איור: Omriku
ביום שבת, 16 באוקטובר 2010, ניסה צחי נוף להתאבד. הוא נמצא תלוי בגן ציבורי בחולון. עוברת אורח שמצאה אותו צלצלה למשטרה ולמגן דוד אדום, ומשם פינו אותו במצב קשה מאוד לבית החולים וולפסון, למחלקה לטיפול נמרץ. חייו ניצלו. היום הוא כמעט בן 29 ומאושפז כבר שנה וחצי במעונות מכבי בבית החולים תל השומר. זהו אשפוז מיותר שנובע ממחלוקת עם משרד הבינוי, שרק לאחר פניית "המקום" – אף שקיבלו עשרות, אם לא מאות, פניות בנושא, כולל מחבר כנסת – הודה כי לא קיים בדיקה ראויה בעניינו, וטוען כי בעצם כלל אינו מודע למצבו של נוף: "בהמשך לפנייתך", כתב לי השבוע דובר המשרד, "המסמכים שהועברו, לא היו מוכרים למשרד. לגופו של עניין, העברתי את המסמכים ישירות לאגף המטפל והם יועברו לוועדה הרפואית לבדיקה". לדברי משרד הבינוי לא התקבלו אצלם המסמכים הרפואיים המעידים על שיפור והמלצה לשחרור, אבל כן התכנסה ועדה בעבר בעניינו של נוף ושם פירטו את הסיבה לסירוב.
כיום מי שמטפל בצחי וצמוד אליו לאורך כל שעות היממה הוא אביו, יוסף נוף. בעת שצחי ניסה לשים קץ לחייו היה יוסף נוף בבית סוהר, שם ריצה כבר עשר שנים של מאסר מתוך 12 שנגזרו עליו בגין עבירות מין. אלה עבירות שאותן הכחיש במשך כל שנותיו בכלא, כאשר כל הזמן טען לחפות. הוא סרב בעקשנות להודות במעשיו וניהל במשך השנים מאבקים משפטיים רבים שעליהם הוציא את כל כספו (כ-100 אלף דולר). לצד המסלול המשפטי הוא גם קיים שביתות רעב רבות, וסרב להודות במעשיו גם כשהובטחו לו חופשות וקיצור שנות המאסר. "אני חף מפשע ולא אודה במה שלא עשיתי", הוא אומר גם היום.
ואז הגיע הרגע, יוסף קיבל לכלא את ההודעה שבנו מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ בוולפסון. הוא הפסיק את שביתת הרעב שלו (אחת מני רבות) והובל אל בית החולים בניידת, מלוּוה בסוהרים. שם איפשרו לו לבקר את בנו למשך 30 דקות בלבד, בהם קיבל עדכון על מצבו הקשה. "כבר בדרך לבית החולים", מספר יוסף, "הם אמרו לי, אל תהיה צודק, תהיה חכם, והתכוונו לרמוז לי שאודה, כדי שאוכל לצאת יותר לבן שלי".
יוסף וצחי נוף
במשך חודש וחצי צחי נלחם על חייו בבית החולים וולפסון. ובמקביל נאבק אביו בבית המשפט ושבת רעב בכלא כדי לזכות ולבקר את בנו. הלחץ עבד. יוסף יצא לביקורים אחת לחודש וחצי, בכל פעם למשך חצי שעה. כך זה נמשך במשך שנה וחצי שבהן צחי הועבר מבית חולים למרכזים רפואיים כולל כאלה המטפלים בעיקר בקשישים סיעודיים.
לא לסביבה ביתית
ביום העצמאות 2012 שוחרר יוסף מהכלא לאחר שריצה 12 שנות מאסר. מהכלא הוא נסע ישר אל בנו, ומאז, אפשר לומר שהוא לא עוזב אותו אפילו לדקה. יוסף לן במעונות עם בנו על מזרן מתקפל ומדי פעם ישן אצל אחיו. אוכל הוא מקבל מגמילות חסידים בבני ברק. בלי זה, אין לו מושג איך היה מתקיים.
