איור: איתמר מקובר
"אתמול במשמרת פגשתי יותר מ-30 קטינים וקטינות בזנות ביניהם מהאוכלוסייה היהודית, הדרוזית והערבית. בזנות קטינים את פוגשת מכל העדות, גם השמרניות ביותר, ומכל השכבות, גם העשירות". מספרת ענבל פרן פרח, אחות במרפאה ניידת למזעור נזקי הזנות שמפעיל משרד הבריאות בחיפה.
הועדה לביקורת המדינה קיימה בחודש שעבר דיון ראשון בנושא מאז פרסומו של דו"ח מבקר המדינה בשנת 2014. הדו"ח, שהתמקד בטיפול הרשויות המקומיות בתופעת ניצול קטינים לזנות, התריע בזמנו על בעיות באיתור התופעה ובהבנת היקפה וכן בפעולות ההסברה החסרות מטעמו של משרד החינוך. מאז ועד היום לא השתנה הרבה. ענבל פרן פרח מכירה את התופעה ממקור ראשון.
פרן פרח היא אחות בית ספר בעלת מומחיות בחינוך למיניות בריאה של בני נוער. כבר שלוש שנים שהיא עולה לניידת פעמיים בשבוע למשמרת לילה בת שבע שעות, פוגשת בני ובנות נוער בזנות ומנסה להושיט להם יד. מדובר בקטינים ששמונים אחוזים מהם רשומים במערכת החינוך, לחלקם יש בית לחזור אליו וחלקם מסתובבים ברחובות.
"יחד איתי בניידת נוסעת גם עובדת סוציאלית", היא מספרת. "אני משוחחת עם הקטינים ועורכת להם בדיקות דם. לבנות אני עורכת גם בדיקות גניקולוגיות כדי לגלות אם יש מחלות מין. אני מסבירה להן ולהם על חשיבות השימוש בקונדום ומלמדת אותם לקחת מעט שליטה על הסיטואציה של קיום יחסי המין המרובים. תפקידי הוא לתת להם אפשרות להגן על עצמם ולשלוט על הבריאות שלהם. העובדת הסוציאלית נותנת מענה של שיחות, מנסה לתת מענים שיקומיים ומדריכה בעניין מיצוי הזכויות".
מה הגיל הצעיר ביותר שבו נתקלת?
"הכי צעירה שפגשתי הייתה נערה בת 14. היא סיפרה שהיא מקיימת יחסי מין כבר זמן מה עם כמה גברים ובלי קונדום. עשיתי לה בדיקה גניקולוגית וגיליתי מחלת מין. התחלנו טיפול רפואי. עשיתי לה גם משטח פאפ מצוואר הרחם לגילוי וירוס הפפילומה. במקרה שלה למרבה המזל לא היו סימנים שדורשים מעקב".
יש אצלם מודעות למחלות מין?
"אצל חלקם מאוד ואצל אחרים בכלל לא. קטינות וקטינים חולים במחלות מין יותר מבגירים. ככל שהגיל יורד יש פחות שימוש בקונדום ויותר משטחי רחם לא תקינים. אנחנו מדברים על דלקות שונות, עגבת שיכולה להוביל לעקרות ולצלקות ברחם. איידס אנחנו כמעט שלא מזהים. אתמול טיפלתי בבחור בן 17 שהתלונן על כאבים והפרשות וגילינו זיבה שזו מחלת מין קשה. הוא קיבל טיפול אנטיביוטי מיד".
הם לא מודעים לצורך בקונדום?
"לפעמים מודעים ולפעמים לא, אבל אצל קטינות זה יותר נפוץ לא לעמוד על שלהן. כשגבר בן 40 עומד מול נערה בת 17 ואומר לה 'אם תורידי את הקונדום אתן לך עוד 200 שקלים' היא ברוב המקרים תסכים. יש קטינים שלא שמים קונדום בכוונה. סוג של ענישה עצמית".
- הצעת זנות אחת ביום – הקטינים שמוכרים את גופם דרך אתרי ההיכרויות
- את הטירונות שלי כזונה וחשפנית עשיתי בגיל 8" – ניצולת זנות כותבת לחברי הכנסת
מהם הסיפורים שמשותפים לקטינים בזנות?
