בית ספר לזנאים

"אני איש מוסרי מאוד. אני בן אדם דתי, ואני מאמין באלוהים כי הוא מוסרי", אומר יוסי (שם בדוי). "אבל אם אישה החליטה שהיא רוצה להזדיין ולעשות מזה כסף – אלוהים נתן לה את הכוס שלה, אז למה לא? עכשיו תשאלי אותי, 'מה אם הבת שלך הייתה זונה'. אני אענה לך. אם הבת שלי הייתה זונה הייתי רואה בזה כישלון אישי שלי. שלא נתתי לה הזדמנות להתפרנס מבלי לנצל את הכוס שלה".

יוסי הוא גבר נשוי, בן 62, אב לחמישה וסב לאחד עשר נכדים. רוב חייו התפרנס מתעשיית המזון, ובשנים האחרונות הוא מטפל באנשים מוגבלים. הוא מוטרד מהאופן בו מוצגים צרכני זנות בתקשורת. "התמונה שמציירים לא בסדר. כאילו אנחנו אנשים רעים, או משהו כזה". במהלך השיחה בינינו העלה יוסי טענות רבות כלפי פמיניסטיות הפעילות במאבק למיגור זנות: רצון לסרס גברים, ניסיון לייצר תלות של הגברים בבנות הזוג, שנאת גברים.

עוד באותו נושא:

---

• "הסטודנטית הזונה שנהנית ממין" היא המצאה של סרסורים
• זה מה שהוא חושב על האשה שלה הוא מש
• לם עבור מין, זה מה שהיא חושבת עליו
• המסר שלנו חד וברור: הזנאות היא פשע, האישה בזנות ראויה שנילחם עבורה

עם התפיסות האלו מתמודדת עידית הראל-שמש, פעילה ותיקה באותו מאבק, אשר פותחת כעת מרכז הסברה ראשון מסוגו בארץ ללקוחת זנות – "ג'ון סקול". "בסלנג האמריקאי, 'ג'ון' זה צרכן זנות. אל ה'ג'ון סקול' מגיע מי שנתפס צורך זנות בפעם הראשונה, ושם הוא נחשף לעולם הזנות ולמשמעות ההימצאות בזנות", היא מספרת. שיעור החוזרים לצריכת זנות מקרב בוגרי התכנית עומד על אחוזים נמוכים. כיום פועלים בארה"ב כ-48 מרכזים מסוג זה, ומסגרות דומות פועלות במקומות נוספים בעולם. הראל שמש מבקשת לחולל בצרכני הזנות המקומיים שינוי מודעות שיביא להפחתת הביקוש בתעשיית הזנות, שגלגלה בשנת 2014 כ-1.3 מיליארד ש"ח, כך לפי הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל, שערכו בשנה שעברה משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים.

הצעת החוק לאיסור צריכת זנות וטיפול בקהילה ("חוק הפללת הלקוח") אמנם כוללת בתוכה הקמה של מרכזי הסברה דומים, אך היא מתגלגלת על שולחן הכנסת בגרסאות שונות כבר קרוב לעשור, וטרם הבשילה לכדי חקיקה. הראל שמש, שהייתה מעורבת בהליכי החקיקה, החליטה שאין זמן לחכות. "אם יש אוכלוסייה שצריך לחולל בה שינוי תודעתי בגישה כלפי הזנות, אלו צרכני הזנות. הם צריכים להבין שזה לא מקצוע. אין הנאה בזנות, ואין בה רווח. מדובר באלימות כרונית, באלימות מינית קשה".

כבר 12 שנים שהראל שמש נאבקת נגד צריכת זנות. "כולנו גדלנו להבניה שלפיה זנות היא מקצוע, ותמיד יהיו נשים בזנות. זה לא הסתדר לי". אז היא הצטרפה אל עמותת "מכון תודעה" למאבק בזנות, וב-2015 הקימה את מרכז "מיתוס – ליום שאחרי הזנות", והרצתה על המיתוסים הנפוצים לגבי זנות לציבור הרחב ולגורמים מקצועיים. "אין לי סבלנות, אני רוצה להגיע כבר ליום שאחרי. בהרצאות על המיתוסים אני עוברת על כל המיתוסים הנוגעים לזנות ומפריכה אותם – מ'המקצוע העתיק בעולם', דרך 'סטודנטיות שעושות כסף קל' ועד 'אם גברים לא יצרכו זנות הם יאנסו נשים'". לצד ההרצאות והפעילות לקידום החקיקה, התגבש אצלה הרעיון להקים את הג'ון סקול באופן עצמאי. "אני חושבת שזה גם יעורר את המערכת להבין שזה אפשרי. אם אנשים מגיעים באופן וולונטרי, בטח שבית-משפט יכול לחייב אותם ללכת".

