הפרסום על משבר ביחסים בין העיתונאים הבכירים בגל"צ למפקד התחנה, ירון דקל, וראש מערכת החדשות, אבי (ברזי) ברזילי, לא הפתיעו איש בעולם התקשורת. דיווחים על כניסת גורמים פוליטיים לתחנה והתנהלות כוחנית החלו לטפטף כבר ב-2012, עם כניסתו של דקל לתפקיד, ובחצי השנה האחרונה הפכו למבול של ממש.
בשנה האחרונה, טוענים עיתונאים בתחנה, גברה ההתערבות הפוליטית בתכנים, נגנזו תחקירים והופעלו שיקולים לא ענייניים. על רקע זה, כפי שפורסם ב-TheMarker, נקבעה פגישה בין קבוצת עיתונאים בכירים בתחנה לדקל וברזילי לאתמול בבוקר. אך ערב קודם לכן שיגר דקל מכתב לשימוע לפני פיטורים לאבנר הופשטיין, ראש דסק התחקירים בתחנה. העיתונאים זעמו, והפגישה בוטלה.
גורם בכיר בתחנה מספר על התערבות בתכנים וחסימה של תחקירים משיקולים פוליטיים. "החסימה היא במסווה של שיקולים כמו ייעוץ משפטי, למרות שהיועצת המשפטית מאפשרת את זה", הוא מספר. ״כשהסיפורים קשורים בדמויות פוליטיות, אנחנו נתקלים בבעיות. אנחנו מרגישים שגל"צ הפכה להיות תחנה פוליטית, שמנוהלת באופן לא ענייני. זה ניהול שלא ראוי בתחנת שידור ציבורית, אלא במקום שבו המפקד מחכה לראות מה הג'וב הבא שיצליח לקבל אם יתחנף לאישי ציבור. דקל מלא באגו ולא יודע להקשיב. בתחנה קוראים לו 'ביבי קטן'".
למה "ביבי קטן"?
"כי כבר ביום הראשון שהוא הגיע הוא התחיל מהצהרות של 'אני המפקד, ואני מחליט'. הוא נאחז בזה שזו תחנה צבאית, אבל עם כל הכבוד, יש פה גם לא מעט עיתונאים שאינם חיילים. גל"צ נוהלה במשך שנים בשיתוף, בהקשבה, והצליחה יפה מאוד. עד שהוא הגיע. אח"כ הוא התחיל לנגן על זה שצריך לצמצם תקנים. במסגרת תר"ש גדעון (תכנית ההתייעלות הרב שנתית של הצבא, נ.ב.) נדרשנו לפטר אנשים שיושבים על תקנים צבאיים. אבל איפה דקל נוגע? במי שאינו חפץ ביקרם. מצד שני, הוא מחזיק שני משרדי ייעוץ ופרסום. שניים! לא אחד".
"ירון חושב שהוא ממזער נזקים – שבאקלים התקשורתי היום, התחנה חייבת להפסיק להיות כזאת שמאלנית תל-אביבית. המסר שהוא בא איתו זה 'אני באתי לשנות'. התחושה היא שהוא בא לשנות הכל. בשלב מסוים היה נראה שלא משנה מה מהות השינוי, משנה השינוי כשלעצמו", אומר בכיר אחר.
״זה שקוף – הוא פשוט מחפש את הג'וב הבא״. צילום: רפאל דנקנר CC BY-SA 3.0
לדברי הגורם, בזמן שדקל מלין שנכפה עליו לפגוע בעבודה העיתונאית בשל הקיצוצים, הוא מצרף למגישים ותיקים בתחנה מגישים נוספים, בעלות גבוהה מאוד יחסית לשכר בתחנה – בין 700 ₪ ל-2000 ₪ לתכנית. "יש תפיסה שלפיה הרדיו יותר מעניין כשיש זוג. יכול להיות. אבל זה נהיה מאוד בעייתי כשצריך לקצץ תקנים ומשרות, ובמקביל מביאים אנשים חדשים. מה זאת אומרת שמשלמים לגורי אלפי 2500 ₪ לתכנית, ומפטרים את אבנר שמקבל 7000 ₪ לחודש?".
