שולה קשת, למה כל כך הכעיס אותך הראיון שעשינו עם שפי פז?
קשת: "אני לא מאמינה שאנחנו מתחילים את הראיון איתה! כל כך הרבה כוח התקשורת נתנה לאישה הזאת, אתם ממשיכים?"
הטריגר לשיחה החשובה הזו – שנקבעה עוד לפני שנבחרת ברוב מוחץ לוועד של נווה שאנן – הוא התגובה הקשה שלך לריאיון שלנו איתה.
"כעסתי מכמה סיבות. קודם כל, כתושבת דרום תל אביב ילידת שכונת נווה שאנן שלחלוטין לא מזדהה עם כל האמירות ודרכי הפעולה של שפי וחברותיה וחבריה בוחרים בהן באשר למבקשי מקלט, אני מזהה בשנים האחרונות שלוקחים מצוקה אמיתית שלנו ומנצלים אותה כדי להיכנס במבקשי מקלט. לגרש, לדבר מעל הראש שלהם, כאילו הם סחורה ולא בני אדם.
"התקשורת נותנת שוב ושוב במה לקולות כמו של שפי. לא שזה לא לגיטימי, אבל למה רק זה? התקשורת מכתירה אותן כמנהיגות בלעדיות והדוברות של דרום תל אביב, ובזמן הזה לא מראיינים אותנו. זו השתקה, יש נשים שחושבות אחרת, הרבה תושבות ותושבים מבוגרים לא מסכימים עם זה והן והם מושתקות. האלימות מופנית כלפי אותה קבוצה שלכאורה באים לדבר בשמה. אנשים מפחדים לבוא ולהגיד 'אנחנו נגד הגירוש' כי מתנפלים עליהם אותם פעילים, התקשורת צהובה ברובה ובשנים האחרונות מראיינת כל הזמן באופן מגמתי את מבקש המקלט ומולו פעיל או פעילה שקוראים להם 'מסתננים' והם בעד לגרש אותם על נשיהם וטפם, וזה מיועד לייצר התלהמות".
אבל שפי מוצגת בתקשורת השמאל כמאוד קיצונית, אפילו הזויה.
"אתם חושבות? אז יש לי חדשות בשבילכן. יש היום מגמה, לא רוב אבל מגמה, של אנשים שבאמת בעד לגרש מפה את מי שהוא לא יהודי, וחלקם אנשים טובים מאוד, שמאמינים שהמדינה הזו צריכה להיות ליהודים בלבד, ועם מי הכי קל להתחיל? עם שחורים, שקל לזהות. יש גזענות מובנית: המזרחי, הערבי, האתיופי, יש אתיופים שכמעט חוטפי מכות בהפגנות כי מזוהים כ'מסתננים', ומבקשי המקלט – אין להם שום הגנה מעבר לאמנת הפליטים של האו"ם".
יש לי חדשות בשבילכן. צילום: נטע יצחק
אוקי, אז הם מאמינים בזה, גם אם את או אנחנו לא. למה אי אפשר להשמיע את הקול הזה?
"אפשר להשמיע, אבל אני חושבת ששפי היא לא המייצגת של הקול הזה, ושהסיפור שלנו הרבה יותר גדול. אני כל הזמן אומרת: נווה שאנן ודרום תל אביב הן זירות פשע. כל אבן פה, כל נקודה היא זירת פשע. כמו בסדרות המשטרה האמריקניות, הממצאים הפורנזיים מצביעים על הפושעים: הממשלה לדורותיה, עיריית תל אביב והמדיניות שלהן. זה פשע בחסות המדינה. מדברים כל הזמן על על אלימות כלפי נשים פה וזה נכון לגמרי, אבל זה התחיל הרבה לפני, בשנות ה-40 של המאה שעברה, כשהעירייה והמדינה הקימו פה את התחנה המרכזית באיזור הצפוני של השכונה.
"זה היה חורבן הבית הראשון של דרום תל אביב, ואז אמרו לנו בפירוש: לא רואים אתכם, אתם לא חשובים. אין לכם נוכחות. מרוטשילד דרומה יש רוב של משפחות מזרחיות, אני רואה את העניין האתני, את הצבע. הכל מבוסס על גזענות. בתוך התחנה הישנה לא רק שהביאו אוטובוסים מזהמים, קם מוקד של עבריינות, סחר בסמים וסחר בנשים, עד שנפתחה התחנה המרכזית החדשה ואז הכל התרחב.
