איור: לירון כהן
באחד מימי השבוע שעבר, בשעות פעילות הצהרון, בזמן שאף מדריך לא היה בשטח, הרימו כמחצית מילדי כתה ב' הצגה שהם המציאו: אחת מהם שיחקה את מנהלת בית הספר, אחרים היו שוטרים, והם עצרו את הילד ששיחק את המורה שלהם, שאול שמאי, על "מעשים מגונים". לאחר המעצר נערך לו משפט, בידי ילד ששיחק שופט, ובו נגזר עליו עונש מוות. אחר כך הם הרגו אותו, במשחק כמובן.
בין השחקנים היו גם ילדות שנפגעו על ידי שמאי, המכונה בתקשורת "המורה הפדופיל".
"והם אומרים שהכיתה הזו מטופלת כמו שצריך", אומר בזעם ע', אחד מהורי הכיתה, "עשרים דקות הצגה שאף מדריך לא ראה, בכיתה שאמורה להיות הכי מטופלת בארץ בימים האלה. אני שמעתי על זה רק בלילה, מילד בוכה. הכי קשה זה שהילדים קרועים בין כעס על שאול, וגעגועים אליו".
שמאי נעצר בתחילת החודש לאחר שילדה תיארה לאימה מעשים "לא נעימים" שעשה לה בשיעור, באותו יום התברר שיש בעברו הקרוב הרשעה במעשה מגונה, נחקרו רבים מילדי והורי הכיתה, ובסוף השבוע האחרון הוגש נגדו כתב אישום חמור על "מעשים מגונים בכפייה בנסיבות אינוס" בארבע ילדות.
הזעם של ההורים – חלק מהורי אותה כתה ב' ועוד רבים מבית הספר בשכונה הצפון תל אביבית – מופנה כלפי המנהלת שלו, וקורע עכשיו מבפנים את בית הספר ואת השכונה בה הוא פועל. לפני שבוע לקחה קבוצת ההורים שדורשים להדיח את המנהלת עורכת דין, ובזאת הושלם המהלך של הפיכת המוסד מבית ספר לילדים – לזירת קרבות עקובה מזעם והודעות ווטסאפ בין המנהלת להורים, בין ההורים לבין עצמם, וגם בשתי הקבוצות יש פלגים שונים.
כל צד מגיע לקרב עם עו"ד, ייעוץ תקשורתי מקצועי, סלבס ואנשים מחוברים למוקדי כוח שמגבים אותו, וכל זה קורה רגע לפני סיום שנת הלימודים, כשברקע נשמעים צלילי מסיבות סיום כיתתיות, תרועות של מחזור ו' שמסיים יסודי, ועשר ילדות נחקרות על ידי המשטרה.
שוחחנו בשבוע וחצי האחרונים עם רבים מהורי בית הספר, כדי להבין איך אירוע קשה כל כך, שאמור היה לאחד את הקהילה לטיפול בילדות שנפגעו, הביא את המוסד ואת השכונה שעוטפת אותו לכאוס שכזה. חלק מהם דיברו על מנהלת שמשליטה טרור ואיומים כדי לחזק את שלטון היחיד שלה, ושהטיפול שלה בפרשה הוא עוד סימפטום של התנהלותה. התומכים בה טענו שבשכונה חזקה כל כך, הסיכוי היחיד לנהל בית ספר הוא ביד קשה כלפי ההורים ובחסימת התערבותם בו. המנהלת לא יכולה לדבר ללא אישור דובר משרד החינוך, הורי הילדות שנפגעו הגיבו נקודתית, ועכשיו שומרים על שתיקה.
הטענות הרחיקו לכת: חלק מההורים משוכנעים שהמנהלת ידעה שיש בעיה עם המורה שמאי והתעלמה ממנה, ומאז הם תרים אחר הוכחות לכך. לעומתם יש הורים שקיבלו את גרסת חוסר הידיעה עד כדי כך שהם מתקשים להאמין שמדובר בעבריין מין, ואם כן ברף נמוך ובטח לא "פדופיל", וחושדים שהמהומה שנוצרה גרמה נזק לילדות והשפיעה על העדויות נגדו. האישומים החמורים בכתב האישום נגד המורה דומים לאלה בגינם הורשע בעסקת טיעון לפני שהגיע לעבוד בבית הספר, בביצוע מעשה מגונה בתלמידה שלימד בשיעור פרטי.