"אם רוצים ליצור שיח זה חייב לבוא בנימה נעימה יותר". הראל שמש. צילום: סיון צדוק

"אני מאמינה שקיימת קבוצה מסוימת שתרצה את העזרה הזאת – את הניסיון להבין וללמוד, ואולי גם לצאת מההרגל הזה של קניית זנות", אומרת הראל שמש. "בסה"כ, גם הם נמצאים במערכת של חיים של שקר – הם צריכים לשקר לסביבה, לבנות זוג, לילדים. זנות זה דבר שאנשים צורכים וקונים לפני עבודה, אחרי עבודה, בהפסקת צהריים מהמשרד; זה כרוך בהרבה סיפורים ושקרים שצריך לספר. מלבד זאת, ישנה ההוצאה הכספית. אחד אמר לי שבכסף שהשקיע בזנות במהלך השנים הוא יכול היה לקנות דירה. אחר אמר שחצי מהמשכורת שלו הולכת על זנות. זה בא על חשבון דברים שצריך בבית".

את מכירה היטב את הנזקים שגורמים צרכני הזנות. לא תחושי כלפיהם כעס?

"אני חושבת שצריך לבוא גם לצרכני הזנות מתוך מקום של הקשבה. יש בי הרבה כעס, אבל אני שמה אותו בצד בשביל המטרה הזאת. אני רוצה לפרוס בפניהם את האמת על המציאות בזנות, ולתת להם להבין לבד מה הם עושים. אני חושבת שיש בי את היכולת לפרק קצת את המתח וההתנגדות של הצרכנים, שרואים את כולנו תחת הכותרת 'הפמיניסטיות' כמי שרוצות 'להגיד לנו מה לעשות, לסרס אותנו ולהשמיד אותנו'. גם כשהגברים שפונים תוקפים אותי או משמיצים אותי. כשפרסמתי את המודעה בפייסבוק, לדוגמה, מישהו כתב לי 'בואי תלמדי אצלי מה זה זנות' בצירוף מספר הטלפון שלו. התחלתי לדבר איתו ולא התייחסתי לזה. סיפרתי לו על הזנות, איך מתדרדרים אליה. הוא התחיל להתווכח איתי על מיסוד מול הפללה. אחרי שהוא התרכך חשפתי את השם שלי וסיפרתי על עצמי, נתתי לעצמי יותר זהות מולו. כבר היה לי את הטלפון, אז שאלתי אם אכפת לו שאני אתקשר. התקשרתי, והייתה שיחה לא פשוטה. הוא הרגיש בנוח לספר לי את כל מעלליו, ואני הקשבתי. אבל ככל שסיפרתי לו יותר על אותן נשים, הוא שינה את העמדות שלו והתמלא ברחמים, בחמלה כזאת. רצה לעזור להן. שאלתי אם ירצה לבוא לסדנה לגברים שצורכים זנות. הוא אמר שכן. זה מה שאני רואה לנגד עיניי: למתן אותו, לא להביא את הכעסים שלי. אם רוצים ליצור שיח זה חייב לבוא בנימה נעימה יותר".

על הקו היה יוסי. הוא התחיל לצרוך זנות כשהיה חייל, בתחילת שנות ה-70'. "הלכתי לזונות כשרציתי לעשות סקס, ולא היה לי פתרון. כשעוד הייתי רווק. התחלתי כמו כולם, ברחוב הירקון. אחר כך פתחו מכוני מסאז'ים ודברים כאלה. זה היה מאוד מקובל. ראיתי את התורים שהשתרכו שם. זה ברמה של שירותים ציבוריים – אם את הולכת עכשיו בכל אתר תיירות שהוא, ואת רוצה לעשות פיפי, את צריכה שירותים סניטריים. אותו הדבר זה שירותי המין האלה. גבר הוא חרמן מאוד. הוא יכול לראות מישהי ברחוב, ובא לו לזיין אותה. כמובן שהוא לא ילך ויתנפל עליה, מי שמכבד את עצמו. אם יגידו לו 'פה יש זונה', הוא ילך לזיין אותה. פשוט מאוד. כמו שאישה צריכה פיפי. זו אותה רמת צריכה".

