"גם אנחנו קמנו ב-2011", אומר בועז ארד, ממקימי התנועה הליברלית החדשה ומנהל מכון איין ראנד בישראל, "המחשבה התגבשה בעקבות מחאת הקוטג'. חשבנו על "מסיבת הקוטג'" על בסיס מודל מסיבת התה האמריקאית (רפובליקנים שמרנים במיוחד. ע"פ). אנחנו מסכימים עם הבעיה שמזהה המחאה, אבל היא מציעה פתרונות מסוכנים, ולמעשה מחזירה את הקולחוזים. התנועה הליברלית החדשה היא ארגון מטרייה לכל מי ששואף לחירות אישית וחופש כלכלי, במובן של הליברליזם הקלאסי".
בזמן שאלפים צעדו בדיזנגוף והפגינו ברחבי הארץ, הם כינסו בתל אביב הפגנה נוספת, בעד המתווה, או אם לדייק – נגד המתנגדים למתווה. הפגינו שם כ-30 איש, חברי התנועה וצעירי הליכוד (ונציג אחד מפתיע, קונסטנטין בלוז, סגן לתכנון כלכלי ואסטרטגי במשרד האנרגיה, האיש שהשליך כיסא בשימוע הציבורי).
הם נשאו שלטים עם סיסמאות המתבססות על היפוך סיסמאות המאבק, כמו "להלאים את הגז = שוד", או "החשמל והרכבת כבר של כולנו, שנמשיך גם לגז?" כתבו עליהם רק ב"גלובס" וב"ישראל היום", מתנגדי המחאה, אבל שם הם לפחות קיבלו כותרת ראשית.
"הגיע הזמן לשים סוף פסוק להתקפות המכוערות נגד יזמים ומשקיעים ולאפשר להשקיע ולפתח את כלכלת ישראל", אמר ארד בהפגנה, וקרא לממשלה "לגלות מנהיגות ולאפשר למשקיעים וליזמים לפתח את משק האנרגיה בישראל בסביבה עסקית יציבה וידועה ומכבדת חוזים והתחייבויות".
"המסר שלנו הוא כזה", מסביר ארד, בן 53, במשרדו הקטן והמלא בספרי ראנד, כשמבט בתמונה משפחתית ממוסגרת על השולחן מגלה שמדובר בעצם בצילום שלה. "אנחנו לא תומכים במתווה הגז כי הוא טוב, או כי הכל נעשה בצורה אידיאלית. מבחינת הביורוקרטיה, למשל, הוא רע מאוד, אבל מזווית ראייה אחרת: מבחינת פגיעה ביזמים, בהשקעות, במשקיעים קטנים, בחוסר יציבות רגולטורית. אם היזמים, המשקיעים והחברות הסכימו לקבל על עצמם את כל המגבלות שבמתווה ולחיות עם זה, עם תוצאות ועדות ששינסקי וצמח – זה בעייתי שמשנים להם רטרואקטיבית את התנאים. אני יודע שהחוק הישראלי מרשה, אבל הוא מרשה עוד הרבה דברים איומים ונוראים".
המפגש בינינו מהוסס. האג'נדה של "המקום" הוצגה מבעוד מועד, וארד שמח לדבר, היה פתוח וקשוב, ואף מצא בדברי ראנד ציטוט דומה לזה של מרטין לותר קינג שממנו נלקח שמו של המגזין, בגנות הנייטרליות ובעד נקיטת עמדה. לגבי העמדה עצמה: קפיטליזם טהור, אולי כמו סוציאליזם וקומוניזם בתצורתם הראשונית, מעורר תדהמה במפגש הראשון. מצד שני, למי ששמעה עשרות פעמים את הטענה שלהיות סוציאליסטית אחרי גיל 28 זו טיפשות (וזה לא עזר), אין קייס בבואה להגיד למי שהולך עם תורת איין ראנד מגיל 16 – שהגיע הזמן להתבגר.
בעצם באתי עם שאלה אחת, שהייתי צריכה לשאול את נתניהו, אבל אתה מייצג את הגרסה הטהורה של תפיסת העולם שלו: איך קפיטליסטים תומכים במונופול?
"בטענות נגד מונופול יש הרבה אי הבנה למונופולים, שגם ראינו בסדרה 'מגש הכסף' לאחרונה: יש רפלקס מותנה נגד מונופולים, אבל יש מונופולים טובים. הטענה הקפיטליסטית היא שצריך שוק חופשי כדי שחברות יוכלו להתחרות ולהציע אלטרנטיבות, ויש מונופולים כל עוד לא כופים אותם. למשל, לנוקיה היה מונופול על סלולריים, ואז אייפון יצאו עם סמארטפון ונוקיה גמרה את הסוס. אם היו עושים חוזה שאסור להתחרות בה וחומות של מכס על ייבוא טלפון מתחרה, היינו מסתובבים עם בלטות סלולריות עד היום. זה הנזק של לחסום שוק".
אבל הטענה היא שמונופול בעצמו חוסם שוק, לא שחוסמים לו.