"הקטינים שמגיע לסיטואציה הזאת הם אלו שבדרך כלל אין להם אף אחד שהם יכולים לדבר איתו. אין עורף משפחתי, אין מישהו שיגיד לו 'אתה חשוב לי', או 'אני אוהב אותך' בלי לקחת משהו שגוזל חלק מהנפש שלהם. כשנערה צעירה או נער מנודים מהמשפחה והופכים לאות קלון, הדרך לרחוב היא מאוד קצרה. ההיגיון שמנחה את הקטינים הוא האשמה עצמית. 'אם אני חוטא ומהווה אות קלון אז לפחות ארוויח מזה כסף', או 'אם אני כהומוסקסואל מואשם ביתר מיניות אז לפחות שיצא לי מזה משהו'. אלו משפטים שאני שומעת המון. הם מרוויחים בין 30 ל-200 שקלים ל'כניסה'. לפעמים רק חפיסת סיגריות. התעריף הוא בדרך כלל נמוך יותר מאשר בקרב המבוגרים.
"לרוב בני הנוער יש מבוגר שמפעיל אותם. נתקלתי בסיפור של בחורה בת 16 חילונית שהגיעה לעשות קעקוע. עושה הקעקועים זיהה שמדובר בילדה אבודה, התלבש עליה והכניס אותה לזנות. בעבר היה בית בושת מלא בקטינות שהמנהלת שלו הייתה רודה בקטינות, אבל כשהיו חולות הייתה דואגת לקחת אותן לבית שלה, להכין להן ארוחות חמות, קנתה להן בגדים וטיפלה בהן עד שהחלימו וחזרו לעבודה".
"הקטינים שמגיע לסיטואציה הזאת הם אלו שבדרך כלל אין להם אף אחד שהם יכולים לדבר איתו". ענבל פרן פרח
יש גם תופעות של כמה בני אותה משפחה שמתדרדרים לזנות?
"יש שני מטופלים שאני פוגשת מדי פעם, בני דודים, בן ובת, שניהם בני 17 שעברו אלימות פיזית מאוד קשה כל אחד בבית שלו בגלל נטייתם המינית. הם ברחו ביחד מהבית והגיעו לעלם. לא מזמן הבחורה חתכה ורידים מול העיניים שלי ואמרה 'כולם שונאים אותי'. נערה אחרת שעברה גילוי עריות וסיפרה לי שאבא שלה לימד אותה כבר הכול ולסרסור לא נשאר מה ללמד. יש גם שלוש אחיות שסבלו בילדותן מאלימות פיזית ומינית ומשכו אחת את השנייה לעסוק בזנות".
תמיד מדובר בסיפורים קיצוניים של התעללות קשה?
"הרבה פעמים, אבל לפעמים קטינים עלולים להתדרדר גם באמצעות השתלשלות שלא מחייבת. לפני כמה ימים פגשתי בת 15 וחצי מתוקה ועדינה עם שמחת חיים מתפרצת. לא הבנתי מה היא עושה במרכז הסיוע. לקחנו אותה לחדר והיא סיפרה שאינה עוסקת בזנות אבל היא שכבה עם חבר שלה והיא בלחץ שאולי היא בהריון. ואני שואלת אותה מה את עושה פה? התשובה שלה היתה שבבית אין לה עם מי לדבר. 'אם אני אגיד לאימא ששכבתי עם מישהו בלי קונדום היא תעיף אותי ותרביץ לי'. זו בחורה שהיא על סף זנות. היא מראש מסתובבת ומחפשת ברחובות שמישהו שיקשיב לה".
פרן פרח טוענת שעד שלא יקום מערך שיקום מסודר, נערות ונערים לא יצליחו לצאת מהזנות. "כדי להגיע לטיפול שיקומי רציני העוסק או העוסקת בזנות צריכים להגיע למעצר רציני או לסמים קשים או לספוג אלימות קשה. כלומר, לתחתית השאול. כיום המענה שלנו דל ולכן אחוזי ההצלחה של נוער הוא מזערי.
"חוק איסור זנות קטינים הוא סעיף מסוים בתוך חקיקה. בישראל החקיקה בעניין הזנות היא מאוד דלה. יש לקוות שהיא תעבור עיבוי ותכלול גם את חוק הפללת הלקוח. בלי הקמת מערך טיפולי נרחב שיתפוס את הקטינים האלה בזמן ויאפשר לתת להם טיפול שאינו רק אנחנו נקודתי אנחנו לא נפתור את הבעיה ולא נציל את הקטינים".
