"יש פה יש בברלין מסיבות סקס ענקיות – רק בשבוע שעבר היתה מסיבה במועדון 'סנקס', מסיבת הסקס הכי גדולה בברלין, היא מתקיימת פעמיים בשנה, ולדעתי אף אחד שם לא השתמש בקונדום", מספר לי מישה בדשיין, אמן גיי בן 26. "ויש עוד מקום שנקרא 'רבולבר' וגם שם יש מסיבות סקס, ואין הרבה קונדומים. אני דווקא מגן על עצמי, אבל יש אנשים שלא מפחדים. היום זה כבר לא בעיה להגיד שאתה פוזיטיב".
נגיף ה-HIV הרג כבר יותר מ-30 מיליון בני אדם בעולם (נכון לסקר האחרון של ארגון הבריאות העולמי מ-2011). בישראל, על פי נתוני משרד הבריאות, נכון ל-2012 ומתחילת המעקב ב-1981 מתו (או עזבו את הארץ) 1,460 אנשים שנדבקו באיידס. היום רשומים 6,057 החיים עם איידס וההערכה היא כי מספרם הכולל מגיע ל-8,363. נתוני הוועד למלחמה באיידס בישראל מראים כי בחמש השנים האחרונות ישנה עלייה של כ-10 אחוזים במספר הנדבקים בכל שנה בישראל – מתוכם 40 אחוזים הם הומוסקסואליים.
בגרמניה, על פי דו"ח מוסד רוברט קוק (האוסף נתונים מרופאים בכל המדינה), חיים כיום כ-80 אלף אנשים עם איידס, 15 אלף מתוכם בברלין. לפי אותו דו"ח 65 אלף גברים בגרמניה (ו-12 אלף בברלין) דיווחו כי קיימו יחסי מין עם גברים אחרים. בכל שנה יש בגרמניה יותר מ-3,000 נדבקים חדשים.
למרות העלייה המתמדת בהדבקה, נדמה לפעמים שקהילת הגייז בעולם כבר לא מפחדת מ-HIV. אחד המופעים הקיצוניים של התופעה הזאת, כפי שמתאר בדשיין, הוא מסיבות Bareback או בתרגום חופשי: רכיבה ללא אוכף או באופן חשוף. המסיבות האלה, שמכונות בישראל "מסיבות הדבקה", מיועדות בדרך כלל לקהילה הגאה (אך מתקיימות גם בקרב הטרוסקסואלים), והמשתתפים בהן מגיעים מתוך מטרה לעשות סקס ברבק- כלומר, בלי להשתמש בקונדום.
את רוב המסיבות האלה לא מוצאים במדריכי התיירות, אבל כל מי שמחפש יכול פשוט לפתוח גריינדר, או כל אתר הכריות אחר לקהילה הגאה, ולחפש את מדור "ברבק-סיטי", ובו רשימה של המסיבות החשופות הכי טובות בעיר. ההסברים והסיבות לסקס בלי קונדום מגוונים: החל מטענה כי השימוש בקונדום מפריע לסקס; דרך קביעה שהיום הטיפול בנגיף והטיפול המונע הופך את הפחד ללא רלוונטי; עבור בתחושת שחרור ובדיקת גבולות; ועד לרצון של המשתתפים להיפגע או לפגוע.
"המשיכה לברבק סקס", אומר רוברט, תושב ברלין שחי כבר יותר מ-15 שנים עם הנגיף, "היא משיכה טבעית. סקס לא אמור לקרות עם מחסום ומה שלא טבעי – זה לכסות את עצמך בגומי. קונדום הוא המצאה של אנשים שלא מצאו פתרון טוב יותר".
אפשר לטעון שזה תירוץ קלוש וחסר כל אחריות. אבל בדשיין, למשל, חולק על כך: "גם סטרייטים עושים סקס בלי קונדום, ולא מדובר באחוז קטן או שולי, אלא ששם התוצאה היא הריון לא רצוי והם פחות צריכים להתמודד עם מחלה כמו איידס".