"ב-93' התחנה החדשה סגרה על השכונה, והמרחב האלים לנשים נוצר. משנות ה-90 של המאה הקודמת ועד אמצע העשור הראשון של המאה הזאת נשים היו כלואות פה בדירות מגורים, בכל בניין, בעיקר בנווה שאנן. התושבות והתושבים היו מבועתים. רק דמיינו דלת מול דלת עם סרסורים, כל היום וכל הלילה מגיעים אנשים, וזה באוכלוסיה שכבר עשרות שנים עוברת טראומה על גבי טראומה, חיה בתוך זירת פשע שלא נגמרת. התחנה הישנה עם הגזים הרעילים, והתחנה החדשה שהיא מפלצת ואחד הפשעים הסביבתיים החמורים בתולדות המדינה, ופשע, האלימות, ואז – אז הביאו לכאן את מבקשי המקלט".
החרפה הזו תהיה על שמנו?
קשת, 58, פמיניסטית מזרחית בולטת, אמנית ואקטיביסטית, היא פעילה חברתית ותיקה ולמודת קרבות. היא גדלה בשכונת נווה שאנן, אימה גרה שם עד ימיה האחרונים, היא עצמה עזבה לכמה שנים לארצות הברית ולשכונות אחרות בתל אביב, ולפני כמעט 30 שנה חזרה ולא עזבה עוד. בשנת 2000 הייתה ממייסדות תנועת "אחותי – למען נשים בישראל", היושב בלב השכונה, לצד ויקי שירן, הנרייט דהאן כלב ועוד, והיא עומדת בראשו כבר 13 שנה.
מרבית המאבקים החברתיים של השכונה רשומים על שמה, אבל נדמה שמאז החלטת הממשלה לגרש את מבקשי המקלט – שהגיעה בחודשים האחרונים למבוי סתום – השם שלה מזוהה בעיקר עם המאבק נגד הגירוש. עד כדי כך מזוהה, שהמאבק כולו, המובל שנים על ידי ארגונים חברתיים ופעילי זכויות אדם, סגר שורות מאחוריה, יצא לקמפיין "דרום תל אביב נגד הגירוש", כשהפנים של דרום העיר ושל המאבק כולו – הן הפנים של קשת.
אנחנו מגיעים לדבר איתה מוטרדים מהשאלה אם הבחירה לשים אותה בקדמת המאבק היא לא החלטה אסטרטגית שעושה שימוש בה ובמצוקת דרום העיר, לאחר שססמאות זכויות האדם ה"רגילות" כשלו בחדירה ללבבות ומותגו בהצלחה על ידי נתניהו ואנשיו כססמאות של שמאל אנטי ציוני, אנטי יהודי ומנותק.
האם יכול להיות שלאחר שהארגונים התקשו למצוא דרך ליישב בתוך עצמם את שתי המצוקות – של תושבי שכונות הדרום ושל מבקשי המקלט – הם החליטו לייצר תמונת מצב לפיה דרום תל אביב עומדת לצדם במאבק, וקשת, הומניסטית אמיתית ובת השכונה, גויסה ליצירה התמונה הזו. קשת דוחה את הרעיון בכעס.
"מי לוקח אותי?" היא אומרת, "למה, כי נראה לך שהאשה המזרחית מישהו 'לוקח' אותה? אני יזמתי את זה!"
לא היתה החלטה לשים אותך בפרונט?
"לא, לא שמים אותי בפרונט! הם הולכים אחורה, זה בוודאי".
איך ניכסו הארגונים את דרום תל אביב למאבק שלהם?
"הם ניכסו? אותי מקוממת הסיסמה 'דרום תל אביב בעד הגירוש'! למה מדברים בשמי? החרפה הזו תהיה על שמנו לדיראון עולם? לקחנו להם את הסלוגן כפעולה לתיקון עולם".
נראה לך שמישהו "לוקח" את האשה המזרחית? צילום: נטע יצחק
אבל זה עומד במבחן המציאות, או שהסתפקו בלשים אותך בפרונט ולקרוא לזה "דרום תל אביב נגד הגירוש"?
"הנה, זה בדיוק המבט הלבן שלך כלפיי – את רואה אשה מזרחית מדרום תל אביב ואומרת 'הנה היא בובה על חוט של הלבנים'. במקום לראות אותי כמנהיגה אותנטית של מזרחיות – אני בובה על חוט של שמאל אשכנזי. המבט הלבן הגזעני כלפינו. אבל לי יש קבלות של עשייה עוד לפני כל הדבר הזה ומבקשי המקלט. אני מנכ"לית של תנועה שפועלת בכל רחבי הארץ.