לא תופסים עצמם כמי שעברו פגיעה
"תכלס אני יכולה לסנג'ר את מי שאני רוצה"; "אני אלך לאחד זקן שיירדם תוך כדי העיקר שיהיה לי איפה לישון"; "אם השגתי את הג'ינס הזה אני יכולה להשיג מהאפס הזה גם אייפון חדש"; "הוא העבד שלי"; "הוא הסמרטוט שלי" – אלה ציטוטים מתוך דבריהם של בני נוער שבאמצעותם הם ממשיגים לעצמם את עולמם ואשר בהם נתקלת רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם.
"הם לא רואים את עצמם כקורבנות", היא מספרת. "הם חווים את השימוש בגוף שלהם לצרכי מין כיכולת שלהם להשיג שליטה באחר. יעבור זמן עד שאותה בחורה שכינתה את צרכן המין 'סמרטוט' תכנה אותו 'לקוח'. ברוב המקרים הקטינים גם לא תופסים את עצמם כמי שעברו פגיעה או ניצול ולכן הם לא סבורים שהם צריכים סיוע".
גיא מצטרפת לתובנה של פרן פרח באשר לנסיבות שמובילות בני נוער לזנות וקשורות להיעדר עורף משפחתי. בנוסף היא מדגישה את קיומה של פגיעה – פיזית, רגשית או מינית. "כשנער או נערה מסתובבים בעולם בתחושת חוסר ערך או דימוי עצמי פגוע, זה יכול להיות על רקע חריגות של הזהות המינית למשל, זירת הזנות עלולה לקרוץ להם. הזנות היא אסטרטגיית ההישרדות שלהם".
"חשוב מאוד להשלים את החקיקה להפללת לקוחות זנות". ח"כ עליזה לביא צילום: יש עתיד
באיזה מובן?
"גם פיזית וגם רגשית. פיזית זה יכול להיות ממש מקום לישון, להתקלח, לאכול עבור בני נוער שנפלטו מהבתים או אפילו ממסגרות סיוע פורמליות. כלומר זנות כהגנה מהרחוב. רגשית זה יכול להיות תחושה של שליטה, להחזיר לעצמי את הערך העצמי: למשל נערה שעברה פגיעה מינית בבית ובעצם נלקחה ממנה השליטה על הגוף שלה – יש משהו בזנות שיכול להראות כאילו היא חוזרת לשליטה – כי עכשיו היא קובעת עם מי, כמה, איפה, איך.
"בתחילת הרצף, כשעדיין לא מחוברים לנזקים שלה אלא רק לרווחים, אפשר לראות שהזנות מסייעת לשרוד מצבי חיים קשים במיוחד, הנזקים והמחירים שלה מצטברים ולפעמים מבינים אותם רק מאוחר יותר. חשוב להבין שהכניסה לזנות היא רצף, היא תהליך. זנות היא רצף שמתחיל בקניית ג'ינסים ומסיבות. הכניסה לעולם הזה היא הדרגתית".
איך ניתן לאתר את התופעה בקרב קטינים?
"העידן הטכנולוגי שינה את פני הזנות. נדיר לראות קטינים וקטינות בזירות הזנות הפתוחות הקלאסיות. הכול עבר לרשתות החברתיות, לאתרי הכרויות, אפליקציות של הניידים, פורומים, צ'אטים, וכו'. ללא ספק זה הגביר את הזמינות של צריכת מין מקטינים וקטינות וגם מסייע לכל הנוגעים בדבר לשמור יותר בקלות על אנונימיות".
גיא מספרת כי הרשתות הן כר פורה לשידול ולשיווק. גברים מגיעים לקטינות דרך אפליקציית "מיוזקלי". קטינים גם פותחים פרופיל בפייסבוק שבו אין הגבלת גיל ובאמצעותו פותחים כרטיס גם בטינדר ובאתרי היכרויות. משם הצעות הזנות כבר זורמות.
