אם יש לכם או שאתם מכירים ילדים בגילאים המתאימים, כנראה שהשמות אלזה ואנה מזמן שגורים בפיכם. לאחרונה הצטרפה גם מואנה למועדון האקסקלוסיבי של "נסיכות דיסני", וחברה וותיקה – בל – כוכבת הסרט ההוא משנות התשעים שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, גם היא קופצת לביקור בגרסת לייב-אקשן.
ארבע שנים אחרי שפרצה סערת "פרוזן" (שכבר הוכתר כאחד מהסרטים הרווחיים בהיסטוריה), בשיאה של ההתרגשות מ-"מואנה" וחזרתו למסכים של "היפה והחיה", נדמה שאפשר לסמן דור חדש למותג הוותיק – "נסיכות דיסני דור 2.0" או, אם תרצו – גרסת המאה ה-21 למודלים הנשיים המוכרים והאהובים בכל העולם.
האם אנחנו בפתחו של עידן חדש? או שמדובר באותה הגברת, רק שהפעם, כמאמר ראש הממשלה היא "די פמיניסטית"? אמנם פרוזן מעמיד במרכזו שתי אחיות, צוחק על כל קלישאות דיסני השחוקות כולל המשפט "את לא מתחתנת עם בנאדם שפגשת הרגע!" שמרסק אחת מאקסיומות הבסיס של האולפנים; אמנם מואנה עוסק בהתבגרותה של ילדה-נערה באי באוקיינוס השקט שמיועדת להוביל את הקהילה אחרי אביה; ואמנם את בל משחקת הפעם אמה ווטסון שכבר עשתה לעצמה שם של פעילה פמיניסטית בהוליווד – אבל עדיין, כשמדובר בדיסני, נראה שיש צורך לשפשף את העיניים, ולבחון את הסוגיה לעומק.
הבעיה היא לא דיסני, אלא האקלים התרבותי כולו. נסיכות בדיסני בלוס אנג'לס. צילום: Lauren Elisabeth / Shutterstock.com
מודל היופי חזק מהמסרים של העלילה
נתחיל ב-"פרוזן", סנסציה בקנה מידה היסטורי מבחינת הצלחה מסחרית והשפעה תרבותית. למי שחי במערה בשנים האחרונות: הסרט עוקב אחר התבגרותן של שתי אחיות, נסיכות, שההורים שלהן נעלמים בים הסוער בתחילת הסרט, אלזה הבכורה ואנה הקטנה. אלזה מגלה בגיל צעיר את כוח העל שלה – היכולת להקפיא בעזרת ידיה בלבד, אולם היא מתקשה לשלוט בו ומסתגרת בחדרה במשך שנים, ולא יוצאת אפילו לבקשותיה של אחותה. בערב הכתרתה למלכה היא מתקשה להתנהל לפי כללי הטקס, עוזבת בסערה ומקפיאה את כל הממלכה. אחותה הקטנה אנה, נחושה להחזיר את אחותה לכס, יוצאת במסע אחריה. אני אעשה לכם ספויילר קצר – מה שמציל את המצב הוא אהבת האמת של האחיות, לא אהבתו של נסיך על סוס לבן.
לכאורה עלילה פמיניסטית לעילא ולעילא, וזה עוד לפני שנגענו בשיר הנושא LET IT GO שהוא כנראה הטקסט הכי רדיקלי שיצא תחת ידם של אולפני דיסני. אלא שתקרית אחת בפסטיבל דיסני שנערך בקניון במלבורן ממחיש את הבעייתיות שגם פרוזן לא הצליח לחמוק ממנה: סמרה מויר בת השלוש הלכה עם אמה לאירוע כשהיא מחופשת לאלזה, בעודן עומדות בתור עוברת אורח שאלה אותן לפשר התחפושת שהרי "אלזה לא שחורה, ושחור זה מכוער".
גם בפרוזן נפלו דיסני למלכודת מודל היופי המערבי הבלתי מתפשר. סמרה מויר. צילום: פייסבוק
סמרה פרצה בבכי, וכשהן חזרו הביתה, אמה מצאה אותה מנסה לקרצף את עורה בניסיון להלבין אותו ובכך להידמות לגיבורה האהובה עליה, אלזה. אז כן, גם בסרט שהיה פורץ דרך מבחינת תפקידי המגדר בו, נפלו בדיסני למלכודת מודל היופי המערבי הבלתי מתפשר – הרזון הקיצוני, הלובן, הבלונד ושמלות הנשף – כולם חלק בלתי נפרד מהדמויות שהפכו לכך כך אהובות.
