איור: טל גרנות
הסטודנטיות בכיתת המחקר של הפרופ' יעל השילוני-דולב לא התרגשו כששאלה אותן מתי נראה להן נכון להתחיל לחשוב על ילד. מבחינתן, באמצע שנות ה-20 שלהן, זו נראתה להן שאלה רלוונטית בערך כמו לשאול ילדה בת שמונה על תוכנית הפנסיה שלה.
"עד מתי אתן חושבות שתוכלו להיכנס להריון?", שאלה המרצה בסקרנות.
"היום? עם הקפאת ביציות? גם בגיל 50", ענתה אחת הסטודנטיות.
"בגיל 50?" התפלאה השילוני-דולב, "מי אמר לכן שנשים נכנסות להריון בקלות בגיל 50?".
"ראית את מדונה?", הן הביטו בה כבשריד מימים אחרים, "את קרלה ברוני? את ההיא שילדה בגיל 58? לא שמת לב ש-50 זה ה-40 החדש?"
"לא שמתי לב", מודה השילוני-דולב, בת 44, אם לשלושה, "גם כששמעתי משפטים כמו 'תוחלת החיים של נשים התארכה, ולכן גם הפריון', לא הבנתי מאיפה זה בא להן, לסטודנטיות הצעירות והחכמות האלה. אלה פשוט אמירות מטופשות, שאין להן קשר למציאות. בגיל 25 בחורות מרגישות רווקות זקנות מבחינה רומנטית, מה שמעניין אותן זה יחסים וזוגיות, אבל לגבי ילדים – הן חיות באשליה של פריון ללא גבולות. 'אם לא אמצא בן זוג, אז לבד, ואם לא בגיל 30 ומשהו – אביא ילדים בשנות ה-40 שלי'. הן לא יודעות, ויש מי שעוזר להן לא לדעת, לאיזה הלם חלקן ייכנסו בגיל 40, כשיגלו שזה לא הולך, ושעבורן זה כבר מאוחר מדי".
"אם את עובדת באפל או פייסבוק ובגיל 28 תיכנסי להריון – את שולחת מסר לבוסים שלך שוויתרת על הקריירה". פרופ' יעל השילוני-דולב
ביטוח פריון לא קיים
הפרופ' יעל השילוני-דולב, מומחית לסוציולוגיה של הפריון מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, אמרה את הדברים בראיון שעשינו לפני שלוש שנים וחצי, ומעולם לא פורסם. היא כתבה אז שני מאמרים אקדמיים, יחד עם עמיתותיה הד"ר עמית קפלן והד"ר שירי שקדי-רפיד, והיתה משוכנעת שהמדינה ותעשיית הפריון מציגים לציבור הישראלי, בעיקר לנשים, מצג שווא ומוליכים אותן שולל ביודעין בנוגע לאפשרות להקים משפחה בכל גיל.
כבר אז, כשמעט מאוד ביציות חצו את משוכת התיאוריה והלכו לפריזר, הטריד אותה בעיקר דבר אחד: ההשפעה של האפשרות הזאת על שוק העבודה הנשי. "זו עוד טכנולוגיה שמוצגת כטובה לנשים", אמרה, "היא יוצרת אשליה של 'ביטוח פריון', אבל למעשה זו מדיקליזציה מטורפת של תהליך נורמלי, בריא ונעים, שהופך להיות מסובך ורפואי וכרוך בסכינים ובכאב, בלי סיבה רפואית. אני חושבת שבשוק העבודה, כשנשים מוצגות כמי שיש להן אפשרות לדחות הריונות, זה רע במיוחד. גם ככה מעסיקים שואלים בלי סוף אם מועמדות לעבודה מתכוונות להיכנס להריון וזה מפעיל לחץ – למה שהם לא יפעילו יותר לחץ, אם אפשר לדחות את זה?"
השבוע, כששלחה לה חברה במייל את אחד המאמרים על ההחלטה החדשה של חברות הענק האמריקאיות פייסבוק ואפל לממן טיפולי הקפאת ביציות לעובדות שלהן, היא לא האמינה למקרא עיניה. "נכון כשהתחיל כל הסיפור הזה התנבאתי ואמרתי שבסוף, במסווה של עזרה לנשים, זו תהיה דרך לכפות על נשים לדחות ילודה?", היא אומרת, "אז הנה. כל ההצעות האלה של אפל ופייסבוק הן פיתוי – וגם אזהרה. מה שמטריד אותי זה שכשנותנים לנשים את הצ'ופר הזה – שעבור חלקן הוא טוב ומתאים – שולחים איתות לבחורות אחרות: אם תלדו, אנחנו נגדכן. כשחברות כאלה גדולות מסמנות לעובדות שהן מעודדות ומפרגנות ותומכות בהעלאת גיל הילודה הן בעצם אומרות – עדיף שתעשו את זה, או שלא תתקדמו ולא תיחשבו לעובדות טובות. זו אמירה מאוד קשה.
