איך מוצא את עצמו תינוק בן שבעה חודשים על תקן "משיב" בערעור של מדינת ישראל?
צ"ב הגיעה לישראל מהודו בשנת 2008 עם אשרת עבודה לטיפול בקשישים. ב-2014, לפני שבעה חודשים, נכנסה להריון ממערכת יחסים לא קבועה ונולד לה תינוק, ס' (הפרטים של שניהם שמורים במערכת). אחרי חופשת לידה, לפי החוק, חזרה למעסיק שלה, אך לדבריה הוא הציב לה אולטימטום: שתשלח את תינוקה להודו, או שתפוטר.
לצ"ב לא היתה כל כוונה לשלוח את התינוק לבדו להודו, וב-31 בדצמבר היא נשארה ללא מקום עבודה. המעסיק הקודם שילם לה פיצויי פיטורים והיא הצליחה בינתיים להתקיים מחסכונותיה וגם לדאוג לתינוק, ואולם, בארבעת החודשים האלה לא הצליחה למצוא מקום עבודה אחר.
ביום רביעי האחרון, 29 באפריל, בשעות הבוקר, נעצרה צ"ב עם תינוקה באחד מסיורי האכיפה של יחידת עוז. ברכב של היחידה, בהליך שהוגדר "שימוע", היא נשאלה לסיבת הימצאותה בישראל ללא אשרת שהייה בתוקף. לדבריה, נשאלה גם אם היא ובנה בקו הבריאות (צ"ב הסבירה להם שהיא עדיין מתאוששת מניתוח קיסרי והיא אנמית במקצת). בסופו של השימוע הואשמה צ"ב בשהות בלתי חוקית בישראל ונדרשה לעזוב את גבולות הארץ עם ס' באופן מיידי. היא סירבה וביקשה לקבל סיוע משפטי.
לקראת שעות הערב הובאה צ"ב למתקן משמורת "יהלום", הממוקם בשדה התעופה בן גוריון. עורך דינה, משה פולק, הביא אותה לדיון בפני שופט תורן בבית הדין למשמורת שבמתקן. זה בחן את הנושא והחליט שמקומו של תינוק בן שבעה חודשים אינו בכלא. השופט ציין כי שם לב לכך שהיא מסרבת לשתף פעולה עם רשויות ההגירה ולעזוב – אך הורה לשחרר אותה ואת ס' ולאפשר לה שהות של שלושה חודשים נוספים בישראל, כדי להסדיר את המעמד.
"לאחר שבחנתי את עניינם של המוחזקת ובנה הקטין אשר עדיין לא מלאה לו שנה, השתכנעתי כי קיימים בעניין זה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורם של המוחזקת ובנה הקטין מן המשמורת בה הם נתונים וזאת על פי סעיף 13ו(א)(3) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1942 וזאת בשילוב כללי הצדק הטבעי המחייבים את שחרורו של הקטין מן המשמורת בה הוא נתון. מקום המשמורת ולו הטוב שבהם, כפי שהדבר בעניינו, אינו מהווה מקום ראוי לשהייתו של קטין". (כב' הדיין דביר פלג)
צ"ב נדרשה להפקיד ערבות של 2,000 שקלים, למסור לרשויות את כתובת מגוריה ולהתגורר אך ורק בכתובת הזאת, להתייצב פעם בחודש ברשות האוכלוסין וההגירה בנתב"ג ובכל עת שתידרש לכך. בהחלטה היא נדרשת להסדיר את מעמדה עד סוף יולי 2015, אחרת תגורש מגבולות מדינת ישראל. השופט עיכב את ביצוע ההחלטה עד יום שני, 4 במאי, כדי לאפשר למדינה להגיש ערעור.
המדינה ניצלה את זכותה וכבר ביום למחרת הוגש הערעור. לדברי פולק זהו נוהל שגור, כי "נציגי המדינה הונחו כמעט תמיד לערער על שחרור עצירים". בערעור נאמר כי "אין לאזרח של מדינה זרה זכות מוקנית לשהות בישראל אלא אם הדבר נעשה כחוק … שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד להרחקתו, אלא אם כן שוחרר בערובה". עו"ד ענת בינדר גלעדי, שמייצגת בערעור את מדינת ישראל, הפנתה לפסק דין דומה מלפני כמה חודשים, שבו התקבל הערעור של המדינה לגבי עצירה אחרת עם תינוקת, אשר בסופו של דבר גורשה מהארץ.
