כמעט שנה חלפה מאז הלילה שבו התדפקו נציגי צה"ל על הדלת בדימונה ובפיהם הבשורה הנוראה: רב"ט טובית רדקליף, צעירה בריאה בת 19, חיילת בגדוד ההגנה האווירית של חיל האוויר, נמצאה ללא רוח חיים בבסיס פלמחים.
בשבוע שעבר קיבלו בני משפחתה לידיהם את הודעת הפרקליטות הצבאית הראשית כי אין כוונה לפתוח בחקירה פלילית בפרשה. על פי חוות הדעת הקצרה, שאליה מצורף גם דו"ח הפתולוג שניתח את הגופה, "בחינת הראיות בכללותן מובילה למסקנה כי אין בהן תימוכין למעורבותם של אחרים בגרימת מותה של המנוחה". המסקנה המתבקשת היא שרדקליף בת ה-19 נטלה את חייה במו ידיה. את המסקנה הזו מסרבים בני משפחתה ומכריה לאמץ.
לא נמצאו ראיות לתקיפה
כפי שדווח כאן, מותה הפתאומי של רדקליף – הראשונה מבנות ובני קהילת "העבריים בדימונה" שנפלה בעת שירותה הצבאי – אירע בעת ששירתה בסוללת פטריוט בבסיס פלמחים בלילה שבין ה-21 ל-22 בפברואר 2015.
על פי הדו"ח של הצבא, גופתה חסרת החיים של רדקליף נמצאה על ידי רב"ט לינדה בתום משמרת בת 4 שעות באחד מביתני השמירה בבסיס. "המנוחה נמצאה בעמדת השמירה, ישובה על כיסא כשהיא ירויה בראשה. נשק אם 16 עליו הייתה חתומה היה תלוי על צווארה, כשהמחסנית בתוכו, נצרתו במצב בודדת", נכתב בדו"ח.
בחלקה התחתון של דלת עמדת השמירה נתגלה קליע. כמו כן נתגלה על רצפת העמדה תרמיל נקור אשר נמצא כי נורה מהנשק. הדו"ח מציין עוד כי כדור אחד היה חסר במחסנית. הכדור הזה, נקבע בדו"ח, הוא שגרם למותה של החיילת, כשפילח את גולגולתה ואז ניתז ממנה ונתקע באחד הקירות בביתן.
הדו"ח קבע כי בגופה של רדקליף לא נמצאו ראיות לתקיפה פיזית או מינית כלשהי. "מותה נגרם מנזק חמור למוח בעקבות מעבר קליע דרך הראש", כתב הפתולוג, שנמנע מלקבוע האם רדקליף נטלה את חייה במו ידיה. "הממצאים העולים מהבדיקה הרפואית-משפטית, במקרה זה נתיחה, הינם כלי עזר בלבד של הגורם החוקר הקובע את סוג המוות (התאבדות, רצח, מוות תאונתי)", ציין.
נציג צה"ל מקריא את חוות הדעת של פרקליט מצ״ח:
חדיג'ה, אמה של טובית, אינה מקבלת את מסקנות הדו"ח הצבאי. היא דורשת כי יועברו אליה כל חומרי החקירה הנוגעים למות בתה – ולא רק המסקנות שהובאו בדו"ח. לדברי חדיג'ה, היא רשאית לעיין בחומרים הללו, אך הצבא הודיע כי אלה יסופקו אך ורק בשפה העברית, שפה ששליטתה בה אינה מלאה.
על פי הנהלים, משפחתה של רדקליף יכולה להגיש תוך חודשיים ערעור על ההחלטה שלא לפתוח בחקירה בעניין נסיבות המוות ולבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה.
הפגינה מוטיבציה לשרת
למסקנה לפיה טובית רדלקיף התאבדה אין חיזוקים ראייתיים בדו"ח. להפך. נכתב בו כי מפקדיה ועמיתיה סיפרו על חיילת שהפגינה מוטיבציה לשרת והתנדבה לתפקיד לחימה. לא נמצאו כל עדויות לקשיים נפשיים כלשהם מצידה. החקירה לא העלתה כי רדקליף התלוננה בפני איש רפואה או איש בריאות הנפש על קשיים מכל סוג שהוא.
