חלפה שנה וחצי מאז נמצאה גופתו של יוסף סלמסה מוטלת בתחתיתו של מצוק בבנימינה, לאחר שנעדר כמה ימים, ובמקום ודאות ואולי סיכוי להשלמה – השאלות סביב התיק ממשיכות להתרבות והמשפחה אינה מוצאת מנוחה.
סלמסה, בן 23 במותו, הותקף במרץ 2014 על ידי שוטרים, חושמל באקדח טייזר אף שלא עשה דבר, נגרר כפות לתחנת המשטרה והושאר מעולף מחוצה לה. הוא נלקח לבית חולים ושוחרר, כל תלונה לא הוגשה נגדו, אולם בני משפחתו מספרים שלא הצליח להתאושש מההשפלה, הכאב והפחד. בחודשים הבאים, לטענת המשפחה, הוטרד יוסף טלפונית בידי שוטרי תחנת בנימינה, שגם הגיעו לביתו ללא צו, חיפשו אותו, ולדברי הוריו אמרו להם: “אתם תראו שאנחנו לא נישן ואתם גם לא תישנו. תגידו לנו איפה יוסף". ארבעה חודשים בקושי יצא סלמסה מחדרו ומהבית, ואז שב לעבודתו ביקבי בינימינה. ימים אחדים לאחר מכן יצא בצהריים ומאז לא שב.
לגרסת המשטרה סלמסה החליט לסיים את חייו, בקפיצה ממצוק במחצבת בנימינה.
אם היתה מתבצעת חקירת משטרה רצינית של נסיבות המוות, ניתן היה אולי לקבל את המסקנה הזו, אך לא אלה פני הדברים. בעניינו של יוסף סלמסה מתנהלות כיום שתי חקירות: האחת, חקירת מח"ש (שנסגרה ונפתחה מחדש) בדבר התקיפה הראשונית של סלמסה בידי שוטרים, חישמולו בטייזר, הפקרתו מחוץ לתחנת המשטרה, ובהמשך – הטרדתו בידי אותם שוטרים בבית הוריו. השנייה היא חקירה של משטרת ישראל בדבר נסיבות מותו, שנפתחה גם היא מחדש, רק בעקבות לחץ ציבורי ומשפחתי. היום אנחנו חושפים את אחת השאלות המהותיות שמרחפת מעל הפרשה, במסעה של משפחת סלמסה אחר האמת.
ב-5 באוקטובר 2014, כשלושה חודשים לאחר שנמצאה גופתו של סלמסה במחצבה על ידי אבי ניסן, שוטר סיור בתחנת זיכרון, שוחזר דוח מציאת הגופה. לשאלתנו מדוע הדוח שוחזר, והאם לא נכתב מיד לאחר האירוע, השיבה המשטרה שהיא מנועה מלהגיב.
על רגע מציאתו של סלמסה ב-4 ביולי נכתב כך:
"למקום הגיעו קציני התחנה ואיש זיהוי, הנ"ל ביצע את עבודתו. בסיום עבודתו תפסתי מכיס מכנסו (של יוסף, נ.ב) סכין יפנית, כרטיס כספומט, ת.ז על שם יוסף סלמסה, פלאפון נוקיה, וקופסת מתכת של סיגריות (…) יש לציין שתפסתי את החפצים והעברתי אותם לחוקרת".
ב-6 ביולי, יומיים לאחר מציאת הגופה, נכתב דוח הנתיחה על ידי פתולוג מומחה, ד"ר ריקרדו נחמן. בדוח נכתב שבצווארו של יוסף נמצא פצע אלכסוני, שחלקו הקדמי נראה כפצע חתך שטחי, וחלקו האחורי נראה עמוק יותר. בסיכום הדוח מציין הפתולוג כי בתמונות מהזירה מצולמים חפציו האישיים של המנוח: תעודת זהות, חפיסת סיגריות, סלולארי וסכין יפנית. ומוסיף, “חפצים אלו לא הועברו לבדיקתנו". בחוות דעתו בסיום הדוח, מזכיר שוב ד"ר נחמן את החתך בצוואר, כותב שהפצע נגרם מחפץ חד, בעל לפחות שפה אחת מושחזת, "כגון להב סכין או כל עצם עם קצה יחסית חד".
