפועלות.

ראשית צריך להבהיר: דנקנר הורשע לפני כשנה בבית המשפט המחוזי בהרצת ניירות ערך. נגזרו עליו שלוש שנות מאסר. דנקנר ערער על עונשו ובקרוב צפוי להפתח הדיון בבית המשפט העליון בעניין. במקביל התנהלו נגד דנקנר ונגד דירקטורים נוספים בקבוצת אי.די.בי תביעות שונות בבתי המשפט, במישור האזרחי. אחת מהן היא התביעה שבה אמורה היתה להעיד ענבל ציון.

על מה נסבה התביעה?

דנקנר רכש את השליטה באי.די.בי בשנת 2003. הוא עשה זאת באמצעות שימוש בהון עצמי לא גדול שהביא מהבית ובסיוע של הלוואות ענק מהבנקים ומגופים מוסדיים. קבוצת אי.די.בי פעלה כפירמידה של חברות. דנקנר שלט בה ביחד עם שותפים נוספים באמצעות חברה פרטית שהחזיקה בחברות ציבוריות מתחת שהחזיקו בחברות נוספות וכך הלאה. החברות בשכבות השלישית והרביעית והנמוכות יותר של הפירמידה היו חברות מרוויחות, לא מעט בזכות העובדה שהגדולות שבהן פעלו בענפים מונופוליסטים או בעלי מאפיינים מונופוליסטים. מדובר בחברות כמו סלקום, שופרסל, כלל ביטוח, נכסים ובניין ועוד עשרות רבות אחרות כמו גולף וחברות ביוטק.

לאורך השנים שבהן שלט נוחי דנקנר באי.די.בי משכו בעלי השליטה בחברה דיבידנדים (רווחים שנצברים בחברה) בהיקף אדיר של מיליארדי שקלים. המטרה של המשיכות הייתה לאפשר לדנקנר ולשותפיו לעמוד בהחזר ההתחייבויות האדיר לבנקים בסך מיליארדי שקלים, כמו גם למשוך כסף לכיסם. ב-2012 קרסה החברה. אחת הטענות שהושמעו נגד דנקנר ומנהליו הייתה כי הקריסה נבעה בין היתר מכך שבעלי השליטה לא פעלו לטובת החברות ולא דאגו ליציבותן ועל פני זאת העדיפו את האינטרסים שלהם ומשכו רווחים מהחברה גם בשנים 2009-2010 כשנראה היה שיש לה בעיה לעמוד בהחזר החובות שלה, דבר שהיה זרז משמעותי בהליך קריסתה.

בשנת 2012, עוד טרם החברה קרסה, הגישו שני בעלי אגרות חוב בחברה בקשה לבית משפט שיאשר להם להגיש תביעה נגזרת נגד החברה (ייצוגית) בסך של 1.8 מיליארד שקל, באמצעות עו"ד אופיר נאור. לטענת התובעים החברה חילקה דיבידנדים בהיקף זה בניגוד לחוק, שכן החוק קובע מבחן רווח שלפיו יש לקבל החלטה האם אפשר לחלק דיבידנדים או לא ולטענת התובעים החברה לא עמדה במבחן הזה.

טענה נוספת שעלתה בתביעה הייתה כי הליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון היה מנוגד לכללי הממשל התאגידי. לפי טענה זו הדירקטורים, כפי שנחשף בפרוטקולים של דיוני הדירקטוריון בנושא, לא שאלו שאלות קשות ולמעשה לא קיימו כל דיון אלא ביצעו את דבר בעל השליטה בחברה ותפקדו בעצם כמריונטות.

עם חלק משותפיו של דנקנר לשליטה, משפחות מנור ולבנת שנכללו ברשימת הנתבעים, הצליחו התובעים להגיע לפשרה והם שילמו כ-55 מיליון שקלים לחברה ונמחקו מהתביעה. ההליך נגד דנקנר והדירקטורים האחרים נמשך, אלא שאז החברה קרסה. לחברה מונו נאמנים במסגרת הסדר הנושים ואלו סברו, כמו בהסדרים רבים, שיש להסמיך עורך דין שיחקור את התנהלות החברה ואת הנסיבות שהובילו לקריסתה וכן יגיש תביעות בשמם –  זאת משני שיקולים: הן בשל הצורך לטפל בתביעות שיוגשו, והן בשל ההבנה שיתכן וחקירה תוביל להגשת תביעות נוספות כנגד הדירקטורים שבאמצעותם יוחזר כסף לנושי החברה.

הנאמנים, חגי אולמן ואבי גבאי, בחרו בעו"ד נאור למלא את התפקיד הזה. לאחר שהחל לשמש בכובע הזה, הפכה התביעה שהגיש בנפרד מהנאמנים עוד קודם לכן מתביעה נגזרת לתביעה של חברה בפירוק והוחלט לעדכן מטה את סכום התביעה. מ-1.8 מיליארד שקל – סכום שנגע ל-10 חלוקות דיבידנדים בשנים 2009-2010 שהיו לטענת התובעים במקור לא תקינות, עודכן הסכום לקצת יותר משליש שנגע ל-6 חלוקות דיבידנדים באותן שנתיים.

מערכת השיקולים שהביאה להנמכת הסכום נגעה, לטענת התובעים, בעיקר לגובה העמלה שיש לשלם – המגיעה למיליונים – וכן לעובדה שהביטוח של הדירקטורים באי.די.בי עמד על כ-100-150 מיליון דולר, להערכת יכולת התשלום של הדירקטורים שנתבעו מכיסם, לסיכויים לגבות מהם את הכסף, וכמובן הסיכוי לזכות בתביעה בהתבסס על הראיות הקיימות.