"כדי לאתר את התופעה יש צורך להבין את השפה המכובסת שבה משתמשים ברשתות. כך למשל באתרי היכרויות כשכתוב 'תומך' או 'מחפש/ת תומך' בצירוף של הסימן $ ברור שהכוונה שמדובר כאן במישהו שמחפש זנות או מישהו שמבקש להציע כסף עבור סקס. כאשר כתובה המילה צעיר/ה זה שם קוד כי אסור לכתוב 'קטינות'. באתרים מסוימים הבחור או הבחורה מציינים בפרונט של הכרטיס שהם בני 18 או 20, וכשנכנסים לפרופיל רואים תאריך לידה אחר שמורה שהם קטינים. הרבה פעמים ניתן לראות בתמונות שמדובר בקטינות ממש למרות שהן כותבות שהן מעל גיל 18.
"צריך להיות מאוד אקטיביים ויצירתיים כדי לאתר את בני הנוער בזנות. כדי להגיע לאותם בני נוער, אנחנו מקפידים להיות כל הזמן בזירות הזנות שלהם כמו למשל מסיבות מסוימות שמתפרסמות ברשת, מועדונים מסוימים, וכל הזמן מצליבים עם המידע שיש ברשת. בעמותה אנחנו יוצרים לפעמים פרופיל פיקטיבי של נערה ומהר מאוד מגיעות ההצעות שמבטיחות לך עבודה כיפית עם תשלום גבוה. דרך זה אנחנו גם מגיעים למעגל שלם של משדלים ושל קטינים".
תת דיווח ותת איתור
מה קורה אחרי שאתם מאתרים?
"אנחנו מנסים לייצר קשר ולחזר. אלו דברים שיכולים לקחת המון זמן, לפעמים גם חצי שנה ושנה. מדובר בבני נוער שהאמון הבסיסי שלהם בעולם בכלל, ובעולם המבוגרים בפרט, מאוד נפגע. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להוכיח להם שלא ננצל אותם, שאנחנו לא רוצים מהם שום אקט מיני תמורת היחס החם והאוהב שאנחנו מרעיפים עליהם. זה נשמע פשוט אבל זה ממש לא פשוט וזה לוקח המון זמן לבנות את זה".
הן מנסות לשכנע אותך שהן לא עוסקות בזנות?
"כן. ואני תמיד שואלת אותן מה האופציות האחרות שלהן להישרדות כדי לנסות לברר ולהבהיר להן שזו לא באמת בחירה שלהן".
זנות הקטינים היא תופעה שקשה למפות ולהעריך את היקפה המדויק. הסקר הלאומי האחרון שהסתמך על הנתונים שיש בידי משרד הרווחה מציין כמעט 1000 מקרים. בעמותת עלם ידוע על כ-620 מקרים ב-40 ישובים שבהם היא פועלת. כל הגורמים המעורבים סבורים כי המספרים המדוברים מהווים רק קצה הקרחון של תופעה רחבה הסובלת מתת דיווח ותת איתור.
בפועל אין הצלבת נתונים בין הגורמים השונים וברובן המכריע של הרשויות אין בדיקה של זנות נוער – חלקן אף מכחישות את קיומה בגבולותיהן. מדו"ח המבקר האחרון בנושא עולה כי לא בכל הרשויות יש שירות למתבגרים, אותו אגף שאמור לטפל בנושא זנות הקטינים מטעם משרד הרווחה. למעשה, רק ב-175 מתוך 257 רשויות מקומיות יש יחידות לשירות מתבגרים. תכנית החומש של משרד הרווחה פועלת רק ב-13 ישובים בארץ.
"בכל מה שקשור לאיתור של בני נוער בסיכון, זה לא אנשים שיפנו לרווחה ויעידו שהם בזנות או שזקוקים לסיוע. לכן נדרשים הרבה יותר משאבים ומעורבות של המדינה והרווחה. עלם עם כוח האדם המוגבל שלהם מגיעים לכמה מאות נערים בזנות – עם יותר משאבים אפשר להגיע להרבה יותר. זה דורש זמן, כוח אדם וכסף", כך אומרת ח"כ עליזה לביא המכהנת כיו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בשנתיים האחרונות.
"נתוני המשטרה הם ביזיון". עו"ד ניצן כהנא
למרות החוק המפורש שאוסר על ניצול קטינים לזנות, ב-2016 וב-2017 אפס תיקים הוגשו לפרקליטות וב-2015 הועברו 4 תיקים בלבד. אולי הבעיה היא באכיפה?
