בר חפץ: במשך חודשיים היינו פליטים בארצנו. גילינו כמה אנשים טובים יש בארץ הזאת, וכמה הממשלה שלהם רעה
בשבוע הבא ראש השנה ולחיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול אין תשובה. מה הוא יגיד לתושבים בקיבוצים ובמושבים שתחת חסותו: "מה לעשות? לחגוג את ראש השנה? מותר להיות בחדר האוכל הישובי או אסור להיות? האי-וודאות שהקרינה הממשלה הכריחה אותנו, ראשי המועצות, להיות בתווך. לנסות להרגיע את התושבים ולתת להם כמה שיותר ודאות בתוך האי-וודאות הזאת".
ילין היה אחד הדוברים הבולטים של ישובי עוטף עזה בזמן הלחימה, לקראת סופה נראה כמי שעומד להנהיג את מרד התושבים נגד הממשלה ובסופה זכה בתואר "הכוכב העולה של הפוליטיקה הישראלית". היום, בתקופת השקט המתוח שבין ההכרזה על הפסקת אש לבין הלא נודע, חיים ילין לא בעניין של מרד ולדבריו גם לא בעניין של פוליטיקה: הוא רוצה לשקם את ממלכתו – אשכול, השוכנת במדינת עוטף עזה. האמצעים: לחץ תקשורתי על הממשלה ועבודה פרטנית מול השרים, שממשיכים לעת עתה לזרום אל חצרו – הן לערבי שירה והן לפגישות עבודה. מה שבטוח – פניו אינם למלחמה לא עם השכנים ממערב ולא עם השלטון בירושלים.
איך היית מגדיר את המצב עכשיו בעוטף עזה?
"זה לא שאנחנו יודעים: 'אוקי, עכשיו יהיו שנה-שנתיים שקט'. ממש לא. ביבי הביא את החמאס למקום שהוא רצה, אבל לא בטוח שהוא רוצה להמשיך את הדיבור אתם. ואם לא יהיה הסדר מדיני – אני לא מדבר גלובלי, אלא לעוטף עזה ורצועת עזה – אז אנחנו נמצא את עצמנו תוך כמה חודשים בהסלמה נוספת, שתהיה הרבה יותר כואבת, לדעתי".
במהלך המבצע דיברת על זה ש"אסור להוריד את הרגל מהגז". עכשיו את מדבר על הסדר מדיני?
"לפעמים אנשים מתבלבלים. האחד קשור לשני. את לא יוצאת למלחמה בגלל שאת יוצאת למלחמה. מלחמה היא כלי להכריח את הצד השני לשבת להסדר מדיני, כאשר ידך על העליונה. זאת אומרת שהמחיר של השקט שאת רוצה יהיה יותר נמוך, והצד השני צריך לשלם מחיר יותר גבוה. או-קיי, יופי. אז השלב הזה בוצע. אבל השלב המדיני לא בוצע. אני גם לא יודע אם יתבצע. ואם לא יהיה הסדר מדיני, אנחנו נשב רק על הרתעה צבאית שקיימת למדינת ישראל והתוקף של המוצר הזה באזור עוטף עזה הוא שנה-שנה וחצי גג. והוא הולך ומתקצר. צריך לכסח את הצורה לטרור, ואחרי זה צריך לבוא ולהכריח את הטרור להפוך להיות גורם מדיני. ואת זה אי אפשר להשיג במלחמה, רק בהסדר. אז מבחינתי – שישימו פרגוד באמצע ועשרה מתווכים, זה לא מעניין בכלל. כמו שהגיעו לעסקת שליט על-ידי זה ש'לא מדברים עם החמאס' – אז גם שלא ידברו עם החמאס, אבל יגיעו להסדר מדיני".
ילין מדבר על העדר חזון, על כך שאי אפשר להמשיך לחיות כל שנה-שנתיים בסבב של קרבות בדרום או בצפון, בלי אופק מדיני. "הסדר מדיני הוא כמו גישור: בסופו של דבר צריך לתת להם משהו משמעותי שידעו שאם מפסידים אותו, הם יאבדו את כל היוקרה שלהם. כמו הנמל, לדוגמה. לא צריך לפחד מזה. מי החזק פה? למי יש את חיל האוויר הכי טוב בעולם? מי יכול להוריד נמל תוך 60 שניות? המוזר זה שהחזקים מפחדים, וזה אנחנו, לא הם. גם מוסרית וגם צבאית, כמובן".