לדברי ד"ר שירי רזניק, פסיכולוגית חברתית המלמדת בחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה התגובה של סמרה הקטנה משקפת את המשמעות העצומה שיש לדימויי הגוף הנחגג בפרוזן, ומסבירה במידה מסוימת גם את הסיבה להיעלמות של דמותה של אנה ממדפי התחפושות: "ילדות רוצות להיות אלזה ולא אנה כי אלזה יותר יפה – זה מה שהן אומרות. לא כי היא המנהיגה או כי יש לה כוחות על – זאת אף פעם לא הסיבה. זה רק מראה שמודל היופי שמשתקף בסרטים הוא מאוד מאוד דומיננטי, לפעמים גם מעבר למסרים של העלילה. מודל היופי של אלזה הוא עולמי אבל הוא הרסני".
ההצלחה של "פרוזן" חייבת הרבה גם ללהיט LET IT GO. מה הפך אותו לכזאת סנסציה לדעתך?
"בקהילת הלהט"ב התייחסו לכך שהשיר מתייחס ליציאה מהארון, ונוצר קמפיין שקרא לאלזה לצאת מהארון. אני חושבת שהרבה אנשים מצאו את עצמם בשיר הזה, וכמובן גם ילדים –האטיטיוד הזה של לרקוע ברגליים, להעיף את הבגד, זאת התנהגות שלא תמיד יש לה לגיטימציה וזה עלה על צורך מאוד מרכזי של ילדות, של נשים, של להט"בים ועוד אוכלוסיות שחשות דיכוי – זאת צעקה כזאת שכולנו בעצם רוצים לשחרר".
נראה שדיסני הרשו לעצמם "להשתחרר" רק עכשיו, עם "מואנה". "לפני שמואנה יצא, דיסני הצהירו שתהיה לראשונה גיבורה עם מראה אנושי, ובאמת למואנה יש גוף שהוא הרבה יותר אנושי, אתלטי – והיא לא לבנה. זאת התקדמות מאוד מרשימה מבחינתם", מסבירה רזניק, "השילוב של האלמנטים הפרודיים בסרטים החדשים וגרסאות הרימייק לסרטים הישנים – משקף רצון לתיקון ולקיחת אחריות. בפרוזן הייתה שבירה של מיתוס האהבה ממבט ראשון שהם פימפמו במשך עשרות שנים – יש כאן לחלוטין תהליך מעניין של לקיחת אחריות, אבל זה תהליך שכמובן מונע מכסף".
בלי בלונד ובלי אוריינטליזם
"מואנה", שעלה לאקרנים בסוף 2016 מספר את סיפורה של ילדה-נערה פולינזית. מואנה היא בתו היחידה של הצ'יף ומיועדת להחליפו כמנהיגת הקהילה. בעוד סבתה מספרת לה את סיפורי העם העתיקים ומכירה לה את המסורות של אנשיה, אביה חונך אותה להנהגה. לבסוף מואנה יוצאת למסע בים הפתוח בניסיון לבטל קללה שהוטלה על בני עמה, בניגוד לדעתו של אביה המגונן והחושש מכוחו של האוקיינוס.
מואנה מהווה תקדים רדיקלי לסרטי דיסני ממגוון היבטים, ובו בזמן משתקפים בו כמה מסרטי הנסיכות הישנים יותר, אי אפשר שלא להיזכר בפוקהונטס ובמולאן, ולרגע אחד בסרט גם באריאל. פוקהונטס הייתה גם היא בתו של הצ'יף, אישה חזקה ועצמאית, שלא מפחדת מאתגר ומביטה לסכנה בעיניים, ובכל זאת, אנחנו מתוודעים אליה באמצעות סיפור האהבה הבדיוני בינה לבין חייל אנגלי, שמסתיים כשהוא חוזר לאנגליה והיא נשארת לבד.
מולאן זכורה כמי שיצאה להרפתקה לא בעקבות האהבה – בדומה למואנה – אלא כדי להציל את כבודו של אביה, והתגייסה במקומו למלחמה על המולדת. באריאל אנחנו נזכרים בשיר הראשון המופיע במואנה WHERE YOU ARE (כאן בכפר) שמהדהד את UNDER THE SEA (בתוך הים) – שירי אקספוזיציה המציגים לנו הסביבה המקומית, ונועדו לשכנע את הגיבורה להישאר במקומה ולהבין כמה בעצם טוב לה בבית.