המשטרה טוענת שסלמסה התאבד. החתכים בצווארו עשויים, לגרסתה, להוות ראיה ברורה לנטיותיו האובדניות.
אך שימו לב להמשך הדוח: “לא ניתן לשלול פגיעה על ידי גורם אחר", כותב הפתולוג. “הבאת חפציו של המנוח היתה יכולה לתרום לפתרון סוגיה זו. ייתכן והיתה אפשרות להפיק דנ"א מהסכין היפנית". בסיכום הדוח הוא נוזף במשטרה ואומר, “במקרים דומים, חשוב להעביר לבדיקתנו את כל החפצים הרלוונטיים המעורבים באותו מקרה ספציפי".
הסכין שהופיעה בדוח מציאת הגופה, זו שאולי השאירה עקבות בצווארו של סלמסה, שהשוטר מדווח שמצא, מעולם לא הגיעה לידי הפתולוג. אילו היתה מגיעה לידיו, יכול היה להתקרב לפתרון התעלומה ולדעת, לכל הפחות, האם סלמסה פגע בעצמו. אבל הסכין נעלמה.
זו פעם ראשונה שאני שומע על זה
החפצים, ביניהם הסכין, הועברו על פי דוח שוטר הסיור לחקירה. כפי שצויין קודם לכן, הסכין לא הגיעה אל הפתולוג, כפי שנהוג לעשות בחפצים שנמצאו בזירה, בעיקר כשמדובר בחפץ שכנראה פגע בצווארו של המנוח, ועל פי המשטרה נמצא בחקירה. אין דרך לחקור את הקשר בין הסכין למוות ללא בדיקת מומחה ובדיקת דנ"א, כפי שהציע ד"ר נחמן.
רק בינואר 2015, לאחר מאבק ארוך וחשיפת הפרשה בעיתונות, נקראו בני משפחת סלמסה לקבל את החפצים שנמצאו על גופתו של הבן.
בדוח מעמד מסירת החפצים נכתב שלמשפחת סלמסה הוחזרו:
מכשיר פלאפון שחור מסוג נוקיה (שכל השיחות, הסמסים ושאר הפעולות האחרונות בו נמחקו לחלוטין – נ.ב.ח), כרטיס כספומט, קופסת סיגריות ותעודת הזהות של סלמסה, ובה ספח תעודת הזהות ופתקה צהובה עם מספר טלפון. למשפחה נמסר גם חבל לבן, שעל פי המשטרה, היה קשור לעבודתו ביקב.
מספר הטלפון שנמצא על פתקה צהובה בתעודת הזהות, שייך, כך גיליתי, לאיש תחזוקה שעובד עם היקב – מקום עבודתו של סלמסה עד מותו – ושמו שמור במערכת. ב-9 בדצמבר התקשרתי אליו, כדי להבין את הקשר. הוא זכר את סלמסה, אך לא ידע שמת. בשיחה התברר שאני הראשונה להתקשר אליו מאז המקרה. כלומר – חוקרי המשטרה לא יצרו קשר עד היום עם האיש שמספר הטלפון שלו היה בכיסו של המת בנסיבות לא ברורות.
"זו פעם ראשונה שאני שומע על זה", אמר, "אף אחד לא דיבר איתי בבנימינה או שום דבר. את הראשונה להתקשר אלי. אם אני יכול לעזור, אני לא יודע במה, אבל זה כל הקשר שיש לי".
בדוח המסירה מצוין כי בנצ'יאמלק סלמסה, אחותו של יוסף, העלתה את עניין הסכין, ופתקה צהובה נוספת עליה שמעה, ונאמר לה כי, "אין את שני הפריטים הללו בקרב המוצגים".
"החזירו לנו חצאי חפצים", אומרת האחות, "תעודת זהות, פלאפון, קופסאת סיגריות. לא העבירו לנו את הבגדים, הנעליים, כל מה שהיה עליו. מובן שהם טענו שהכל בחקירה. הטלפון הגיע בלי שיחות ובלי סמסים. מבחינתי הם מצאו את יוסי, ניקו מהגופה את כל מה שצריך לנקות וזהו, הם ממשיכים בחייהם".