איור: עמרי כהן
הידבק ככל יכולתך
ברבק התחילה אולי כתופעה שולית אבל היום היא נפוצה מאוד: גברים מכל העולם, כולל ישראלים רבים, מגיעים לברלין – שידועה בגישתה הליברלית כלפי מסיבות ברבק – במיוחד כדי להשתתף בהן. "הם אוהבים את ברלין כי פתוח פה", אומר בדשיין, "ופגשתי הרבה ישראלים שאוהבים ברבק סקס".
מ', נשא ישראלי שהשתתף בכמה מסיבות ברבק בברלין: "ברור. מלא ישראלים באים לברלין לחפש מסיבות סקס. יש בברלין אווירת פתיחות שאין בישראל, יותר קבלה, פחות שיפוטיות. זה לא אומר שאין תופעות כאלה גם בתל אביב, אבל אם בתל אביב זה מתקיים בשו-שו, בחדרי חדרים, אז בברלין אפשר למצוא את המסיבות בעיתון. וחוץ מזה, כשאתה בחו"ל אתה משוחרר ומרגיש כמעט חסין. בא לך לנסות דברים אחרים. ללכת לברבק זה חלק מהדברים שאתה עושה שם".
ג', ישראלי שחי בברלין ויצא במשך כמה שנים עם נשא, צוחק כשאני מתפלאת לשמוע עד כמה נפוצות מסיבות הברבק: "זה דבר ידוע פה. הכל זה משחק הפוך על הפוך. כשלוקחים תרופה מגיעים לאחוז הדבקה כמעט אפסי ואז אפשר לעשות סקס חשוף ללא חשש. אני מכיר אנשים שהולכים למסיבות ברבק ומחפשים 'לתפוס' כמה שיותר נגיפים. לא רק HIV, במסיבות האלה תופסים גם כלמדיה, קונדילומה, הרפס ומה לא. המטרה היא לחטוף כמה שיותר נגיפים ואז לטפל בהם ואחרי זה אתה מוגן".
אתה רציני?
"כן, זו אחת הגישות. אני לא אומר שזה חכם במיוחד, אבל עובדה – ברגע שיש לך הרבה מחלות אתה מטפל בהן – והכל סבבה".
נ', בן 26, עיתונאי ישראלי החוקר את נושא האיידס והשתתף במסיבות ברבק, מסביר: "זה כבר לא מחלה וכבר לא כזה ביג דיל. אם יש לך את זה אתה כן צריך טיפה לשמור על עצמך וללכת לרופא כמה פעמים בשנה, אבל יתר החיים שלך נורמליים. כבר לא מתים מזה. אנשים כבר לא איכפת להם, הם נהנים יותר בלי קונדום וחיים בעולם של סמים ומסיבות והכל הנאה וסקס אז די כבר פשוט לא חושבים על זה יותר. היום יותר מפחיד אותי לקבל עגבת".
ההתנהגות המינית הזאת, שלא עושה חשבון, מוכרת גם ל-מ': "מתייחסים לזה כמו אל פטיש. אבל זה לא פטיש, זו הצורה הטבעית לעשות סקס. אני לא הלכתי למסיבה כדי להידבק ואני גם לא בטוח ששם נדבקתי, אבל מהרגע שידעתי שאני נשא היתה לי תחושת שחרור לא נורמלית – אמרתי לעצמי שעכשיו קרה הנורא מכל ואפשר להמשיך בחיים".
הרוצח השקט
את הסיבה לתפישה הזאת, שהולכת ומתפשטת, מנסה להסביר הד"ר איציק לוי, מנהל שירות האיידס ומחלות המועברות במגע מיני במרכז הרפואי שיבא בתל השומר: "לפני 20 שנה מי שנדבק במחלה מת ממנה, לפני עשר שנים מתו הרבה פחות כי כבר היו תרופות, אבל הכדורים היו הרבה פחות יעילים והיו להם תופעות לוואי נוראיות. היום אפשר לקחת מספר מועט של כדורים, עם פחות תופעות לוואי, ולחיות עם המחלה בצורה סבירה לחלוטין. כל התופעות הנוראיות הן נחלת העבר. היום המחלה דומה יותר ליתר לחץ דם. אם לוקחים תרופות הכל בסדר, אבל אם המחלה לא מטופלת כראוי מתים ממנה. זה הרוצח השקט".