החל מאותו רגע ועד היום נוהל תיק אחד מרכזי שעסק בהסדר הנושים שכולל גם חקירה מצד הנאמנים בפני השופט איתן אורנשטיין. וממנו הסתעפה תביעה נוספת שעסקה ספציפי בתביעת הדיבידנדים ונוהלה בפני השופטת רות רונן שופטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

במסגרת סמכויות החקירה שקיבל, אסף עו"ד נאור את כל חומרי המחשבים שהיו בקבוצת אי.די.בי ואצל מנהליה. בנוסף, החל לחקור עדים. חשוב להדגיש שאין מדובר בחקירת משטרה או בחקירת בבית משפט אלא בחקירות שנוהלו אצלו במשרד כאשר קיבל מבית המשפט סמכויות חקירה. נאור חקר את כל הדירקטורים בקבוצת אי.די.בי ומנהלים נוספים שנגעו לחקירה. במסגרת זו חקר גם את עו"ד ענבל ציון והקליט את עדותה.

ענבל ציון שימשה באי.די.בי כמזכירת החברה. גם כאן צריך לחדד את הדברים: אין מדובר במזכירה שעונה לשיחות טלפון או אחראית להדפסות. מדובר במזכירת חברה. בין הסמכויות שהיו לה בחברה היא גם הייתה אחראית על תיעוד ישיבות הדירקטוריון בכלל וביניהן גם תיעוד הישיבות שבהן הצביע הדירקטוריון בעד חלוקת הרווחים.

כאשר נחשפו הפרוטקולים מהדיונים עלתה מהם תמונה ולפיה הדירקטורים מילאו פיהם מים בישיבות, ולא קיימו דיון רציני באשר ליכולת החברה לחלק דיבידנדים באופן שלא יסכן את יכולת החזר החובות שלה. חלק מהדירקטורים טענו שהם זוכרים כי קיימו על כך דיון וכי הפרוטקולים לא שיקפו את המציאות.

כדי להפריך את הטענה הזו ביקש נאור לשמוע את עדותה של ענבל, שכן היא כאמור הייתה מי שתיעדה את הישיבות. נאור מסרב להתייחס לתוכן ההקלטה, אבל ככל הידוע ענבל העידה כי הפרוטקולים תאמו את המציאות, כלומר בעדותה הצפויה בבית המשפט בהסתמך על שאמרה בעבר הא אמורה הייתה לסתור את טענות הדירקטורים.

את ההקלטה הזו לא יכול היה נאור להגיש לבית המשפט, אבל עם תחילת הדיונים במשפט הוא זימן את ענבל להעיד – אלא שענבל התאבדה יום לפני העדות המתוכננת. בדיון בבית המשפט לאחר התאבדותה ביקש נאור להגיש את ההקלטה באופן חריג, בשל ההתאבדות. עורכי הדין של הדירקטורים בחברה ושל נוחי דנקנר, ובראשם עו"ד רם כספי, התנגדו לכך. השופטת אמרה לנאור שיגיש בקשה לבית המשפט, אלא שהוא כבר לא נזקק לכך. ביום למחרת הגיעו הצדדים להסדר פשרה. במקום 650 מיליון שקלים – גובה התביעה – נקבע כי הדירקטורים יחזירו לחברה 175 מיליון שקל.

רוב הסכום הזה לא יגיע מכיסם של הנתבעים, אלא מחברת הביטוח שמבטחת אותם. את הביטוח עשו הדירקטורים של אי.די.בי דרך כלל ביטוח, שגם היא נשלטה על ידי אי.די.בי של נוחי דנקנר. כלל ביטוח היתה על תקן סוכנת ביטוח שהעבירה את הביטוח עצמו למבטחת משנה בחו"ל. חברת הביטוח תכסה 145 מיליון שקלים מהסכום, והדירקטורים ישיבו מכיסם עוד כ-30 מיליון שקלים. כ-20 מיליון שקלים מתוך סכום זה ישולם על ידי דנקנר ועוד כ-10 מיליון שקלים על ידי יתר הדירקטורים. ההסדר, שטרם הוגש לאישור בית המשפט, לא מפרט מיהם הדירקטורים שישלמו וכמה ישלם כל אחד מהם. רשימת הדירקטורים שנתבעו כוללים מלבד נוחי דנקנר גם את אמו זהבה דנקנר, יעקב (ג'קי שימל) שותפו לשליטה בחברה, אלי כהן, אריה מינטקביץ', רפי ביסקר, ליאור חנס, מאיר רוזן, שמואל לחמן, צבי דרובצקי ושמואל דור.

עורכת גלובס נעמה סיקולר פרסמה השבוע מאמר שכותרתו "אסור לאשר את הסדר הפשרה עם אי.די.בי". במאמר היא כותבת כי מי שהיה הכוח המניע מאחורי המגעים לפשרה הוא נוחי דנקנר וכי "גורמים ששהו עמו בימים האחרונים מספרים שהוא הפעיל את כל כובד משקלו קסמו האישי ויכולת השכנוע שלו כדי לשכנע דירקטורים נוספים לשעבר להכניס יד לכיס ולהחזיר כסף".

