את הסיפור הזה נתחיל דווקא מהסוף: עברה כבר שנה מאז העידו באומץ עשרות סטודנטיות, סטודנטים ואנשי סגל שחשפו בפני הנהלת אחת האוניברסיטאות בישראל מסכת אלימות מינית ומילולית של אחד מבכירי המוסד. העדויות האלה נעלמו, והאוניברסיטה מעדיפה להשאיר אותן בין דפי הפרוטוקולים הסודיים שלה. היא הגיעה להסכם עם החוקר, והטילה עליו הסכם סודיות. הפרופסור – לפי הרשימות של המוסד וככל הידוע למוסרי העדויות – עדיין שם.
הוא חוקר בתחום האלימות ומכיר היטב את העוולות, את עולמם הפנימי של הנפגעים ושל הנפגעות. הוא מכיר את הפחד ואת הסיבות שמביאות את הקורבן לשתוק. את כל אלה הוא למד ועל כל אלה הוא כתב. מי שעבדו לצדו של הפרופסור מספרים על הצד האחר שלו, הצד האפל.
עוד באותו נושא:
- הטרדות מיניות במוסדות להשכלה גבוהה: שכיחות גבוהה, אחוזי תלונה וטיפול זעירים, והמל"ג שותק
- נשים בדיור הציבורי: מפוחדות, מאוימות, מרגישות אשמות
- "אל תחשבי שאת מיוחדת. אני מנשק ככה את כל התלמידות שלי"
"את הפגישות שלו הוא תמיד קיים כשהדלת סגורה", מספרת ח', שעבדה לצדו. "באחד הימים הדלת נפתחה בפתאומיות ומהמשרד שלו יצאה סטודנטית. היא ברחה החוצה נסערת והוא יצא אחריה אדום כולו ועצבני ופשוט שאג: 'אצלנו מתחבקים יא פולניה קרה! אני אוהב בחורות חמות! אני צריך שיחבקו אותי! לכי! לכי! אין לך כאן מקום!' אף אחד בחדר לא אמר כלום. מאז היא לא התקרבה לאזור בכלל, ובהמשך עזבה את האוניברסיטה. זה עלה לה בדוקטורט כמובן, והיא לא היחידה שהפסידה מחקר בגללו. הבנתי שיש הסכם לא כתוב עם ההנהלה שכשהיא תרצה, היא פשוט תחזור להשלים בלי שום תנאי. כנראה שככה סגרו את העניין".
הפרשה האחרונה שנחשפה באוניברסיטת תל אביב, מרצה בכיר שהטריד מינית סטודנטית, הציפה למשך כמה ימים את התופעה הרווחת והכמעט בלתי מדווחת של הטרדות מיניות באקדמיה. באוניברסיטה המדוברת מתגאים במספר נמוך של תלונות על הטרדה מינית, אולם החקירה שמנסים לקבור כבר שנה בהנהלת האוניברסיטה לא נכנסה לסטטיסטיקה הזו, וספק אם תיכלל גם בסטטיסטיקה הבאה. את שמו של הפרופסור נאסר עלינו לחשוף, תלונות לא הוגשו למשטרה, אבל העדויות מצטברות:
"באחד השיעורים ישבתי ליד מישהי שנדנדה את העט בין האצבעות. פתאום, בהפתעה, הוא נעמד מולה והתחיל לצרוח: 'את מוכנה להפסיק עם זה? אני לא יכול להתרכז כשכל מה שאני רואה זה איך את מנערת לי את הזין'", מספרת סטודנטית שלמדה בקורס שהעביר.
"לא פעם ולא פעמיים ראיתי מרצה בכירה פורצת בבכי אחרי שהשפיל אותה מול כולם". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
ההתנהלות הבוטה בשיעורים היא רק חלק ממה שעלה בעדויות נגד הפרופסור, ולא החלק העיקרי. במחלקה בה עבד עבדו לצדו עשרות גברים ונשים, כולם הגיעו לשם כשהם מסונוורים מחוכמתו, נרגשים שבחר בהם. והוא, בשיטתיות שבניתוח לאחור נראית מתוכננת לפרטיה, דאג להעניק לכל אחד מקורבנותיו תשומת לב אדירה, מחמאות וחיבוקים. הוא דאג לקדם את מי שמצאו חן בעיניו, ללא כל קשר ליכולותיהם המקצועיות. כך יצר תלות ולויאליות מוחלטות אצל העובדים, שהיו בטוחים שאין איש שיעשה עבורם את מה שהוא עושה. מי שלא נפלו ברשתו, חוו חוויה הפוכה:
"הגעתי מתחום אחר לגמרי, והדבר הראשון ששאלו אותי כשהתקבלתי למסלול הייתה אם יש לי קשרים רומנטיים אתו. ככה, בלי הקדמה", מספרת ש'. "בהתחלה בכלל לא התייחסתי לשאלה הזאת, גם לא להערות שלו על איך התאפרתי או מה לבשתי, כי הוא תמיד העיר בהגזמה על המראה החיצוני של חלק מהבנות, על שמלה חדשה או התסרוקת והאיפור, ולא חשבתי שיש כאן משהו פסול. הוא עדיין נראה לי כמו סבא'לה חביב למרות שהיו שמועות סביבו. ואז, אולי בגלל שפשוט התעלמתי מהאמירות שלו, הוא התחיל להתעלם ממני לגמרי. היו מי שהביעו זעזוע והיו מי שייחסו את זה לסגנון שלו. על בנות אחרות למשל היה שואל בקולי קולות חברי סגל אם הם כבר זיינו את זאת ואת ההיא. הכול בעצם התנהל סביב זה, מה שהיה נחשב בבית משפט להטרדה מינית נחשב אצלו לחוש ההומור שלו, וככה שנים על גבי שנים. כולם שומעים ומפחדים לדווח, אף אחד לא רוצה להרוס לעצמו את העתיד".