בנוגע לשאלות של מוסר, לילין אין ספק לגבי האופן שבו התנהל המבצע האחרון. "אמנם מלחמה היא ביזיון ואינה מוסרית מטבעה", לדבריו, "אבל אם אתה כבר שם, עדיף שתהיה הצד החזק". הוא בטוח שכל החלטה צבאית שהתקבלה עברה תהליך של אישור משפטי. הוא גם בטוח שהסיבה להבלגה הישראלית על מטחי הפצמ"רים שנורו בימים האחרונים ללחימה – והרגו את זאביק עציון ואת שחר מלמד מקיבוץ נירים ואת דניאל טרגרמן בן הארבע מנחל עוז – היא הימנעות מפגיעה ב"בלתי מעורבים" בצד הפלסטיני.
במסגרת הסדר מדיני ישובי עוטף עזה תיאורטית עלולים למצוא את עצמם נפגעים מחילופי שטחים. כך, למשל, ב-2009 פורסם, שאהוד אולמרט הציע לפלסטינים לספח לרצועת עזה את השדות של קיבוצי עוטף עזה בתמורה לשטחים בגושי ההתנחלויות. ההצעה עוררה בשזמנו את זעמם של התושבים ובראשם – של ילין. כעת הנושא לא מדאיג אותו במיוחד מכיוון שממילא אין הסדר מדיני רחב באופק. מבחינתו – הוא דואג להסדר מקומי בין עזה לבין עוטף עזה.
"השיטה של התגוננות תוך 15 שניות לא עובדת". צילום: דוברות המועצה אזורית אשכול
"מי שאמון על מדינת ישראל צריך להסתכל על התמונה הגדולה. אני מסתכל באופן צר מאוד על רצועת עזה והחמאס ומה שקורה בעוטף עזה", הוא אומר, "מבחינתי זה ההסדר: תן להם נמל, תן להם מה שהם רוצים. אנחנו לא מחרחרים מלחמה. הנה בבקשה. צריך להזכיר גם שאחרי אוסלו היה מעבר כרם שלום, היה מעבר סופה, היה מעבר ארז, כולל אזור תעשייה משותף לכולם והיה מעבר קרני. היה שדה תעופה דהנייה. והיה גם נמל. בסופו של דבר הם בעצמם בחרו בטרור והפסידו את כל הדברים האלה. רוצים להתחיל מהתחלה? בבקשה. אפשר להוריד את כל המטרות האלה בדקותיים. ההפסד כולו יהיה שלהם, אבל לפחות העולם ידע שגם מבחינה מדינית-פוליטית, אנחנו בעד שלום. שקט – שקט. אנחנו בעד. אבל אנחנו לא זה, ולא זה, ולא זה. ותמיד אחרי ניצחון צבאי אנחנו מפסידים מדינית".
יאיר לפיד בן אדם מדהים
ההפסד הוא לא רק במדיניות החוץ של ישראל, אלא לא פחות במדיניות הפנים. ילין מדבר על משבר עמוק באמון בין תושבי עוטף עזה לבין הצבא והממשלה. אבל אם בנוגע לצבא משבר האמון הוא פרי של אי הבנה שלטענת ילין נוצרה באשמת התקשורת – שהוציאה מהקשר את "נאום הכלניות", הרי שבנוגע לממשלה הוא אומר בפירוש שהיא לא שימשה כתובת לתושבים.