בכל מקרה, הסדר הפשרה שאליו הגיעו הצדדים עוד לא סופי. אחרי שהנאמנים שמייצגים את נושי החברה והדירקטורים של אי.די.בי ודנקנר בראשם הגיעו להסדר פשרה, על הנאמנים יהיה להביא אותו לאישור של השופט אורנשטיין. אחרי שאורנשטיין יאשר כי הדבר משרת את החברה ונושיה, יחזרו הנאמנים לשופטת רות רונן. זו תצטרך לתת פסק דין ולאשר סופית את הסדר הפשרה של הצדדים.

מה ידעה ענבל וממה היא פחדה?

ההתאבדות של ענבל בשלב הזה של התביעה עוררה סערה לא רק בקרב חבריה אלא בשוק ההון בכלל. סימני שאלה רבים נלוו לה והם התגברו כאשר יום לאחר ההתאבדות ביקש עורך הדין של התובעים להגיש את ההקלטה ועורכי הדין של דנקנר והדירקטורים התנגדו לכך, ואילו יומיים אחרי ההתאבדות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה.

לטענת עו"ד נאור שייצג את בעלי המניות בחברה ולטענת עו"ד ירון זליכה שהיה העד המומחה בתביעה הזו והעיד ביום הראשון של הדיון במשפט, העדות של ענבל ציון לא הייתה הכרחית להליך, בניגוד למה שנכתב בתקשורת. עוד מציינים השניים כי אמנם ההסדר בין הצדדים נסגר יום אחרי שהחל המשפט, אבל למעשה הצדדים החלו גישור אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל כבר לפני כמה חודשים.

נאור: "אין לי מושג מה קרה פה. אני זימנתי את ענבל למתן עדות. זימנתי הרבה עדים – היא לא הייתה היחידה. קיבלנו סמכות חקירה מבית המשפט ובמסגרת זו הגיעה אלי ענבל לפני כשנה בערך עם עורך הדין שלה אהרון מיכאלי ממשרד גולדפרב זליגמן. שאלתי אותה איך התנהלו הישיבות וכל מיני שאלות שנגעו לאופן קבלת ההחלטות. אלו היו בעיקר דברים טכניים כמו איך התנהלו הפרוטוקולים ומי דיבר בישיבה ואיך דיברו. לא הייתה שם דרמה גדולה, אני אומר לך בכנות.

"המשפט עסק בשני נושאים – הראשון והמרכזי היה כלכלי ועסק בצורך להוכיח שהחלוקות של הדיבינדים היו אסורות כמו שטענו. השני היה התהליך, האופן שבו קיבלו את ההחלטות לגבי החלוקות. האם הדירקטורים בחנו את הדברים כמו שצריך. אני משוכנע שבחלק התהליכי היינו מנצחים, אבל זה לא ייתר את העובדה שהיינו צריכים להוכיח שהחלוקה הייתה אסורה.

"השופטת אמרה לנו בצורה ברורה שיכול להיות שגם אם נוכיח שהתהליך לא היה כמו שצריך – עדיין החלוקה הייתה תקינה. בעניין התהליכי היו לנו הרבה ראיות. בפרוטקולים היו ראיות לכך שהדירקטורים באי.די.בי היו פשוט אילמים. חלק מהדירקטורים בתצהירים שהגישו אמרו שהם זוכרים שדווקא היה דיון ולכן רצינו להראות את ההקלטה של ענבל. התחלנו בדיון הוכחות אבל יום אחרי זה חזרנו לדבר והצלחנו לגשר על הפער. אני לא נתתי יותר מדי משקל לסיפור של העדות של ענבל. בין אם הייתה מעידה או לא הייתי מצליח להוכיח ברמת וודאות גבוהה שהליך קבלות ההחלטות לא היה תקין".

חברות שלה מספרות שהיא חששה כי יתבעו אותה בעקבות העדות וגם כי היא נלחצה מכך שהיתה צריכה לחתום ויתור על התיישנות בנוגע לתביעה אפשרית נגדה.

"היא עורכת דין מעל 20 שנה. מרצה בתחום. בסך הכל הזמנתי אותה לעדות. היא לא הואשמה בשום דבר לא תבעתי אותה על שום דבר. את  הדרישה לחתום על ויתור בנוגע להתיישנות שלחנו בגלל הכיסוי הביטוחי ביחס לכל הדירקטורים זה לא נגע למישהו ספציפית. הזמנתי אותה לעדות כי לא יכולתי להגיש את ההקלטה. אנחנו מנהלים לא מעט הליכים כאלו. לא מעט מהם מאוד לעומתיים אבל אני חייב לומר לך שזה לא היה ככה כאן.  לא ניסיתי להלחיץ אותה בצורה יוצאת דופן. התנהגתי הכי ממלכתית שיכולתי. במיוחד כשהיא הייתה מהצד שלנו" (כלומר עדה מטעם התביעה – ש"ש).

בעצם כל עוד היא היתה בחיים לא יכלת להגיש את ההקלטה בכלל – זה מה שאתה אומר?