"אנחנו פועלות בכמה מעגלים של המאבק המזרחי לדורותיו, ובתוך זה גם המאבק על מבקשי המקלט. ואדי סאליב, הפנתרים, הקשת המזרחית – כולם חלק מהמאבק החשוב שהעמיד בקדמת הבמה את הגבר המזרחי, ותנועת 'אחותי' עשתה מהפך, כשהציבה מנהיגות מזרחיות בקדמת הבמה. אני לא צריכה מישהו שיבוא לעזור לנו, אני דורשת שהמאבק והעיוורון לא יהיה כלפינו".
עיוורון טוטאלי למצוקת הוותיקים
החיבור בין האקטיביסטיות מדרום העיר לארגונים שמגיעים מצפונה ומרכזה היה לא לגמרי טבעי גם עבור קשת, לדבריה, להבדיל מהחיבור עם מבקשי המקלט. "זירת הפשע שאנחנו חיות בה, היא מכוונת", היא אומרת, "זו מדיניות שבסופו של דבר נועדה נועדה לגרש אותנו. אם לא די בכל מה שקרה קודם, כשהגיעו מהגרי העבודה לארץ (בשנות ה-90 של המאה הקודמת – חה"ז וע"פ), ניתבו את כולם לפה. אנחנו עברנו תהליך של גטואיזציה, נווה שאנן יכולה להכיל 7,000 איש ופתאום באו עשרות אלפים. במחאה של קיץ 2011 הקמנו את מאהל המחאה 'שאגת הדרום' בגינת הקווקזים, אני ישבתי שם רוב הימים ויום אחרי יום את רואה עשרות אוטובוסים שהביאו אלפי מבקשי מקלט, וזרקו אותם בגינה.
"אבל מבקשי המקלט הם גם השכנים שלנו, ואני מכירה אותם היטב. בינואר 2008, עוד לפני שהייתה הגדר, הגיעה כמות גדולה של מבקשי מקלט בחורף ולא היה להם איפה לישון, הם עמדו לישון בגשם, פתחנו את בית 'אחותי' ובמשך כמה חודשים הם ישנו פה בלילות, ואנחנו היינו באות בבוקר לעבוד. עד היום אנחנו בקשר".
למה לא אמרתם אז, לפני שפרץ הזעם, שצריך לפזר אותם?
"אמרנו כל הזמן לפזר, לפזר, לא להביא את כולם לפה. וכל הזמן היה את הקטע של ההשתקה. לי יש חשבון גם עם השמאל וגם עם הימין בעניין הזה – כי רוב הפעילים למען מבקשי המקלט שבאו לפה לעזור להם, הגיעו עם עיוורון טוטאלי לתושבות ולתושבים הוותיקים ואם מישהו היה פותח את הפה ואומר 'תתחלקו בנטל, אי אפשר לשים את כולם כאן' – ישר קראו לנו גזענים. ואנחנו אמרנו: הגעזנות היא בעיר הלבנה, שמשם גם אם אתה שחור או בעל חזות מזרחית או ערבית, ישר מפנים אותך לכאן בחסות המשטרה.
"ב-2010 הייתה הפגנה עם גילה אלמגור ועוד במוזיאון תל אביב נגד גירוש ילדי הזרים, ואנחנו באנו להפגין נגד הצביעות שלהם. אנחנו נגד הגירוש, אבל אתם? הכי נוח לכם. אתם באים אלינו לשכונה לסייע למבקשי המקלט? ומה עם ותיקי השכונה? מה, אתם תמיד באים לסייע לחלשים ולמסכנים?
"הממסד האשכנזי בא ומחלק את רוב העוגה להגמוניה הלבנה היהודית, ומצד שני הבנים והבנות שלו באים לעזור – באמת עם כוונות טובות – אבל בקטע שמישהו אחר ישלם את המחיר. היה כאן חוסר תודעה במשך שנים. ויש פה גם תעשייה שלמה של כסף, ויש תיירות וסיורי עוני. אני זוכרת שיעל דיין בפורום פליטים בעירייה אמרה 'מקומם הטבעי של הפליטים בדרום תל אביב' – זה נקרא שאת מזדהה?? זו אמירה גזענית!"