"כשמדובר במסטרנטים או בדוקטורנטים זה סיפור מורכב, כי הם תלויים באופן מוחלט במנחים מהמחלקה, מהפקולטה, ועדיף להם לשמר יחסים טובים אחרת זה ישפיע על קבלת הדוקטורט", אומרת לירון אבידר, לשעבר רכזת לשוויון מגדרי באוניברסיטת בן גוריון, שאינה קשורה למקרה המדובר. "התחרות בין הסטודנטים היא קשה מאוד. מי ששורד הוא החזק או החזקה, זה קשור לקשרים החברתיים, וכמה אתה מוערך כקולגה יכול לטרוף את הקלפים. למרצים יש המון כוח בידיים, הם יכולים להחזיק את הפקולטה והאוניברסיטה איפה שכואב, וזה פוגע ברצון וביכולת לספר. חברי הסגל מפחדים לדבר כדי שלא יעכבו להם מינוי או פרופסורה. למרצה יש המון כוח בוועדת מינויים, הרשת החברתית הפרסונלית מאוד סבוכה, לא תמצאי הרבה מרצים שידברו נגד העמית החזק שלהם. כולם כפופים לחוקים החברתיים האלה".
"זאת הייתה השיטה שלו: דורך על כמה, מעצים אחרות, ויוצר תחרות לא נורמלית בין כולם". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
"המקום התנהל כמו מקדש והוא היה השליט, הפטרון. הוא עשה מה שרצה במי שרצה", אומרת ח'. "הוא נגע בבנות, דרש חיבוקים, העביד ללא שכר, מינה סטודנטיות לעוזרות הוראה ונתן להן להעביר שיעורים לחברים שלהם לקורס. עם כזה כוח קרה המובן מאליו, והיו סטודנטים שעזבו לקורסים אחרים אחרי שסיפרו על התעמרות ממש. הוא קידם בקלות את מי שרצה ורמס את מי שהעז לומר לו משהו, או את מי שלא קיבל את הסגנון הבוטה שלו, הכול באופן גלוי. אם קיבל דחייה ממישהו, זה היה הסוף של אותו אדם. מי שהרגיז אותו היה חוטף צעקות ליד כולם, הוא היה משפיל ומקטין אותו – 'אני כתבתי לך את התזה!', 'אני עשיתי אותך!' וכאלה. ראינו אותו לא מעט פעמים נפגש עם בנות בחנייה ברכב, היו סטודנטיות שהיו מביאות לו אוכל, מפחדות שלא ישמעו שהוא קורא להן, ומפחדות לדבר בטלפון כדי שחלילה לא יתקשר והן לא תהיינה זמינות".
"היו המון מרצות ועוזרות מחקר שכרכרו סביבו ושמרו בקנאות על מקומן", היא ממשיכה. "מתחתיהן היו סטודנטיות שרבו מי תסדר לו את המשרד, מי "תזכה" לשבת אצלו יותר זמן במשרד, מי תכין לו אוכל. לא פעם ולא פעמיים ראיתי מרצה בכירה פורצת בבכי אחרי שהשפיל אותה מול כולם וצעק עליה שבזכותו הגיעה לאן שהגיעה ושהיא כלום בלעדיו. זאת הייתה השיטה שלו: דורך על כמה, מעצים אחרות, ויוצר תחרות לא נורמלית בין כולם. יש כאלה שהתפכחו והבינו שנפלנו קורבן לשליטה והתעללות, ויש את האחרים והאחרות, שסוגדים לו ועדיין לא מבינים באיזה מצב של ניצול הם נמצאים".