יוסף ובנצ'יאמלק סלמסה
"עוד בהתחלה הם אמרו לנו שהיה שם סכין, ופתאום היא נעלמה", אומר גם אשר סלמסה, אחיו הגדול של יוסף.
הדבר מצטרף לתהייה המרכזית שעלתה בתוכנית '"מערכת", בה טוען העד המומחה אבנר רוזנגרטן, על סמך דיווחו של הפתולוג ד"ר ריקרדו נחמן לפיו לפניו של סלמסה לא נגרם שום נזק, שהדבר שאינו אופייני לנפילה מגובה, שבה לרוב נופלים כשהפנים קדימה. בחוליות עמוד השדרה שלו אין שברים וגם לא בעצמות הגולגולת, וכן מצוינות בדוח הפתולוגי חבלות יבשות ושפשופים שנגרמו למנוח "מסיבה לא ברורה". רוזנגרטן מאמין כי במקרה של התאבדות היו ממצאים אחרים לגמרי.
שאלות נוספות העלינו כבר בתחקיר המקורי, כמו לגבי המרחק שהיה צריך סלמסה לעבור כדי להגיע מהיקב למחצבה ברגל, או התהייה שהעלו שוטרי הסיור שמצאו אותו ביולי 2014: מדוע שיבחר לקפוץ דווקא מהמצוק המורכב ביותר לטיפוס, המגודר, כאשר המחצבה של בנימינה מלאה במצוקים שהטיפוס אליהם קל יותר, ובינם לבין המוות לא חוצצת גדר?
הלוואי שזו רק רשלנות
למשפחת סלמסה אין מנוחה, ועם הזמן החולף גם לא ספקות לגבי מה שאירע."אנחנו יודעים בוודאות שאין פה התאבדות", קובעת בנצ'יאמלק, "הוא לא הגיע לשם לבד והוא לא היה שם לבד".
"כתוב בדוחות, שחור על גבי לבן, שעל יוסי נמצאו חתכים", אומרת בת הדודה טהוניה.
"אין לנו ספק שמקרה המוות ומקרה האלימות הראשון קשורים אחד בשני", אומרת האחות, "שהמשטרה תיתן את התשובות ונוכל להרכיב את הפאזל ולדעת מי קשור באמת – אותם שוטרים? שוטרים אחרים? רק שיחקרו".
למה לדעתכם הסכין לא הגיעה לפתולוג?
"מישהו דאג להעלים אותה, ברור," אומרת טהוניה, "קשה לא לחשוב על סיבה ותוצאה. אנחנו יודעים שמשהו רע קרה, ברור שיש שם מעורבות בין כל הגורמים שעוסקים בתיק הזה, ויש הרבה יותר סימני שאלה מתשובות. רב הנסתר על הגלוי. אתה רוצה להאמין להם כשהם חוקרים, אבל בעצם אין לך סיבה, להפך – בור החשדות הולך ונפער. אתה רק סומך על המשטרה פחות ופחות. בטח כשהם חוקרים את עצמם. אם אין מה להסתיר, אז שיהיו גלויים ושקופים עם המשפחה. מה יותר הגיוני מלהציג את הדברים כמו שהם?"
"אני מאמין שהם היו, ועדיין יכולים, לפתור את התיק הזה בשנייה אחת, ולהפסיק למשוך את זה", אומר אשר סלמסה, "אבל זה ברור שהם מצפים שנתייאש. הם בסוג של מלחמת התשה איתנו. אבל הם לא יודעים עם מי יש להם עסק, אנחנו לא מתכוונים להתייאש. לא נראה לי שהם האמינו שנגיע איתם עד לכאן, ושזה יגיע לתקשורת וייצור כזה הד ציבורי. שלא נדבר על המחאה ברחובות, הם לא האמינו שמישהו יקשיב לנו בכלל. הם ניסו להתיש אותנו אבל בינתיים אנחנו סופרים ניצחון אחרי ניצחון – והניצחון האמיתי שלנו יהיה ביום שיהיה משפט לשוטרים".