יתרה מכך – בדו"ח צוין כי מההצהרות שנגבו לא עלה מידע על אירועים חריגים במהלך סוף השבוע שבו התרחשה הטרגדיה. "ואף עולה מעדותה של רב"ט לינדה כי המנוחה תכננה במהלך סוף השבוע תכניות לשבועות הקרובים".
תמונותיה של טובית בבית המשפחה בדימונה
ההצהרות הללו עולות בקנה אחד עם תחושותיהם של בני משפחתה וחבריה של טובית רדקליף. הם מספרים על צעירה שמחה שלדבריהם לא ניתן לדמיין כל סיבה שתגרום לה לבקש לסיים את חייה.
"כולם אהבו אותה, כל מי שהיא פגשה בה – היא נגעה בנשמה ובנפש שלו. היא הייתה מאוד מאושרת", מספרת חדיג'ה, אמה של טובית. "נכון שלצעירים יש כל מני דיכאונות והורמונים – אבל לה הייתה נפש חזק. היו לה המון תכניות והיא אהבה את החיים ורצתה למצות אותם. היו הרבה דברים שהיא תכננה לעשות".
"היא תכננה לקחת את האחים שלה לניו יורק". חדיג'ה
משפחתה של טובית אינה יוצא דופן במובן זה. על פי העיתונאי החוקר אישתון, שבחן לעומק את תופעת ההתאבדות במהלך השירות הצבאי, רבות הן המשפחות המסרבות להאמין כי יקיריהן שלחו יד בנפשם.
"הדבר שהכי כואב לי הוא שאני לא יודעת מה קרה לה", אומרת חדיג'ה. את תחושת אי הוודאות הזו מזינות מה שהן לטענת המשפחה סתירות שהתגלו בגרסאות שמסר הצבא. לדברי חדיג'ה, בלילה שבו הגיעו נציגי צה"ל לביתה הם אמרו לה כי בתה מתה כתוצאה משני פצעי ירי בראשה וכי גופתה נמצאה במיטתה בחדר בבסיס פלמחים.
חדיג'ה משחזרת: "שאלתי אותם: כמה אנשים נהרגו? חשבתי שמחבלים נכנסו לבסיס והתחילו לירות בחיילים. חשבתי שאולי אוטובוס התפוצץ או שהייתה תאונת דרכים. הם אמרו לי: לא, היא הייתה בבסיס, היא הייתה לבדה. מה זאת אומרת לבד, שאלתי, איך? הם אמרו לי שהיא הייתה בחדר שלה. בהתחלה הם לא סיפרו לי איך. אמרו לי: היא מתה לבדה, מצאנו אותה בחדר שלה. שאלתי: זו הייתה הרעלת מזון? אמרו לי: לא, היא נורתה. שאלתי: נורתה? איך? למה הכוונה 'היא נורתה'?"
מאוחר יותר, לדברי בני המשפחה, חזרו נציגי הצבא לביתם וסיפרו לחדיג'ה כי גופתה של טובית לא נמצאה במיטתה, אלא בעמדת שמירה קטנה בבסיס. "הם באו שוב אחרי כמה ימים", מספרת חדיג'ה, "ואז הם סיפרו שהיא נמצאה מתה במשמרת השמירה".
חדיג'ה זוכרת שנציגי הצבא אמרו לה כי בתה נהרגה מפגיעת שני כדורים בראשה. הדו"ח שהוגש למשפחה קובע חד משמעית כי הייתה רק פגיעת ירי אחת.
"לא ניתן לקבוע את זווית הירי"
האם טובית הייתה יכולה לירות בעצמה?
כאמור, הדו"ח הצבאי אינו קובע כיצד בדיוק נורתה טובית למוות, אלא מסתפק בקביעות כי מותה נגרם מירי וכי אף גורם אחר לא היה מעורב באירוע. כיצד ירתה טובית בעצמה? הפתולוג מציע את ההשערה הבאה: "העובדה שנמצאו יותר נתזי דם על יד שמאל מאשר על יד ימין מכוונות לכך שיד שמאל הייתה קרובה יותר לפצע כניסת הקליע… וסביר יותר שיד שמאל אחזה בקנה".