אין הוכחות, אבל ככה שמעתי
"שאול הגיע כמורה מחליף לבית הספר סביב ינואר 2016, וממש בסמוך להגעתו המורה של הכיתה שלנו נאלצה לעזוב מידית, בגלל עניין רפואי", מספרת ט', אם לילד מכיתה ב' הקודמת, ששמאי לימד בשנה שעברה, "החליטו שהוא יחליף אותה, והיו כמה וכמה שיחות עם המנהלת, היועצת, מנהלת החטיבה הצעירה, במטרה לראות שהדברים מתנהלים כמו שצריך. אחד ההורים שאל את המנהלת בצורה מאד ישירה בסביבות פברואר, כשהציגה אותו – האם יש לו תעודת יושר? זו פעם ראשונה שיש מחנך גבר, הדמות הדומיננטית בכיתה, ולאנשים יש את החרדות שלהם. היא אמרה: 'ברור, לשאול יש תעודה. אין גבר שנכנס לבית הספר בלי אישור על היעדר עבירות מין. גם המורים של הצהרון, אפילו הגנן בגינה'. כולנו שמענו את זה. זה שאני מרגישה שהיא שיקרה לנו – שיקרה לנו, אבל שורה תחתונה תעודת היושר היא מינואר 2017, והוא עבד מינואר 2016".
ומעבר לתעודה, הרגשתם שמשהו לא בסדר?
"היינו כל הזמן עם האצבע על הדופק, שאלנו אם יש תלונות, והיו – על יותר מדי שיעורי בית, שהוא מתקדם מהר מדי בספרים. כאלה שטויות. הייתה שביעות רצון גדולה ממנו. זה גם חלק מהסיפור. שום תלונה על חיבוקים. ראינו חום יוצא דופן שהוא מפגין כלפי הבנות, הוא דיבר על הילדים בסופרלטיבים יוצאי דופן, היה מתקשר ושולח להורים הודעות כמה פעמים בשבוע, לספר כמה הילדה מדהימה, זה היה מוגזם וקיצוני – אוקי מה קורה פה? ייחסנו את זה לחוסר ניסיון, לרצון למשרה קבועה במשרד החינוך, היה משהו כמעט מעורר רחמים בבנאדם כמעט בן חמישים שעובד במורה מחליף בשכר נמוך ומפליג בשבחים על כל אמירה מטופשת של ילד, כדי לצבור נקודות".
מה לדעתך היה מאחורי זה?
"אני חושבת שאצלנו בכיתה לא היו דברים, זה מה שאני חושבת. הוא כנראה צריך היה לצבור ביטחון בבית הספר, אם זה מה שתכנן לעשות, ובנוסף – הייתה לנו סייעת בכיתה, בגלל ילד עם צרכים מיוחדים. נוכחות מבוגר היא משהו מרתיע. דביל הוא לא. הוא מתוחכם".
ובכיתה הזו?
"אין לי מושג מה קרה בכיתה הנוכחית. שמעתי מאמא אחת שיש לה שם בת, בה הוא לא נגע. בצוות אמרו לנו 'תקשיבו, ראו כמה הילדים כרוכים אחריו, מסתובב עם שובל של ילדים עליו – ראינו כמה הם אוהבים אותו, לא ראינו משהו מיני'. מצד אחד אני לא מופתעת, אם היו אומרים לי מי יכול לעשות דברים כאלה זה שאול, היה בו משהו מוזר, מצד שני.