"לפוליטיקאים מהצד הימני של המפה הפוליטית יש ערוץ תקשורת ישיר עם דקל"
הפגישה שלא התקיימה הייתה אמורה לעסוק גם בכמה מקרים בחצי השנה האחרונה שבהם תחקירים וסיפורים נחסמו בשל "צנזורה וכניעה ללחצים ממניעים לא ענייניים, או ללא כל נימוק", כפי שמסביר עיתונאי המעורה בפרטים. ב-TheMarker פורסם כי תחקיר של הופשטיין, אשר עסק בהתפקדות במחנה הציוני, לא אושר לפרסום ע"י הקברניטים, ואילו תחקיר על יחסי מרות באוניברסיטת בר אילן ששודר בינואר האחרון הורד מאתר גל"צ בלא הסבר.
"אם אני מתריע על שחיתות בחוץ – אני מתריע גם על שחיתות בפנים", כתב הופשטיין בעמוד הפייסבוק שלו כשנודע שזומן לשימוע. "אם אני כותב נגד צנזורה עיתונאית, פחדנות והשתקה – אז אין שום סיבה שאתן להם יד במקום העבודה שלי".
האכזבה של העיתונאים הבכירים כה עמוקה, נאנח הגורם הבכיר, משום שדווקא ציפו בשמחה לבואו של דקל. כעיתונאי, האמינו, הוא אחד מהם, ופעילותו תתבסס על שיקולים עיתונאיים. בפועל, הם מסכימים ביניהם, הוא מונע משיקולי אגו.
תחת שרביטו של דקל, התחילה גל"צ לארח מדי שבוע דמות פוליטית, שר או ח"כ, לראיון ופגישה עם מערכת החדשות של התחנה. הגורם הבכיר טוען שאבד עליהם הכלח, והם נועדו בראש ובראשונה לאינטרסים של דקל עצמו. "הכתבים כבר לא מגיעים לביקורים האלו יותר. אין לנו זמן לזה – זה חסר טעם, אין לנו זמן לשמוע את השטויות האלו, שאפשר גם ככה לשמוע בכל מקום. הוא בעצם מזמין אותם בשביל עצמו, כדי לעשות שיחת היכרות. זה שקוף – הוא פשוט מחפש את הג'וב הבא".
"אם אני מתריע על שחיתות בחוץ – אני מתריע גם על שחיתות בפנים". אבנר הופשטיין. צילום: ״העין השביעית״
"זה לא סוד שדקל מתחנף לימין", אומר ג', עד לאחרונה כתב במערכת החדשות של התחנה. "הוא עצמו לא איש ימין, אבל הוא מבין שעם עקרונות לא הולכים למכולת. הוא וברזי הבינו שאם הם ישאירו רק את רזי ברקאי ויעל דן, לא תהיה גל"צ. מבחינתם, גם במקרים כמו זה שבו הודחה חן אלמליח מגלגלצ, הם מקריבים איזשהו מולך. שמעתי את ברזי אומר 'אם לא הייתי מביא את סג"ל וברדוגו, לא הייתה גל"צ".
לפוליטיקאים מהצד הימני של המפה הפוליטית יש ערוץ תקשורת ישיר עם דקל, מבהירה בכירה לשעבר בתחנה. היא מסבירה כי מדובר בחלק ממגמה רחבה יותר, שבמסגרתה אנשי ימין שעוקבים באדיקות ובאופן שיטתי אחר שידורי החדשות ותכניות הבידור, "וכל פעם שהם קוראים איזה פוסט או שומעים משהו ברדיו שלא נראה להם, הם מתקשרים לפוליטיקאים ותובעים לפטר את האנשים. אתה לא יכול לשדר משהו בלי שזה יגיע לבנט. זה מפחיד".
ג': "גל"צ הגיעה למקום שבו אם אתה חייל, הדרך הכי טובה להתקדם היא להיות דתי. בסופו של דבר, מה שחשוב זה הנראות. שמעתי את ירון אומר שכשחייל ידחוף לבנט מיקרופון, היא תהיה עם חצאית או הוא יהיה עם כיפה ופאות".
"ירון לא ממש מתערב בתכנים בעצמו. זה אבי ברזילי, הוא ידו הארוכה"
לדברי הגורם הבכיר, תחת הגיבוי שבשתיקה של דקל, ראש מחלקת החדשות, אבי ברזילי "מתעמר בחיילים. עושה מהם עפר ואפר, כלומניקים. אחרי זה החיילים מגיעים אלינו, העיתונאים האזרחים, לספר על איך הוא מדבר אליהם. הוא מאיים על עובדים בפיטורים. איזה מן ניהול זה?".