מה אתה יודע על האישה שנמצאת מולך?

יוסי: "במצבי כרגע, אני לא עשיר אבל אני גם לא תפרן, אני לא צריך ללכת לזונות רחוב כמו בגיל 18. אני הולך יותר למכונים, או איך שתרצי לקרוא לזה, לבתים מסודרים עם מקלחת, עם הכל. הנשים שאני רואה אותן לא נרקומניות, אולי הן נרקומניות אבל הן לא נראות כאלו. מתוקתקות, יפהפיות, חתיכות, כוסיות והכל. רחוק מהתדמית של רחוב הירקון וכל מה שהיה אז. אין מה להגיד, הרמה עלתה ברמות. אין לי בעיה בכלל עם זה. אני לא רואה את המסכנות. כמובן שאני נגד סחר בנשים. מי שסוחר באישה, נגד רצונה  – לזה אני מתנגד. אבל יש סחר שהוא לגיטימי. אישה רוצה להזדיין, רוצה להרוויח כסף – אז היא מעוניינת לעסוק בזנות. אני יכול להגיד שזה 80-90 אחוז מהנשים. אישה במודעות, ממולדביה, רוסיה וזה, יש לה מצוקה והיא רוצה להרוויח. כמו איש היי טק שרוצה להרוויח ויורד לארה"ב, אותו דבר אישה שאומרת 'וואלה יש לי כוס ואני יפה ואין לי בעיה מוסרית עם זה'. אני לא רואה שום הבדל".

"כשהייתי צעיר לא הייתה לי שום מחשבה, אני מודה. רק לזיין". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אבל אם הבן שלך ירצה לעבוד בהיי טק, לא תראה את זה ככישלון.

"אם הבן שלי ילך להיי טק וירד מהארץ כי פה אין עבודה, אני אראה בזה כישלון של החברה. כשאישה ממולדובה באה לעסוק פה בזנות, זה כישלון של הממשלה שמנהלת את מולדביה, שאין שם פרנסה. זה שהאבא לא הדריך אותה לשרוד בארץ הזאת, זה כישלון. מה לגבי פיליפיניות שבאות לארץ ועוזבות את הילדים שלהן? את אמא או זונה? מה זה משנה אם אישה מוכרת את הכוס שלה או את יכולת הסיעוד שלה?"

"את הטירונות שלי כזונה קיבלתי בגיל 8"

ע"פ ממצאי הסקר הלאומי של משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים, 12 אלף נשים וגברים עסקו בזנות בישראל בשנת 2014. מתוכם, 1260 הן קטינות. מספר הלקוחות הממוצע לאישה עומד על 5.5 ביום, כאשר רבע מהנשים דיווחו על יותר משבעה לקוחות ביום רגיל. 95% מהנשים דיווחו על התעללות פיזית שעברו בזנות. אחת מהן היא קרן (שם בדוי):

"גדלתי בבית שהוא לא בית. אלימות מצד אבא, ואמא שעוזבת את הבית למקלט לנשים מוכות, וחוזרת הביתה, ושוב עוזבת, ושוב חוזרת. במקביל, גר אצלנו בן משפחה מצד אבא שלי. היום אני מבינה שהוא ניצל את זה שאין אבא ואמא בתמונה, אז אפשר לעשות מה שרוצים. אז את הטירונות שלי, כזונה וחשפנית, קיבלתי בגיל 7-8. לא סיפרתי לאף אחד. גם לא היה למי – את אבא שלי לא ראיתי כמה שנים, כי היה לו צו הרחקה, ואמא שלי עבדה בשתי עבודות וטיפלה בעוד חמישה ילדים. התחתנתי בגיל 17 וחצי, רק כדי לברוח מהבית. ביום ההולדת ה-19 שלי ילדתי את הבת שלי, בגיל 20 וחמישה ימים כבר הייתי עם גט, ובגיל 20 וחצי נזרקתי לעולם הזנות והסמים", היא מספרת.

אחרי הגירושים לא היה לה לאן ללכת, והיא עברה לגור אצל אביה. בתקופה זאת נכנסה לשותפות במכירת סמים. בנוסף, היא התחילה לקיים יחסי מין תמורת כסף, "בשביל לממן את עצמי, לקנות דברים לילדה שלי. את הגברים הכרתי דרך השותף שלי, שהסתבר שהוא לא רק שותף, הוא גם סרסור. במקביל, אחותי התחילה לעבוד כחשפנית. לצערי התחלתי למכור סמים לבנות במועדון שבו אחותי עבדה, ועד היום אני מכה על חטא".