ומה עם השימוש בקונדום? הגישה של רבים כלפי הנגיף והשימוש בקונדום היא קצת מיושנת, טוען יאנס פיטרסון, דובר מרכז האיידס בברלין: "ב-2008 התפרסם מחקר שהסיק כי נשאים המטופלים בצורה מסודרת – כלומר לוקחים את קוקטייל התרופות בכל יום – נהפכים ללא-מדבקים. המחקר הזה ואחרים גילו כי אחוז ההדבקה של מי שמקפידים על נטילת הקוקטייל יורד עד לכמעט לאפס אחוזים (מחקרים אחרים מורים כי אחוזי הדבקה מעט גבוהים יותר ועוברים את ה-1 אחוז, ה"ק); ואפשר לקיים יחסי מין בלי להידבק ואף להביא לעולם ילדים בריאים. מאז היו עוד מחקרים בנושא והיום אפשר להגיד כי אם נבדקים ולוקחים תרופות באופן קבוע אפשר להגיע למצב שבו אחוזי ההדבקה אינם קיימים ואפשר לעשות סקס בלי קונדום. זה מחייב פיקוח, אבל זה אפשרי".
יאנס פיטרסון
פיטרסון סבור שממצאי המחקרים הללו משנים את כל הגישה כלפי סקס עם נשאים (ובין היתר הופך את המונח הנהוג בישראל, "מסיבות הדבקה", למאד לא מדויק): "כל השנים אמרו לנו 'תשתמשו בקונדום, תשתמשו בקונדום'. עכשיו זה השתנה ואפשר לעשות סקס בלי קונדום ולא להסתכן בהדבקה. נשאים חייבים ללמוד את זה, וגם האוכלוסייה הכללית כדאי שתלמד את הנתון הזה".
עם זאת פיטרסון מבהיר כי הוא עצמו מתנגד למסיבות ברבק: "נשאים שמטפלים בעצמם ברוב המקרים לא מדבקים יותר. הבעיה היא עם אנשים נשאים שאינם מטופלים ועם אנשים שאינם נשאים – אבל הם צריכים לעשות החלטה מושכלת אם הם הולכים לסוג כזה של מסיבה או לא".
את פיטרסון מכעיס הניסיון של מי שאינם נשאים להגדיר את כל הנשאים כאנשים פוגעניים ולא זהירים. למעשה, הוא מדווח "אין לנו כל כך הרבה נדבקים חדשים. עד 2006 היו הרבה נדבקים חדשים, אבל מאז המספרים די יציבים כ-3,500-3,000 נדבקים חדשים בממוצע בכל שנה. אז כשמסתכלים על המספרים – הקבוצה העיקרית שצריך לחשוש ממנה היא כ-3,200 נשאים שלא נבדקו ואינם מוכרים כנשאים והם בעיקר המדביקים – ולא אלה שנדבקים ומטופלים במחלה".
אל דבריו של פיטרסון מצטרף יאנס הרנס, מתאם הבדיקות במרכז האיידס בברלין, ונשא בעצמו: "יש קבוצה סגורה של אנשים שמסיבה כלשהי מחליטים לעשות ברבק סקס באופן פרטי, אבל הם לא הרוב. רוב האוכלוסייה הגאה שומרת על עצמה, אבל העיתונאים לא רואים את זה לפעמים כי 'ברבק' זו מושג מאוד מעניין".
יאנס הרנס
נעבור לגלולת היום שאחרי
בין אלה שמעדיפים סקס חשוף, מספר הרנס, רווח כיום מנהג אחר, שנוי במחלוקת, של נטילת תרופה הנחשבת למונעת הידבקות. הרנס מספר על שתי תרופות, פאפ ופארפ, המבוססות על כדור הטריבאדה (חלק מהקוקטייל התרופתי של הנשאים) שמאפשרות סקס חשוף ללא חשש הידבקות. פאפ, אם תרצו, היא גלולת היום שאחרי החשיפה לנגיף. "קיימת תקופת ביניים שבה גם אם שכבת עם נשא, הנגיף עדיין רדום והוא לא חודר לגוף", מסביר הרנס. "כך שנוצר חלון הזדמנויות של 48 שעות שבהן אפשר להשמיד את הווירוס ולא להידבק ממנו. אתה לוקח את הפאפ למשך חודש – ולא נדבק במחלה".
