איור: עובדיה בנישו
1994. חוץ. לילה. ראשון לציון. אני במדים. עומדת בחברת רויטל ודורית חברות שלי מהצבא. אנחנו מתפקעות מצחוק. מסתכלות מסביב בחשש. דורית שומרת (!) לראות שאף אחד לא בא ואז רויטל האמיצה שבינינו מעבירה כרטיס אשראי בוידאומט ולוקחת לנו סרט כחול.
את הדרך חזרה לרחובות לוידאו בבית של ההורים עשינו בתחושת הקלה שאף אחד לא ראה אותנו, עשינו כל מאמץ כולל נסיעה לעיר אחרת כדי שלא יראו אותנו. אחר כך התיישבנו בדריכות רבה מול הוידאו וצפינו בפעם הראשונה בסרט כחול.
2017. פנים. לילה. ראשון לציון. היא לא במדים, כי היא הרבה יותר צעירה. היא לא עם חברות, היא לבד. החשש כבר לא קיים כי חתיכות או דימויים, תמונות או קטעי סרטונים היא כבר ראתה. זו רק הפעם הראשונה שהיא מחפשת את זה לבד בעצמה. היא תשב בדריכות מול הסלולרי בבית של ההורים ותצפה בפעם הראשונה בפורנו.
***
תעשיית הפורנוגרפיה הפכה לעצומה, נוראה (כלומר אלימה, כוחנית, משפילה) ולחלוטין בלתי נשלטת ברגע שהאינטרנט בפס הרחב חדר לחיינו. בהתאם לגיל, לכולנו יש זכרונות מפורנוגרפיה. בין אם זה חוברות פלייבוי שעברו מיד ליד, קלפים, סרטים ב-8 מילימטר, או בקולנועים מפוקפקים, וידאו של סרט כחול כמו הזיכרון שלי ולצעירים יותר, אי-מיול ואינטרנט – אבל אז הגיע הפס הרחב.
האינטרנט בפס הרחב הביא את הפורנוגרפיה לכל מחשב ואחר כך לכל מכשיר סלולרי – ברגע. הוא גם העצים את התעשייה, הקצין אותה ואת האקטים המצולמים בה והפך אותה לענקית. אין צורך לחפש את הפלייבוי מתחת למזרון של אבא, לא צריך לנסוע במיוחד לקולנוע חשוך, תשכחו מנסיעות ליליות לוידאומט בראשון לציון – חלק לא מבוטל מהמתבגרים שחיים כיום נחשפו לפורנוגרפיה שלא ברצונם כבר במהלך בית ספר יסודי. הילדים והילדות נחשפים שלא ברצונם באמצעות לחיצה על לינק לא במקום – או הודעה שהם קיבלו בווטסאפ של "המגניבים של כיתה ה' 4!!!!", וגילו שם סרטון פורנו.
לקח לנו, לזקנים, למבוגרים האחראים, כמעט 20 שנים להכיר בכך שנערים משתמשים בפורנוגרפיה בצורה אינטנסיבית – יודעים את מי שכחנו מאחור במחשבות שלנו? את הנערות.
"המורה, למה כל כך כואב לעשות סקס?"
כמחנכת למיניות בריאה אני מדברת עם נערים על פורנוגרפיה ללא הרף ואין מפגש עם נערים שבו הנושא לא עולה. הם מעלים אותו, כמעט מיד. אני באה איתו בכיס, הוא איתי במחשבות, הוא מכוון את מערכי השיעור שלי, את הדינמיקה של המפגשים – זה על השולחן בקול רם, גם כשהמורה לגיאוגרפיה בכיתה. הם שואלים. הם אומרים. הם יורקים את זה החוצה. מקיאים. הם שואלים את כל השאלות הכי בוטות ופעמים רבות צריך לרסן את השפה שלהם, לתרגם את השיח הפורנוגרפי לשיח שמתאים וסביר להשתמש בו בכיתה בבית ספר. ולנפץ אלף מיתוסים בשעה וחצי.