"ברור שעל המשטרה להגביר את האכיפה", היא טוענת. "אם ארגונים דלי תקציב יודעים לאתר מודעות כאלו ברשתות, בטח שהמשטרה עם כל המשאבים ויחידות הסייבר יכולה לעשות הרבה יותר באופן יזום. דנו בעניין בוועדה. אנחנו יודעים שלמשטרה יש מערך טכנולוגי מיוחד לצורך איתור העבירות אבל לא ברור מתי הוא יהיה מוכן".
"החוק הפלילי מאפשר להאשים בעבירה גם כשמדובר בניסיון לעבירה. מה שאומר שאין צורך במתלוננות. כשיש כל כך הרבה קטינות בזנות וכל כך הרבה גברים שצורכים זנות מדי לילה היינו צריכים לראות שיירה של נחקרים במשטרה". אומרת עו"ד ניצן כהנא מהמטה למאבק בסחר בזנות. "בדיון האחרון המשטרה התגאתה שהכפילה את כמות החקירות בשנה האחרונה מ-8 ל-18. זה ביזיון".
ממה זה נובע?
"זה נובע מחוסר הכשרה בשטח, למרות שבעניין הזה אני מזהה התחלה של שינוי. דבר שני, זה עניין של תיעדוף משימות. כמו בפדופיליה, המשטרה צריכה להיות אקטיבית. צריך לשבת מול המחשב והצ'טים ולתפוס את העבריינים כשהם בדרך".
"מנתוני אגף חקירות ומודיעין אשר הוגשו לוועדה לזכויות הילד באו"ם ב-2015", מוסיפה רעות גיא, "עולה כי עד היום נפתחו 79 חקירות בנוגע לצריכת מין מקטינים, ו-49 מתוכן הבשילו בסופו של דבר לכדי כתבי אישום. מתוך אלה, רק 8 כתבי אישום הסתיימו בהרשעות. הנתונים האלה מעידים שיש פער גדול בין הידע אשר יש בידי גורמי הטיפול לבין גורמי אכיפת החוק. זהו מצב שלדעתנו מצריך הכשרת כל הגופים האמונים על אכיפת הדין, משלב ביצוע החקירה, עובד דרך הפרקליטות כולל מערכת השפיטה בישראל".
המבקר מדבר גם על חובת דיווח בעבירות זנות
"מעורבות של בני נוער בזנות לא נמצאת היום תחת חובת דיווח כמו עבירות מין אחרות כלפי קטינים. המבקר סבר שיש להגביר את חובת הדיווח על זה, אני חושבת שזו אליה וקוץ בה, ולא בטוח שהגברת חובת הדיווח מאוד תסייע בהגברת האיתור. יכול להיות שזה אפילו יקטין אותה כי כל הטכניקה של איתור בני נוער בזנות היא בערוץ לא פורמלי וברגע שתהיה חובת דיווח הם פשוט פחות ישתפו אותנו ולא נצליח לבנות אמון כמו שצריך כדי שהדברים יבואו מהם בקצה ובזמן שמתאים להם".
"חשוב מאוד גם להשלים את החקיקה להפללת לקוחות זנות", מוסיפה ח"כ לביא. "זו אמירה נורמטיבית לגבי היחס של החברה לצריכת זנות ולהשלכות שלה. צעירים היום גדלים לעולם שבו צריכת זנות היא לגיטימית". "המשטרה טוענת שבהעדר חוק הפללת לקוחות קשה לה יותר לעצור את הגברים בבתי בושת", אומרת עו"ד כהנא. "ברגע שיהיה את הכלי הזה שיאפשר לה לסנן יהיה לה קל יותר להביא תיקים. הגיע הזמן שהשרה שקד שהתחייבה ביולי לקדם את חוק הפללת הלקוח כתזכיר חוק ממשלתי תעמוד בהבטחתה".
בדיון בוועדה לביקורת המדינה דובר גם על חלקו החסר של משרד החינוך בטיפול בתופעה. נציגת המשרד לא ידעה לתת נתונים בדבר מספר התלמידים שנחשפו לנושא. המשרד גם לא מאפשר לעמותות השונות להיכנס לכיתות ולערוך הסברה ואולי דרך זאת גם לאתר בני נוער בסיכון. "מערכת החינוך לא מקדישה תשומת לב ספציפית לנושא הזה", מציינת ח"כ לביא. "הנושא הזה מטופל באופן די אמורפי ומצומצם תחת 'כישורי חיים'. בפועל אין מספיק התייחסות קונקרטית במערכת לפגיעות מיניות, חינוך למיניות בריאה, מודעות לסיכונים ברשת וכדומה".