"מנסים למשוך את השמיכה הזאת לכל כיוון, פעם הפמיניזם ניסה לשחרר נשים מעול הילודה ובצדק – אבל עכשיו זה הולך למקומות שהמחיר יהיה שהן יישארו בלי ילדים".
ואם זו הבחירה של העובדות, והן לוקחות בחשבון אפשרות של לא להביא ילדים בסופו של דבר?
"אני לא מאמינה במושג בחירה. זה ממבו-ג'מבו ליברלי שבעולם שלי אין לו שום תוקף. אנשים שחיים בחברה ובשוק העבודה לא בוחרים. הפנטזיה שאנחנו חופשיים – אני לא שותפה לה. לא אני חופשיה, ולא אשה חרדית. אדם עושה בחירות שהן במסגרת חברתית, כלכלית ונורמטיבית, אז מה זו בחירה? אם את עובדת באפל או פייסבוק ובגיל 28 תיכנסי להריון – את שולחת מסר לבוסים שלך שוויתרת על הקריירה. זה השיח הלא מדובר. שוק העבודה הרבה פחות ידידותי לאמהות, ואחת האסטרטגיות של נשים להמנע מפגיעה בשוק העבודה זה לדחות את האמהוּת. נשים ברמת השכלה גבוהה הן אלה שדוחות כניסה לאמהות.
"אין לי חָבְרָה אחת שהרגישה נוח לבוא לבוס ולהגיד שהיא בהריון. אחת. עכשיו, עם האופציה של הקפאה, הבוסים והבוסיות לא יגידו 'לא', אבל יגידו 'אולי תחפשי זמן מתאים?' מתי זה זמן מתאים לעצור את החיים לכמה חודשים? האם יש לנשים באמת אוטונומיה לבחור? אם משהו הופך ללא מקובל או שיש ציפייה לגיטימית לפעול לפיו, את לא יכולה פתאום ללכת עם הטבע".
אף אחד לא חולה פה
ואולי התפתחות הרפואה יכולה ללכת יד ביד עם התפתחויות אחרות, למשל בשוק העבודה?
"זה לא רפואה, כי אף אחד לא חולה פה! אז הם מבינים שזה לא, וקוראים לזה רפואה מונעת – אבל איזו מחלה מונעים פה? את היותנו בני חלוף, מזדקנים ומתים? אשה בת 40 שאינה פוריה היא בסדר, לא חולה, בריאה. איך זה רפואה מונעת? זו פשוט מדיקליזציה חסרת גבולות.
"שחרור לא יכול ללכת יחד עם מדיקליזציה. זו תלות, רק במערכת הרפואית, תלות חדשה. שחרור זה לתת הזדמנויות לגברים ולנשים, אבל לא לעשות מהם אותו דבר. אני כבר לא מדברת על השאלה כמה זה בטוח רפואית – שאיבת ביציות והקפאתן, הרדמה מלאה, טיפול הורמונלי לייצור ביציות – ולא על כמה נשים מבינות את הסיכויים של זה להצליח, אלא בכלל האם זה טוב לסגל את הפוריות הנשית לשינויים בשוק העבודה, באמצעות טכנולוגיות רפואיות.
"אולי לפני שלוקחים עוד צעד קדימה במדיקליזציה של הפריון צריך לקחת צעד אחורה ולבחון איך אפשר להתאים את המציאות התעסוקתית והחברתית, לכבד את הביולוגיה הנשית ולאפשר לנשים להיות גם אמהוֹת וגם נשות קריירה, בלי לפרנס רופאים ואת תעשיית הפריון. אנחנו מעריצים את הטכנולוגיה – אבל היא לא רק מאפשרת, היא גם מגבילה. אני חושבת שצריך לשנות נורמות חברתיות ותעסוקתיות, במקום לעודד נורמה של כניסה למסע ייסורים רפואי – לא לאנוס את הגוף הנשי לדברים לא טבעיים".
את לא מאמינה בכוונות הטובות של מנכ"לי החברות?
"אני בטח לא מאמינה שזה מהלך תמים. הם משלבים ידיים עם תעשיית הפריון לטובת הנשים? זה נשמע הגיוני? זה הרי עסק כלכלי, מדובר בתעשייה אדירה, ועכשיו החברות האלה ממנות אותה? אני רוצה שמישהו יסביר לי למה חברת אינטרנט שמה 20 אלף דולר לעובדת אצל חברות הפוריות? שייקחו את הסכום האדיר הזה, ויתנו לה – וגם לגברים – יום עבודה נוח יותר להורות. הרי על מה מדברים? על נשים שיילדו שני ילדים בממוצע – רובן רק אחד – והן קרייריסטיות והישגיות. אי אפשר לספוג כמה חודשים של היעדרות שלהן? זה מטורף.