אבל כשאני עומדת בכיתה של נערות אני שואלת את עצמי… איפה הפורנו…? איפה הוא? בקרב קבוצות של נערות שומעים את הפורנו בעיקר מתחת לשולחן. הפורנו נפלט להן מהפה – אני יכולה לספור את כמות הפעמים שבהן נערה אמרה בריש גלי בכיתה שהיא צופה בפורנוגרפיה. את הפורנו אני פוגשת אחרי הסדנה. בדרך לאוטו.
"אפשר לשאול אותך שאלה?" רצה אחרי נערה ב-י"א "למה אני לא אוהבת… את יודעת… מאחורה. כולן אוהבות את זה ואני לא אוהבת".
"המורה, למה סקס זה כל כך כואב?" שואלת נערה בכיתה ט' במהלך סדנה. "זה לא כואב", אני אומרת, "מגע מיני לא אמור לכאוב בשום שלב" ואני מתכוננת לתת נאום על בתולין, אבל היא מסתכלת עליי במבט מזלזל ואומרת "אז למה הן כולן צורחות ובוכות אם זה לא כואב להן?" – זה לא מיתוס הבתולין. זה הפורנו.
בשנת 2017 כתבתי מאמר יחד עם ד"ר אפרת הברון (ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית, וגם אחותי) תחת כנפיה של מכללת דוד ילין לחינוך – המאמר פורסם במגזין "פסיכולוגיה עברית" והוא מבוסס על 730 שאלונים שהעברנו בשנת 2015 למתבגרים ומתבגרות שהיו בני 18-19. שאלנו אותם שאלון נרחב על המיניות שלהם כשהיו קטינים/ות.
במאמר פרסמנו את תוצרות הסקר ממנו עולה ש-9% מהבנות ו-8% מהבנים נחשפו לפורנוגרפיה במהלך כיתות א-ג. 25% מהבנות נחשפו במהלך כיתות ד-ו ועוד 43% מהבנים נחשפו בגילאים האלה.
בכיתות ז-ט נוספות 39% מהבנות ו-43% מהבנים. כשבנים מסיימים י"ב עם 100% חשיפה לפורנוגרפיה ובנות עם 89% חשיפה. רק כדי לבאר את הנקודה – כשנערה שהשתתפה בסקר אומרת שהיא נחשפה לפורנוגרפיה במהלך כיתה ה' היא מתכוונת שהיא נחשפה בשנת 2005.
שאלה נוספת ששאלנו את המשתתפים/ות לקראת כתיבת המאמר הייתה – כיום כשאתם/ן בני ובנות 18-19, כמה אתם בוחרים או לא בוחרים לצפות בפורנוגרפיה? כאן ראינו תמונת מראה:
69% מהנערות בנות ה-18-19 אמרו שהן בוחרות שלא לצפות בפורנוגרפיה בכלל, או שהן צופות לעיתים רחוקות. 17% אמרו שהן צופות כמה פעמים בחודש ו-13% מהנערות אמרו שהן משתמשות בפורנוגרפיה כל יום.
אצל הנערים התמונה הייתה הפוכה. 71% מהנערים אמרו שהם משתמשים בפורנוגרפיה כל יום. 17% אמרו שהם משתמשים כמה פעמים בחודש ורק 11% אמרו שהם בוחרים לא לצפות בפורנוגרפיה בכלל או לצפות לעיתים רחוקות.
מרגע שהגיעו תוצאות הסקר הסתובבתי עם השאלה – כמה זה מעט? ומה בעצם המהלך שבו נערות מתחילות השתמש בפורנוגרפיה? למה הן צופות והאם זו חוויה חיובית בשבילן? או שלילית?
כמה מעט זה "צופה מעט"?
הסקר שערכנו כאן, עם חברת משב מחקר ישומי, ביקש לבדוק יותר לעומק את השימוש של נערות ישראליות בפורנוגרפיה. העברנו סקר אינטרנט במהלך יוני-יולי 2017 לנערות בנות 18-19 מכלל המגזרים בישראל אך מכיוון שהרוב המכריע של הנערות שענו עליו היו יהודיות וחילוניות נאלצנו לצערנו להשמיט את הנערות הלא יהודיות ואת הנערות המסורתיות והדתיות מהתוצאות – כדי לקבל תוצאות מהימנות ואמיתיות ועם הנערות שענו על הסקר ולא נכללו בו – הסליחה.