ג': "ירון לא ממש מתערב בתכנים בעצמו. זה אבי ברזילי, הוא ידו הארוכה. באופי שלו, הוא נורא פחדן. הוא חושב אלף פעמים על כל דבר, ונורא מקפיד לא להיכנס לכל בור שאפשר להיכנס אליו. אם יש איזשהו חשש, הוא יבטל את זה. אם אתה בא אליו עם משהו קצת גבולי – תחקיר, ראיון, הוא יגיד 'עזוב'. החשש הכי גדול הוא לפגוע בשרים הבכירים, בימין, במתנחלים. מפחדים לפגוע בהם. יש הרגשה שהם מי שעלולים להביא לסגירת גלי צה"ל. שמעתי מהחיילים שהיו סיפורים שקשורים לליברמן, לשר הביטחון, והוא קטע אותם בהתחלה. פשוט אמר 'תעזבו את זה'. יש הרגשה נוראית, עם ההחלטה להעביר את התחנה למשרד הביטחון, ואז ההחזרה שלה לצה"ל. זה כמו סירה מטלטלת. הורידו את התחנה על הברכיים".
"ברזי צועק על אנשים. אי אפשר לנהל איתו שום דיון ענייני", אומר בכיר נוסף. "הוא מקבל החלטה להוריד אייטם, ואתה רוצה להתווכח איתו על זה – אין לך איך להתווכח איתו, אין לו סבלנות לדיונים על חופש העיתונות. 'אני החלטתי, אתה חצוף, תסתום את הפה'. הוא יכול לצעוק בצורה כזאת גם על חיילים וגם על המגישים הבכירים ביותר. והוא מאיים על כולם בפיטורים".
'אם לא הייתי מביא את סג"ל וברדוגו, לא הייתה גל"צ'. צילום: יח״צ
ג' אומר שעל אף הרקורד העיתונאי המכובד של ברזילי, הוא עזב את כל מקומות העבודה הקודמים שלו על רקע יחסי האנוש הרעים שלו. "בכתבה על המלש"בית שהושפלה בראיון – הוא זה שאמר את כל הדברים המגעילים. כל הציטוטים שלו. הוא לא מכחיש שאמר אותם, הוא חושב שזאת הדרך לדבר עם אנשים. הוא בן אדם גס רוח, במנטליות של מד מן. בסופו של דבר הוא מנהל חיילים וחיילות, והם הרבה פעמים בוכים ממנו".
לדברי ג', על אף שנכנס לתפקיד כבר לפני יותר משנה, ברזילי לא מצליח לקלוט את הניואנסים והמנגנונים של עבודת המערכת בגל"צ. גם הוא מתריע על קבלת החלטות פרסונלית, "פשוט לפי החיבה שלו כלפי הבן אדם. אם אתה בא אליו כשהוא במצב רוח טוב, תוציא ממנו מיליון דברים. אם לא – יתעמר בך. חלוקת העבודה שרירותית לגמרי".
"הוא לא מבין מהחיים שלו"
"הוא ממשיך ומנסה לתת לנו מכות בכנף", קובע הגורם הבכיר, "כי הוא מבין שאנחנו כבר לא הצפרדעים שמחכות שהמים המתחממים יהפכו לרותחים. כל ההתנהלות שלו מכוערת, ואנחנו עומדים על שלנו. הרבה מאוד גורמים מבחוץ – עיתונאים וגל"צניקים לשעבר – תומכים בנו. מי שמצדד בו הם רק אלו שהוא עצמו הביא לגל"צ, שמחויבים לו. למה הוא הביא לתחנה את דוד ורטהיים (עורך וואלה ברנז'ה, שגויס להגשה זוגית בתכנית של אראל סג"ל. נ.ב)? כדי שהוא יוכל להעביר דרכו את המסרים שלו, ולהתחמק מביקורת".
מספר גורמים בתחנה הצביעו על כישלון הפרדיגמה הניהולית של דקל בכך שגם העיתונאים שמינה ודחף עזבו את מחלקת החדשות בזה אחר זה. "הוא יגיד שהם רצו להתקדם. אלו שטויות – הוא קידם את כולם. הם פשוט הבינו יפה מאוד לאן נושבת הרוח בתחנה".