בהמשך, ריב עם השותף הוביל אותה להתחיל לעבוד במועדון בעצמה, כדי לזכות בעצמאות כלכלית רחבה יותר. "במועדון הייתי עובדת רק סופי שבוע. כל שאר הימים הייתי קונה ומוכרת סמים. ההורים שלי ידעו היטב מאיפה בא הכסף, אבל זה לא עניין אותם, כי שיפצתי את הבית של אמא שלי ב-60 אלף שקל", קרן מספרת.

במועדון חוותה קרן הצקה חוזרת ונשנית מאחד הקליינטים. כשדחתה את חיזוריו הגיב באלימות. במקרה אחד הוא עקב אחריה הביתה, והיא נאלצה להתיז עליו גז פלפל כדי לברוח. במקרים אחרים משך לה בשיער במועדון, ושפך עליה משקה. "יום אחד עשיתי ריקוד על חבר שלו, ואז ישבתי על הבר. הוא בא ולחש לי באוזן 'יבוא יום ואני אתנקם בך'. צחקתי לו בפנים. לא באמת חשבתי שהוא יתנקם בי. לא חשבתי על כלום. בן אדם לוקח סמים, לא חושב על כלום. לא מרגיש כלום, לא יודע כלום, לא מעניין אותו מכלום".

אך באחד הימים הבאים התברר כי התכוון לעמוד במילתו. קרן ניגשה לשירותים שבחדרן של החשפניות, שהיה תפוס בידי חשפניות אחרות שהזריקו סמים. היא הלכה לשירותים של המועדון. "אני באה לצאת מתא השירותים, והקליינט פשוט בא, חנק אותי, הצמיד אותי לקיר. אני מתחננת אליו שלא יעשה לי כלום כי יש לי ילדה, שייקח את כל הכסף". הגבר ביצע בה אונס ברוטאלי, ולאחר מכן הכריח אותה לצאת מהמועדון ומטווח המצלמות. "אני יודעת שזהו, הבן אדם מחזיר אותי בשקית שחורה. עשיתי את עצמי מגרדת את הרגל, והוצאתי אולר מהמגף. נתתי לו דקירה בירך. וזו פעם ראשונה, אני לא דקרתי אדם בחיי. אמרתי, אני לא מתה היום. לא אני. יש לי ילדה בבית". רק אז הגיעו השומרים. היא חזרה למועדון ואספה את חפציה מתוך כוונה שלא לחזור לשם. "אמרתי לגרוש לקחת את הילדה, וכשהיא תגדל להגיד לה שאמא שלה מתה".

"אותם גברים לא מבינים שהם נותנים יד לעוד פגיעה". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אחרי האירוע הזה קרן נסגרה בבית. באחד הימים ניסתה להתאבד ע"י בליעת כדורי שינה, ושכנתה הצילה את חייה. שלושה חודשים לאחר מכן יצרה קשר עם ארגון "אופק נשי", דרכו עברה תהליך שיקום ארוך ומורכב. שם גם הכירה את עידית: "היא הייתה מגיעה לוועדות, ועזרה לי לקבל עזרה מהמדינה, למרות שאני לא עומדת בקריטריונים. אבל היא הייתה שם, ותמכה, ועזרה, וכתבנו מכתבים. ולא הרפינו. ואני עד היום לא מרפה מכלום. הלקוחות צריכים להבין שהאישה נמצאת שם לא כי היא רוצה להיות שם. הרי כשתינוקת נולדת לעולם היא לא אומרת 'כשאני אהיה גדולה אני אהיה זונה'. היא שם כי התגלגלה לעולם הזה. כי היא באה מבית קשה. מאלימות – פיזית, מילולית, נפשית.  99% מהנשים עברו פגיעה מינית בילדותן ולא טופלו. אז נכון, היא נראית להם מחויכת. ונראה שהכל טוב. אז נכון, אני לא עושה איתה סקס, היא רק רוכבת עליי, ביג דיל. אז זהו, שזה כן ביג דיל. היא עושה עליך ריקוד, ועל עוד מישהו, ועוד מישהו נוגע בה… והיא באה מצולקת, ואתם מעמיקים את הצלקת הזאת. אותם גברים לא מבינים שהם נותנים יד לעוד פגיעה. עוד כאב. לכן פרויקט כמו הג'ון סקול מאוד חשוב בעיניי".