עורך הדין דרור מתיתיהו, שמייצג את משפחת סלמסה: "חובת המשטרה לשמור כל חפץ בעל ערך ראייתי פוטנציאלי ולחקור אם וכיצד הוא קשור למקרה המוות. אילו המשטרה היתה מעבירה את הסכין היפנית למכון לרפואה משפטית, כמצופה במקרה כגון זה, ניתן היה להפיק ממנה דנ"א ולהשוות אותו לפרופיל הגנטי של יוסף. אילו היתה מעבירה את הסכין למחלקה לזיהוי פלילי, ניתן היה להפיק ממנה, למשל, טביעות אצבעות.
"העובדה שהסכין לא נשלחה על ידי המשטרה לבדיקות, כגון אלה שציינתי, מעידה לכאורה על מחדל חקירתי חמור, והעובדה שהסכין איננה בחומר החקירה מלמדת לכאורה על רשלנות קשה. אנו מקווים שלא מדובר במעבר למחדל ורשלנות. בנסיבות שבהן נקבע, בחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, כי בצווארו של יוסף נמצא 'חתך שנגרם מחפץ חד כגון להב סכין' וכי 'לא ניתן לשלול פגיעה על ידי אחר', ראוי היה שהמשטרה תעשה כל שלאל ידה על מנת לאתר את הסכין ולבדוק אם קיים קשר בינה לבין המוות. ראשית – ייתכן שניתן היה לקבוע אם מותו של יוסף נגרם על ידי אחר אם לאו, ושנית – ככל שמותו נגרם על ידי אחר, ייתכן שניתן היה להגיע אליו, לחקור אותו ולהעמידו לדין פלילי. המחדלים, הרשלנות ואולי הזדון, בהקשר זה, סיכלו את האפשרות להגיע לחקר האמת ולעשות צדק משפטי עם יוסף ועם משפחתו".
"אם תוך חודשיים הדבר הזה לא קורה, אנחנו ננקוט צעדים", מבטיח אשר סלמסה, "אנחנו מחכים באמת, כבר כמעט שנתיים, ואנחנו מחכים. אבל אם תוך חודשיים הדבר הזה לא קורה, אז נצא שוב לשטח, וזה יהיה יותר אגרסיבי. אם אנחנו כחברה ישראלית שותקים לנושא הזה, זה חבל. זה סוג של הסכמה שבשתיקה. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, לא בממשלה ולא באזרחים, אבל אנחנו רוצים לדעת את האמת ואנחנו לא רוצים שיקרו עוד מקרים כאלה".
השוטרים ממשיכים לעבוד
בעקבות המחאה ברחובות תל אביב, שמותו המסתורי של סלמסה היתה אחד ממניעיה, הגיעה משפחת סלמסה לכנסת, לוועדה לענייני ביקורת המדינה, לדיון בנושא אלימות המשטרה כלפי יוצאי אתיופיה. עו"ד מתיתיהו הציע למשטרה להעביר את השוטרים שתקפו את סלמסה במרץ 2014 מתפקידם בשטח לתפקיד מנהלי, עד לסיום חקירת מח"ש. ח"כ קארין אלהרר, ראשת הוועדה, הצטרפה לרעיון וסיכמה: "הדבר רק יוסיף למשטרה יוקרה. תוכיחו שפניכם באמת למחר אחר”.
בוועדה אמרה האחות בנצ'יאמלק: “לא נוותר עד שהשוטרים האשמים יעמדו לדין. מח"ש גוררת רגליים כבר שנה וחצי, והשוטרים ממשיכים לשרת – למרות שמדובר בחיי אדם". בראיון השבוע סיפרה שאחד האחים הקטנים ראה את אחד השוטרים התוקפים בשכונה לאחרונה.
על פי דבריה של סנ"צ אתי מאירסון, מפקדת תחנת משטרת זכרון יעקב, השוטר שירה בסלמסה בטייזר התפטר כבר לפני כחצי שנה, מיוזמתו. "הוא התפטר בעבר והוא כלל לא שוטר יותר", היא אומרת בשיחת טלפון, "לא שזה חלילה מצביע על אשמתו או על משהו חריג".