״התחנה הפסיקה לסקר גם אירועי ומיזמי תרבות ששמו נקשר בהם״. דורי מנור
בכירה לשעבר: "ירון דקל לא מנוסה, כי הוא לא עשה תפקיד ניהולי לפני זה. הוא באמת איש חסר ניסיון. לא מבין מהחיים שלו. הוא כן חשב שאם הוא ילך לכיוונים מסוימים אז הפוליטיקאים יפרגנו והוא ישמור על גלי צה"ל".
"אני חושבת שהוא אדם לא ישר. בפני עצמו. לא שהוא רמאי. הוא לא מושחת. הוא פשוט בן אדם לא ישר פנימית. לא חשוף. הוא גם מנהל את הכל באופן כזה. למרות שהוא מדבר כל הזמן על זה שהכל בגל"צ חשוף, אין שקיפות ואין כלום. הוא ואודי (ירושלמי), זה בעיניי המכה הכי גדולה. כל היום הם יוצרים אינטריגות".
יש קשר בין ההתרחשויות סביב הפגיעה בתאגיד השידור הציבורי למה שקורה בגל"צ?
"כשדקל נתן לשרת התרבות מירי רגב דריסת רגל בתחנה, בניגוד לאופן שבו הוא היה אמור לנהוג, הוא החליש אותנו ואפשר לגורמים פוליטיים לנהוג בנו כפי שהם נוהגים בנו כעת. הכל נובע ממטרה אחת בלבד – לדאוג לעצמו. למה על חשבוננו – אלו שעובדים לילות כימים בתחנה הזאת, ומעולם לא הרוויחו מיליונים כמו שהרוויחו עמיתינו ברשת ב'?".
"אני חושב שהעובדה שמתהדקת האחיזה על השידור הציבורי נותנת מוטיבציה למי שחושב שהדרך הנכונה היא להתכופף. אם שידור ציבורי חזק היה ערך, יכול להיות שגם אצלנו היו משתדלים לעשות שידור ציבורי חזק", אומר בכיר.
"דקל צווח עלינו באמוציות לא פרופורציונליות"
עיתונאים בתחנה אומרים שגם כשדקל טוען שהוא מוכן לשמוע את דבריהם, הוא פועל מאחורי גבם. התנהלותו השבוע מייצגת מבחינתם את אופייה של מערכת היחסים בתחנה בכלל.
חיילת ששירתה בגל"צ בתקופת כניסתו של דקל לתפקיד, מספרת על האופי הקיצוני שנשאו תגובותיו של דקל. בעקבות הצהרותיו שברצונו "להצעיר את שורות התחנה", הודיע דקל שיוציא את אהוד גרף, מוותיקי השדרנים בתחנה ואחד הקולות המזוהים ביותר שלה, לפרישה מוקדמת. גרף עמד גם בראש מחלקת תכניות התעודה של התחנה, והחיילים במחלקה שלחו לדקל מכתב תמיכה במפקדם, שכלל גם הפצרה לשקול בשנית את פיטוריו. "הוא ענה באופן דיי ברוטאלי ומקטין שאף אחד לא שואל את דעתנו", היא אומרת. לאחר כמה ימים קיבלה שיחת טלפון מקצינת הניהול של התחנה, בה גילתה כי תוכן המכתב הודלף לאחד ממדורי הברנז'ה. תגובתו של דקל, היא מספרת, הייתה קשה:
"ירון הזמין אותי לפגישה וצרח עליי, פחות או יותר. הוא אמר שאני 'חיה בסרט', דפק על השולחן והודיע שבכוונתו להיכנס למייל שלי. הבהרתי לו שזה המייל האזרחי שלי, והוא לא יכול לעשות את זה. אמרתי בדיוק למי שלחתי את המייל – לחברים מהמחלקה, ולשתי חברות שגרו איתי וסייעו לי לנסח את המכתב. בסופו של יום, החלטתי לאפשר להם להיכנס למייל שלי, כי לא היה לי מה להסתיר – הרי לא שלחתי את זה לאף אחד מחוץ לתחנה. זה לא היה עולה על דעתי. כשנתתי את הסמכתי הוא ויתר על זה".