"בהתחלה הם לא רצו להיכנס לתוך רצועת עזה – רצו רק מהאוויר, ויצאו מחבלים מתחת לאדמה בסופה, והתחיל תהליך של הסלמה. אחרי זה אמרו: "לא רוצים התשה", אבל אנחנו קיבלנו את האמא של ההתשות. היינו במערכה מאד אינטנסיבית במשך 60 יום. מ-27 ביוני עד 27 באוגוסט. ושעה לפני הפסקת האש בכלל לא מתריעים שמתנהל משא ומתן על הפסקת אש ושיש צפי לירי על ישובינו, ואנחנו קוברים שני אנשים יקרים, שני חברים אישיים שלי. וגדי, שאיבד את הרגליים וכמעט את החיים. ועכשיו משאירים את הישובים באי-ודאות? השתמשנו בתקשורת ככלי הכרחי. כל הזמן המסרים שלנו כלפי הממשלה היו: 'תגייסו את התושבים, תגייסו את התושבים. אנחנו אתכם. אבל תודיעו לנו מה אתם רוצים. אנחנו חיילים ממושמעים'. בסופו של דבר הם לא גייסו אותנו וכל אמירה של ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט נעשתה באיחור ובאמירות לא נכונות".
אז מה אתה עושה עם זה?
"אני מדבר עם כל השרים, אני מדבר עם ראש הממשלה. אין כמעט שר שלא דיברתי אתו. ואין עיתון שלא התראיינתי ולא אמרתי את דעותי. הדעות שלי לא חדשות. מי שקרא את ישראל גלילי ואת יגאל אלון, מי שיודע מאיפה אחדות העבודה ומפא"י נולדו – יבין שהיום אין מפלגה שמייצגת את דעותי. מדברים על חברה קהילתית-סוציאלית, שהפערים בין החלשים לחלשים זה לא מה שיש היום. מדברים במושגים של טרור שצריך לחסל אותו ובסופו של דבר להגיע להסדר מדיני. כי כולם מבינים שאם תחת מלחמה וריבים בינינו לבין עצמנו אנחנו מגיעים להישגים כאלה במדינת ישראל, אז תחשבי מה יהיה אם במקום מלחמות יהיה לך יותר חינוך ורווחה. וזה בדיוק מה שאמרתי לשר האוצר, שאמר לי שהמלחמה הזאת עלתה 10 מיליארד שקל. אמרתי לו: 'לא. ב-10 מיליארד שקל הממשלה קיבלה החלטה לחנך את החמאס. במקום לשים 10 מיליארד שקל בחינוך וברווחה'".
אגב שר האוצר, בתמונה שתפסה את תשומת הלב השבוע רואים אותך מסתחבק אתו בערב שירה בציבור.
"יש לי הפרדה בולטת מאוד-מאוד-מאוד. בקיבוץ בארי שזה הבית שלי, אני מתמודד עם קשיים מאוד לא פשוטים. הם נמצאים בקו הראשון, 4.2 קילומטר, ואני לא מוכן להיחלם למענם? את לא חושבת שאני צריך להילחם למענם? זאת אומרת, אני עושה הפרדה בין היותי חבר קיבוץ בארי לבין זה שאני גם ראש מועצה שבה נמצא הקיבוץ. וככה אני מצפה מכל אחד לעשות את ההפרדות. אני לא עושה את החיבורים. יאיר לפיד יכול להיות בן אדם מדהים, ואני אומר לך שהוא בן אדם מדהים. ואני הזמנתי אותו לא כשר האוצר, אלא כיאיר לפיד. הוא הביא את אשתו ואת בנו. שר לא בא עם משפחתו, סליחה. ויצחק אהרונוביץ' בא עם אשתו. שר לא בא עם אשתו. זאת הייתה הזמנה פרטית אישית לאנשים שאני מוקיר".
יירוט מעל יישוב בדרום. צילום: דן חיימוביץ'
אבל אתה נמצא אתם בסכסוך או במאבק להשגת המטרות שלך.
"אני לא נמצא בסכסוך עם אף אחד ולא במאבק עם אף אחד. אני רוצה את הזכויות לתושבים שלי, זה הכל. כמו שיש הפגנות של כל מני מפלגות וגופים, אז גם אני נלחם על התושבים שלי. יאיר לפיד יבוא לבארי גם שבוע הבא, אני אזמין אותו. ואני אזמין גם את מאיר כהן, כי גם הוא הוזמן, אבל שמר על הנכדים. אלה אנשים שראיתי במלחמה ואני משתף אותם גם עכשיו".