נסיכה שלא מתחתנת ולא עוסקת באהבה רומנטית בכלל. מואנה
עושה רושם שיוצרי מואנה עברו על כל ה-"טעויות" שנעשו בסרטי העבר ותיקנו: בניגוד לפוקהונטס, שלסיפורה אנחנו נחשפים אך ורק דרך מה שהפך להיות הטרגדיה של בני עמה, הכיבוש האנגלי של אמריקה – מואנה הוא סיפור פולינזי לחלוטין, התרבות שלה לא מוגדרת כניגוד למערביות. מולאן נאלצת להתחזות לגבר כדי לקחת חלק במאמץ המלחמתי, בעוד מואנה מטופחת על ידי אביה כמנהיגה הבאה ללא שום קשר למגדר שלה.
אם את אריאל הזהירו מהסכנות על הקרקע ותו לא, את מואנה מכוונים להישאר על האדמה ולא לצאת לים, לא רק מפאת הסכנות שהוא טומן. למואנה נאמר שוב ושוב שיש לה תפקיד משמעותי על האי, הקהילה שלה זקוקה לה ולכן עליה להישאר.
"ב-'מואנה' מאוד בולט שהם ניסו לעשות הכל מאוד נכון ולא אוריינטליסטי. הבחירה לתת את התפקיד הראשי לנערה מהוואי, אאוליאי קרבאליו, הבחירה ללכת לתרבות פולינזית גם היא לא ברורה מאליה. מואנה היא בראש ובראשונה נסיכה שלא מתחתנת ולא עוסקת באהבה רומנטית בכלל. אני הייתי מאוד נרגשת בצפייה ראשונה – מאיך שהיא נראית, מהסיפור שהוא לא סביב בחור ומההצעה הרדיקלית שלהם שהיא תנהיג בדרכה שלה ולא תשכפל מנהיגות גברית מוכרת", אומרת רזניק.
'לא תתפסו אותנו הפעם בכשל, הנה סימנו וי על הכל'. מואנה והשחקנית שנתנה לה את קולה, אאוליאי קרבאליו
"זה לא מאבק פמיניסטי ליברלי שבו את מנהיגה במסגרת החוקים הגברית שכבר קבעו לך, כמו שראינו במולאן למשל. יש כאן שינוי רדיקלי של השיטה, לקחת אומה ולהוציא אותה מהגבולות של עצמה. מואנה לא נשארת בתבנית המוכרת, היא פורצת את הגבולות. הקשר שלה עם הים, כישות שבחרה בה ושומרת עליה הוא גם יוצא דופן, ובעיקר הדימוי של טה-פיטי שהיא כבר ממש אלוהימה. הכל מאוד מאוד מרשים ואפילו קצת אולי מהודק מידי, כאילו הם אמרו לעצמם 'לא תתפסו אותנו הפעם בכשל, הנה סימנו וי על הכל'".
לא בטוח שבפורים הבא כולן יתחפשו למואנה
האם דיסני באמת במפנה פמינסטי? "התשובה שלי היא 'כן, אבל'", אומרת רזניק. "כשהתחילה תקופת הרנסנאס של דיסני (ההצלחה האדירה של דיסני בין סוף שנות ה-80 לתחילת האלפיים, ש.ע) הייתה הרבה התלהבות – הנה זאת כבר לא היפהפיה ששרויה בתרדמת המון שנים, אריאל מצילה את הנסיך ומולאן בכלל לוחמת. בבחינה מעמיקה, מגלים שאצל אחת מהנסיכות האלה יש צעד אחורה בסיום כל אחד מהסרטים".
"גם היום כשאני מלמדת סטודנטיות מאוד קשה להן לגלות שמולאן היא לא דמות פמיניסטית למופת – כשהיא חוזרת הביתה ומפסיקה להיות מנהיגה צבאית. אריאל היא מקרה קשה ביותר – מאבדת את הקול לטובת אהבה הטרוסקסואלית. פוקהונטס מוענשת במהלך הוליוודי קלאסי – היית אקטיבית מדי, ועכשיו תישארי בלי בן זוג".
מקרה קשה ביותר. אריאל, בת הים הקטנה
"בדומה להתלהבות ההיא, גם עכשיו מיהרו לחגוג את הסרטים הראשונים של התקופה המהפכנית: טיאנה, שהייתה הנסיכה האפרו-אמריקאית הראשונה (הנסיכה והצפרדע, ש.ע), 'אמיצה' שמבחינתי באמת מתקרב להיות בשורה פמיניסטית אמיתית, ומאוחר יותר את 'פרוזן' – ובכל אחד מהם אנחנו רואות שדיסני הולכים צעד קדימה ברמה העלילתית עם המסרים הפמיניסטים שמופיעים בסרטים האלה, אבל בשלב השיווק מגיע מסגור מחדש שבו פתאום הבובה וכל שאר המרצ'נדייס תואמים לבובות הקודמות מבחינת מודל יופי צנום ובעייתי מאוד".