"אנחנו אומרים שהשוק צריך להיות פתוח למתחרים. השיח המתלהם מציג כרזות של יזמים ואנשי עסקים כשודדי ים וגזלנים, ומפלגות שלמות חותמות על זה: שר האוצר, תשובה, מה זה. ברגע שמציגים אותם כפיראטים ובוזזים ויוצרים רושם כזה, זה מעורר תהודה בתפיסה של שנאה לעשירים ויזמים, שקיימת בשכבות מסוימות, ממנפים את חוסר האהדה הזה, אבל זה חוזר כמו בומרנג – מעלה את הפרמיה של השקעות בישראל.
"גם מבקר המדינה ציין בדו"ח שלו שצריך להעריך אותם שהביאו הנה ידע והון כדי לחפש את משאבי הגז, טכנולוגיה שלא היתה קיימת בישראל, ולא לעורר נגדם את שנאת ההמון".
מה זה מונופול טוב?
"מונופול שמצליח לספק את המוצר הטוב ביותר במחיר הטוב ביותר למספר גדול ביותר של לקוחות בשוק פתוח לתחרות. תפקיד המדינה והרגולציה לדאוג שהשוק יישאר פתוח לתחרות".
נהדר. נתחיל מהתחלה – המוצר הטוב זה הגז שלנו. זה אותו גז.
"לא כל אחד יכול לייצר ממנו גז באותו איכות. את לא יכולה, זו טכנולוגיה מתוחכמת שפיתחו בחו"ל ואין בארץ".
אוקיי. המחיר טוב בעיניך? היותר מחמישה דולר שחברת חשמל משלמת, כשהמחירים בעולם צנחו?
"זה המחיר הטוב ביותר שהם יכולים להוציא. אף אחד לא יודע מה המחיר הנכון. המחיר הטוב, הוא הכי טוב שהצליחו לקבל".
אה, זה טוב ליצרן, לא לצרכן או למדינה?
"בדיוק. ותחשבי שאם יורידו אותו, זה גם יוריד מסים שהמדינה מקבלת כשמוכרים יותר יקר".
סעיף הלקוחות הרבים לא רלוונטי כי אין להם ברירה, ולא נתחיל להתווכח מי מונע לקבל יותר גז היום, אבל בשוק החופשי? מה חופשי פה?
"לי לא מפריע שייבאו גז. ופחם. מה שיצא הכי זול".
פחם?! עד שנפטרנו מהמזהם הזה ביצור החשמל?
"נכון שהוא מזהם. אז תתמכו בייבוא גז. אגב אפשר היום להוריד זיהום של פחם קרוב לגז, ביפן בונים תחנות פחד שפולטות רבע. זה עדיין מזהם יותר מגז, אבל צריך תמהיל. ביטחונית לא נכון לסמוך רק על גז, טוב שיש גם פחם".
נגיד שנייבא את כל הרעל של העולם – בארץ, אתה מסכים שיש רק מונופול אחד בלי אפשרות לתחרות?
"מה פתאום, תפתחו את השוק ליזמים – שיבואו עוד לחפש. תראי, מוצאים כל הזמן, המצרים, הקפריסאים".
אומרים שכבר אין בים, ויש את מאגר "לוויתן" הענק שלא פותח עדיין, למה לחפש עוד?
"שיחפשו, שיתנו זיכיונות, למה לא. היינו צריכים לייצר אווירה כמו של מפרץ מקסיקו, שחברות באות ומחפשות, לעשות מכרז פתוח ולחלק זיכיונות חיפוש".
העלאת מפרץ מקסיקו, שבו אירע אחד האסונות האקולוגיים הקשים שידע העולם, בעקבות פיצוץ בבאר נפט תת קרקעית, קצת מסחררת. קשה להתאושש מזה, אבל אני מנסה לברר אם ארד רואה ערך בייצור הגז בישראל לישראל. אף על פי שהוא מגדיר את עצמו ואת תנועתו בלתי מפלגתיים, בדיוק כמו אנשי המחאה (וכמותם, רק בנגטיב, טוען שאין בישראל ימין כלכלי אמיתי), אני בטוחה שיש בלבו ניצוץ של פטריוטיות.
"יש ערך לייצר גז", הוא אומר, "ונכון שהכי זול למכור בישראל, יש אינטרס מובנה. הבעיה היא שאין פה שוק חופשי לחיבור מפעלים, בגלל חברת נתיבי גז לישראל הממשלתית, שלא משחררת את התחום הזה. הייתי מכניס גם לשם יזמים. את עוד תביני את זה, לשוק יש מנגנוני תיקון חזקים מלרגולטור הישראלי".
יש לכם עוד נושאים מלבד הגז?
"אנחנו לא תנועה של נושא אחד. יש לנו נייר עמדה ונפרסם אותו, בקצת חשיפה שיש לנו. אולי נצא מדי פעם להפגנה, אבל אנחנו עושים עוד דברים: הפגנו למען הורדת כוח ההסתדרות, נגד השבתות המשק, בעד צבא מקצועי, שינוי תרבות הרגולטורית, פתיחת השוק לייבוא, נגד פעילות הנמלים. יש לנו קבוצה פעילה של משתתפים ששמים 120 שקלים לשנה, אנחנו עורכים את כנס החירות, מביאים מרצים, ומרכז איין ראנד תורם בהבאת מרצה אורח מאמריקה".
