ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל שסיים כהונתו אחרי 20 שנה בתפקיד, קיבל החזרי הוצאות חריגים מהמוזיאון בגובה של כ-250 אלף שקל בין ינואר 2015 ליולי 2016 – כך עולה מדוח ביקורת פנימי שנערך בדצמבר האחרון על ידי מבקרת הפנים במוזיאון אילה ורדי. החזרי ההוצאות של סניידר היו מאוד יצירתיים, וכללו החזרים על פרחים בביתו בגובה של אלפי שקלים בכמה חודשים, החזרים של 50% מחשבון המים בחלק מחודשי השנה, והחזרים על נהג שיקח את רכבו לשטיפה ומילוי דלק, ועוד.
תנאי השכר החריגים של מנכ"ל מוזיאון ישראל היוצא: מיליונים מההנהלה ומעמותת הידידים ודירה ב-20 אלף ש"ח
סניידר גם קיבל החזר של כ-50 אלף שקל עבור הוצאותיו בשתי מסעדות של המוזיאון, החזר של אלפי שקלים על הוצאות במסעדה בשכונת טלביה בה הוא מתגורר וכן הוצאות של כ-50 אלף שקל על מוניות. החזרי ההוצאות על מוניות, שהגיעו לגובה שדומה לעלות החזקת נהג צמוד, תמוהות במיוחד נוכח העובדה שסניידר קיבל החזר של כ-100 אלף שקל מהמוזיאון על החזקת רכב פרטי.
סניידר קיבל החזרים מהמוזיאון גם על הוצאות של טיפים למלצרים, הוצאות על גינון ועוד. בנוסף לכל ההוצאות אלו, סניידר גם קיבל החזרים על הוצאות נסיעה לחו"ל בגובה עשרות אלפי שקלים.
החזרי ההוצאות הגבוהים האלו מצטרפים לשכר הכפול שקיבל סניידר מאגודת הידידים האמריקאית של המוזיאון, ומהמוזיאון עצמו, כפי שחשפנו כאן בתחילת השבוע. סניידר קיבל שכר ברוטו של 330 אלף שקלים בשנה מהמוזיאון, לצד מיליוני שקלים בשנה מהאגודה.
עוד דיווחנו השבוע כי סניידר מקבל גם מימון של שכר דירה בגובה של יותר מ-20 אלף שקל בחודש. לפי דוח הביקורת שהגיע לידינו, המוזיאון משלם לו את שכר הדירה, ואגודת הידידים האמריקאית אמורה להחזיר את הכסף למוזיאון. למרות זאת, נטען בדוח הביקורת, לא כל התשלומים בגין שכר הדירה הוחזרו למוזיאון, כלומר המוזיאון עצמו שילם לסניידר את שכר הדירה. מוזיאון ישראל הוא הערב בחוזה שכר הדירה של סניידר בשכונת טלביה בירושלים. בתגובתו לכתבה הקודמת טען המוזיאון כי מעולם לא שילם שקל בעבור שכר הדירה של סניידר.
הקשרים הכפולים (והמשולשים) של מי שייעצו משפטית לוועד המנהל, ואישית לחבריו
לפי פרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל בנושא, הזמינה מועצת המנהלים חוות דעת משפטית בעניין השכר הכפול סניידר. בראש מועצת המנהלים של המוזיאון עומד יצחק מולכו1, והוא פנה בנושא לעו"ד מתן מרידור, ממשרדו של עו"ד צבי אגמון, היועץ המשפטי של המוזיאון. חוות הדעת קבעה שהמוזיאון לא יכול לפקח על אגודת הידידים האמריקאית, או על השכר שהיא משלמת לסניידר. חוות דעת של הרצוג פוקס נאמן שהזמין המוזיאון קבעה גם היא דברים דומים. עם זאת, שכרו הכפול של סניידר והחזרי הוצאות גבוהים שקיבל כבר נדונו בעבר בדוח הביקורת, ולכן אפשר לתהות מדוע מועצת המנהלים לא עקבה אחר העניין.
מתברר כי מי שאישר לסניידר את ההוצאות הקבועות, ואמור לאשר לו בדיעבד את ההוצאות החריגות, הוא הרי ספיר, סגן יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל:
אני מבינה שאתה אחד האחראים לאשר את הוצאות השכר של ג'יימס. האם אשרת לו את הוצאות השכר?
ספיר: "לא. לא"
אני מבינה שבדוח ביקורת יש הוצאות שאישרת, ויש הוצאות שלא נתת להן אישור וממליצים שתאשר בדיעבד
"לא אישרתי שום דבר בינתיים בדיעבד"
אז איך המוזיאון אומר שאלו הוצאות תקינות מבינתו?