"מה אתם בכלל מתעסקים עם הפוריות שלהן? באיזו זכות אתם מסכנים את הסיכוי שלהן לילדים פעם? הגדלתם את הסיכוי, נכון, אבל לא אם בשמו מנעתם מהן ללדת מוקדם יותר. ואם כבר אתם משקיעים, למה לא עושים גם ביטוח נגד סיכונים מוגברים להריון? הניתוחים הקיסריים הצפויים, הסוכרת, הלחץ דם? הרי אנחנו לא מצליחים באמת להערים על הזמן. הדבר הכי גרוע בעיני הוא למכור לנשים את העסק הזה כמהפכה הפמיניסטית הבאה, כחופש הבחירה, ועל הדרך את האשליה שיישארו צעירות לנצח".
על רופאים ועל המוות: דנה דורון בדייט ראשון עם המוות
הפריית ביצית באופן מלאכותי. צילום: ויקיפדיה
קשקוש על קשקוש
אחרי עוד כמה שיחות מפתיעות עם סטודנטיות, החליטה השילוני-דולב לבדוק מה באמת יודעים צעירים בישראל על מצב הפוריות שלהם. ליתר ביטחון הלכה אל מי שאמורים להיות המשכילים שבהם, ויחד עם הד"ר קפלן מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו והד"ר שקדי-רפיד, יועצת גנטית במרכז לגנטיקה קלינית בבית החולים הדסה, הפיצה ב-2010 שאלון בקרב יותר מ-400 סטודנים באוניברסיטאות שונות בארץ. התוצאות, שפורסמו במחקר ב-2011, הדהימו את שלושתן.
כשבאו לבדוק מה חושבים הנבדקים על הצלחת טיפולי הפוריות, בעיקר בהפריה חוץ גופית (IVF), התברר שבנוגע לסיכויים בשנות ה-20 וה-30 של המטופלות הם דווקא די בתמונה, אבל איך שמגיעים לגיל 40 מכה בהם אופטימיות יתר: מגיל 48 ואילך הסיכויים להיכנס להריון מביצית מקורית של האשה בעזרת הפרייה חוץ גופית מוגדרים ברפואה – אפס. הסטודנטים נתנו להן 18 אחוזי סיכוי. מבחינתם, כמעט חמישית מהניסיונות האבודים מראש, יצליחו. כשניסו החוקרות להבין איך בדיוק הם חושבים שאשה בת 48 ויותר נכנסת להריון בטיפול, רק עשירית מהם הבינו שיש כאן ביצית מתרומה, ושלאשה ממוצעת פשוט אין ביציות בגיל הזה.
"זו המיסטיקה של התחום", אומרת השילוני-דולב, "90 אחוזים לא מבינים שאין פה אמהוּת גנטית. הם רואים כתבה בטלוויזיה – אמא איבדה את בנה בלבנון ובגיל 52 הביאה תאומים. בשום מקום בכתבה לא יגידו לך שאלה לא הביציות שלה, ומה שהיא עברה בשביל ההריון הזה. אחרי כמה כתבות כאלה, זה נשמע כמעט טבעי".
קפלן אומרת שבמחקר הן קיבלו תשובות שהיו "אשליה נטו – '50 זה 40 החדש', '40 זה ה-30 החדש', 'מי שאוכלת טוב ומתעמלת מעלה את הסיכויים', קשקוש על קשקוש. את יכולה להיות יפת תואר ומתעמלת על, לחיות עד 120 כשאת חתיכה הורסת וגאון, אבל בגיל 35 הפוריות יורדת ואחרי 45 המחסנית פשוט נגמרה, ואין מה לעשות".
ליעל השילוני-דולב נותר רק העניין השולי הזה, לשכנע את הסטודנטיות שלה במכללה לא להפקיד את עתיד ילדיהן בתא הקפאה, מבלי להישמע כמו סבתן המתחננת לנין על ערש דווי. "אני לא רוצה להגיד שנשים צריכות להתחיל לעשות ילדים בגיל 24", היא אומרת, "אבל בגיל הזה הן כבר צריכות להיות מודעות לתוצאות האפשריות של כל החלטה, ולא לקנות אשליה שהמחיר שלה עלול להיות כבד".
את באמת רואה דבר כמו שקרה בפייסבוק ואפל קורה בארץ? זה הרי לא הכי מתיישב עם שיגעון הפוריות הישראלי, לדחות את ההריונות לעתיד בלתי ברור.
"תרבות ההולדה פה באמת מאוד שונה, כמו שאת אומרת. עם זאת מדובר בנשים מאוד ספציפיות, אלו שמחזיקות במשרות מאוד טובות בחברות היי-טק, וככאלה דומות יותר לעמיתות האמריקאיות שלהן. בגלל זה אני בטוחה שמופעלים עליהן גם בארץ לחצים דומים מאוד. אנחנו חיים בעולם גלובלי והמסרים האלו בהחלט מחלחלים. זה לא מסר סמוי, והחברות האלו נחשבות הכי אטרקטיביות. לכן הן יכולות לפתות עם מלכודות דבש ולהכתיב נורמות גלובליות".