התוצאות מתייחסות ל-393 שאלונים של נערות וטעות הדגימה המקסימלית בו היא 4.9%.
66% צופות מעט 20% צופות הרבה
66% מהנערות בנות ה-18-19 בסקר שלנו, אמרו שהן בוחרות שלא לצפות בפורנוגרפיה בכלל (49%) או לצפות בכמות מועטה של עד פעם בחודש (עוד 12%). מהשיח שלי עם נערות בוגרות הסיבות לאי הרצון לצפות נעות הרבה פעמים בין "זה מגעיל" או "זה משפיל" לבין "זה לא מוסרי" או "לא עושה לי את זה". כיון שפורנוגרפיה מיינסטרימית מכוונת לגברים באופן ברור. האקטים, היחס, הבחירה בסוג הסצנות ואפילו זוויות הצילום מכוונות לתת לצופה את התחושה שהוא-הוא השולט במשחק, שהוא מי שעושה "מין" עם האישה בסרט – הנערות שצופות בפורנוגרפיה לא מוצאות שם את עצמן אלא כאובייקט וזה לא מגרה.
20% מהנערות בסקר שלנו אמרו שהן צופות בפורנוגרפיה בכל שבוע. 4% צופות כל יום. 11% צופות 2-3 פעמים בשבוע ועוד 5% צופות פעם בשבוע.
מהשיחות שלי עם נערות בוגרות שכן בוחרות לצפות בפורנוגרפיה לצורכי אוננות בעיקר, אני שומעת שלושה קולות מרכזיים:
הקול הראשון – מי שאומרות שהפורנוגרפיה המיינסטרימית מגרה אותן: "אני מגיעה לסיפוק רק מהצפייה ללא צורך במגע ישיר ועקיף באזור האינטימי", כתבה לנו בסקר אחת מהנערות, "לא רואה פסול בצפייה בסרטי פורנו. לא כל תעשיית הפורנו היא נשים וגברים מנוצלים. חלקם לא מנוצלים שם. נהפוך הוא. הם בחרו לעבוד בזה ואף נהנים מכך".
חלק מהן אומרות שהפורנוגרפיה כפי שהיא כיום, הכוללת אקטים רבים של השפלה, ביזוי וכאב כלפי נשים מגרה אותן וכי הן עצמן רואות עצמן בעתיד עוסקות בפעילות מינית שכוללת אקטים מסוג זה. חלקן בשיח עם עצמן לגבי הסוגיה מדוע זה מגרה אותן, חלקן רואות במין הכולל ביזוי וכאב את האופן שבו מין אמור להיות. "ככה זה", אמרה לי חיילת צעירה שדיברתי איתה, "זיונים זה לא נשיקות וחיבוקים – זה היה פעם בסרטים של הוליווד. זיונים במציאות זה הרבה, חזק ובכוח".
82% מהנערות בצופות בפורנוגרפיה כל יום הגדירו את הצפייה כדבר חיובי או חיובי מאוד עבורן. 42% מהנערות שצופות בפורנוגרפיה פעם בכמה חודשים הגדירו את הצפייה כדבר שלילי או שלילי מאוד עבורן.
הקול השני – מי שצופות בפורנוגרפיה מיינסטרימית תוך ניסיון לחפש תתי ז'אנרים פחות אלימים ומשפילים. "הבנתי אחרי מעט צפיות שאם אני לא מחפשת, אז בסוף זה הכול BDSM. אבל אני מחפשת באתרים את הפורנו שיש בו גם נשיקות, שהוא יורד לה. אני לא רואה את כל הסרטון רק את מה שמגרה אותי ועוצרת לפני הדברים שמגעילים אותי כמו שהוא גומר לה על הפנים או בפה".