"כן. בדיוק. אני הגשתי תביעה נגזרת ואז כשהחברה קרסה התביעה הפכה לתביעה רגילה במסגרת פירוק שבו גם מונינו לחוקרים בחברה וקיבלנו סמכויות חקירה. הנתבעים באו ואמרו שאנחנו לא יכולים להיות גם תובעים וגם חוקרים. הם ניסו לחסום אותנו. ואני אמרתי 'אוקי בסדר. אני לא צריך את ההקלטות בתביעה הזו כי אני מניח למשל שענבל תבוא לדוכן ותעיד את אותו הדבר כמו שהעידה בהקלטה'. אני מזכיר לך שמבחינתי גם זו לא הייתה עדות שעליה ייפול ויקום דבר, כי גם ככה היה לנו את הפרוטוקול אז זה לא היה כל כך משנה לי.

"במסגרת כל דיון לפשרה אנחנו סוקרים הרבה מרכיבים, בראש ובראשונה סיכויים של הליך זמן, של הליך סיכויי גביה, ופה היה גם עניין ביטוח. הרבה דברים. השתדלנו להביא תוצאה הכי טובה. אני יודע שזה המקסימום שהיה ניתן בנסיבות האלו. אולי בטווח הרחוק יותר של עוד כמה שנים אפשר היה להעריך אחרת אבל בנקודת זמן הזו זה היה המקסימום האפשרי".

ירון זליכה, מי שהיה עד מומחה בתיק הזה מטעם התובעים, ואף העיד על כך בדיון ההוכחות שהתקיים יום אחרי התאבדותה של ענבל, מחזק גם הוא את טענת נאור מבחינת החשיבות שיוחסה להקלטה של ענבל: "העדות שלה לא הייתה מאוד חשובה. שכן מה בעצם טענה התביעה? הטענה הייתה שכאשר חילקו דיבידנדים הם לא עמדו במבחן יכולת הפירעון של ההתחייבות שלהם.

"מבחן פירעון זה מבחן אקטיב. הוא מחייב את מנהלי החברה להפריך חשש סביר שלא תפרע את החוב במועדו. החוב המדובר היה ל-10-15 שנים. כדי להפריך חשש סביר היו צריכים באידיבי לבדוק את התזרים ל-15 שנים או לפחות לאמוד את התזרים. הם לא עשו את זה. הם אמדו תזרים לשנה אחת בלבד. וזהו. הפרוטקולים של ישיבות הדירקטוריון הראו את זה לא הייתה על כך מחלוקת. אבל חלק מהדירקטורים טענו שהפרוטקולים לא משקפים את מה שהיה בישיבה. אלו שטויות. כי בפרוטקולים יש מספרים ויש מצגות. ענבל העידה בפני הנאמנים שהפרקוטקולים כן משקפים את הדיון.

"גם אם לא היתה מעידה. ברגע שיש פרוטקולים והדירקטורים טוענים שזה לא מה שהיה, נטל ההוכחה עבר אליהם. והם לא הצליחו להביא שום ראיה אחרת ולכן גם אם לא הייתה מעידה זה לא היה כל כך משנה. זו היתה עדות שהיא נייס טו הב זה הכל. היא לא נתבעה על שום דבר ולא הואשמה בשום דבר".

אז על מה היה הלחץ הגדול שלה לדעתך?

"אני לא באמת יודע אבל אנחנו מבינים הלא מה זה להעיד נגד בעלי הון. אם הבנתי נכון היא נתנה שירותי ייעוץ לדירקטוריונים בין היתר. וכמה ייעוץ אתה כבר יכול לתת לדירקטוריונים כאשר אתה מעיד נגד דירקטורים וטייקונים. עצם זה שהעידה והוקלטה היווה, אני מניח, לחץ עליה".

סמיכות הזמנים הזו שבא היא מתאבדת יום לפני הדיון ועורך הדין רוצה להגיש את ההקלטה ואידיבי מתנגדת ואז יום אחרי מכן נסגר הסדר בין הצדדים עורר לא מעט פליאה ואי נוחות בקרב אנשים

" אני יכול להגיד לך שהיה משא ומתן על פשרה כבר לפני הדיון זה שאפילו עמד להיסגר. אני הייתי עד מומחה מטעם התובעים והעדתי בדיון. כשסיימתי להעיד הם מיד הלכו לפשרה. חייב לומר לך שזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי איתם ועם עורך הדין רם כספי שייצג אותם. לפני שש שנים הייתי עד מומחה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד כור, שהייתה אז בשליטת אי.די.בי על הנפקת זכויות. כשסיימתי להעיד כספי ניגש אליי ואמר לי 'כל הכבוד', ומיד אחרי זה הסתובב הלך לעורך דין שהגיש את התביעה ואמר לו 'בוא נתפשר'. שמעתי את זה באוזניי. זו הפרקטיקה שלהם: הם מחכים לראות אם ישברו עד מומחה ואז אם לא, מתפשרים".

יש טענות רבות על ההסדר הזה ועל כך שהוא מפספס את האפשרות לחשיפה ציבורית של התנהלות אי.די.בי לאורך השנים ומפספס את האפשרות לקבוע כללים חדשים לשוק ההון שיועילו לו בטווח הרחוק – אתה חושב שזה הסדר טוב או פספוס?

"אני חושב שזה הסדר מצוין. התביעה כולה היא תביעה תקדימית. מעולם עוד לא היה פסק דין למיטב ידיעתי לפחות שאילץ בעלי שליטה להחזיר דיבידנדים לחברה לכן גם רשות ניירות ערך לא רצתה לתמוך בתביעה. יתר על כן, כאשר התובעים פנו לבחור מומחה שיעיד לטובתם אף אחד לא הסכים. אני היחיד שהסכים לדעת חוות דעת מומחה.