"משרד החינוך משחק משחק כפול", אומרת עו"ד כהנא. "מצד אחד יש אמירה שצריכים לדבר על זה, אבל בפועל לא מכשירים את המחנכים לכך. כניסה לזנות מתחילה בגיל 13 ומהגיל הזה צריך לחנך למיניות בריאה. המחנכות הן אלו שצריכות גם לדעת לאתר. הרי יש חוק חינוך חובה בית הספר וזה המקום שבו ניתן להתחיל לטפל בתופעה".
תגובות
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "משרד העבודה והרווחה הכפיל את התקציבים לטיפול בקטינים בזנות, כך שבשנת 2014 – הוקצו 5 מיליון שקלים בשנה, בשנים 2016-2018 הושקעו יותר מ-20 מיליון שקלים בטיפול בתופעה באמצעות מרחבים ייחודים, בתים חמים וטיפול ייעודי לקטינים.
"בארץ יש 250 רשויות מקומיות. מהן כ-100 רשויות קטנות ובהן גם כ-50 רשויות קטנות ביותר, כאשר כל מערך שירותי הרווחה ברשויות כולל עובדים יעודיים שמטרתם לטפל בנושא זנות קטינים. ב-175 רשויות מקומיות המפעילות את אגף הרווחה יש מגוון של עובדים יעודיים לטיפול בתחומים השונים: נוער וצעירים, משפחות, זקנה, אנשים עם מוגבלויות ועוד. הטיפול בקטינים בזנות מתמקד כעת באופן ייחודי, ב-13 רשויות מקומיות המפעילות מרחב ייחודי ובתל אביב המפעילה מרחב ארצי, אליו מתנקזים קטינים מכל הארץ.
"מרחבי הלב לטיפול בזנות מספקים מענה לקטינות שכבר מעורבות בזנות. במקביל עובדות נערות וצעירות ברשויות המקומיות, שעברו הכשרה והן מטפלות גם בקטינות בזנות שהן ברצף הראשוני של הניצול בזנות. משרד העבודה והרווחה יקים במהלך השנה הנוכחית מרחבים יחודיים נוספים לטיפול בקטינות בזנות".
תגובת משרד החינוך: "המשרד מייחס חשיבות רבה לעיסוק בנושא מיניות ומניעת פגיעה וניצול בקרב ילדים ובני נוער. תוכנית כישורי חיים מיועדת לכלל התלמידים, בכל שלבי החינוך, ומטרתה לקדם שיח בנושאים מורכבים, לקבל אחריות אישית וחברתית ולהגביר את המודעות למצבי סיכון. התוכנית עוסקת בהיבטים רחבים, כגון איתור וזיהוי ילדים בסיכון, תוכניות למניעת פגיעה מינית, ותוכניות לקידום מיניות בריאה. יודגש שבימים אלה מרחיב המשרד את התוכנית דרך התאמתה לחינוך המיוחד, כתיבת תוכנית לגיל הרך, כתיבת מערכים תואמי גיל בנושא גלישה מיטבית ברשת, התאמת תוכנית כישורי חיים למגזר החרדי והתאמת החומרים לערבית".
תגובת המשטרה: "משטרת ישראל רואה בתופעת הזנות וניצול קטינים תופעה חברתית חמורה שטומנת בחובה פגיעה קשה בכבודם, חירותם, גופם ונפשם של קורבנותיה ועל כן היא משקיעה מאמצים ופועלת בכלים הנתונים בידה על פי חוק. במסגרת המאמצים למיגור התופעה של פגיעה בקטינים ברשת, הוקמה בימים אלו בשיתוף המשרד לביטחון פנים ומשרדי ממשלה נוספים יחידת 'מאור'. היחידה תתפקד כגוף מקצועי ומיומן לאיתור ומניעת עבירות בקטינים ברשת ובכלל זה גם בעבירות המין וניצול קטינים לזנות".
[mc4wp_form id="1006521"]