"בכל מקרה אני מבינה שהכיתה במשבר מאד גדול. הם ניסו להשיג תקציבים לפעילויות מהנות לכיתה, והבית ספר מתעקש להמשיך בשגרה. אני מודעת לטענות נגד המנהלת, אני לא חוויתי את הדברים האלה באופן אישי. היא טיפוס דומיננטי וכוחני, היא פלדה. אין דברים כאלה. כל בוקר, עם הטענות נגד, עם המתקפה, היא עמדה בבוקר בשער ואמרה שלום לילדים ולהורים".
"יש היום שמועות שהיה מידע מוקדם, ויותר מאם אחת שטוענת שהיא התריעה", מספר ע', "לנו הייתה הצגה שאחריה נשלחו תמונות להורים, ובהן נראו הילדות מחובקות עם המורה. הרגשתי שזה מוגזם והחלטתי לדבר איתו ואכן דיברתי והוא לא הביע התנגדות או מורת רוח וקיבל ואמר שזה לא יקרה יותר, ומבחינתנו נגמרה הפרשה הזו. לצערנו הרב לא יידענו אף אחד, כי חשבנו שזה סוף העניין. זו הרגשה מאד קשה עכשיו".
"ידוע לנו מעל לכל ספק שהיו הורים שהתריעו על התנהלות לא הולמת שלו לפני המנהלת, והיא לא עשתה כלום", אומרת ג', אם לשניים מבית הספר, "הייתה אמא שהלכה ואמרה לה שהוא נוגע בילדות בצורה לא הולמת. אין לזה הוכחות, אבל ככה שמעתי. היא לא בדקה את העבר שלו ולא התעסקה עם זה. אין לנו הוכחות רק כי כולם מפחדים. הפחד שולט, פחד שהיא תמשיך לנהל ואנחנו נפגע. אם היה לי שם של האמא הזאת, הייתי הולכת למשטרה שיזמנו אותה לעדות. יש אמא אומרת ששנה היא מתריעה, לא למנהלת אלא להורים, על התמונות מהטיולים, על מה שרואים בחצר בית הספר".
ביום לאחר שהתפוצצה הפרשה התמלאו קבוצות הווטסאפ הכיתתיות מידע, חלקו שמועות, חלקו אולי רלוונטי, אבל מרבית ההורים שסיפרו שם על דברים שידעו וראו, היו שטענו שהתריעו וגם בפני המנהלת, נסוגו ואינם מוכנים לדבר עכשיו.
"יום למחרת אני רואה בווטסאפ הכיתתי שלנו אמא אומרת 'תשמעו סיפור, לפני חודשיים באה הילדה ואמרה שהמורה נראה לה חשוד ופנה אליה בצורה כלשהי'", מספר נ', אב מכיתה אחרת, "היא אמרה לילדה 'תפני למחנכת' ומאז הוא לא פנה אליה. אז המחנכת ידעה. דיברו גם על אלימות שלו כלפי בנים מכיתות אחרות. אמא אחת שלא מוכנה לדבר איתך אמרה לי 'אני אישית איימתי בתלונה למשטרה בפני המנהלת'. מכל זה אפשר להבין שהיא ידעה משהו, נכון?"
ביום הראשון לחקירה, לטענת המשטרה, אמר המנהלת בחקירה פתוחה ששמעה שמועות לגבי שמאי והתנהגותו בכיתה ואף דיברה איתו. יום לאחר מכן היא חזרה בה ואמרה שלא הייתה מודעת לדבר. "האישה הזאת מתגאה שהיא שולטת בכל פרט בית הספר, שיש לה משת"פ בכל כיתה והיא יודעת כל מה שקורה בקבוצות ווטסאפ שלנו", אומרת אחת האמהות שדורשות את הדחתה, "עכשיו היא טוענת שרק על זה לא ידעה? אפילו שאול אומר, זה קו ההגנה שלו, שהכל היה פתוח ופומבי וכולם ראו. איך היא לא ידעה?"