"התביעה הזו נמשכת כבר שש שנים. היא כבר עברה פשרה אחת כשבמסגרתה משפחות לבנת ומנור החזירו 55 מיליון שקלים. הפשרה הנוכחית היא בעבור החלק של דנקנר והדירקטורים, כאשר ברור שהחלק של מנור ולבנת כמי שקיבלו את הדיבידנדים גדול יותר מהחלק של דנקנר והדירקטורים ולכן הצליחו להשיג שיעור גדול פי 3 מהסכום שהשיגו ממנור ומלבנת.

"ועוד דבר: אמנם סכום התביעה הוא על 650 מיליון שקל אבל צריך לזכור שהמדובר במספר חלוקות דיבידנדים. לא חלוקה אחת. ולמעשה התביעה על כל חלוקה בנפרד כלומר צריך להוכיח את טענות התביעה ביחס לכל חלוקה בנפרד. הוכחה על חלוקה אחת איננה מספקת כדי לזכות ביתר החלוקות. כי בכל חלוקה צריך להראות שלא הפריכו כל חשש סביר והן שאכן קיים חשש סביר באותה חלוקה ספציפית. שוק ההון היה מאוד תנודתי באותן שנים ומחירי המניות השתנו שינוי משמעותי בין חלוקה לחלוקה ולכן הסיכון בכל חלוקה ביחס לתובעים לא היה היחיד. ואחרי כל זה, אז צריך לזכור שכשאתה נכנס לבית משפט אתה לא יודע איך תצא וגם כשאתה בטוח ב-100% ואני הייתי בטוח לכן נתתי חוות דעת – אתה לעולם לא יכול לדעת איך השופט יראה את זה. כך שכשאתה משכלל את כל זה אני סבור שהפשרה היא חשובה ראויה ובמקום.

"אני מבין את כל מי שרוצים יותר, בוודאי הנושים. אבל אותם חוכמולוגים ב-2018 היו צריכים לשאול עצמם איפה היו ב-2012 כשאיש לא רצה לתמוך בנו. כולל רשות ניירות ערך".

ומה עם הפספוס של האפשרות לדעת מה באמת קרה באי.די.בי שהוביל לחלוקת הדיבידנדים הבלתי אחראית הזו שהובילה בסיום לקריסתה?

"התביעה היא לא על מה שקרה באי.דיבי אלא על החלטות ספציפיות ששם התייחסו רק לדיבידנד. אתה לא יכול לומר עכשיו תפסתי אותו ונוציא ממך את כל מה שקרה באי.די.בי. גם השופטת הבהירה שהיא לא תתיר דיון במה שכבר העידו לגביו בעבר. אפילו את העדות שלי הראשונה ב-2013 שבה מתחתי ביקורת חריפה על התעלולים החשבונאיים של דנקנר והאישורים של רשות ניירות ערך לכל התעלולים אי אפשר היה להעלות בשלב הזה כי השופטת לא התירה.

"אי אפשר בחקירה נגדית של דנקנר על דיבידנדים לשאול על דברים שלא קשורים – זה מצוין לראיון בעיתון, אבל לא לבית משפט. ושלא יובן לא נכון – אני יצאתי נגד דנקנר כשהוא הרוויח מיליארד וחצי שקל על קרדיט סוויס ולא אחרי שהוא הולך לכלא וזו חוכמה קטנה. אני שואל איפה החכמים היו כשדנקנר היה מאוד גדול. הרי זו לא התביעה הראשונה נגד דנקנר.

"הראשונה הייתה ב-2010 או 2011 כנגד כור בהנפקת זכויות שבה עשקו את הציבור, ואי אפשר להתעלם כאן מהסיכון לבעלי המניות אם התביעה היתה נמשכת ונדחית כי הראיות לא היו מספיקות לבית המשפט. זה היה יכול לגרום נזק אדיר לשוק. ולעומת זאת כאן יש תקדים מאוד חשוב. שוב זו פעם ראשונה שמכריחים את בעלי המניות להחזיר דיבידנדים ופעם ראשונה שדירקטורים נושאים באחריות אישית ומשלמים מכספם. אולי כנושה הייתי רוצה לקבל 350 מיליון שקל ולא 175 מיליון שקל. אבל כמומחה שמה שמעניין אותו זה שוק ההון בכללותו אני חושב שזו פשרה חשובה מאוד ולהערכתי בסכום גבוה יותר לא הייתה פשרה".

קשה שלא להבין את הלוגיקה שעומדת מאחורי הדברים של נאור וזליכה. עורכי דין בכלל (זליכה היה עד מומחה) מחויבים לטובת הלקוח שהם מייצגים. וייתכן כי מדובר באמת בהסדר הטוב ביותר שיכלו להשיג לטובת נושי החברה בהנתן הסיכונים שבהליך משפטי ממושך ובנטל ההוכחה ויכולת הגביה. ועם זאת אי אפשר להתעלם מהפספוס הציבורי הרחב יותר שטמון בהסדר של התביעה הזו, שניהולה בבית המשפט יכול היה לשפוך אולי קצת יותר אור על התאבדותה של ענבל ולא רק על התנהלותם של מי שהתרשלו בניהול קבוצת האחזקות הגדולה במשק כולל הדירקטורים ששירתו את בעל השליטה שלהם במקום את החברה שלה את חבים את חובת הנאמנות שלהם. אולי מי שהבין בצורה הטובה ביותר עד כמה ניהול הליך משפטי יכול לפגוע בו הוא נוחי דנקנר יור דירקטוריון אי.די.בי שהיה אמור להעיד השבוע במשפט – אך רגע לפני כן חתם כאמור על הסדר מה שימנע ממנו לעלות על דוכן העדים.