עוד נכתב בדו"ח: "על פני עצם המצח והאונה המצחית של המוח נמצאים משקעים שחרחרים המתיישבים עם תוצרי לוואי אחרים של ירי, בעיקר חלקיקי אבק שריפה ופיח". בדו"ח לא צוין האם חלקיקי אבק שריפה נמצאו גם על ידיה של רדקליף. הפתולוג מזכיר כי על שתי ידיה נמצאו נתזי דם, אך מסייג ומוסיף כי יתכן שידיה כוסו בדם בעת שהגופה הוזזה ממקומה.
הדו"ח קובע כי הכדור שגרם למותה של טובית חדר לגולגולתה מטווח מגע: "במצח, במרחק כ-9 ס"מ מפסגת הקודקוד כ-1 ס"מ שמאלה מקו האמצע נמצא פצע כניסת הקליע", מציין הפתולוג. הכדור יצא מהגולגולת "בקצה האחורי של האונה העורפית", הממוקמת בתחתית גב הגולגולת. הכדור ניתז מראשה של רדקליף וננעץ בחלקה התחתון של דלת עמדת השמירה.
הפתולוג אינו מסביר כיצד אחזה רדקליף והפעילה את רובה האם-16 בעת שירתה בעצמה במצחה. "לא ניתן לקבוע את זווית הירי", כותב הפתולוג, "אלא רק את מסלול תעלת הקליע בתוך הגוף… שאלה זאת יש להפנות למומחה הזירה". האם "מומחה הזירה" בחן את מותה של רדקליף ומה היו מסקנותיו? הדו"ח שהוגש למשפחתה אינו כולל ממצאים או מסקנות בעניין זה.
עם זאת, בהנחה שהכדור נע מלמעלה למטה, ממצחה של רדקליף דרך האונה העורפית ועד לתחתית הדלת בביתן – ניתן לשער כי קת הרובה חייבת הייתה להיות לכל הפחות בגובה הקנה, שהיה צמוד למצחה של טובית, אם לא גבוה ממנו.
כדי לירות בעצמה בנשקה האישי הייתה רדקליף אמורה להיות מסוגלת ללחוץ על ההדק כך שכף ידה מופנית לעבר גופה – משימה לא פשוטה כשמדובר ברובה מסוג אם-16. שאלה נוספת שעולה מן הממצאים היא מדוע בחרה רדקליף לכאורה ליטול את חייה באופן כה מסובך. לו הייתה יורה בעצמה כשהיא מכוונת את הקנה לתוך הפה או מתחת לסנטר, הייתה לה ללא ספק גישה קלה יותר להדק.
"טובית שלי אהבה את החיים"
כל משפחה שכולה המערערת על גרסת צה"ל עשויה למצוא עצמה במאבק מתיש מול מערכת גדולה ורבת עוצמה. מצבה של המשפחה של טובית מורכב עוד יותר. למרות שנולדה בישראל וחיה כאן כמעט כל חייה – טובית לא הייתה אזרחית ישראל.
רדקליף ובני משפחתה משתייכים לקהילת "העבריים מדימונה", קהילה שיתופית דתית של כמה אלפי בני אדם, שמייסדיה הגיעו ארצה לפני עשרות שנים מארצות הברית וקבעו ואת משכנם בדימונה. רק בשנת 2003, לאחר מאבקים משפטיים רבים, זכו בני הקהילה במעמד של תושבי קבע בארץ. כיום רוב הצעירים בקהילה משרתים בצה"ל, וזאת על רקע הנחיית משרד הפנים כי בני משפחתו של צעיר המתגייס ומסיים שירות צבאי מלא יקבלו מעמד של אזרחות מלאה.