להתחפף עם הפצמ"ר הבא
בשבוע שעבר התקיימה במועצה סדנה להפקת לקחים מ"צוק איתן". ילין אומר שהמסקנה העיקרית האופרטיבית שעלתה שם היא ש"גם אם המדינה לא עושה את זה – חייבים בפצמ"ר הראשון לפנות את כל הקו הראשון. בלי קשר למה שמשרד הביטחון וצה"ל אומרים. הסיבה מאוד פשוטה: בקו הקדמי לא תמיד יש צבע אדום, בגלל הפצמ"רים וכו'. השיטה של התגוננות תוך 15 שניות לא עובדת. אין הלימה בין המצב הבטחוני לבין הוראת פיקוד העורף. 15 שניות זה כסת"ח. במציאות שלנו – אסור לצאת מהמרחבים המוגנים. צריך לחיות בתוך המקלטים. יש ממ"דים, אבל את לא יכולה לחיות כל הזמן בתוך ממ"ד. את יכולה לישון בו, לא לשהות בו כל היום. לכן אין חיים. אז המסקנה השנייה היא שאנחנו פונים היום ומחר למשרד הביטחון להכין לנו 500-450 חדרים בעורף לאותם ישובים קדמיים שהפצמ"רים נורים עליהם. זה לא צריך להיות בצפון. מספיק שיזוזו 20-10 ק"מ אחורה. באר שבע ואשקלון זה גן עדן בשבילנו. והמסקנה השלישית: אין לנו את הפריבילגיה להישען על הרתעה צה"לית. חייבים להכין את המועצה לסבב הבא".
בשבוע הבא הממשלה אמורה לאשר תוכנית צמיחה ופיתוח לישובי עוטף עזה בסכום של 1.5 מיליארד שקלים בפרישה לחמש שנים. זה היה אמור לקרות עוד בשבוע שעבר, נדחה לשבוע הזה וכעת – כנראה, בשל המאבקים הפנימיים בממשלה סביב התקציב – הישיבה נדחתה בעוד שבוע. מבחינת הישובים במועצה אחת הבעיות הקשות היא היעדר המיגון. במהלך המלחמה האחרונה לחלק גדול מתושבי הישובים בפתחת שלום לא היתה כלל נגישות למרחבים מוגנים. בישוב הקהילתי אבשלום, למשל, שרוב תושביו הם יוצאי בריה"מ לשעבר, עבודות ההכנה לבניית הממ"דים החלו בדיוק מספר שבועות לפני תחילת "צוק איתן" והופסקו בעקבות תחילת הלחימה. אך לאחרונה חודשו.
זה נשמע לך הגיוני שישובים שנמצאים בטווח של 7-4.5 ק"מ מהגבול לא היו ממוגנים במהלך כל המבצע?
"מה אני יכול לעשות? ב'עופרת יצוקה' לא היה ישוב אחד ממוגן. לא היה בכלל מיגון בעוטף עזה. בואו נשים הכל בפרופורציות. פה בסוף אין עניין של היגיון. הכל עניין יחסי. כרם שלום בזמן המלחמה התפנו לגבולות. הם ישנו בצימרים של גבולות בלי מיגון. כי יחסית לאיפה שהם גרים זה גן עדן. נחל עוז התפנו לצאלים. זאת אומרת, אנשים לבד מרגישים איפה יותר בטוח ואיפה פחות בטוח. זו האמירה לגבי המיגון באותם ישובים".
בשבועות האחרונים מרבים לעשות הנגדה בין ישובי הדרום לבין ההתנחלויות ולהגיד שמעבר לקו הירק מקבלים יותר תקציבים. מה דעתך?
"שיגידו מה שרוצים. אני אומר שבאשכול אני מקבל יותר מאשר בכל התנחלות. למה? כי אני מיישב את את הנגב, כי אני ציוני ואני מייחד את הזמן למשהו שהוא אקוטי – ליישב את הנגב. צריך פה מנהיגות שתדע לחבר ולא לפרק".