מיילים מסתוריים לחברי הדירקטוריון

אחת החשיפות המדהימות השבוע שנבלעה במבול הדיווחים על הסדר הפשרה של אי.די.בי ועל ההתאבדות של ענבל ציון עסקו במיילים שנתפסו על ידי נאמני אי.די.בי ושלוחם עו"ד נאור ולא הוגשו מעולם לבית המשפט. במסגרת מאמר שקורא להתנגד להסדר הפשרה באי.די.בי כתבה סיקולר את המשפט הבא:

"היו מיילים שבהם דנקנר הורה למנהליו ובהם גם לבכירה שקיפחה את חייה בנסיבות טרגיות ערב מתן העדות (כלומר ענבל ציון – ש"ש) כיצד לפעול כדי להביא לאישור חלק ומהיר של הרווחים. מה להציג. מה לומר איך לייצר חשבונאית מצג שמאפשר חלוקה של דיבידנדים".

המיילים האלו ומסמכים רבים נוספים נתפסו כאמור על ידי הנאמנים במסגרת סמכויות החקירה של עורך הדין שלהם. נאור סיפר השבוע כי מדובר בעשרות אלפי מסמכים.

מה יש במסמכים האלו? אף אחד לא יודע. מלבד המשפט הזה שנכתב בכתבה בגלובס לא נכתב דבר אודות תכנם. בדיוק כמו ההקלטות של החקירות ובהן גם הקלטת ענבל ציון, במסגרת הסדר הפשרה נקבע כי נאור לא יציג אותם שכן הוא היה בכפל תפקידים כאמור בשל היותו תובע וגם חוקר.

שאלנו את אופיר נאור לגבי הדברים שהופיעו בכתבה בגלובס והוא השיב: "אני לא יודע על מה הדברים מבוססים אף אחד לא קיבל מאיתנו שום מייל. כמות המסמכים שיש לנו היא אינסופית ובכל מקרה אני לא מתכוון להתייחס לתוכן שלהם".

ירון זליכה, האם ראית את המיילים האלו?

"אני ראיתי רק את המסמכים שהוגשו לבית המשפט. אני לא מכיר את זה. גם אם זה נכון – המיילים לא היו מחדשים לנו שום דבר. כולם ידעו מה עשו באי.די.בי בתקופה של שליטת דנקנר. הם היו עושים שם תמרונים ותכסיסים חשבונאיים כל הזמן. יש עקרון על בחשבונאות שאומר שהיא צריכה לשקף את הכלכלה ואסור שהכלכלה תעשה פעולות אך ורק כדי לתמרן פעולות חשבונאיות כי אז הצורה גוברת על המהות.

"אנחנו יודעים שהם רשמו רווחים מופרכים אני לא חושב שיש על זה בכלל מחלוקת. השופטת הבינה את זה כבר מההתחלה. אבל השאלה הייתה אם בנקודה שבה חילקו את הרווחים אכן היה חשש סביר ליכולת הפרעון שלהם. זה לא קשור למיילים. יש עקרון על בחשבונאות שאומר שהחשבונאות צריכה לשקף הכלכלה ואסור לתמרן את הפעולות החשבונאיות כך שיתאימו לכלכלה. זו כבר תכסיסנות. וזה מה שעשו באי.די.בי. הם כל הזמן עברו מתקן לתקן חשבונאי כך שיוכלו לרשום לפי התקן המתאים רווח או להימנע מלרשום הפסד. לא היינו צריכים כאן הקלטות ומיילים  שיחשפו רואים את הכל בדוחות שלהם".

אבל אם יש משהו כזה במיילים כמו שדווח בגלובס ויש שם עוד ראוית אחרות אולי אנחנו כבר חורגים מענייני ממשל תקין וגולשים לתחום שעלול להיות פלילי?

"אני לא מומחה בדין הפלילי. אני מאמין שאם הנאמנים חשופים לעבירות פליליות בחומר שיש בידיהם הם חייבים למסור את זה למשטרה".

לא יודע מה זה 'דרמטי'

בעוד נאור היה מנוע מלהגיש את המסמכים וההקלטות לבית המשפט וזאת בשל שני הכובעים שנשא, מתברר שהאפשרות הזו עדיין קיימת – בדו"ח המפרק שיגיש במסגרת תיק הסדר הנושים הנדון אצל שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין.

שאלנו את נאור האם נכונה טענת זליכה כי אם מהחומר שבידי הנאמנים עולה חשד לפלילים עליו להתלונן במשטרה והוא השיב: "העבודה שלנו אמורה לכלול הגשת דו"ח מפרק לבית המשפט, ואם יהיו דברים פליליים בדו"ח, בית המשפט מן הסתם יורה לנו להעביר למשטרה".

מתי אתם מתכננים להגיש את הדו"ח?

"אין דיון בעניין הזה אני מחכה להוראות של השופט. אנחנו כמעט מוכנים עם הדו"ח, כבר דיווחנו על כך לאורנשטיין במסגרת דיון חסוי בעניין וביקשנו שייתן לנו הוראה מה לעשות עם זה. אבל בגדול כולנו יודעים מה קרה עם התאגיד הזה. זה סופו של כל בלון מה שקרה פה ואגב זה לא הבלון היחיד שהתפוצץ".