מהשיחות עם ההורים עולה המסקנה ששמאי היה דמות חריגה, לטוב ולרע, דמות שהעסיקה אותם. היה דיבור סביבו, היו שמועות. לא על פדופיליה, כן על גבולות מטושטשים. לא התרחקו ממנו, להיפך: הורים רבים רצו שהוא ילמד את ילדיהם, כי הוא נחשב לאחד המורים הטובים בבית הספר. גם הילדים אהבו אותו. הורים טענו באוזני כי לאחר שנעצר היה קרע בין הבנים לבנות בכיתה – והבנים כעסו על הבנות ש"בגללן שאול הורחק". זה היה כמה ימים לפני שיזמו יחד את משחק המעצר והמשפט.
והמנהלת? ניתן להניח שגם המנהלת קיבלה שיקוף כלשהו של הדמות שהצטיירה בעיני ההורים. אף אחד מהאנשים שמכירים אותה, גם מחוץ לבית הספר, לא יכול לקבל את האפשרות שהיא ידעה שהוא מסוכן לילדות וטייחה את זה. קשה מאד לדמיין מוטיבציה לכך אצל אדם מן היישוב. קשה גם לדמיין שההורים החשדנים, בהנחה שהיו כאלה, היו מסתפקים בפנייה למנהלת למראה "התנהגות לא הולמת", ולא ממשיכים להבעיר את השטח ומגיעים בעצמם למשטרה.
מתי נחצה הגבול שבו אדם שנראה חריג אך בלתי מזיק, נתפש כמסוכן? מה גורם לנורות אדומות להתחלף ברגע אחד לאזעקה צורמנית? התחושה היא שהסיפור הזה היה שם, מונח מתחת לפני השטח והתודעה, אבל שום דבר לא העלה אותו למעלה, עד שהגיעה התלונה הראשונה.
אמרו להן בבית הספר שהוא "אנס 10 בנות". צילום מסך מקבוצת הווטסאפ של ההורים
היא תמצה איתך את הדין
זו לא שכונה רגילה. צפון תל אביב כבר אמרנו, אבל הכוח שלה הוא בריכוז נדיר של אנשים בעלי כוח, מעמד וממון. אין שם אצולה ישנה, לא שרים או חברי כנסת. יום לאחר התפוצצות הפרשה עלתה לרשת עצומה, שאספה 300 חתימות תוך יממה. בין השמות החתומים אפשר לזהות כמה מהאנשים החזקים בעיר ובמדינה (שילדיהם או נכדיהם לומדים שם), דוגמניות מוכרות, עיתונאים, אנשי עסקים, עורכי דין מהמשרדים הכי הגדולים.
"זו שכונה עם מעמד סוציו-אקונומי מאד גבוה", אומרת ג', "שכונה מאד חזקה. הרבה נשים כאן לא עובדות, יש זמן לבתי קפה ורכילות".
גם מי מבין מתנגדיה שמוכנים לאפשרות שהמנהלת לא ידעה לפני התלונה הראשונה שיש בעיה – מבקרים את התנהלותה אחרי וטוענים שזו בלבד צריכה להביא לעזיבתה המידית. האירועים בימים הראשונים היו מהירים וסוערים:
מיד לאחר ששמאי נעצר, נכנסה המנהלת – ללא תיאום או הודעה מוקדמת להורים, עם צוות טיפולי – קודם לכיתה שלו ואז לשאר הכיתות ודיברו עם הילדים על מה שקרה ועל מעצרו של שמאי. הם הקימו חמ"ל שפועל עד עכשיו ואליו אפשר להיכנס באופן חופשי. להורים נשלח רק בשעות אחה"צ שלאחר מכן מייל בנושא, שעדכן אותם על המתרחש.
באווירת השמועות הקצינו הטענות עד כדי טענה שהמנהלת אמרה לילדים שהיה פדופיל בבית הספר, ודרשה מהם לא לדבר על זה "בגלל חקירת המשטרה". הורים סיפרו בקבוצות ווטסאפ שהילדים חזרו נסערים, אחרים תיארו ילדים עם חרדות שמתקשים להירדם בעקבות השיחה הזו, וגם חוששים ללכת לבית הספר.