אז המבחן האמיתי הוא האם בשנה הבאה כולן יתחפשו למואנה במקום לאלזה?
"אני אהרוס את המסיבה ואגיד שאני לא בטוחה שכולן יתחפשו למואנה. כשאני פוגשת ילדים וילדות אני רואה שקשה לעקור מהשורש את מה שדיסני הנחילו. היחס בין גיבורים לגיבורות בספרות הילדים הוא אחד ל-3, וגם אז היא הרבה פעמים נסיכה שמחכה לחתונה. הבעיה היא לא דיסני, אלא האקלים התרבותי כולו – אז על הרקע הזה, הניסיון להביא דמות כמו מואנה, שהיא באמת מופלאה, לא תמיד נופל על קרקע פורייה".
גם הדמויות הגבריות מושפעות מ"המפנה הפמינסטי"
"היפה והחיה" הוא לא עוד אחת מהקלאסיקות של דיסני. מדובר בסרט עם מעמד כמעט מיתולוגי, מסרטי האנימציה הבודדים בהיסטוריה שהיו מועמדים לפרס האוסקר על הסרט הטוב ביותר, הדהים את העולם עם אנימציה שהייתה פורצת דרך לזמנה וסיפור אהבה שריגש את לבבות האבן הקשים ביותר.
גם בל, גיבורת הסרט, היא לא בדיוק הנסיכה הקלאסית. הנערה שאהבתה לספרים גורמת לכל הכפר להרים את גבה ולתהות על קנקנה, שמסרבת בלי למצמץ לחיזוריו הבוטים של גאוות הכפר ואחד הארכיטיפים הגבריים הבולטים ביותר בדיסני – גסטון.
"בתקופה שבה אני הייתי ילד הגבריות של הגיבורים הייתה מאוד ברורה, כמו שכל התרבות הייתה מאוד מובחנת מבחינה מגדרית", אומר תמיר אשמן, מרצה ללימודי גברים באוניברסיטת תל אביב ומטפל קבוצתי בגברים במרכז גליקמן. חלוקת התפקידים הייתה אז מאוד ברורה בין נשים שצריך להציל וגיבורי על. אני רואה את הגיבורים האלה, סופרמן וטרזן, ככמעט ביוגרפים עבורי, זה היה מאוד מאוד חזק בילדות של בני דורי".
"אנחנו בתקופה של מהפכה מגדרית, ויש גם שינוי של הגבריות". מתוך חשבון האינסטגרם של Andhika Muksin
והדמויות האלו משתנות מול עינינו, מהאבות המאוד קשוחים של פוקהונטס ומולאן – לאב המטפח של מואנה, כפי שטוען אשמן: "אנחנו בתקופה של מהפכה מגדרית, ויש גם שינוי של הגבריות. דמות שלא מקבלת מספיק קרדיט בעיניי הוא בובספוג – הוא אולי הבן הכי מקסים שהאנושות יצרה. הוא בן שהמגדריות שלו היא ספוגית והחבר הכי טוב שלו הוא פטריק שהוא גם דמות גברית מוזרה– אהבל עם פרצי גאוניות חיננית, הם זוג חברים שילדים מתים עליהם ומתחברים לחברותא הגברית המאוד רגשית הזאת. בובספוג בוכה, הוא חרדתי ובנים אוהבים אותו".
בל אמנם מסרבת בעיקשות לחיזוריו של גסטון, אבל נופלת בקסמו של ארכיטיפ גברי אחר, "החיה", לדברי ד"ר רזניק מדובר בפנטזיה בעייתית בלשון המעטה: "בל בעצם מתאהבת בחוטף שלה, זוהי תסמונת שטוקהולם. הסיפור של 'היפה והחיה' משאיר לנשים רק את המקום הזה של להתאהב בדמות שאפשר אפילו להגיד שהיא פוגעת בהן– לביית את החיה, את הגבריות. זה מוטיב שאנחנו רואות הרבה בתרבות הפופולרית, גם הדמות של מיסטר ביג ב'סקס והעיר הגדולה' הוא כזה – הגבר הזה שיש רק אחת שבסוף תביית אותו. זה תסביך מאוד לא בריא ולא תמיד אפשרי, שמגדיר את האישה דרך מה שקורה לגבר שאיתה, זה הניצחון שלה. אז בל היא נסיכה קוראת ספרים וזה נחמד – אבל זה לא מספיק".