חדיג'ה חוששת שאם תתעמת עם שלטונות הצבא המדינה עלולה להתנכל לה ולמנוע זכויות ממנה ומשלושת ילדיה. כאם חד הורית המגדלת שני בנים ובת מקצבת נכות, אין לה אמצעים כלכליים לשכור עורך דין ולצאת למאבק משפטי.
טובית היא הראשונה מבין קהילת "העבריים מדימונה" שנפלה במהלך שירותה הצבאי. מותה שיגר גלי הלם וכאב בכל הקהילה, שאיבדה בשנה החולפת גם את מייסדה ומנהיגה הרוחני בן עמי בן ישראל. מנהיגי הקהילה פרסמו דרישה לתשובות מהירות מהצבא. הם ביקרו השבוע בבית המשפחה ונשבעו לסייע לחדיג'ה במאבקה לחשוף את האמת על מת בתה.
"טובית שלי אהבה את החיים", אומרת חדיג'ה. "היא הייתה מביאה הביתה חתולים עזובים, כלבלבים, הבריחה אותם לתוך הבית. היו לי המון ארנבים פה שהתרוצצו חופשי מסביב, היו פה המון חיות. הייתי אומרת לה שהחיות שאספה לא יכולות להישאר, שזה יותר מדי, שיש הרבה מדי חיות. טובית הייתה הולכת לחפש באינטרנט קיבוץ שיהיה מוכן לקלוט את החיות העזובות והייתה לוקחת אותן לשם, היא ואחותה ביחד. כל כך אהבה את הטבע, להיות נדיבה לאנשים. היא אהבה לחיות".
חדיג'ה איתנה בדעתה: טובית לא הייתה הורגת את עצמה. "היא תכננה לקחת את האחים שלה לניו יורק" היא מספרת. "הם תכננו לטייל ולבקר בכל מיני יעדים באמריקה. אני יודעת שהיו לה תכניות, אני בטוחה שהיא לא תכננה לפגוע בעצמה. היא אהבה את עצמה, היא אהבה להתלבש יפה ולהתגנדר, היא נראתה כמו בובה יפה, מלכה יפה. נפש חופשית ויפה. היא לא הייתה בדיכאון ולא סבלה ממצבי רוח, לא הרגישה חסרת בטחון. לא היו לה בעיות עם אף אחד".
וידאו של חדיג'ה מספרת על טובית:
בימים שאחרי מותה של טובית ביקשה חדיג'ה להיפגש עם מפקדיה לשעבר של בתה. "היו לי שאלות, רציתי לפגוש אותם. רציתי לדבר עם המפקדים הבכירים". כשאלה באו לבית המשפחה לא חסכה במלים. "קיוויתי בלבי שאיש מהם לא היה מעורב במה שקרה. יהיה להם קשה לחיות עם זה, למי שהיה מעורב. לא יהיה להם טוב.
"אמרתי להם ואמרתי לחברים שלה: מישהו בבסיס הזה פגע בבת שלי. אמרתי להם שהיא לא עשתה את זה לעצמה. אני מכירה את הילדה שלי. לא הסתרתי מהם איך אני מרגישה. אני חושדת שאדם חזק ארגן את זה, לכסות להסתיר דבר כזה. לא הייתי יוצאת בהאשמות אם הם לא היו אומרים לי שהבת שלי הרגה את עצמה. אני לא רוצה שיעשו לה גם רצח אופי".
בתגובה לטענות שעלו בכתבה, מסר דובר צה"ל בתגובה: "צה"ל משתתף בצער המשפחה השכולה וימשיך ללוות אותה. בעניין נסיבות מותה של טובית רדקליף ז"ל נערכה חקירה מקיפה ויסודית. לאחר בחינה מעמיקה של חומר החקירה, ניתנה חוות דעת מטעם הפרקליטות הצבאית. כל חומר החקירה הועמד לרשות המשפחה, כולל חוות הדעת. ככל שלמשפחה יש שאלות בעניין המידע שהועבר, או בקשות למידע נוסף, הן ייענו במלואן, ישירות מול המשפחה".
דיוויד שין הוא עיתונאי וקולנוען המתגורר בדימונה