בפועל היה ככל הנראה ניסיון להסביר לילדים שקרה משהו, המילה "פדופיל" לא נאמרה, והבקשה לא לדבר נועדה לטענת המנהלת למנוע זיהום של חקירת המשטרה. בערך בזמן ההוא הודלף הסיפור לתקשורת – כנראה על ידי כמה הורים מקושרים – הפרשה הוכתרה כ"פרשת המורה הפדופיל בבית ספר בצפון ת"א", עיתונאים הגיעו לשער בית הספר, התחילו להתקשר להורים, למורים ולמנהלת. מכאן זה היה רק עניין של זמן עד שהמילה הזו, כם משמעויותיה מטילות האימה, תגיע אל הילים ותדליק את השטח. וזה לא לקח הרבה.
על השאלה האם ההורים יודעו בזמן סביר הדעות חלוקות: יש שטוענים שרק אחרי שקמה זעקה המנהלת שלחה מייל לכל ההורים, וחלק אף טוענים שמעו על זה רק כשעיתונאים התחילו להתקשר אליהם. אחרים מעידים שעודכנו על המצב במייל, בזמן סביר מבחינתם. הראשונים מרגישים שהעברת המידע ללא סיוע של הורים בתיווך הייתה פגיעה עצומה בילדיהם. האחרונים חושבים שבנסיבות האירוע, שקרה במהלך יום הלימודים, זה הדבר הכי טוב שאפשר היה לעשות.
העצומה יצאה באותו יום, ה-6 ביוני, והיא חד משמעית:
אנו הורי ילדי ביה"סXXX מביעים בזאת אי אמון במנהלת ביה"ס ודורשים בזאת את הדחתה המידית מתפקידה.
אמנת ביה"ס חרטה על דגלה לספק לילדנו הגנה פיסית ורגשית. איננו מרגישים בטוחים עוד לשלוח את ילדינו לביה"ס לאחר שאנשי החינוך ובראשם המנהלת לא השכילו לזהות את כל הנורות האדומות שהיו אמורות להידלק במהלך השנתיים האחרונות, ולפעול בהתאם.
לאור המחדל החמור שקרה בביה"ס היסודי XXXבת"א, בנוגע להעסקתו של עבריין המין המורשע שאול שמאי, החשוד בביצוע מעשים מגונים בבנות כיתה ב' בבית הספר, ברצוננו להביע בזאת את משבר האמון העמוק והבלתי הפיך שנוצר בין ההורים ובין הנהלת ביה"ס ובראשה המנהלת.
על אף שבמישור הפלילי האירועים ייחקרו וימוצו על ידי רשויות החוק, אין הדבר מפחית מאחריותה המקצועית, האתית, והאישית של המנהלת אשר "נרדמה במשמרתה" וכשלה בשמירה על שלום ילדינו.
המנהלת, שעד אותו רגע הצטיירה כחסרת מושג תקשורתי (היא נתנה לגיא פלג בערוץ 2 ראיון טלפוני ללא אישור, ולטענתה מבלי לדעת שהוא ישודר), הגיבה מידית: היא פנתה לעו"ד הפלילי גיל דחוח, שפנה לאתר "עצומה" באיום בתביעת לשון הרע על תוכנה. האתר הוריד את העצומה.
במקביל התחילה להתייעץ עם יועץ התקשורת מוטי דנוס ולנסות לשנות את התמונה של "המנהלת שהתרשלה", בעיקר על ידי פרסום הודעות תמיכה של מורים ומנהלים בה, תחת הטענה "זה יכול היה לקרות לכולנו". היא סגרה את אתר בית הספר שנמצא בפורטל החינוך של עירית ת"א, כך שאין דרך להגיע לשמות המורים או אליה. 20 ימים אחרי, האתר עדיין לא באוויר. "ביבי יכול לקחת אצלה שיעורים בהפחדה", אומרת ג'.