קרן נקייה מסמים כבר מעל לחמש שנים. כיום היא עובדת בטיפול בקשישים, ומגדלת את בתה. אחותה התחילה גם היא בתהליך שיקום, אך חזרה לתעשיית הזנות.

נשים עובדות בזנות כי הן לא שורדות בלי גברים

יוסי, אתה בטח יודע שרוב הנשים בזנות נפגעו מינית בילדותן.

"כן".

זה משנה משהו עבורך?

"זאת אומללות. אני יודע ברמת וודאות גדולה, שעניין של גילוי עריות היה בכל רמות החברה – אשכנזים, מזרחים וכולם. אני בהחלט מודע למקרים האלה. זו בעיה חברתית ממדרגה ראשונה".

ובהקשר של הזנות?

"ממש לא. כי הזנות זה סימפטום. זה כמו שאת נותנת לנרקומן אדולן. אז מה? תטפלי בבעיה המקורית – למה הוא נרקומן? אז לבוא להפיל עכשיו על הגברים פן שלילי, פלילי, אם הוא הולך לזונה – זה ממש רחוק מהמציאות. זה כמו שאני שמן, ואגיד לך שיותר לא ימכרו לחם. אם ימכרו לחם – נעשה את זה פלילי".

אתה מספר שאתה מונע ע"י מוסר. האם יש קו אדום – משהו שיגרום לך לחשוב שזה לא מתאים?

"כשהייתי צעיר לא הייתה לי שום מחשבה, אני מודה. רק לזיין. אבל בגיל 30-40, כשידעתי מאיפה הדג משתין, מראש לא הלכתי לזונות כאלה, שאני יודע שהן נרקומניות, או זונות רחוב, או דברים כאלה. רוב הזונות שהלכתי אליהן, משנות התשעים והלאה – הכל בבתים, נשים גרושות שהיו מקבלות מהצד, נשים עם ילדים והכל. אם הייתי רואה נרקומנית שבקושי מחזיקה מעמד, לא הייתי מתקרב אליה. יש כאלה, אני לא אידיוט, אבל… החברה צריכה לטפל בהן. חברתית, זה לא עניין של זנות. מה אתם רוצים מהגברים? אם מישהי נראית בסדר, ואומרים לי שהיא נרקומנית… נרקומנית, אצלי, זה לא דבר מגונה. נרקומנית זה כמו אלכוהוליסט. סימן שהיא עברה משבר. אם היא מוצאת את המפלט שלה שם… מה שהיה מונע ממני זה אם הייתי יודע שמישהו מכריח אותה לעסוק בזנות. זה היה הקו האדום שלי".

אישה שעברה גילוי עריות בילדותה – זה לא קו אדום?

"גילוי עריות, כשלעצמו, לא גורם לזנות, עם כל הכבוד. גילוי עריות גורם למשברים חברתיים. לדברים כאלה, כמו האישה הזאת שנסעה לשוויץ כדי להתאבד (סיפורה של מורן וורנשטיין ז"ל, נ.ב.). הזנות היא מפלט לגילוי עריות. צריך לטפל בבן אדם שעבר גילוי עריות, ולהסביר לו פסיכולוגית, סוציאלית, למה לא צריך להתדרדר לבירא עמיקתא. צריך להסביר לו – אתה לא היחידי, אתה חלק משמונים אחוז מהמדינה שהייתה פה לפני 30 שנה. זה היום יש הרבה פחות, וזה אני זוקף לזכותכן הפמיניסטיות, שהעליתן את זה לתקשורת. אבל עכשיו לחפש את הגברים שמזיינים זונות?"

"אתן באנטי גברים. אתן רואות בגברים אסון לאומי. תפנו לרשויות הרווחה, לא לגברים. מה את רוצה, אלוהים ברא אותנו ככה. אם לא היינו כאלה חרמנים, אתן לא הייתן שורדות. בואי נדבר גלויות. נשים עובדות בזנות כי הן לא שורדות בלי גברים. הנה, 90 אחוז מהגרושות, שאין להן גבר, גם עם מזונות הן הולכות לזנות אפורה. למה? כי הן לא שורדות. אני אומר לך, הגברים יותר מוצלחים. המוח שלנו יותר גדול פיזית, ואנחנו יותר מוכשרים מכן. זה תולדה של זה".