יש הבדל מאוד דרמטי בין יודעים מה קרה לתאגיד או יודעים שהדירקטורים לא שאלו שאלות לבין מיילים שמלמדים על אופן ניהול החברה על ידי דנקנר ועל הדרך שבה ביצעו או לא הוראות שנתן להם – זה יכול להיות דרמטי.

"אני לא יודע מה זה דרמטי. למה החלטת שזה דרמטי? אני גם לא יודע מה זה פלילי ומה לא פלילי. אני לא עורך דין פלילי. אם מישהו נותן הוראה לרואה החשבון שלו, זה פלילי? אני בחנתי מה קרה בחברה איך היא מינפה את עצמה ואיך הדירקטורים היו מריונטות ויש לזה משמעויות. אבל היבטים פליליים זה לא המגרש שלי ואני לא בטוח שיש כאלו. אם הייתי רואה משהו מובהק מן הסתם הייתי פונה לשופט אורנשטיין שיגיד לי מה לעשות".

למה הדיון אצל אורנשטיין לגבי הדוח היה חסוי?

"כי רצינו לדבר עם בית המשפט על התהליך שעושים ועל דברים חסויים שמן הסתם לא אתייחס אליהם".

אז מתי אמור להתקיים דיון בנושא?

"אני מניח שזה יעלה כאשר יהיה דיון בפני אורנשטיין לגבי הסדר הפשרה הנוכחי".

האם נכון שבמסגרת ההסדר הדירקטורים משלמים אך אינם נושאים באחריות כלשהי, מודים כי פעלו בניגוד לכללי הממשל התאגידי או בדבר פסול בהתנהגותם?

" ההסדר לא הוגש עדיין לאישור בית המשפט. אבל אפשר לנחש שהם דבקים בעמדות שהציגו".

עו"ד רועי סלוקי מי שבעצמו מייצג לקוחות בשוק ההון הישראלי ואף הגיש בעבר תביעות ייצוגיות בשם בעלי מניות בחברות חושב שאסור לאשר את הסדר הפשרה בין הצדדים. אם לדייק, הרי שהוא מסכים כי עורכי הדין שייצגו את התובעים פעלו כשורה כשהגיעו להסדר הזה ואינו בא אליהם בטענות. הוא מבין מדוע הם סבורים שזה ההסדר הטוב ביותר שיכלו להשיג. ועדיין הוא חושב שההסדר הזה לא ראוי ויש כאן מקום להתערבות של בית המשפט או של הבעת עמדה נחרצת נגד ההסדר מצד גורם אכיפתי אחר בישראל כמו היועץ המשפטי לממשלה או רשות ניירות ערך.

"יש פה הסדר שעל פניו נראה הישג מדהים ולא טריוויאלי כלל. כי הגיעו מאפס ל-175 מיליון שקל. אבל לא מספיק לבחון את ההסדר הזה כספית. יש כאן הזדמנות היסטורית שבאמצעותה ניתן לייצר כללי התנהגות לדירקטורים בישראל כאלו שיסתכלו קדימה ולא רק לאחור. הזדמנות לעשות הסדר שישפיע בטווח הרחוק וגם יחזיר את האמון  למשקיעים. יש בהליך הזה עורכי דין מצד הנאמנים מצד הנתבעים וכל אחד דואג לאינטרסים שלו.

"היחיד שיכול לקבוע שיש פה שיקול רחב של ציבור שנפגע בעבר ועלול להיפגע בעתיד זה בית המשפט. ולסגור את התיק הזה בהסדר פשרה זה לא אוי ואבוי אמנם אבל זה גם לפספס הדמנות גדולה אם לא הוחמצה עדיין לא רק לסגור חשבון על העבר ולהשיג כסף מחברת הביטוח אלא גם לגרום לשינוי לגרום לכך שהדירקטורים יבינו שהחובה שלהם לחברה עולה וקודמת לחובה לבעל השליטה ושידעו שאם הם לא יזכרו את זה ויפעלו לאור זה אז הם מסתכנים בתשלום במוניטין ובכסף. זה נכון לא רק למה שהיה באי.די.בי אלא גם לחברות אחרות כמו טבע למשל שם לקחו חברה יציבה וחזקה וחרבו אותה בשלוש שנים".

לדברי סלוקי, "הדירקטוריונים בחברות הגדולות והחזקות במשק הפכו למשהו שהכינוי מריונטות עבורו זו מחמאה". בעיניו "אם ימשיכו להתנהג ככה זה יסב נזק למשק שאי אפשר לאמוד אותו ומדובר בנזק שיכול להגיע גם למיליארדים רבים".

לדבריו, "אי.די.בי היתה במשך שנים הקונצרן המוביל במשק ודנקנר נחשב באותה תקופה לראש הקהילה העסקית בישראל. הדירקטורים בכל חברות הקונצרן הזה חיו בתוך איזה אקו-רום ששם הם חשבו שהם כי טובים וצודקים. אף אחד מהם, ואני באמת מאמין בזה, לא הרגיש לרגע מושחת או משחית. וגם היום, שנים אחרי אף אחד מהם לא מכה על חטא. גם לא דנקנר. מבחינתו גם אחרי שהקבוצה התרסקה והוא כבר לא יכל לספר שעוד רגע הכל ישתנה לטוב, הוא סיפר שזו הייתה להקה של ברבורים שחורים שפגעה בקבוצה (ברבור שחור הוא כינוי בכלכלה לתופעה שאי אפשר היה לחזות אותה והיא מאוד נדירה – ש"ש). אף אחד מהאנשים האלו לא מכה על חטא ואומר 'אולי היינו צריכים להגיד לא' – על דברים שנראו כבר אז מטורפים. אבל הם היו זחוחים מכדי להקשיב לכל האזהרות הם היו בטוחים שכולם טועים ורק הם צודקים.