הורים שמגנים על המנהלת הגיבו בחריפות, גם בשטח וגם בתוך הקבוצות כיתתיות, והיו תגובות שגבלו באיומים. כך נענתה אם שכתבה את ההודעה הזו:
"אם נושא המכתב אכן נכון המנהלת צריכה ללכת הביתה. לצערי מהיכרותי אותה ואת דרכי טיפולי בנושאי אלימות מילולית ופיזית בבית הספר אני לא מופתעת בכלל, לנו צריכה להיות האחריות לפעול ולהביא מנהלת טובה יותר ולא מנהלת חסרת אחריות כמוה".
ת': "את בהחלט אדם אחראי. אין ספק. אני במקומך הייתי מציעה עצמי למשרת המנהלת במקומה… או שהייתי שוקלת מילים. אני חושבת שאת צריכה להתנצל פה בפורום על שאת מדברת על אדם אחראי שכמוה בצורה כזו!! או שאני אביא לידיעתה איך את מדברת ואני אדאג שהיא תמצה איתך את הדין. אמא של מי את?"
השיא היה "אירוע הפרחים". ב-13 בחודש, פחות משבוע אחרי המעצר, עמדה המנהלת כמדי בוקר בפתח בית הספר, אבל הפעם עם זר פרחים אדומים ולבנים בזרועותיה, כולה קורנת. הורים שעברו שם הצטלמו איתה לסלפי מחויך של תמיכה. הורים אחרים, מזועזעים ממפגן התמיכה והשמחה כשבית הספר במצב כזה, צילמו את הסיטואציה והעבירו לתקשורת. לא ברור איך הגיעו הפרחים לידי המנהלת, אם היא קיבלה אותם ממורות כפי שטענה, פרח עוד פרח, או שהיא הביאה וחילקה, כך או כך, היה ברור שאחרי הרגע סר הטעם הזה – שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה.
פאניקה מוסרית
בשבוע שעבר שכרו ההורים הקוראים להדחה את עו"ד רוני אלוני סדובניק, שמתמחה בייצוג קורבנות תקיפה מינית. בקבוצה לא נמצאים ההורים לילדות שנפגעו או שהיה חשד שנפגעו. אלו מתנהלים בנתיב משלהם, מנסים להתאושש, וכנראה יקחו עו"ד נפרד.
אלוני סדובניק התראיינה וקראה לפתוח בחקירה פלילית נגד "עובדי משרד החינוך" ונגד המנהלת. על מה עדיין לא ברור, אבל דבריה קיבלו חיזוק בוועדת חוק חוקה משפט שבה נטען השבוע: ״משטרת ישראל טוענת שכן ידעה את משרד החינוך מיד כשנפתחה נגדו (נגד שמאי – ע.פ.) החקירה הפלילית הקודמת״. ספק אם באווירת הכסת"ח הנוכחית אפשר לסמוך על אמירה זו או אחרת, אבל זה הספיק לחיזוק חומת הטענות נגד המנהלת.
קבוצת ההדחה אוספת מקרים קודמים שהיו בבית הספר של התנגשויות עם המנהלת, וטוענת כי דרכה היא לאיים ולהפחיד, וכי הם חוששים אפילו לדבר נגדה היום. "אני לא יודע להגיד מה הקשר למקרה הזה חוץ מסגנון ההתנהלות שחוזר על עצמו: במקום דיון וביקורת – השתקה של הדברים", אומר אחד האבות. "תפסתי את עצמי הבוקר ואמרתי זה לא אמיתי", אומרת ג', "אני אישה בוגרת, אסרטיבית, ואני מפחדת ממנהלת בית ספר. כולם ככה, הטרור פה זה משהו לא הגיוני, אז גם אני".
"יש בעיה של אלימות בבית הספר", אומר אב אחד, שמסרב לפרט את פרטי המקרה, "גם הבן שלי נפגע. אין שקיפות. אני לא זכיתי להגנה כלפי הבן שלי, עם מצוקה מאד גדולה". אם שלטענתה בנה נפגע קשה במיוחד, הן מאלימות של ילדים אחרים והן בחוסר ההתייחסות הראויה לבעיה, מסרבת אפילו לדבר ואומרת שהיא עדיין מתאוששת.