"זוג חברים שילדים מתים עליהם ומתחברים לחברותא הגברית המאוד רגשית הזאת". בובספוג ופטריק
"הסיפור חזק מכל, ובדיסני הסיפור הרבה פעמים לקוח מהמאה ה-18. צריך לזכור שאלו סיפורים שמייצגים ערכים ועולם אחר לחלוטין – יש שם ייצוגים של יחסי כוח וחברה שהם מאוד לא רלוונטיים ל-2017. אולי המפתח היא לרדת ממודל הנסיכה נקודה – השאלה היא איך זה יתקבל וכמה שנים נצטרך שיחלפו עד שילדים יצאו מהמודלים האלה?".
לדבריו של אשמן, גם הגאולה של הדמויות הגבריות תגיע ממעבר לסיפורים חדשים: "הגבריות כרגע מחפשת את עצמה ואת גיבורי העל החדשים שלה. אני חושב שהיום אפילו דמות כמו טרזן היא משעממת – זה כבר לא באמת מוכר, האנושות רוצה דמויות שיש להן עולם פנימי מורכב, שהן לא עילגות ברמה הרגשית. הגבר הפטריארכלי היה אילם, הוא חי עם פוקר-פייס, הייתה תרבות שלמה שהכשירה אותנו להיות שחקני פוקר עם החיים שלנו. הדמויות של היום הרבה יותר רב מימדיות".
"לדוגמא שרק, זה היה גיבור שחש נחיתות מאוד מאוד עמוקה ובוחר לבת זוג דמות שהיא גם לא נערת המודל הקלאסי של הנסיכה – והאהבה שלהם הסירה את הכישוף. אני חושב ששרק חיבר בנים למקום יותר פגיע. באיזשהו מקום התנועה הפמיניסטית הגלובלית מייצרת מציאות מרתקת במה שקורה לגברים בארץ ובעולם – יש תנועות גברים שמתעוררת מול הגבריות הדו מימדית של שנות ה-70 וה-80. זה נכון שהרוב עדיין מאוד מאויים מכל המהפכה המפמיניסטית אבל הרבה גברים היום גם נהנים מהשחרור, הנשים משתחררות והגברים רוצים גם".
פנטזיה בעייתית בלשון המעטה. אמה ווטסון ב"היפה והחיה"
בינתיים אנחנו מקבלים הרבה פרודיות על גבריות, החל מגסטון, דרך הנסיך בפרוזן שמתגלה כנוול, ועד למאווי חצי האל הרברבן שמצטרף בעל כרחו למסע של מואנה. "אני חושב שזה קשור לכך שאנחנו משתחררים מהתקופה הפטריכארכלית, אנחנו משתחררים מאלפי שנות שלטון גברים, מתקופה של גיבורי על שטוחים. אנחנו בתוך אבולוציה והשינוי מתחולל דרך הנשים, הן נכנסות לעמדות כוח. תמיד בתקופות האלה יש ריאקציות, יש תנועות שנבהלות מהשינוי".
"הרבה גברים היום רוצים להשתחרר מהגלימה של סופרמן, זה לא משרת אותם יותר. הגבריות נמצאת כרגע בחיפוש, במסע חזרה הביתה לעולם שהוא יותר רב מימדי, פגיע ועדין. אנחנו בתהליך של ניסוח של הגדרה הרבה יותר רחבה וגמישה של מה זה אומר להיות גבר. הדמויות הפרודיות האלה של הגברים מתארות את חיפושו של הגבר אחר הגבריות החדשה. הכותבים של דיסני במצוקה, הם מחפשים את השפה שעוד לא נכתבה לתאר את גבר הלא פטריארכלי. אפשר להגיד שזאת תקופה מאוד מרגשת להיות גבר, וגם להיות אישה".
ובתוך התקופה הבהחלט מרגשת הזאת, חשוב להזכיר שהשינוי לא מתחיל ונגמר בדיסני, כפי שמזכירה ד"ר רזניק: " מה שדיסני יעשו או לא יעשו – השינוי יגיע מהחברה שתאלץ אותם. הם יאלצו להתאים את עצמם, כי זה דור שכבר לא מוכן לקבל את הנסיכות של פעם".