בנשיפה קלה פיזרתי את האבק מנעלי העקב ששכבו בקצה מגירת הנעליים. השחלתי את עצמי בקושי לשמלה נוצצת מדי, ויצאתי מהבית. מאז בית הספר היסודי, מסיבות הן בעיקר גורם חרדה בעבורי, והמלתחה שלי לא ערוכה אליהן. כבר אז הבנתי שאני מעדיפה לשלם מחיר חברתי מאשר לבלות ערב שלם בנשימות לתוך שקית בשירותים.
היום אני לא מתביישת לומר: אני שונאת מסיבות. מתעבת ריקודים. יושבת בצד בחתונות. ובכל זאת, מצאתי את עצמי ביום חמישי בערב, במקום מול העונה החדשה של "סאות'פארק" עם תה ולימון, בדרך למסיבת האמנות "Mi Casa Su Casa" של "מריה קונג", ב"בסקולה" בתל אביב.
את פני קיבל רקדן על קביים באורך שני מטרים, שנעץ מבט בכל הנכנסים. רציתי לבקש מאחד מהם שקית, אבל סיכמתי עם עצמי שאתן צ'אנס, לפחות עד חצות. מהר מאוד, ההסכם איבד תוקף. באיזשהו שלב כבר לא היה זמן. גם החלל, שהשתנה אחת לכמה דקות בהתאם להופעה, נהפך למשהו נזיל. במקום במסיבה, מצאתי את עצמי מתהלכת בתוך חלום סוריאליסטי, קרנבל של מחול, תיאטרון, שירה, מוסיקה, קרקס, פיסול, ציור וקולנוע. כפי שהגדיר זאת אחד המשתתפים: "תוכן טהור בלי פילטרים ובלי מסחריות שמטשטשת, זה הרגיש כמו דגדוג אחד גדול ומתמשך בנשמה שלי".
מסיבת ה"Mi Casa Su Casa" הראשונה, נערכה ב-2010 בסטודיו הביתי של "מריה קונג". בחודש שעבר נערכה בתל אביב המסיבה ה-21 והגדולה ביותר עד כה. 63 אמנים, 500 משתתפים, ואמנות שמקיפה ב-360 מעלות. "אני רואה את זה כמו אמנים בטבע, לא בגן חיות", אומר אנדרסון בראס, ממקימי "מריה קונג" ומהוגי הרעיון. "בדרך כלל הופעות הן בחושך. צריך להיות בשקט לשעה. אבל כאן הקהל לא פאסיבי, הוא חלק מהאמנות, לא רק צופה בה".
גלעד כהנא, אריק אבר, מאיה איזיקוביץ ומירה עוואד, הם רק חלק קטן מהאמנים שהשתתפו באירוע. "אמנים בדרך כלל יוצרים לבד וזה תמיד קשה וכואב", ממשיך בראס, "כאן יצרנו קהילה של אמנים שאוהבים לחגוג את מה שהם עושים. אנחנו יוצרים ביחד חוויה, לא הופעה".
"מריה קונג". צילום: Gaya's Photos
מסיכות מאיברים
השילוב בין חיי הלילה השוקקים וריכוז האמנים הגבוה, הופך את תל אביב למובילת סצנת האמנות במקומות הבילוי. "הצימר", ה"סורה מרה", ה"בוקסה", ה"תחת" – ידועים בשילוב אמנות, והרשימה עוד ארוכה. "משהו חיכה להתפוצץ. היה כאן צורך – לצאת לבלות וליהנות מעוד משהו", אומר יונתן ליפיץ, מנהל התוכן ואחד מהבעלים של "כולי עלמא" התל-אביבי, שמציג תערוכות שמתחלפות אחת לשבוע. "בשלוש שנים האחרונות זה טס. ומייצר תרבות ותת תרבות ועוד תת תרבות. האבולוציה של מקומות הבילוי התחילה מזה שאנשים באו, קיבלו כוס בירה, בייגלה, וזה היה מספק את הצורך הלילי שלהם. היום, את אותה בירה ואותה אווירה אפשר למצוא בכל מקום. כדי לייצר ייחוד אתה חייב עוד תוכן".