שולה, אנחנו לא באנו לסכסך, אבל החברים שלך מהארגונים הם אלה שהתנגדו לפיזור, לא הימין. הם יצאו נגד נוהל "חדרה-גדרה" למשל, שביקש לעצור את מבקשי המקלט מלהתרכז בעיקר בגוש דן.
"זה לא עניין של חברים עכשיו. היום הם עברו תהליך של העלאת תודעה שאנחנו והמציאות הטמענו בתוכם. השאלה שאני שואלת היא מה קורה אחר כך – נגיד מנענו גירוש, יש פיזור או מתווה האו"ם או כל פתרון אחר – מי יישאר איתנו למאבק של שיקום דרום תל אביב?"
נו, מי יישאר?
"שאלה טובה. שפי פז הפגינה נגדנו בהפגנה שארגנו נגד התחנה המרכזית החדשה!"
ואם הם לא יישארו?
"אני לא יודעת. אני רוצה לראות פעילי זכויות אדם ואשה פועלים ללא העיוורון הזה. בשביל השמאל אנחנו הכושים, לימין מבקשי המקלט הם הכושים, אבל אנחנו באמת ובתמים במאבק למען זכויות של בני ובנות אדם. כולם מנסים לעשות שימוש במצוקה שלנו. מרבית הביקורת על השמאל באה מפעילי ימין רדיקליים שמשתמשים בה כדי להיכנס בארגוני השמאל ולהעניש אותם על ידי גירוש מבקשי המקלט.
"את אנשי הארגונים והשמאל באמת מעניין שהגירוש יעצור, וזה מתחבר עם הכוונה שלי, ולפני זה יש לי עוד כוונה שזה לעצור את גירוש אחי ואחיותיי מדרום תל אביב. יש פה מפגש אינטרסים והשאר זה חשבון נפש שלהם עם עצמם. המאבק הזה הוא להעלות לתודעה של הציבור הרחב, להבין שג'נטריפיקציה (מעבר של אנשים עם כסף ומעמד לשכונות עוני ופינוי התושבים הוותיקים – חה"ז וע"פ) היא גירוש, וגבעת עמל היא גירוש, ואני עשיתי צעד קטן כדי שאנשים יבינו שקורה כאן פשע שמוסתר מן העין. מוסווה. ומי שלא יעמוד איתנו במאבק נגד הגירוש שלנו – יחטוף ביקורת, ולא משנה מאיפה הוא ואם הוא אשכנזי או מזרחי. אני מאמינה שלפחות חלק מפעילי השמאל ואנשי הארגונים יישארו, בגלל השיחות והתהליך שעשינו איתם".
אחרי מאה שנה התודעה קפצה, דרך הסיבוב עם המבקשי מקלט?
"אני נאבקת פה, לבוא ולהגיד 'אני לא הכושית שלכם'. זה מאבק מורכב, לפעול לשינוי, להסביר: כולנו מועמדים לגירוש פה!"
אבל בשביל מי רוצים לגרש אותך? בשביל אשכנזים ממרכז העיר שנראים כמונו, וכמו אנשי הארגונים שעכשיו נאבקים לצדך
"נכון. אז מה אתה מנסה להגיד?"
מימין: עינת פישביין, שולה קשת וחיים הר-זהב. צילום: נטע יצחק
שאת אולי הומניסטית, אבל השותפים שלך הם הומניסטים שאכפת להם ממך כמו שאכפת להם מהמתנחלים – ולא אכפת להם מהמתנחלים
"לכולנו יש עכשיו אינטרס משותף. כבר ב-2009 הקמנו בדרום תל אביב את 'כוח לקהילה' כדי לפעול למען הדרום. הצטרפו אלינו למאבק הזה תושבים ותושבות ותיקים, מבקשי מקלט, ספריית לוינסקי, א.ס.ף, מוקד הסיוע לפליטים, 'עומדים ביחד' וסטודנטים נגד הגירוש. גם הם מבינים עכשיו שהם צריכים לעמוד נגד גירוש משפחות מזרחיות מדרום תל אביב. תבינו, יש פה עכשיו מפגש אינטרסים. זה משרת אותם, וזה משרת אותנו. מה, לא להיעזר בהם כדי לקדם מטרות שאנחנו מאמינות בהן רק 'כי הם לא באו בזמן'? זה אינטרס שלנו שלא יגרשו מפה מבקשי מקלט, כי אנחנו נהיה הבאים בתור. באים לפה, ומבקשים להצטרף, אז לא נפתח את הדלת?