אם אחרת סיפרה על מקרה בו איימה עליה המנהלת פנים אל פנים שלא תעז להקליט את שיחתן. היא נסוגה, "הייתי עם ילד במצב נפשי גרוע, לא יכולתי לנהל גם את החזית הזאת". אב מספר שלאחר שפנה והתלונן על הטיפול בילד אלים, ביקשה המנהלת שיישארו לבד ואז אמרה לו שיש ילדות שהתלוננו שהוא דחף או הפחיד אותן, ואמרה שהיא מאמינה שזה לא נכון, אבל שיידע. "רק אחר כך חברים אמרו לי 'היא מאיימת עליך, לא הבנת. תפסיק לעשות רעש וגלים כי יכולים גם עליך להיות סיפורים'".
בניסיון לברר האם אכן מדובר במקרה מובהק של הנהלה גרועה, פניתי לכמה גורמים מבית הספר ומחוצה לו. בכוונה לא להורי הוועד, שנגדם טוענים השאר כי הם "בכיס של המנהלת" וביטויים חמורים מזה. מבחינת דירוג הביצועים של בתי הספר היסודיים בעיר בית הספר נחשב מצוין, והמנהלת שלו מדורגת בקבוצת המנהלים הטובים.
בכירה מאד במערכת החינוך, שמכירה היטב אותה ואת בית הספר, מודעת ל"בעיות ביחסי האנוש שלה", לשיטת העבודה ה"מאד אוטונומית" שלה, ואינה ששה להגן עליה, אולם משוכנעת כי "מדובר בקבוצת הורים שהגזימה, סביב נושא שקשה להכיל. יש בתי ספר שיודעים לפעול בקהילה, אבל זו דוגמא לבית ספר שאם היו נותנים להורים לנהל אותו – הם היו הורסים אותו. ברגע שהתחיל האירוע – אירוע קשה ברמה שקשה לתאר – מרחב הנשימה שניתן לה היה של שלוש שניות. יש תחושה שזה יותר ניסיון לנצל את המצב הספציפי לחיסול שלה, מאשר טענה אמיתית. ולגבי התגובות שלה – עושה רושם שברגע שהיה אמבוש, היא נכנסה להלם".
"פאניקה מוסרית", מתאר את מה שקורה בבית הספר ל', אב לשני ילדים הלומדים שם. "התחילה פאניקה וכולם משתלהבים. אני משוכנע שאם היו מטפלים בכלים חינוכיים וברגישות שנדרשת לא היה נגרם הנזק לילדים וגם המשטרה יכולה הייתה לחקור בשקט. ככה אי אפשר לנהל חקירה כמו שצריך.
"מה שקרה זה שברגע שאמא אחת שמעה מבתה מה קרה, היא חלקה את זה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. בקבוצה הזאת יש אשת תקשורת אחת, דמות קיצונית, והיא ישר לקחה את זה למקום הכי רחוק: שכל אמא תדבר עם הבת ותגלה מה קרה לה. חוקרי הנוער ביקשו לא לתחקר ושלא יכניסו לילדות מילים לפה, אבל היה מאוחר מדי. היו הורים שחשבו שהכי דחוף לצאת לתקשורת, להזהיר את כולם, שלא ייפגעו עוד ילדים, ובית הספר ביקש שיחכו, אבל זה רק עורר את זעמם. היו מי שהבינו שיש פה אייטם תקשורתי גדול. יש הורים שלא סובלים את המנהלת, וכאן התחיל כדור השלג להתגלגל. כשהילדים שלי חזרו הביתה הם כבר סיפרו שבבית הספר היה פדופיל שרוצה לאנוס ילדים ולנצל אותם. מאיפה אתם יודעים? זה היה בטלוויזיה בחדשות".
טענו שהמנהלת בשיחות איתם הכניסה את החרדות.