"אם לא היינו כאלה חרמנים, אתן לא הייתן שורדות". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

"צרכני הזנות שישתתפו בקורס יעברו הנחייה בנושא של גבריות", מספרת הראל שמש, "על מה עונה הצורך של צריכת זנות אצלם, באופן שבו הם תופסים את עצמם כגברים. אני רוצה שייחשפו גם לאספקטים הבריאותיים – הם מסכנים את הנשים מאוד. והכי חשוב, כמובן, זה המפגש עם שורדת זנות. היא תעמוד מולם, ותגיד 'תסתכלו, זה מה שעשיתם לי'. זה סיפור שהם מעולם לא טרחו לשמוע. אחד הלקוחות שיצר איתי קשר סיפר לי שהוא צרך זנות באופן קבוע עד לפני שנה, כשהוא דיבר עם אחת הנשים ונודע לו שיש לה ילד. זה שבר אותו. הוא שם את הכסף ויצא. אמרתי לו ש-62% מהנשים בזנות הן אימהות. הוא אמר שלא ידע, 'תמיד חשבתי שהן סבבה וזורמות. אף פעם לא חשבתי על זה'".

אפשר לשרטט פרופיל של צרכן הזנות הממוצע?

"כולם. מכל מעמד סוציו אקונומי, רמת השכלה, משלח יד, גיל ועדה. אין פרופיל מסוים. ההתפלגות מזכירה את זו שבאוכלוסייה הכללית. הרבה מאותם אנשים מגיעים הביתה לבית עם ילדים ועבודה נורמלית. ובמקביל, יש ביניהם גם אסירים שמשתחררים לחופשות, שהם אוכלוסייה מאוד אלימה. צריך להבין שהזנות היא מאוד רחבה. לדוגמה, בקונספט של חשפנית במסיבת רווקים, או חגיגה של אירועים כמו סיום לימודים, סוף מסלול בצבא או יום הולדת במועדון חשפנות. זה אחים שלנו והחברים שלנו, ואולי הילדים שלנו. אנשים נורמטיביים, מה שנקרא. אז כן, הם כולם צרכני זנות. כל אותם גברים, שגם אם הם שונאים את זה ומסתכלים על זה בעין עקומה, הם שם. ההבנייה החברתית מקשה עליהם לסרב. זו תמונה מאוד עגומה, אבל צריך לזכור שרוב הגברים לא צורכים זנות".

גבי גזית מציע לאישה בזנות להיות לקוח קבוע שלה

ביום שלישי לפני שבוע, ראיין גבי גזית את הראל שמש על הג'ון סקול בתכנית הרדיו שלו, באייטם משותף עם עם עו"ד טלי גוטליב, שנועדה להציג את צד ה"בעד" לקיום חופשי של זנות בישראל. בסיום דבריה, פנתה הראל שמש לגברים שמעוניינים להפסיק לצרוך זנות. גזית, בתגובה, חתם את השיחה במילים "אני מאחל לך שהמיזם שלך לא יצליח כי הוא יגדע את פרנסתן של הרבה מאוד נשים שזקוקות לכסף, ושאוהבות סקס, ושהן רוצות לעסוק בתחום הזה".

בשעה השנייה של המשדר גזית העלה לשידור אישה שהעידה על עצמה כעוסקת בזנות. "אני שמח שאת מתקשרת אלינו", אמר בפתח דבריו. "הייתי מחבק אותך אם היית עומדת עכשיו לידי". היא התקשרה, אמר, כדי לצאת נגד "העמדה המתנשאת שצריך לפתור את בעיית הזנות על ידי הרחקת גברים מזונות". האישה סיפרה כי היא עוסקת בזנות בשל הצורך לפרוע חובות שהותיר אחריו בעלה שנפטר. "אם בעלי היה יודע מה אני עושה הוא היה מתהפך בקברו כסטייק", היא אמרה. "אני מרגע לרגע אוהב אותך יותר", השיב גזית. המגיש הוסיף לנגח את המרואיינת בכל "הזהבה גלאוניות והמרב מיכאליות", שהן "עסקניות פוליטיות שחושבות שהן יותר טובות ממך". גזית פנה אל העורכת בבקשה להמשיך את השיחה על חשבון אייטם אחר "כי היא קדושה האישה הזאת בעיניי, לא פחות". בהמשך תחקורו על עבודתה, שאל גזית אם היא עובדת עם לקוחות קבועים. כשהשיבה בחיוב, בחר להתבדח: "אני יכול להיות לקוח קבוע שלך? סתם, זאת הייתה פליטת פה".