"לא יודע זה לא הגיע אלי"
אז לא התבקשת לאשר את זה עדיין
"לא. לא אישרתי שום דבר. אני לא מאשר עכשיו שום דבר. אני בכלל חושב להתפטר מהמוזיאון. אני בן 84 ואני עייף כבר. אני 30 וכמה שנים קשור למוזיאון"
ספיר הוא חבר מועצת המנהלים של המוזיאון משנות ה-80', וכבר שני עשורים משמש כסגן יו"ר מועצת המנהלים. במקביל, הוא גם יו"ר ועדת הכספים במוזיאון. מדהים לגלות שהוא המשיך לשמש בתפקיד גם אחרי שהורשע ב-2004 בעבירות של קבלת דבר במרמה והכנסת פרט מטעה לתשקיף. לאחרונה הוזכר הענין שוב בתביעה אזרחית בין כמה מהמעורבים באותה פרשה ישנה.
מי שמייצג את ספיר בהליך האזרחי הזה הוא עו"ד צבי אגמון, היועץ המשפטי של המוזיאון2. אגמון גם התמחה במשרדו של מולכו – יו"ר מועצת המנהלים של המוזיאון, ומשמש כיו"ר חבר הנאמנים של האקדמיה בצלאל. בראשות הוועד המנהל של המוסד יושב דן מרידור – אביו של עו"ד מתן מרידור שעובד במשרד של אגמון. חבר אחר בוועד המנהל של בצלאל הוא לא אחר מג'יימס סניידר.
בחזרה ליו"ר ועדת הכספים של המוזיאון: ב-2015 קנסה רשות ני"ע את חברת ההשקעות של הרי ספיר ב-36 אלף שקל, לאחר שבמהלך ביקורת שערכה בחברה נמצאו שתי הפרות של הוראות חוק ודיווח3.
בתגובה להרשעה אמר ספיר: "ההרשעה נוגעת לעניין מלפני עשרים שנה, ומועצת המנהלים ומולכו רצו שאשאר בתפקידי". בנוגע לקנס מרשות ני"ע, מסר כי מדובר בעניין טכני בלבד.
משרד האוצר פתח בבדיקה
פנינו לממונה על השכר במשרד האוצר, יוסי כהן, ושאלנו אותו היכן עומדת בדיקת השכר הכפול של סניידר, והאם העביר את התיק לפרקליטות המדינה כפי שעדכן את נציג מועצת המנהלים שיעשה. הוא השיב: "השכר שקיבל סניידר מהמוזיאון עצמו אינו חורג, ואגודת הידידים היא אגודה שהחוק לא חל עליה. סניידר הועסק כמנכ"ל בחלקיות משרה (80%) בהסדר שאושר על ידי הממונה על השכר ב-1996, וביתר משרתו הועסק על ידי אגודת הידידים ולכן אין לו מקום להתערב בהשתכרות שקיבל ממעסיק שאינו מדינה או גוף נתמך או מתוקצב".
אלא שהתשובה של הממונה על השכר תמוהה נוכח העובדה שבדוח ביקורת של משרד התרבות משנת 2000 נכתב כי הממונה על השכר ב-1996 כלל לא אישר את הסדר השכר. הוא אמנם רשם לפניו על פי הדוח כי סניידר יקבל 5,400 דולר בחודש מאגודת הידידים על 20% משרה, אבל ביקש שהחוזה יועבר אליו לאישור לפני החתימה אבל לפי דוח הביקורת לא נמצא חוזה חתום. גם לו היה ההסדר מאושר על ידי הממונה על השכר, הרי שהסכומים שסניידר קיבל בפועל הגיעו לגובה של כמה מיליוני שקלים, והיו אסטרונומיים לעומת ההסדר שקוצ'יק אישר לטענת האוצר והמוזיאון.
כאשר ביקשנו שוב את תגובתו של כהן לחוסר הבהירות, העביר לנו הממונה על השכר שלושה מסמכים שמלמדים כמה דברים מעניינים: ראשית, אכן אושר לסניידר לקבל שכר גם מאגודת הידידים. מי שאישר זאת היה קוצ'יק, וזה קיבל תוקף שנה לאחר מכן ב-1997 גם מיוסי כהן, הממונה הנוכחי על השכר, שטוען כעת כי לא נפל פגם בתנאי העסקתו הנוכחיים של סניידר. עוד עולה כי שר האוצר אז היה דן מרידור, אביו של מתן מרידור שהגן כעת על מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל בחוות דעת משפטית, ומי שעומד בראש חבר הנאמנים של בצלאל שם יושבים הרי ספיר וג'יימס סניידר. עוד מלמדים הדוחות כי הסכומים שאושרו לסניידר כשכר או כהחזר הוצאות מאגודת הידידים לפני עשרים שנה, התנפחו לבלי היכר.
ביקשנו את עמדתו של הממונה על השכר באופן כללי לגבי דוח הביקורת הנוכחי עמו פתחנו את הכתבה, וכן לגבי הסכומים הגבוהים שקיבל מעמותת הידידים. הוא התעלם משאלותינו, בחר שלא להתייחס לשנים 2015-2016 ומסר בתגובה: "מהנתונים שהעביר מוזיאון ישראל ושפורסמו בדו"חות הממונה על השכר לא עלה כי שכרו של המנכ"ל חורג. (בשנת 2014 לא היתה כל עליה בשכרו, בשנת 2013 שכר הברוטו של המנכ"ל עלה בחצי אחוז ואילו בשנת 2012 שכרו ירד בכ-0.33%). מנתוני השכר, כפי שדווחו על ידי החברה לא עולה כי היו החזרי הוצאות חריגים".