ליפיץ מספר כי פניות מאמנים זורמות על בסיס יומי, בעיקר מכאלה שלא מיישרים קו עם הממסד. "אנחנו נמשכים לדברים שלא היו יכולים להציג במקומות אחרים. לאלטרנטיבות". באפריל שעבר הוצגה ב"כולי עלמא" תערוכה של אופיר לוי, שבנה מסיכות מחלקי גוף חיצוניים ופנימיים של חיות מתות. "הוא הציג אמנות חדשה. אני לא בטוח שהוא היה מקבל את הבמה הזו במקום יותר מעודן", הוא אומר.
מתוך התערוכה של אופיר לוי בכולי עלמה. צילום: יח"צ
לא רחוק משם, ממוקם מועדון ה"פסאז". ב-2013 נולד שם פרויקט שנקרא "סאונד ארט", שבו אחת לחודש אמנים מציגים עבודות שנוצרו במיוחד לחלל המועדון. עד היום השתתפו בו אמנים כמו אורי דרומר, רן סלווין, רינת אבולפיה ואוהד פישוף. "אנחנו רואים חשיבות בלתת לתרבות הלילה שמבוססת על מוסיקה, ריקודים, ואלכוהול, ערך מוסף", אומר אליעזר פרץ, מהבעלים. "בשנות השבעים בניו יורק זה היה מאוד פורה. אמנים התקבצו ביחד סביב מוסיקה ויצרו. אנדי וורהול, ג'ון קייג'. הקסם הזה מהעבר סחף אותנו לתוך זה".
"הרעיון הוא לא לקשט את המקום באמנות", מסבירה חגית ורנר, אוצרת הפרויקט. "אלא לעשות משהו עם חשיבה אמיתית", היא אומרת, "גלריות ומוזיאונים בנויים לתת חוויה הסובייקטיבית למתבונן. כאן הצפייה בעבודות היא משותפת. יש אלמנט טקסי, קהילתי, שנותן כוח".
נשיקה בת שעתיים
לא רק בגבולות תל אביב אפשר ליהנות מאמנות תוך כדי יציאה לילית. בבר ה"קרטל" בחיפה מוצגות תערוכות ציורים וצילומים, בירושלים אפשר למצוא אמנות, בין היתר, ב"קסטה", ב"מזקקה", וב"אוגנדה" (שנסגר בינתיים).
"ירושלים היתה ערוץ 1", אומר רם מזרחי שפינוזה, אמן רב תחומי ירושלמי, ואיש חיי לילה. "המסיבות היו יחסית מנומסות, במקומות קונבנציונליים. חיפשתי יותר רדיקליות". מופע הפרפורמנס הראשון שלו שהציג במסיבה, היה בישיבה נטושה מאחורי שוק מחנה יהודה. "חיפשתי איזו חווית היטהרות יכולה לקרות בחלל כזה, תוך כדי מסיבה. אז הצבתי תא וידויים שמאפשר חווית טיהור למי שלא מצליח להגיע משוחרר". אחרי כן, במסיבת סילבסטר ירושלמית, הוא הציג מופע שנקרא "אוסקולה" ובו הוא מתנשק עם מישהי במשך שעתיים רצופות. "דברים שאני עושה במסיבות מגרים את הקהל להשתחרר תודעתית ופיסית. הרבה פעמים זה קורה כי אתה רואה משהו קיצוני, ומתוך זה מרשה לעצמך גם".