התרופה שנייה, פראפ, מספקת טיפול מונע בשתי דרכים: "דרך אחת היא אם אתה יודע שאתה הולך לעשות סקס ללא קונדום אתה לוקח את הכדורים ארבעה ימים לפני המגע המיני, וחודש אחריו – ואז אתה מוגן, כלומר לא תידבק בווירוס. דרך שנייה היא פשוט לקחת את התרופה הזאת כל החיים כאילו אתה נשא. ברגע שלוקחים אותה באופן קבוע לא נדבקים", אומר הרנס.
עם זאת הוא מבהיר כי זהו טיפול שנוי במחלקות: "מדובר בעלות גבוהה מאוד לתרופות האלה, בין 1,600-800 יורו בחודש לתרופות שאינן ממומנות על ידי ממשלת גרמניה. ויש להן תופעות לוואי חזקות ולא נעימות".
מנסיונו האישי הוא מתאר: "אני בתור נשא, שלוקח את התרופה כל יום כמעט 20 שנים, לא יכול להבין איך אנשים רוצים לקחת את זה רק כדי לעשות סקס לא מוגן. הרגשות שלי כלפי זה עזים – אני כל יום זוכר את המחלה הזאת כי אני חייב לקחת תרופות שמזכירות לי את זה כל יום. לא מבין למה אדם בריא ירצה לעשות את זה לעצמו? אני לא מבין למה בשביל כמה שעות של כיף אדם ירצה לקחת את התרופה הזאת כל חייו. זה דיון גדול עכשיו – אם להפוך את התרופה לנגישה יותר לציבור הרחב. אני חושב שאפשרות של קונדום טובה יותר".
ד"ר לוי טוען כי דווקא הפיתוח של תרופות חדשות שמאפשרות לכאורה אורח חיים רגיל לחלוטין, גורם ליותר הדבקה בקרב הקהילה: "בשנים האחרונות יש נתונים של עלייה במספר הנדבקים ב-HIV וזו בדיוק הבעיה. באופן תיאורטי זה נכון שמי שמטופל טוב ולוקח תרופות כהלכה הסיכוי שלו להידבק הוא יותר נמוך. אבל הדגש הוא על המלה 'כהלכה'. מספיק שנשא לא ייקח את הקוקטייל בצורה מסודרת ויפספס פעמיים בחודש – הוא נהפך למדבק, ויותר מכך – הנגיף שבגופו נהפך לעמיד. מה שקורה בברבק זה שהם חושבים שהם לא מדבקים – ובפועל הם כן. כי אם לא מדביקים יותר איך זה שקיבלתי רק השבוע 16 חולים חדשים? איך כל שנה יש יותר ויותר נדבקים? מה שצריך היה לקרות הוא שכבר לא יהיו בכלל נשאים חדשים – והעובדה בשטח היא שיש יותר".
אתה בעד הטיפולים המניעתיים כמו השימוש בתרופות פאפ ופארפ?
"אני לא ממליץ ולא לא ממליץ. כרגע יש נתונים בארצות הברית שמראים שאכן בנטילת הכדורים לא נדבקים, אבל מדובר בנתונים 'סטריליים' שלא נבדקו בשטח ולכן עדיין הנושא לא לגמרי מגובש".
נגיף למזכרת
נדמה כי נתונים, סטריליים או לא סטריליים, זה לא בדיוק מה שהכי חשוב למישה בדשיין. בתחילת ספטמבר החל לשכב בכל יום עם גבר אחר ולקחת ממנו מזכרת, הכל במסגרת מיצג אמנותי שהקנה לו פרסום רב בתקשורת הגרמנית: "תמיד אחרי הסקס אני לוקח מהם משהו – לפעמים מפלח פוסטר, לפעמים סוחב מצת, תמונה או בקבוק מים. היום כבר הפרויקט התפרסם אז מאלו שיודעים עליו אני פשוט מבקש משהו והם נותנים לי".