על אף הקושי העצום, היו מי שהחליטו לדבר. מעל לחצי שנה נמשכה החקירה אליה הוזמנו עשרות עדות ועדים שסיפרו דברים דומים על אדם כוחני, אלים ובוטה שאיש לא מעז להתעסק אתו, בוודאי שלא הנהלת המוסד שנהנתה מתזרים תרומות מכובד שגייס למחקריו. חלק מהעדות סיפרו על אמירות מיניות פוגעניות שנאמרו כלפיהן או בנוכחותן, אנשי סגל שזומנו לבירור סיפרו על התעללות נפשית שכללה איומים בסיכול מינויים וחבלה בסיכויי קבלה למקומות עבודה. אחרים תיארו מערכת יחסים כוחנית ודורסנית. כל אלה לא הספיקו לאוניברסיטה, כנראה: האוניברסיטה לא יצאה נגד החוקר, וסירבה לראות מעבר לכישוריו המקצועיים – טובים ככל שיהיו – את הדרך בה נהג בכפופים לו. היא הגיעה איתו להסכם, ונעלה אותו מאחורי הסכם סודיות, שדבר קיומו נודע לנו.
"הוא היה האיש הכי חזק באוניברסיטה". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
"כל האוויר שהצלחתי להכניס שוב לריאות בתקופה האחרונה, מאז שהוא נעלם פתאום, התרוקן בבת אחת כשסטודנטית צעירה מהמחלקה התקשרה אלי בהתלהבות לפני שבועיים כדי לשאול אותי לגבי הקורס שלו", מספרת אחת העדות נגדו. "הטלפון הזה ממנה, ההערצה בקול שלה, כאילו הכול כרגיל. תביני, אנחנו עד היום לא קיבלנו שום סיכום מהבירור שהיה. יום בהיר אחד הוא נעלם, סיפרו שיצא לשנת שבתון, אף אחד לא יודע, כלום לא נעשה באופן רשמי. אם תבדקי באתר של האוניברסיטה תראי שהוא מככב באותם תפקידים, כאילו לא קרה כלום. את מבינה שאחרי כל מה שסיפרנו בחקירה שהייתה, אחרי כל זה יש סיכוי שהוא ימשיך ללמד וכנראה ימשיך להטריד?".
"הוא איש עם הרבה מאוד כוח ויוקרה ציבוריים. הוא היה האיש הכי חזק באוניברסיטה", מספרת ש'. "מפריע לי שיותר מדי אנשים ידעו ויודעים – ולא עושים כלום. אלה שוב האינטרסים והכוח. הוא כנראה חשוב מדי לאוניברסיטה".
"באוניברסיטה ובמוסדות אקדמאים יש רצון לשמור הכול בפנים כדי לא להרוס את שמו של המוסד", מנסה אבידר להסביר. "מרצים מביאים בדרך כלל את התרומות ויש להם ערך כלכלי בארגון. כשהטרדות מיניות נבחנות על ידי ראש הארגון זה לא אובייקטיבי, כי הוא לוקח בחשבון את האינטרס של הארגון: הוא מעדיף פחות סטודנטיות או סטודנטים מאשר לאבד מרצה שיש לו ערך גדול".
"את הדוקטורט שלי לא סיימתי בגללו", מספרת אחת העדות. "הוא טיפוס מתעלל במלוא מובן המילה, כוחני ונוראי ואלים כל כך. הוא מתחזק גברים ונשים, יוצר אצלם תעתוע שהם תלויים בו ועושה בהם כרצונו. זה המקצוע שלנו לזהות התעללות. זה קרה לי, זה קרה לעוד הרבה מדי נשים מסביבי, ובכל זאת נשמר קשר של שתיקה בין כולם במשך שנים. הזמינו אותי לתת עדות, אני יודעת על אנשי סגל וקולגות שסיכנו את המעמד ואת הקריירה שלהם כדי להעיד נגדו – אז הכול נמצא שם. הייתי צריכה לחתום על מסמך עדות אבל אפילו לא חזרו אליי. אז או שלא היו מספיק עדויות חזקות נגדו או שאיכשהו זה טויח. אותי לא עדכנו בכלום".
עברה כבר שנה מאז העדויות האמיצות נגד הפרופסור. שנה של אי ידיעה, של פחד מפני שובו.
עורכת דין מטעמו של הפרופסור מסרה: "מכיוון שיש הסכם סודיות בינו לבין האוניברסיטה, בוודאי שהוא לא יוכל להוסיף דבר מלבד העובדה שכל מה שנאמר הוכחש ומוכחש על ידו, ועובדה היא שלא עמד לדין משמעתי, ודאי שלא לחקירה משטרתית".
תגובת דובר האוניברסיטה: "האוניברסיטה פועלת למניעת הטרדה מינית בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ותקנותיו ובכלל זה היא כפופה לחובת סודיות ומוסרת החלטותיה לגורמים הזכאים לכך על פי דין בלבד".