גם לחיי הלילה של עפולה זה הגיע. פעם בחודשיים מתקיימת מסיבה אמנותית גאה, שנקראת "גט אווט". הליין, שמושך יוצרים ומשתתפים מכל אזור הצפון (וגם מהמרכז), מופק על ידי חברי הקומונה העפולאית של "תנועת תרבות". "רצינו להפיק אירוע שימנף את הכוחות היוצרים בקהילה הגאה", אומר עוז זלוף, מהוגי הרעיון, "המטרה היא לייצר מרכז תרבותי אלטרנטיבי שמאתגר את איך שאנחנו רגילים לבלות וגם לייצר תרבות גאה בפריפריה".
מתוך ליין המסיבות "גט אאוט" בעפולה. צילום: דימה חבר
אז יצאתי בסילבסטר
אתם כבר מכירים אותי מהפסקה הראשונה, אז וודאי לא תופתעו לגלות שהסילבסטר הוא לא ערב שאני מחכה לו כל השנה. אבל החודש אני כבר מתורגלת במסיבות, וירד גשם (מעולה, פחות אנשים) אז התקשרתי לחברה לשאול מה לובשים כשיש מסיבה וגשם, והיא אמרה לי שמעיל. אחרי שהתגברתי על המכשול הזה, יצאתי לאחד העם 68, קומה 1, דירה מספר 2, בתל-אביב. שם התקיימה מסיבת בית-ריק, שערכו קבוצת סטודנטים מהמסלול לבימוי ב"סמינר הקיבוצים".
בכל חדר בדירת השותפים רחבת הידיים, התרחש מיצג תיאטרוני או תנועתי. הסלון היה רחבת הריקודים (למרות הגשם בחוץ, שוקקת מאוד), ובחמישה לחצות כל האורחים התאספו בו. במרכז החדר עמדה שחקנית עם אקדח צמוד לרכה. נתנה מונולוג, בו סיפרה שאין בכוונתה להמשיך לשנה הבאה. כשהחלה הספירה המשותפת לאחור, כל העיניים היו מכוונות אליה. הרגע הדרמטי נוצל עד תום, לפני שכולם התנשקו, היא ירתה.
"זה בעצם איך שתיאטרון היה פעם. בימי שייקספיר אנשים היו הולכים לראות הצגה, יושבים עם הבירה שלהם ונהנים. זה היה חלק מאיזה קרנבל", אומרת טל ראובני (26), אחת מהיוצרות. "זה לקחת אמנות ולא להשאיר אותה במוזיאונים ובתיאטראות ולמנויי הבימה בני שבעים, אלא להביא את זה לאנשים כמונו", מוסיף איתי פלאוט (24), יוצר נוסף. "אין לי חברים שהולכים לתיאטרון אבל אם אני אגיד להם שיש מסיבה מגניבה, אז יש סבירות יותר גבוהה שהם יבואו, יהנו, ואולי זה ישנה להם משהו בתפיסה שתיאטרון זה משעמם, ישן, ולא רלוונטי".
אם עד כאן השתכנעתם, שאמנות בתוך בילוי זה הדבר האמיתי- רשמו לפניכם שבחודשים הקרובים יתקיימו אירועים נוספים השייכים לליין אומנותי בשם ASH, שיצרו ואצרו מירב פרי-דבש ומרינה פוזנר. האירוע הראשון התרחש בסוף אוקטובר במועדון "הבלוק" בתל-אביב, במסיבה שבה הוצגו יצירות אמנות של 13 אמנים. "הרבה אנשים לא הולכים לראות אמנות כי הם מרגישים שהם לא מבינים בזה, אנחנו רוצות לתת חוויה אמנותית שהיא לא שכלית", אומרת פוזנר, "משהו בלילה מחדד לך את החושים", ממשיכה פרי-דבש, "אתה מתמקד בראייה שמיעה וכל ההסחות מסביב יורדות. אנחנו חושבות שדרך החושים, האמנות חודרת יותר".
עבודה של לילך מדר מתוך הליין האומנותי ASH. צילום: יח"צ