"כל האירוע נבדק במח"ש", מוסיפה סנ"צ מאירסון, "עד עתה בעצם אין שום החלטה שמחייבת או מוצאת אשם או דופי בהתנהלות השוטרים. אין סיבה שישעו מישהו אם אין הרשעה. עכשיו בעקבות הכתבה המצולמת (בתוכנית "המערכת". נ.ב.ח), שיצרה הד ציבורי נוסף, החקירה נפתחה – אבל זה כדי לסגור פרטים קטנים, בשוליים, שלא נסגרו לפני כן. אין התפתחות משמעותית".
יוסף סלמסה ז"ל
בתום הוועדה הודיעה יפעת בן עמי, נציגת מח"ש, שהיא צופה שחקירת מח"ש בעניין השוטרים האחראים לתקיפת סלמסה תסתיים בתוך חודשיים.
תיק חקירת המוות של יוסף סלמסה עבר למטה הארצי. על שאלותי לדובר המטה הארצי בדבר קיומה של סכין ואי מסירתה לידי הפתולוג לא קיבלתי תשובה ברורה. זו התגובה שהגיעה:
"מטבע הדברים אנו מנועים מלהגיב באופן מפורט לאירוע המצוי בחקירת מח״ש. נציין כי ככל שעולה חשד, לא כל שכן בסיס ראייתי, לביצוע עבירה או פעילות לא ראויה על ידי אנשי משטרה, המשטרה היא הראשונה להוקיע זאת ולטפל בכך בשת״פ עם הגורמים הרלוונטיים. יחד עם זאת, וללא קשר ישיר למקרה הנדון, משטרת ישראל פועלת שכם אל שכם בחודשים האחרונים עם מנהיגות הקהילה האתיופית להטמעת שורה של שינויים ונהלים אשר נותנים מענה לתחושת האפליה והמצוקות של בני העדה. היקף העבודה פורסם לאחרונה".
"אתה נלחם בתוך זה ואתה עדיין לא מאמין שזה שייך לך, שהסיפור הזה הוא חלק מהסיפור שלך", אומרת טהוניה, "אני חושבת שעשינו היסטוריה שגם אנחנו לא חשבנו שאנחנו מסוגלים לעשות. כל מהלך שעשינו חשבנו אלף פעמים לפני, לא ידענו לאן, רק ידענו שאנחנו חייבים להתקדם. וזה עזר, הפחנו פה איזו אמונה, ותקווה שכשאתה נלחם על משהו שהוא צודק זה מותר. יש כל כך הרבה שלא יכולים לעשות את זה.
"אמרו לנו בזמנו שאנחנו הסמל של המחאה. ביום יום אתה לא מרגיש את זה אבל פתאום כשכל האנשים מסביבך וההמונים צועקים 'סלמסה'… פתאום עוברת לך צמרמורת בגוף ורק ברגעים האלה אתה מביט אחורה וקולט מה משמעות המאבק הזה, האחד. את המלחמה הפרטית שלנו אנחנו עושים בבתי המשפט ובכנסת, ובמקביל בשטח אנחנו פועלים עבור אלה שלא איתנו עוד, ואלה שזה עלול לקרות להם. שתקנו מספיק".
השוטרים שעצרו את יוסף סלמסה, חישמלו אותו בטייזר והשאירו אותו אזוק ופגוע מחוץ לתחנת המשטרה במשך דקות ארוכות – לא יועמדו לדין פלילי. המחלקה לחקירות שוטרים הודיעה היום כי המעשים הללו לא חצו את הרף הפלילי. על אף שנמצא כי נפלו פגמים בהתנהלות השוטרים מול סלמסה, הוחלט כי התיק יועבר לבחינת מחלקת המשמעת של משטרת ישראל. הדין, אם יהיה, יהיה ברמת המשמעתית – הרחקה, השעיה או סנקציות מסוימות ללא דין פלילי.
פרקליטות המדינה הודיעה כי היא מקבלת את טענות המשפחה – הן לגבי השימוש בטייזר ללא אזהרה והן לגבי איומים שהשמיע שוטר כלפי בני הבית – אך קובעת כי לא היו במעשים אלה כדי לחצות את הרף הפלילי. החלטת השוטרים להשאיר את סלמסה מחוץ לתחנת המשטרה כ-35 עד הגעת האמבולנס, תיבחן ברמה הפיקודית ויופקו ממנה לקחים.
חקירת נסיבות מותו של סלמסה עדיין מתנהלת.