"אני כועס עליה על דברים אחרים, אבל פה הם פשוט משקרים. היא כתבה הודעות רגישות להורי הכיתה, הסבירה איך היא מנהלת את זה, לקחה צוות פסיכולוגי וחינוכי, ביקשה מההורים להסביר. אני ראיתי איך הילדים שלי מתארים את השיחה עם המנהלת, ואת הכותרות בעיתון או בטלוויזיה, כשבאותו ערב זה מתפרץ, עם התמונה של הבית ספר שלהם!
"אני ער לעובדה שאני דעת מיעוט. אצל חלק מההורים זו פרשת נקם ו'עליהום' ולהיכנס בכל הכוח. נכון שהמנהלת לא יודעת לתקשר עם ההורים, יש משבר אמון, יש הורים שלא אוהבים שמנהלת מתייחסת אליהם כאילו הם עוד ילד בכיתה. הבעיה האמיתית היא שהיא לא זוכה לאמון ההורים ולאהדה גדולה. אבל למצב שאליו הגענו לא היא גרמה".
פנינו גם לאם שאיימה על הורים אחרים בשיחת הווטסאפ שצוטטה למעלה, אשת חינוך בעצמה, במוסד אחר. "אני נבחתי, מודה", היא אומרת, "הווטסאפ היה עמוס מאד, כל רגע הודעה, נבחתי גם על דברים לא קשורים. אחרי שנבחתי – דממה. אני מאמינה שלא פתחו קבוצה בלעדי (היא צוחקת). אמרתי שאני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה, שהם לא יכולים להיאמר בקבוצה כזו. רוצים לעשות משהו מקדם? לכו לכנסת תשנו חקיקה, תעשו מאגר מורים מחליפים – אבל מה מפריעים למהלך החקירה?
"אני הייתי בוועד ההורים, ראיתי אישה יסודית, מאורגנת, מסודרת. יש אנשים שמתרעמים כי כשהיא הגיעה היא התחילה לעשות סדר בכל השכונה, ולאפשר למערכת לעבוד. לפני זה, אם הייתי עוברת במקרה ליד הבית ספר ורואה שאחת המורות העירה לילד שלי, הייתי מתפרצת ודופקת על השולחנות – מה פתאום המורה מדברת עם הבן שלי? פעם כל מי ששכח את הסנדביץ', השומר מאפשר לו להיכנס עד לכיתה של הילד להביא, או שילד מתקשר כי שכח מחברת, האמא עוזבת עבודה נכנסת לקומה, לכיתה, מחבקת אותו וה'הי חמוד', ואז מתחילה להתלונן על מה המורה עשתה כשהיא נכנסה, על מה דיברה, איך ישבה. היום אין דבר כזה. ההורים לא נכנסים בשעות היום, וזה בסדר גמור".
את פעילה נגד ניסיונות ההדחה?
"אין צורך לעשות כלום יותר. אני אגיד תודה אם היא תסכים להישאר, אבל מחנה המסתודדים החתרנים ששמו להם למטה להעיף אותה, אין מצב שהיא נשארת איתם. את היית יכולה להתמודד עם זה, חוץ מהעבודה הרגילה של היומיום? למה שהיא תישאר? אין סיכוי ואין צורך לעשות שום דבר. והם לא מפסיקים".
במילים האחרונות של דף המסרים שניסחו ההורים המתנגדים למנהלת, הם מבהירים את עמדתם – המנהלת אשמה אם תוכח אשמתה, אבל גם אם לא. היא האחראית למשבר העמוק אליו הגיעו בית הספר והשכונה, ולא משנה כמה גורמים, כולל הם עצמם, לקחו ביצירתו חלק. את הגלגל הזה אין דרך להחזיר לאחור, או במילותיהם:
"גם אם יתברר בחקירת המשטרה שהתנהלות המנהלת לפני חשיפת הפרשה הייתה ללא דופי, פעולותיה לאחר מכן גרמו למשבר אמון חריף של מרבית ההורים, דבר שימנע את התנהלותו של בית הספר בהמשך ולא יאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר בתחושת ביטחון ורוגע. כדור השלג הזה התגלגל רחוק מדי ולא ניתן לעצור אותו".