לאחר מכן מביאה נציגת המדינה את עיקרי החוקים הנוגעים בשהות במדינת ישראל ובסנקציות המופעלות במקרה של אי אכיפתו. פעם אחר פעם היא מציינת, כי המשיבה 1 (משיב 2 הוא בן שבעה חודשים ולכן כנראה מתקשה להשיב) מסרבת לשתף פעולה ולמלא מסמכים. בינדר גלעדי אף מדגישה כי המשיבה לא הביעה שום התנגדות להשמתה במתקן משמורת. באחת השורות היא טועה וקוראת לס' הקטן תינוקת (מה שמעלה תהייה אם הניסוחים מוכנים מראש ונלקחו מערעור קודם).
ערעור המדינה לא מתקבל גם הפעם. השופט עומד על החלטתו לשחרר את צ"ב ואת ס' באותם תנאים כמו בדיון הקודם.
אתמול ב-10:00 הגיע עו"ד פולק לשחרר את צ"ב בערבות, לאחר שהועברה ממתקן "יהלום" אל "גבעון" (אחד מבתי הכלא במתחם רמלה, המשמש לכליאת גברים ונשים, לרוב זרים). להפתעתו, הודיעו לו שלא אפשר לשחרר אותה ואת התינוק, כי המדינה הגישה ערעור נוסף – הפעם לבית דין מחוזי.
"יצויין בהקשר זה כי החלטתו האחרונה של בית הדין ניתנה ביום 3.5.15 כך שהלכה למעשה, בשלב זה שהותם של המשיבה ובנה במשמורת יכולה הייתה להסתיים אילו הייתה חותמת על טפסים לצורך הוצאות מסמכי נסיעה עבור בנה. ומשכך דומה ששאלת השהות ההומניטרית וההשפעה של השהייה במשמורת על הקטין יכולה הייתה להיהפך לתיאורטית עת המשיבה ובנה עתידים היו להיות מורחקים." (נציגת המדינה, עו"ד ענת בינדר גלעדי)
היום ב-10:00 יתקיים הדיון בתיק של ס' וצ"ב בבית הדין המחוזי של לוד. שני המשיבים יעמדו בפני שופט. מסמכי הערעור יוגשו כחוק, כל מלה במקומה (למעט הבלים כמו מין הפעוט), בדיוק כפי ששני הערעורים הלכו עקב בצד אגודל לצד החוק והמדיניות, וכנראה יוגשו שוב, אם יחליט שופט נוסף לשחרר. מדינת ישראל הרי מתייחסת לקלה כלחמורה, ולעובדת זרה שאשרתה פגה ולא הצליחה לחדשה מהר מספיק – כמו אל כל זר שמסכן את עתיד המדינה.
תגובת רשות האוכלוסין: "מדובר באזרחית הודית השוהה בישראל באופן לא חוקי וללא אשרה מוסדרת, לאחר שמיצתה את תקופת השהייה המותרת על פי חוק. הנל מסרבת לצאת מישראל וההחלטה לשחררה ולהשאירה מנוגדת לפסיקת בית משפט שקבע אך לאחרונה במקרה דומה. מסיבה זאת איננו רואים סיבה להישארותה בישראל ולמעשה ההחלטה להשאר במתקן המשמורת היא החלטה הבלעדית- כאשר האפשרות העומדת בפניה היא לשוב למולדתה".
עדכון:
בדיון הבוקר לא ניתנה החלטה. נציגת המדינה ביקשה שגם אם הערעור שהגישה יידחה והשופט יורה לשחרר את צ"ב, ינתן במקום עיכוב ביצוע – כלומר שהיא ו-ס' יישארו בכלא עד שהמדינה תערער לעליון. לאחר הדיון הם הוחזרו לכלא.