המפא"יניק האחרון
ילין מתנהג כמו פוליטיקאי משופשף: מול המיקרופונים הוא מתריס ואפילו ממריד אבל גם בחדרי חדרים הוא סוגר דילים או מחבק את השרים וחברי הכנסת אצלו על הדשא. יש לו כריזמה, ויש לו אפילו בסיס תומכים. למה הוא לא רץ לפוליטיקה הארצית. כמי שמעיד כי הוא קרוב לדעותים של טבנקין, יגאל אלון וגלילי, נדמה שמקומו הטבעי בהנהגת מפלגת העבודה. כשאני שואלת אותו למה הוא לא שם הוא עונה ש"אין שום דבר שם. הכל התפרק, לפי דעתי. אין מי שמייצג אותי שם. שלי לא מייצגת אותי. ובוז'י… הוא, מה לעשות, כזה, אבל לא בדיוק כזה".
לא הצלחתי להבין מה הפערים האידאולוגיים בינך לבין דרכה של מפלגת העבודה היום? הרי זה בדיוק מה שהם אומרים – שצריך להילחם בטרור ולהגיע להסדר מדיני. והם גם חברתיים.
"יכול להיות שאין פערים אידאולוגיים, אבל הם לא עושים את מה שאני חושב שצריך לעשות. עם שלי יחימוביץ' ישבתי פעם אחת, אמרתי לה: 'את יודעת מה מפא"יניקים רצו ממפלגת העבודה? הרימו דגל חברתי והרימו דגל בטחוני. הגברת בכלל לא מכירה את המלה 'בטחוני'. היא לא הגיעה פעם אחת, פעם אחת לעוטף עזה! זה בכלל לא מעניין אותה. כל מה שמעניין אותה זה הקטע הכלכלי. גם היום. אני ממש לא מתחבר. אותו הדבר בוז'י – הוא קצת יותר מפא"יניקי, אבל זה לא האמירות של מפלגת העבודה".
"צריך לבוא ולהכריח את הטרור להפוך להיות גורם מדיני. ואת זה אי אפשר להשיג במלחמה". צילום: דוברות המועצה האזורית אשכול
מה לא מספיק לך במה שבוז'י עושה או אומר?
"זה לא בוז'י, זו המפלגה. מפלגה זה לא רק בן אדם אחד. אין אנרגיה שם, אין אנרגיה לעשות מהפכות. זה פאסה לגמרי. יכול להיות שהם אומרים את אותם דברים שאני אומר, אבל אין שם אנרגיה. עובדה שהמרכז תמיד לוקח את הקולות שהיו של מפלגת העבודה ושל הליכוד. כי אנשים צמאים למשהו אחר. יש להם תקווה למשהו אחר. ושתי המפלגות האלה לא נותנות את האופציות האלה".
יכול להיות שהמרכז הוא התשובה, גם בשבילך.
"עדיין לא מצאתי מה זה המרכז. המרכז מפולג בין ארבע מפלגות שונות. אני מנסה לאחד, לא לפלג. כל אחד פה בא עם אג'נדה חדשה. ציפי הולכת עם המדיני, זה הולך עם הכלכלי, ליברמן אומר שהוא מפא"יניק, אני עדיין מחפש איפה הוא מפא"יניק. 'קדימה' – מה כבר נשאר ממנה. המרכז – כמה מנדטים יש שם? 6 ועוד 19 ועוד 2. יבוא כחלון ייקח עוד איזה 10. תסתכלי איזה גוש של אנרגיה חדשה, של דעות חדשות, של אנשים. אבל בפוליטיקה שלנו אי אפשר לעשות שינויים. אי אפשר בשנתיים. בשביל לעשות מהפכה, צריך 8 שנים".
אולי עוד 8 שנים נראה את חיים ילין בפוליטיקה. בינתיים הוא מתעסק עם הבית: ישובי מועצה אזורית אשכול. וגם עם הבית הפרטי שלו. בנו אור, חייל ששירת בעזה בזמן המלחמה, נפצע ברגליו. "הוא, כנראה יצטרך לעבור ניתוח. יש לו קליע ברגל. יש פגיעה בעצם. אבל הוא יכול ללכת. עדיין לא לרוץ, הוא הולך על קביים. הוא יהיה בסדר. אני הולך לבקר עכשיו את גדי ירקוני מנירים, הוא איבד את שתי הרגליים שלו ביום האחרון למלחמה. אז אני אומר לאור: 'שמע, כואב – זה סימן טוב'".
צילום ראשי: אבי פז, מתוך הבלוג "שיכון דרום" ב-xnet.