"אנחנו רוצות להקים מחדש את הבית שלנו, שנחרב. באו לפה עמותות של הימין וראו את המצוקה של התושבים הוותיקים שהרסו להם באופן שיטתי את הקהילה, וההרס התחיל הרבה לפני שהיו פה מבקשי מקלט, והם לקחו את המצוקה הזאת וניתבו אותה כדי להביא לגירוש מבקשי המקלט. הם רוצים מדינת ישראל רק ליהודים, ושמי שלא יהודי שלא יהיה פה. זו אידיאולוגיה שנובעת מגזענות.
"מרזל שבא לפה לא ג'נטריפיקטור, אבל יש בהחלט גורמים מהבית היהודי שקוראים 'לייהד את דרום תל אביב', כדי להביא לפה ג'נטריפיקטורים משלהם. הם משתלטים על בתי הכנסת של התושבים הוותיקים ופותחים פה ישיבות שלהם, ואז מפנים את הגזענות שלהם כלפי מבקשי המקלט אבל גם כלפי התושבים הוותיקים של השכונה. הגירוש שלנו, של הוותיקים התחיל כבר מזמן".
וזה בא לידי ביטוי במחירי הנכסים בשכונה?
"הג'נטריפיקציה הכי בולטת דווקא בגבולות של השכונה, בין צ'לנוב והעלייה והר ציון. ובאזור הרציפים של התחנה הישנה. יפתחו שם עכשיו בית חדש ללהקת בת שבע, והם יקבעו מה זה תרבות, כמה מטרים מהחנויות של הקסטות משנות ה-70 וה-80, שאריות לפריחת המוזיקה המזרחית. גם את התרבות הם לוקחים לנו.
"בשאר הרחובות של השכונה, ברחובות הקטנים שעוד לא הצליחו לסלק מהם את הוותיקים, מתרכז כל הסחר בסמים, המון חולדות שנכנסות לבתים של האנשים, ביוב זורם בחצרות – ככה מגרשים את האנשים. כל הסיפורים על שיקום דרום תל אביב הם בולשיט. הופכים את החיים של הוותיקים לבלתי אפשריים, ואז מוסרים את הנדל"ן לבעלי ההון.
"רצתי לבחירות לוועד השכונה בדיוק בגלל הנקודה הזו. לבוא כנציגה של ועד השכונה, כשמדברים על כספים ומנהלת שתבוא לדרום תל אביב ואנחנו כאן כדי להיאבק על כך שניקח חלק בקבלת ההחלטות – על בניית דיור ציבורי, דיור בר השגה אמיתי, על סילוק התחנה המרכזית שחונקת אותנו".
אבל זה קרב מאסף, לא? אם כל כך הרבה מהוותיקים כבר עזבו, על מה את נאבקת בעצם? בשביל מי?
"נשארו, נשארו הרבה. לפי מרשם האוכלוסין, משהו כמו 5,000 תושבים ותושבות ישראלים בשכונת נווה שאנן ועוד אלפים רבים ברחבי דרום תל אביב, הרבה מהם מזרחים, תושבים ותיקים, לא כולם ג'נטריפיקטורים נשארו פה. גם הצעירים שבאו לאחרונה לשכונה הם השכנים שלנו וגם הם יעופו, כי הם גרים בשכירות. הם שותפים למאבק הזה.
"הקהילה שלנו הוותיקה התפרקה. מה שהיה פעם כבר לא יחזור. פירקו אותנו דרך מדיניות מכוונת של היעדר תשתיות, והיעדר מוסדות חינוך, והזנחה, ואז ניתוב עשרות אלפי מהגרי עבודה ואחריהם מבקשי מקלט, ופירקו את הזהות התרבותית שלנו, ואז גם באה ההסתה נגד מבקשי המקלט. הם לא לקחו בחשבון עניין אחד, שטמון עמוק בדי.אן.איי שלנו. אנחנו אנשים טובים, שאוהבים את הזולת, לא גזענים כמו שיש עדיין מי שאומרים עלינו. המסיתים שרצו לפנות מפה את מבקשי המקלט ואותנו לא חשבו אף פעם שבעבורנו מבקשי המקלט הם לא 'זרים' – הם השכנים שלנו. הם לא הבינו שבעבורנו הם בני אדם, אנשים שאנחנו מכירים".
[mc4wp_form id="1006521"]