עתה יוסף עסוק בטיפול ובשיפור מצבו של צחי. ואכן חלה הטבה בבריאותו. אולי זו המסירות, אולי זה היחס, אולי רק העובדה שאביו נמצא שם, אבל לאט-לאט אפשר לראות שינוי: מי שהיה מחובר לצינור חמצן ומכונת הנשמה מתחיל להשתחרר מהם ונרפא בהדרגה מפצעי הלחץ הרבים שהיו לו. היום הוא מצליח לתקשר עם אביו באמצעות הנעת ראשו למקרא דברים שאביו כותב לו על לוח מחיק.
יוסף מחפש לצחי פתרונות רפואיים, החל ממשחה שפיתח בעצמו ועד טיפולים חדשניים שגם הם דרשו אישורים מיוחדים. לאחר שהועבר בין בתי חולים צחי מגיע למעונות מכבי בתל השומר. "כבר בהתחלה הבנתי מהרופאים שצחי לא צריך להיות כאן", אומר יוסף. גם לפי המלצות מנהל מעונות מכבי בתל השומר הד"ר חיים בראל ולפי המלצת העובדת הסוציאלית של המקום – המעבר לדירה יטיב עם מצבו של צחי ויקדם אותו אלא שלצחי אין דירה: לפני נסיון ההתאבדות התגורר צחי לסירוגין בדירות שכורות שונות בקיבוצים ותקופה קצרה אצל אמו, לא כחבר מן המניין; אמו ואחותו לא מסוגלות לטפל בו; ועל הטיפול הופקד בהסכמה משפחתית – האב יוסף. לאביו אין דירה אחרי שהוציא את כל חסכונותיו על נסיונות הזיכוי שלו.
בפברואר 2014 נשלח מסמך המלצה ממעונות מכבי בו מצוין כי "אביו של המטופל מטפל בו במסירות רבה, נמצא לידו תוך הפגנת איכפתיות רבה כלפיו. המטופל מתקיים מקצבת נכות בלבד, יש לציין שאביו של המטופל אינו עובד עקב הטיפול במטופל רוב שעות היממה ומתקיים מהבטחת הכנסה בלבד. לדעת ד"ר חיים בראל מנהל המחלקה, הימצאותו בסביבה ביתית תתרום להתקדמותו הכללית, הרגשית והקוגניטיבית ולהרגשת שייכות ביתית ומשפחתית טובה יותר, על כן אני פונה לבדוק כיצד ניתן לזרז את התהליך על מנת לשחררו בהקדם האפשרי מבית החולים ולאפשר לו מגורים בקהילה עם מטפל צמוד ואביו".
תשובת משרד השיכון
למכתב הזה, כמו למכתבים נוספים, התקבלה תשובה זהה ממשרד הבינוי והשיכון: "ועדה עליונה דנה והחליטה לאשר לכם קבלת דירה בשכירות בשיכון הציבורי בישוב ר"ג. כאשר יגיע תורכם ותאותר דירה מתאימה תוזמנו על ידי החברה המאכלסת להצגת הדירה המוצעת ולחתימה על חוזה השכירות", ועוד: "הוועדה דנה והחליטה… הבקשה לקבלת דירת נ"ר (ראשי תיבות של נכס לרכישה, שמשרד השיכון והבינוי קונה עבור נכים מרותקים לכיסא גלגלים כדי שיוכלו להתקיים בבית משלהם בכבוד, ב"ג) אינה עונה לכללים המזכים מתן פתרון זה כחריג. ולפנים משורת הדין מאשרים קבלת דירה בשיכון הציבורי. לא ניתן להגיש ערעור על החלטה זו. במשך שנה עד שתאותר דירה – תוכלו להיעזר בסיוע בשכר הדירה בסך 1,044".