הקול השלישי, המיעוט – מי שבוחרות לצפות בפורנוגרפיה, אבל לא מיינסטרימית. אלה מכירות פורנוגרפיה ומכירות את השיח על פורנוגרפיה ובוחרות לחפש ולאתר פורנוגרפיה אחרת (או כזו שנדמה להן שהיא אחרת) וכאלה שנמצאות בתהליכי הפסקת צפייה. "אני יודעת שפורנוגרפיה זה תכלס ברובו אונס מצולם, וזה לא מוסרי לעשות את זה. התחלתי לראות לפני חצי שנה תחילה בגלל חוסר מודעות וכעת בגלל מצב נפשי קשה. אני כרגע מפחיתה מהתדירות שאני רואה. לאט לאט ועוד כמה זמן אני מתכננת לא לראות בכלל".
נערות סיפרו בסקר שהן צופות בפורנוגרפיה בעיקר לבד (93%) ובעיקר לצורכי אוננות (87%). מי שלא צופה לצרכי אוננות כתבה שהיא צופה בגלל שיעמום, סקרנות, כדי להשיג ריגוש מיני או חרמנות ללא אוננות וכן כדי ללמוד. "פורנו היה חלק חשוב בחינוך המיני שלי והשפיע על יחסי המין שלי עם הפרטנר שלי באותה תקופה (גיל 13), לאחר מכן התחלתי לקרוא באינטרנט באתרים שאינם פורנוגרפיים והבנתי את הפערים הקיימים בין המציאות לפורנוגרפיה. בין היתר גם את הניצול הכרוך בצילום סרטים פורנוגרפיים".
"כדי ללמוד". זו אחת הסיבות המרכזיות שאנו שומעות גם בכיתות, מנערים ומנערות. שבוחרים/ות לצפות בפורנוגרפיה כמו בדוקומנטרי ואחר כך שואלים אותנו שאלות שהמקור שלהם הוא הפורנוגרפיה והמפגש המוזר שלה עם המציאות. בנים אומרים לפעמים "אני רואה כדי ללמוד איך נראות בנות בעירום, איך נראה איבר מין נשי" – אבל אינם יודעים להגיד כמה פתחים יש בגוף של אישה. נערות כותבות בפתקים אנונימיים "אני רואה כדי ללמוד איך להיות טובה במיטה. כדי לדעת מה אני צריכה לעשות". גם נערות וגם נערים זכאים למידע ברור שיסביר את ההבדל בין פורנוגרפיה לבין יחסי מין.
במאמר על חינוך מיני שפורסם ב"פסיכולוגיה עברית" ראינו קפיצה משמעותית בצפייה בפורנוגרפיה בקרב נערים ונערות במהלך חטיבת הביניים. בסקר הנוכחי חפרנו עוד קצת בזמנים בהן בוחרות נערות להתחיל לצפות בפורנוגרפיה
בין אמצע חטיבת הביניים לאמצע התיכון נוספות 12% מהנערות למעגל הצפייה בפורנוגרפיה. שיעור הנערות שבוחרות לצפות בפורנוגרפיה מדי יום נשאר סביב ה-4-5% גם בכיתה ח' וגם בכיתה י"א. נזכיר כי 71% מהנערים בסוף כיתה י"ב מעידים על עצמם שהם צופים בפורנוגרפיה באופן יומיומי.
איפה הפורנו?
"איפה הפורנו?" אני שואלת את עצמי כשאני נכנסת לכיתה של נערות. אם הן לא שמות את זה על השולחן איך נכון לשים את זה על השולחן, ואם בכלל אז מתי? 20 שנים לקח לנו, לזקנים, למבוגרים האחראים, להכיר בכך שנערים משתמשים בפורנוגרפיה בצורה אינטנסיבית – יודעים את מי שכחנו מאחור במחשבות שלנו? את הנערות.
לנערות שלנו מגיע שנתחיל לדבר איתן על פורנו בדיוק כמו עם נערים. אולי בדרך אחרת, בדרך שמתאימה להן יותר, אבל חובה עלינו לתת להן מידע אמין על פורנוגרפיה. מידע שיחסוך מהן חשיבה מעוותת על יחסים, מיניות, זוגיות, אהבה, קשר, דימוי גוף, ריגוש מיני ועונג.
שלומית הברון היא מחנכת למיניות בריאה ממקימות המיזם החברתי לחינוך מיני "מידע אמין על מין"