״החשש הכי גדול הוא לפגוע בשרים הבכירים, בימין, במתנחלים״. אבי ברזילי. צילום: יח״צ
בעקבות המפגש, הזמין דקל את כל חברי המחלקה למשרדו ו"צווח עלינו באמוציות לא פרופורציונליות". אחרי כשעה של הקשבה, פנתה אליו אחת החיילות ויצאה נגד האופן שבו התייחס לחברתה בפגישתם הראשונה. בתגובה, ריתק אותה דקל ל-11 ימים, בגין "התחצפות". לאחר מכן, נדמה היה שהעניינים נרגעו, אך מספר חודשים מאוחר יותר, בסמוך לשחרורה, הזמין דקל את כל חברי המחלקה לחקירת מצ"ח. "לא קרה עם החקירה כלום", היא אומרת, "אבל בלי להגזים, בחיים לא ראיתי מישהו מאבד עשתונות בצורה כזאת בסיטואציה כל כך לא מותאמת. זה היה מבהיל ומעליב. מצא לו במי להיכנס – במי שכתבו מכתב תמיכה והערכה לראש המחלקה שלהם".
"לתת לחבר מרכז ליכוד להיות פרשן פוליטי בתחנה ציבורית זו שריפה של האתיקה"
בתחילת החודש פורסם שעורך יומן הערב, דן דובין, והמפיקה הראשית, הודחו מתפקידם לפי דרישתו של יעקב ברדוגו, איש העסקים ופעיל הליכוד שצוות להגשה משותפת עם מנחה היומן הוותיק ירון וילנסקי בשנה שעברה. ברקע עמד סירוב מערכת התכנית להעלות לשידור את נתן אשל, מקורבו של ברדוגו, בשל התחייבותו של ברדוגו שלא להזכיר את הנסיבות בהן הורשע אשל בהתנהלות שאינה הולמת עובד מדינה, ונאלץ לעזוב את תפקידו.
ברדוגו, אשר נחשב לאיש סודם של פוליטיקאים מהימין, הוצנח לתכנית כדי "לאזן" את וילנסקי, אף שהאחרון מעולם לא נחשב לאיש שמאל, מלינים בתחנה. "יום בהיר אחד אומרים לוילנסקי 'שמע, נכון שאתה עושה תפקיד טוב והרייטינג של התכנית בעלייה, אבל אתה לא מספיק מעניין, ואנחנו חושדים בך שאתה לא מספיק במרכז", אומר גורם בתחנה. "אמרו לו – אתה האשכנזי על תקן השמאל, אז מביאים לך את ברדוגו ה'דוגרי' מהימין". "לתת לחבר מרכז ליכוד להיות פרשן פוליטי בתחנה ציבורית זו שריפה של האתיקה", מסכמת בכירה אחרת.
עם הזמן, אומרים כל הגורמים שאיתם שוחחנו, החל ברדוגו להשתלט על זמן השידור המשותף. ברדוגו, הם שבים ואומרים, אינו עיתונאי, ואינו מחויב לנורמות עיתונאיות. "הוא לא יודע מה זה הצלבה. אם הוא שמע משהו, הוא פשוט יגיד אותו בשידור. והוא יכול לשדר כל מה שהוא רוצה", אומר אחד מהם. המצב הגיע לידי כך, מדגיש הגורם הבכיר, שברדוגו טוען שהתכנית שלו, ולא מוכן לקבל סמכות של עורך.
"הדבר הזה שהרעיד את אמות הסיפים בדסק לא קרה בתקופתי אבל ההדים שלו מכים עד היום. אזרח וחיילת מודחים לאלתר מתכנית, שעתיים לפני שידור, כי האיש הגס והוולגרי הזה, שמתגאה בזה שהוא לא עיתונאי אבל 'כל הפוליטיקאים חברים טובים שלו' דורש מדקל וברזי והם כמובן מבצעים". אומר ג' ומוסיף ששמע מחיילים ועובדים בתחנה שפנו לברזילי בדרישה להסברים, "קיבלו בתגובה רק צעקות ואיומים. אבל זה לא שהאיש הזה מצטיין במשהו אחר".
״טוען שהתכנית שלו, ולא מוכן לקבל סמכות של עורך״. יעקב ברדוגו. צילום: עמוד הטוויטר של ברדוגו
"כל הנוכחות של ברדוגו היא בחטא", קובע ג'. "מי הפוליטקאים המקורבים אליו? למי הוא מייעץ? למי חינם? למי בכסף? האם גל״צ משלמת לו איזה שכר סמלי? מה מפת ניגודי העניינים שלו?".