ביוני 2014 לאחר שח"כ איתן כבל ניסה לעזור ופנה למשרד השיכון, התקבלה תגובה שבה שוב הסבירו כי "בקשתו של מר נוף לקבלת דירת נ"ר נבחנה במשרדנו במשך תקופה ארוכה. מדובר ברווק ע"פ דו"ח עו"ס מ-6/12 ניסה לשים קץ לחייו בתלייה עקב מצבו הנפשי הקשה בעקבות מאסרו של האב". בהמשך הסבירו שוב, שמצבו הבריאותי המורכב אינו מאפשר קבלת דירת נ"ר שניתנת רק לנכים מרותקים לכיסא גלגלים ולא לאדם הזקוק לטיפול רפואי ושלפנים משורת הדין הוא מוכנס לתור של זכאי הדיור הציבורי בשכירות.
נסיונותיו הרבים של יוסף להסביר ולהוכיח שהצוות הרפואי ממליץ כי צחי ייצא מבית החולים ויעבור לסביבה ביתית לא התקבלו. מה גם שעתה אינו מונשם ואפשר להושיב ולנייד אותו באמצעות כיסא גלגלים. אך שוב ושוב התקבלה אותה התשובה – המתינו בתור לדירה בשכירות בדיור הציבורי, דירת נ"ר – לא תקבלו.
בקיץ האחרון שוב ניתנה המלצה ממעונות מכבי כי לדעתם סביבה ביתית תתרום לשיפור מצבו של צחי וכי הם מבקשים לבדוק כיצד ניתן לזרז קבלת דירה כדי להיטיב עמו. על המסמכים הרפואיים חתומים גם ד"ר בראל וגם העובדת הסוציאלית של מעונות מכבי. מה עשו עם זה במשרד השיכון? לא הרבה. יוסף שולח מכתבים ובקשות ותמיד מקבל אותה תשובה, רק סכום הסיוע בשכר הדירה עלה מעט מ-1,044 ל-1,500 שקלים.
תגובת משרד השיכון למערכת המקום
המתן למיקומך בתור
בקשות שהגיש יוסף למשרד הבינוי והשיכון כדי לקבל בכל זאת דירת נ"ר רק הביאו למסכת ביורוקרטית מתישה, במיוחד לאדם שצריך לטפל בבנו שסובל משיתוק בכל גופו ומפגיעה מוחית. משרד השיכון הבהיר ליוסף, שהם מבינים את מצבו, אך דירת נ"ר אינו יכול לקבל משום שצחי אינו נכה המרותק לכיסא גלגלים אלא אדם שזקוק לטיפול רפואי מורכב.
בתגובה למכתביו הרבים הם גם מציינים את עברו של יוסף תוך דגש על כך שצחי ניסה להתאבד בשעה שאביו היה בכלא, וכך רומזים שניסה לשים קץ לחייו בגלל אביו. כאשר אין שום קשר בין חטאו של האב, אם קיים, למצבו הבריאותי של הבן.
יוסף לא הרפה והקפיד להגיש עוד בקשות, פנה לחברי כנסת שונים ונעזר בחבר הכנסת איתן כבל מהעבודה, שקיבל גם הוא את אותה התשובה: יוסף אינו זכאי לדירת נ"ר משום שבנו אינו ישוב על כיסא גלגלים. אך לפנים משורת הדין הוא יקבל דירה בדיור הציבורי לפי מיקומו בתור, ובמקביל, יכול לקבל סיוע בשכר הדירה בסכום של 1,500 שקלים. אלא שגם תעודת הזכאות של צחי לאזור מרכז הארץ, ושכר דירה ב-1,500 שקלים לא יכולה להועיל בהרבה, בוודאי לא לאדם שהשתחרר מהכלא אחרי 12 שנים ומטפל בבנו כל יום וכל היום.
"אי אפשר למצוא עבודה כשאתה אסיר משוחרר אחרי כל כך הרבה שנים, אף אחד לא רוצה להעסיק אותך", מסביר יוסף ומספר על ניסיון עבודה קצר בטיפול בקשיש, הטיפול לדבריו היה מצוין, "אבל כשהמשפחה הבינה שהשתחררתי המכלא הם אמרו שהם מפחדים שהחברה שמשלמת את עלות הטיפול תדע על כך והודיעו לי על סיום העבודה".