בשלב מאוחר יותר ביקש הממונה על השכר להוסיף לתגובתו ביחס לבדיקת ההתנהלות במוזיאון את התגובה הבאה: "נציגי משרד התרבות ונציגי הייעוץ המשפטי של אגף השכר קיימו דיון עם הפרקליטות. התהליך טרם הסתיים. לכשתגובש עמדה סופית בדבר סמכות הממונה על השכר לטפל בנושא יצא סיכום עם עמדת הממונה אל הנהלת המוזיאון".
ממשרד המשפטים נמסר: "רשם ההקדשות מקיים בימים אלו ביקורת עומק בחברה ובכוונתו לבחון את הטענות שהועלו בפניה. עוד מסר כי ככלל, חוק החברות אינו קובע מגבלות שכר לעובדי חברות לתועלת הציבור, והדרישה הרלוונטית לנושא השכר בחוק היא שהחברה תמסור לרשם מידי שנה את רשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה בחברה, ואת השכר שהם מקבלים מהחברה, ורשימה זו תהיה פתוחה לעיון הציבור בתיק החברה. דהיינו, דרישת החוק היא שתהיה שקיפות בנושא זה, כדי שהציבור, ובכלל זה מי שתורם לחברה, ידע מהו גובה שכר הבכירים בחברה, וישקול את ענייניו מול החברה בהתאם. כפי שמפורט בהנחיות הרשם להתנהלות עמותות, המפורסמות באתר האינטרנט של רשות התאגידים – רשם העמותות, במקרים חריגים, כאשר השכר הוא בלתי סביר במידה כזו שעולה חשש כי כספי החברה במקום לקדם את מטרותיה, משמשים לתשלום שכר, יתכן שהרשם יראה בכך שימוש בכספי העמותה שלא למטרותיה. הנחיות אלו חלות גם על חברות לתועלת הציבור".
סניידר מסר בתגובה: "ועדת הביקורת של המוזיאון דנה בדוח המדובר והגיעה למסקנה כי מדובר בהוצאות שהינן חלק אינטגרלי מפעילותו המיוחדת של מנכ"ל שגייס במשך 20 שנה יותר מ-2.8 מיליארד שקלים לטובת מוזיאון ישראל ומבקריו. לא רק שמר סניידר הצליח לשנות כליל את מצבו הכספי של המוזיאון שסבל מגירעון של 23 מיליון שקלים בעת כניסתו לתפקיד, אלא הוא גם הצליח לבסס את מעמדו של מוזיאון ישראל כאחד המוזיאונים המובילים בעולם. במהלך כהונתו של סניידר, הרחיב המוזיאון באופן חסר תקדים את אוספיו ביותר מ-55,000 פריטים, הכוללים יצירות אמנות ואוספים נדירים בעלי ערך בלתי נתפש. על אף המשבר הכלכלי העולמי החמור של שנת 2008, מר סניידר הצליח לגייס כמאה מיליון דולר לטובת הבנייה מחדש של המוזיאון, פרויקט שהסתיים בהצלחה תוך עמידה בלוחות הזמנים ובתקציב ושזכה להכרה עולמית כאחד מפרוייקטי הבינוי המוזיאליים המוצלחים ביותר בזמננו. מר סניידר יחד עם צוות העובדים המסור של מוזיאון ישראל, בנו תוכנית תערוכות, הצליחו להביא לישראל השאלות בינלאומיות יוצאות דופן והביאו לפעילות חסרת תקדים בהיסטוריה של המוזיאון".
מוזיאון ישראל מסר בתגובה: "הנהלת המוזיאון גאה בהליכי הביקורת הפנימיים הפועלים במוזיאון וזאת במטרה לא רק לעמוד בסטנדרטים האמנותיים-תרבותיים הבינ"ל הגבוהים ביותר, אלא גם לעמוד בכללי המינהל המחמירים ביותר. לשם כך פועלת מבקרת פנים בתוך המוזיאון, משרד רואי החשבון KPMGמשמש כמבקר חיצוני וכן פועלת ועדת ביקורת בלתי תלויה שבה חברים אישים מהשורה המקצועית הראשונה והיא הסמכות העליונה בענייני ביקורת. הדוח המדובר נבדק על ידי ועדת הביקורת של המוזיאון שסברה כי מדובר בהוצאות שהינן חלק אינטגרלי מפעילותו המיוחדת של המנכ"ל. המוזיאון קיבל את רובם ככולם של ההחזרים ומטפל באופן שוטף בפרעון הסכומים הנותרים שנדרשים מאגודת הידידים בארה"ב.המוזיאון מעריך מאוד את פעילותו של המנכ"ל לשעבר שבכהונתו הצליח לבסס את מעמדו של מוזיאון ישראל כאחד המוזיאונים המובילים בעולם, וגייס סכומים ואוספים חסרי תקדים בהיקפם ובאיכותם לטובת המוזיאון והציבור בישראל".