בדשיין מעיד על עצמו כמי שאינו נשא של ותמיד משתמש בקונדום, אך הניסיון המיני העשיר והמתועד שלו גרם לו להכיר רבים שמעדיפים סקס חשוף: "מאז שהתחלתי עם הפרויקט שכבתי עם כ-90 גברים. הפעם ראשונה שעשיתי סקס עם נשא שאני יודע עליו היתה ב-18 בספטמבר. שאלתי אותו אם הוא נבדק והוא אמר לי שכן, רק לא אמר לי מה התוצאה, אז שאלתי ישירות והוא אמר לי שהוא פוזיטיב. המזכרת שהוא נתן לי בסוף הפגישה בינינו היתה גלולה מהקוקטייל שלו. מאז שכבתי עם עוד ארבעה נשאים שאני יודע עליהם. יכול להיות שיש עוד, אבל אלה הבחורים שהצהירו על כך באוזני. אחד מהם הציע לי לעשות אתו סקס בלי קונדום ולא הסכמתי. אני תמיד משתמש בקונדום ונבדק כל שלושה חודשים, אבל מהבחינה הזאת אני די יוצא דופן בקהילה שלנו".
מישה בדשיין
תמונות בתערוכה
בדשיין הוא כידוע לא היחיד שהפך את העיסוק במין, בטוח או לא בטוח, לאמנות. כדי להבין עד כמה הברבק פופולרי, בימים אלה מוצגת בברלין תערוכה מצליחה העוסקת בפורנו להט"בי הנקראת "Porn that way"" ("פורנו בדרך הזו") ב-Schwules Museum, ושם מוקדש אגף שלם לברבק סקס.
קווין קלארק, הוגה התערוכה ואחד מארבעת האוצרים שלה, מסביר מדוע לדעתו אין להתעלם מהתופעה: "פורנו ברבק הוא הז'אנר עם הצמיחה המהירה ביותר בפורנוגרפיה של הומואים – והרווחי ביותר", הוא מתאר: "בגלל שזה רווחי ובגלל העובדה שהוא מושך אליו כמויות גדולות של צופים משלמים – חברות הפצה של פורנו רבות, שצילמו בעבר מין בטוח, שינו את הגישה שלהן. ברוב המקרים, פשוט מראים את אותו סוג של סקס אבל ללא קונדומים. בתערוכה אנחנו מכנים את הסרטים האלה 'פורנו מינוס קונדום'. בסרטים אמיתיים של ברבק, שהופקו בשנים האחרונות הדגש הוא לא רק על היעדר השימוש בקונדומים, אלא על הפיכת הזרע לסמל לדבר רעיל. זה הופך להיות 'מתנה' מסוכנת שמעבירים בתוך מעגל של 'נבחרים'. זה ממש פטיש".
קווין קלארק, יוצר תערוכת "פורנו בדרך הזו"
ג' אומר שפעמים רבות זה לא המצב: "זה נכון שיש משתתפים שהופכים את הברבק לפטיש כמו כל דבר, אבל ברוב הפעמים העניין הוא בספונטניות. יש לך קליק עם מישהו, התרגשות, התלהבות, ואז צריך לעצור ולעשות משהו טכני כמו ללבוש קונדום. אז מוותרים. בדשיין מסכים: "הרבה פשוט נגררים לכך בגלל הסיטואציה – אתה שיכור, הכל נורא רומנטי, יפה, מחרמן ופתאום מגלים שאף אחד לא הביא קונדום. בסיטואציה כזו אתה פשוט אומר 'פאק איט. אני חושב שהרבה שמצאו את עצמם עם הנגיף אחרי סיטואציה כזו".
"בתערוכה שלנו אנחנו מנסים לא להיות שיפוטיים", מסכם קלארק, "אלא פשוט להראות מה שיש – כולל ברבק ולתת למבקרים להסיק את המסקנות בעצמם. עם זאת בתגובות שקיבלנו על התערוכה נראה כי התמונות של סקס בלי קונדום הן השנויות ביותר במחלוקת ומזעזעות חלק מהמבקרים, במיוחד את האמהות של האנשים שעובדים במוזיאון. כך לפחות נאמר לי".
הכתבה הוכנה במסגרת משלחת עיתונאים לברלין מטעם משרד החוץ הגרמני וארגון העיתונאים