דבריו הדוחים של גזית עוררו את כעסן של פעילות פמיניסטיות במאבק למיגור הזנות. בסוף השבוע שעבר אורגנה במהירות הפגנה של חברות וחברי "באות לזנאים", קבוצה שקמה לאחרונה במטרה לקיים משמרות מחאה מול אתרי צריכת זנות ובכך לעמת את צרכני הזנות עם השלכות מעשיהם, מול התחנה שמשדרת את תכניתו של גזית. המפגינות מחו על דבריו של גזית, כמו גם על התבטאויות קודמות שלו בפרשת אלון קסטיאל, אז אמר כי "חלק מהבנות של קסטיאל תרמו לסיטואציה את חלקן". בהמשך יצא גזית אל המפגינות. אחת מהן, שורדת זנות בעצמה, ניהלה עמו ויכוח על העמדות שהציג בראיונותיו.

קשה לאמוד אפילו את מספרם של צרכני הזנות, משום שהם נותרים מחוץ למחקר ולסקרים בנושא.

שמש הראל: "נכון מאוד. על נשים בזנות נכתבו דוקטורטים וספרים. זה בהחלט חשוב, אבל איפה הגורם שמניע את התעשייה? איפה הגברים? הם 'לקוחות', והלקוח תמיד צודק. התפיסה היא שהוא פשוט מקבל שירות. אז לא. אני מקווה שיעבור החוק, והם יוכרו כעבריינים. הם יודעים מה הם עושים, וזאת אלימות. צריך לשפוך כמה שיותר אור על הצרכן. מי הוא, מה הוא, איפה הוא. אני מסכימה שצריך להתחיל להתמקד בהם, אבל עכשיו אני רוצה לזוז קצת לצד, לבוא אליהם בטוב".

איך את מגיבה לטענה כי הפעילות למיגור הזנות פועלות באופן פטרוני, ואינן מכבדות את הבחירה של הנשים?

"מי שפטרוני הוא זה שאומר 'סליחה, אני לא מתערב בבחירה שלך. את תישארי בזנות. אני לא, ולא הבנות שלי ולא המשפחה שלי – אבל ככה אני אממש את הזכויות הדמוקרטיות שלך לבחירה'. אם את רואה את הסיפורים, את מבינה שאין פה בחירה. זה קשה להתמודד מול אישה שאומרת – 'את פוגעת לי בפרנסה, משהו שאתן עושות מזיק לנו'. אני לא מתווכחת. אני מבינה אותן מאוד. אנחנו תומכות בחוק בגלל שהוא כולל גם סל שיקום. מי שאומר שאני פטרונית, מה אתם מציעים? לתת לה להמשיך בתוך הזנות? למסד אותה, לקחת מיסים? המסר שלי הוא לא 'שלי'. מי שמכניסות לי את המילים לפה אלו נשים שהשתקמו, שאומרות 'הייתי שם וחשבתי אותו הדבר. ויום אחד התפכחתי ושאלתי איפה אני. תגידי את שזו לא אופציה אחרונה'. הן נותנות לי את הכח. באותו שלב, את חייבת את הכסף. לא רק שהן עניות – הן בחובות עצומים. מלווים בריבית רוצים מזומן. זה מלכודת – מאוד מיידי ונגיש".

ההפגנה מול אולפני 103fm. צילום: שיר חכים, עמוד הפייסבוק "באות לזנאים"

מה את רוצה להגיד לגבר שצורך זנות וקורא את המילים האלו?

"אני רוצה להגיד לו שאני בטוחה שהוא לא מרוצה מצריכת הזנות. שהוא הרבה פעמים מתחרט. שהוא מרגיש מאוכזב מעצמו. שלא נוח לו. שאני בטוחה שהוא מוציא על זה הרבה כסף, שהוא מסתיר מהמשפחה שלו. אני קוראת לו להתקשר, להרים טלפון, לדבר איתי. לשמוע על הזנות, להבין אותה. ביחד, אני אעזור לו להבין שהוא חייב להפסיק קודם כל בשביל עצמו. תוך כדי אסביר לו מה הנזק שהוא גורם. אני חושבת שזה יעשה לו טוב".