מיקומו של צחי בתור לדיור הציבורי אגב, היה 14 באותה תקופה, היום הוא כבר 12. שלומי נבון, מנהל אגף האיכלוס והדיור בחברה המשכנת עמידר מסביר שאינו יכול לדעת תוך כמה זמן צחי יקבל דירה. "אני מבין את הכאב", אומר נבון, "אני מבין את המצוקה, אבל אין לי דרך לזרז ואין לי דרך לתת דירה כשיש רשימת ממתינים לפניו".
פתאום לא מכירים את המסמכים
נבון מסביר עוד שהוא פועל רק על פי הנחיות. לפני כמה שבועות חברת עמידר פרסמה מכרז לרכישת דירות לציבור הרחב, כלומר לא רק לזכאים. בין הדירות שהוצעו למכירה, היתה גם דירת קרקע קטנה בגבעת שמואל (מיקום מצוין עבור צחי) ודירה גדולה ומשופצת בקומה גבוהה ברמת גן. אף אחת מהדירות לא הוצעה לצחי ויוסף. נבון מסביר שהוא אינו יודע בכלל האם הדירה הזאת מתאימה לצרכיו, מכיוון שהיא קטנה מאוד ואם צחי יזדקק גם למטפל – בבית כבר לא יהיה מקום.
ומה עם הדירה הגדולה ברמת גן? "מוכרים דירות יקרות כדי לקנות בכסף הזה יותר דירות לזכאים. זה שיקול כלכלי הגיוני. אם יש דירה ששווה 1.5 או 2 מיליון שקלים ואפשר לרכוש בכסף שלה שתי דירות ואולי יותר, כדי להעניק לזכאים, השיקול הגיוני". מסביר נבון. ואכן, השיקול נשמע הגיוני. רק שבפועל זה לא ממש מתנהל כך ואנשים כמו צחי שוכבים בבתי החולים במקום להיות בבית משלהם.
יוסף וצחי נוף
השבוע פניתי שוב למשרד הבינוי ושלחתי שוב את ההמלצות הרפואיות המדגישות כי צחי אינו מונשם, אפשר להושיב אותו בכיסא גלגלים וכי סביבה ביתית תקדם את מצבו. אלה מסמכים רפואיים שכזכור כבר נשלחו בעבר. ביקשתי לדעת כיצד החליטו במשרד הבינוי שצחי אינו זכאי לדירת נ"ר והבהרתי שעל פי הכתוב הצוות הרפואי ממליץ על כך ומדגיש שהוא שאינו זקוק לטיפול רפואי צמוד. ולכן – הוא כנכה מרותק לכיסא גלגלים שעומד בכללים לזכאות. תגובת משרד הבינוי למען האמת, קצת הפתיעה. הפעם, כאמור, הם טענו כי המסמכים הרפואיים האלו לא היו מוכרים למשרד (אף שנשלחו אליהם עשרות פעמים בדרכים מגוונות).
בהמשך הם מפרטים את הסיבות לסירוב, את התנאים לרכישת דירה לנכים המרותקים לכיסא גלגלים שאינם סיעודיים, כלומר עצמאיים, אך בהתחשב במסמכים הרפואיים שהם לא היו מודעים אליהם, יעבירו אותם שוב לוועדה רפואית נוספת לבדיקת העניין.
יוסף ממשיך בטיפול ובמאבק למען בנו. לפני כמה ימים אף פתחו דף פייסבוק המבקש מאנשים לתמוך בדירת נ"ר לצחי, כדי שיוכל לצאת סוף סוף מבית החולים. ועד אז? הם מקפידים לשמוע מוזיקה "יש לו יותר מ-300 דיסקים", מספר יוסף, לצאת לטיולים ולראות סרט טוב. בהמתנה שגם לסרט שבו הם מצויים היום יהיה סוף טוב.