"כל יום שברדוגו ממשיך לשמש כמגיש של תכנית יומית – כשבפועל הוא הקול הדומיננטי בה על חשבונו של ירון וילנסקי הותיק – ולהתעסקן בלשכת המפקד, אני יודע שיש דגל שחור מעל התחנה הזו שהייתה פעם מגדלור של מופת עיתונאי. דקל וברזי שבויים שלו ומסכנים את המפעל האדיר שנקרא גל״צ ואת האמינות שלו. כל מילת ביקורת על ברדוגו מתוייגת מיד כאיזה אירוע חתרני שמאלני וכמובן גזעני. תראי את הטוקבקים שמגנים בחירוף נפש על 'המרוקאי שקיבל דריסת רגל בהגמוניה האשכנזית'״.
אבל לטענת הבכירים המורדים, בגל"צ יש לא רק מינויים פוליטיים, אלא גם פיטורים פוליטיים: המשורר דורי מנור, שהיה בעבר חייל בגל"צ, הגיש בה את תכנית הספרות "בעקבות הזמן האבוד". בשנת 2014 הוא עזב את התחנה בעקבות כמה מקרים של הפעלת צנזורה מתחת הנהלת התחנה, כמו גם הפרה בוטה של הסכם ההעסקה שלו, שבגינה אף לא קיבל שכר על עבודתו. עד עזיבתו, נחשב מנור לבן בית ומרואיין מבוקש בתכניות התרבות. לאחריה, לא רק הטלפון פסק לצלצל – התחנה הפסיקה לסקר גם אירועי ומיזמי תרבות ששמו נקשר בהם. מקורות אישרו שהחרם על מנור ויצירתו החל בעקבות הוראה מפורשת של לשכת מפקד גל"צ.
בפוסט שפרסם בקיץ האחרון, שפך מנור אור על הנסיבות בהן עזב את התחנה: "הם פסלו את אורי אבנרי שאתו רציתי לשוחח על ספרו "בשדות פלשת", את פרופ' זאב שטרנהל שאתו ביקשתי לדבר על המניפסט הפוטוריסטי, ועוד שורה של מרואיינים פוטנציאליים ש"לא התאימו" מטעמים ידועים".
גל"צ בתגובה: "עובדי התחנה, בכירים ככל שיהיו, לא ינהלו אותה"
מגלי צה"ל נמסר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה: "ההחלטה לצאת לתהליך הקשה והכואב של קיצוץ כח האדם של התחנה היא של הצבא. כשהצבא מקצץ בטייסות ובגדודי שיריון, גם גל"צ נדרשת לקצץ בכח אדם ועל כן נשקלת סגירת דסק התחקירים, שהוקם לפני כשנתיים בלבד. זאת לצד תקנים נוספים שלצערנו עלינו להמשיך ולקצץ. זהו תהליך כואב, אך אנו מחויבים לעמוד בדרישות הצבא, וכך גם נעשה. בכפוף לשימוע שיתקיים, נעביר המלצתנו למרכז תע״צ אשר הוא הגוף המאשר.
התקשורת לא גילתה שום עניין כאשר התחנה נפרדה מאנשי קבע בשל קיצוצים. גם הפייסבוק נדם. נראה שהתקשרות סבורה, שדמם של עיתונאים סמיך יותר מזה של אנשי קבע.
אחרי למעלה מ 16 שנים בהם התחנה לא עברה שינויים מהותיים, התחנה כיום רלוונטית מתמיד, משפיעה וממלאת אחר ייעודה ככלי שידור ציבורי. יתכן וישנם עובדים שההסתגלות למצב החדש בו הם נדרשים לתת דין וחשבון למנהלים, קשה עליהם. הם יצטרכו להסתגל למצב החדש.
הימים בהם עובדים או גורמים מחוץ לתחנה, שלא נושאים בשום אחריות שהיא, ושחשבו שהם מנהלים את התחנה נגמרו מבלי שוב. נמשיך לפעול לטובת התחנה ומאזיניה, למורת רוחם של אלו שחושבים שיש לשמור רק על האינטרס האישי שלהם. עובדי התחנה, בכירים ככל שיהיו, לא ינהלו אותה".
הכותבת שירתה בגל"צ תחת פיקודו של ירון דקל מספר חודשים. כל הסיפורים המובאים פה התרחשו לאחר עזיבתה