החוק להפללת הלקוח: משרד המשפטים טרם הגיש את עמדתו
ב-1999 העבירה שבדיה חקיקה המטילה איסור פלילי גורף על צריכת זנות, ובכך הפכה למודל התערבות ולמקרה בוחן של הגישה המתמקדת בהקטנת הביקוש לזנות.
מבחינת רוב הפרמטרים, נחשבת השיטה השבדית להצלחה. בחלוף השנים, לא נרשמה עלייה בכמות עבירות המין בשבדיה, על אף הטענה שללא שירותי מין בתשלום גברים יוציאו את תסכולם על נשים אחרות; גם בשיעור האלימות כלפי נשים בזנות לא נרשמה עלייה, כאשר ב-2014 לא נרצחה בשבדיה אף אישה בזנות – בעוד בגרמניה, בה הזנות ממוסדת, 70 נשים נרצחו בידי סרסורים או לקוחות. סקרים שנעשו במדינה הראו ששיעור הגברים שקונים מין, שעמד על כ-13.6% בשנת 1996, צנח לכ-7.4% ב-2014. רק 0.8% מהגברים הצהירו שקנו מין באותה השנה, בעוד בארה"ב אחד מבין חמישה גברים דיווח על צריכת מין. עם זאת, יש המלינים על כך שהסטיגמה כלפי נשים בזנות הפכה חריפה יותר מאז נכנס החוק לתוקף, וכי צרכני הזנות המקומיים לא חדלו מקניית מין בכלל, אלא עברו לאפיקים כמו תיירות מין מחוץ למדינה.
בשנת 2008 ח"כ זהבה גלאון (מרצ) הניחה על שולחן הכנסת את הצעת החוק הראשונה שביקשה לאסור על צריכת זנות, ברוח המודל של החוק השבדי. לצד הטלת אחריות פלילית על לקוח הזנות, הנתון לעונש של עד שישה חודשי מאסר, הכירה הצעת החוק בחשיבותו של החינוך ככלי להתמודדות עם התופעה, והציעה להקים תכנית הדרכה ללקוחות שנעצרו בפעם הראשונה. בשנת 2010 הגישה ח"כ אורית זוארץ (קדימה) הצעה דומה, אשר עברה בקריאה טרומית בכנסת בשנת 2012. עם זאת, בשל פיזור הכנסת החקיקה לא הושלמה. ב-2013 הוגשה הצעת החוק מחדש בידי חברות-הכנסת גלאון ושולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי). באפריל האחרון הקימה שרת המשפטים איילת שקד וועדה לבחינת הצעת החוק, אשר בראשותה עומדת מנכ"לית המשרד אמי פלמור. הוועדה טרם הגישה המלצות כלשהן, ודיון בנושא שאמור היה להתקיים בשבוע שעבר (17.1.17) נדחה לחודש מרץ.
במשרד המשפטים סירבו להתחייב על מועד הגשת המלצות הוועדה. בתגובה לפנייתנו מסר המשרד: "הוועדה בוחנת את המשמעות של הצעת החוק על כלל רבדיה ובחודשים הקרובים, לאחר שתמצה את הבחינה, צפויה להגיש את המלצותיה."
במסגרת העבודה על חקיקת החוק להפללת הלקוח, העבירה קרן לוועדה מכתב שמיועד ללקוח:
"כדי לשכוח את האקט המיני והמגעיל איתך, אני משתמשת באלכוהול ובסמים. מתמכרת. את הסמים והאלכוהול אני קונה בכסף ששילמת לי תמורת האקט. אני נגעלת ממך ומהגוף שלי. הרגשתי שזה לא הגוף שלי אלא שלך, עד שיום אחד עשיתי מעשה והתקלחתי עם אקונומיקה. לא יכולתי לסבול את הגועל. הכוויות שהופיעו אז על הגוף הן הכוויות שהיום צורבות את נשמתי. איבדתי את הזהות וכמעט את החיים".
"אתה חושב שאם אתה משלם אז הכל בסדר, אבל הכסף הזה טמא ומתנדף במהירה. לפני שאתה מתקשר לבית הבושת כדי לנצל אישה ששם רק כי היא במצוקה, תחשוב על מה שקראת פה ואולי תחליט שאתה לא רק גבר אלא אתה גם בן אדם ותניח את הטלפון במקום".
מתחילת 2017 התאבדו שתי נשים ממעגל הזנות.