"הייתה שם סדרה של עסקאות שהעובדה שהדירקטורים אישרה אותה הייתה פשוט להשתין ממקפצה. איך דרך יותר קלה לתאר את זה. אם זו עסקת בעלי העניין של גנדן (כשאי.די.בי הציבורית רכשה את חברת התעופה ישראייר המפסידה מנוחי דנקנר ושותפיו שהחזיקו בה באופן פרטי עד אז – ש"ש), אם זו העסקה שבה אי.די.בי רכשה את העיתון מעריב – שהיה אז חברה בקשיים, אם זו חלוקת הדיבידנדים כשלא היה כסף לפרוע חובות, אם זה ההימור הגדול של ההשקעה בקרדיט סוויס. עשו בקבוצה הזו דברים שלא היו סבירים בשום קנה מידה. וגם היו מי שהזהירו אותם אבל אאף אחד לא היה בזמן אמת מספיק אמיץ בתוך המערכת או מספיק פיכח בכדי לומר המלך הוא ערום. הם שרפו מיליארדי שקלים בתספורות לציבור. והיום יש הזדמנות לשגר מסר לדירקטורים שככה לא מנהלים חבר ואת המסר הזה צריך לשגר בית המשפט".

אתה מדבר על עקרונות בזמן שמערכת המשפט מתנהלת באופן אחר עורכי הדין אמורים לדאוג ללקוחות שלהם ולהשיג להם את ההסדר המיטבי

"זה נכון. אבל צריך להבין שהנושים של החברה היום הם לא האנשים שנפגעו מהתנהלות החברה. מי שהחזיקו באגרות החוב ונפגעו היו הגופים המוסדיים שמנהלים את קופות הגמל וקרנות הפנסיה וכשאי.די.בי התחילה לקרוס הם כבר נפטרו מניירות הערך האלו וספגו הפסדים שפוזרו על גב הלקוחות. היום המצב הוא שונה. הנושים הם אנשים שרוב הסיכויים שאפילו עשו עסקה פנטסטית כי הרוויחו: הם קנו את אגרות החוב בזול ועכשיו יקבלו את הכסף. לכן אין אף אחד בחדר, כלומר בהליך המשפטי הזה, שנגרם לו נזק. אף אחד לא פועל למען גברת כהן מחדרה. בעיניי זה לא נכון להסתכל ככה מהחור של הגרוש – יש כאן שיקולי רוחב שמשליכים על העתיד ואמורים למנוע מהמקרה הזה לחזור בחברות אחרות".

אפילוג: בחזרה לענבל ציון

שאלות רבות לקחה עמה ענבל לקבר. אולי המציקה מכל זו השאלה האם אכן הייתה תחת מסכת איומים כפי שכתבה לחברתה אך סירבה לפרט. שאלה אחרת היא מה ידעה על התנהלותו של מי שהיה האיש החזק במשק לאורך השנים הטייקון נוחי דנקנר ועל הדרך שבה הגיע למצב שהוא מסב הפסדים עצומים לקופות הגמל וקרנות הפנסיה שהחזיקו בניירות הארך של קבוצת אי.די.בי שלו. וכמובן על הדירקטורים שהיו אחראים על החברה הזו. קשה לחשוב על הפספוס הטמון לכלל הציבור בידיעה מה הכילו המסמכים וההקלטות שנתפסו על ידי של אי.די.בי.

"היו לנו תוכניות לשבועיים הקרובים", מספרת א', חברתה של ענבל שמצאה אותה בביתה ללא רוח חיים, "אני לא מבינה מה קרה ביום ראשון אצל עורכי הדין, פגישה שיום אחריה היא שמה קץ לחייה".

"אני רוצה שהכנסת תדון בהסדר הפשרה הזה – שתהיה בדיקה האם הוא הגיוני", אומרת השבוע ש', חברתה של ענבל שנפגשה איתה כמה ימים לפני התאבדותה. זו בעיניי הדרך היחידה שבה המוות שלה לא יהיה מיותר. אני לא יכולה להסביר עד כמה התחושה שלי איומה. זו תחושה נוראית לדעת שחברה שלך התאבדה – ועל הקבר שלה את אומרת לעצמך בשביל מה הרי הגיעו לפשרה, אז בשביל מה היא התאבדה. אז אחת האפשרויות זה שהיא פנטזיונרית ודמיינה דברים שלא קורים. ואני אומרת לך שזו לא אפשרות הגיונית במקרה של ענבל ואפשרות אחרת היא שהשתמשו בה. שיחקו בה כמו בכלי משחק. כולם הולכים הביתה. עורכי הדין מקבלים מיליונים. הדירקטורים והמנהלים של דנקנר קיבלו מיליונים לאורך השנים, נוחי דנקנר השיג את הפשרה שרצה, חברת הביטוח תשלם חלק מהסכום ובדרך – יש מישהי אחת שלא הולכת הביתה. היא הולכת לקבר.

[mc4wp_form id="1006521"]