שעת בוקר מאוחרת במערכת ויינט, לפני שבועים בסך הכל. בעמודי האתר דיווחים על סערת הדיפלומט הישראלי שתועד בנסיון לחסל פוליטית בכירים בריטים, תאונת דרכים קטלנית, ישראלי שעבר השתלה של שני לבבות מלאכותיים ורגע לפני טקס הגלובוס- הצצה אל גל גדות בטרנינג נוחתת בשדה התעופה בלוס אנג׳לס. לפתע, בשעה 11:00 אחד אחרי השני, כל חברי מערכת ויינט הרימו מבט מהמחשבים וראו את תמונתו של נוני מוזס מרצדת לצד תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על גבי אחד ממסכי הטלוויזיה הגדולים הפזורים בחלל ומשדרים ערוצי חדשות שונים מכל העולם.
הם צפו בגיא פלג חושף לראשונה בערוץ 2 כי איש העסקים המסתורי שעומד במרכז הפרשה עליה נחקר ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא המעסיק והמו״ל שלהם, ומי שנודע כאויבו המר של ראש הממשלה. ״ברגע אחד כל מי שהיה בבניין קם ממושבו וכולם הסתודדו יחד סביב המסך״, מספר ח׳, עובד ויינט, ״גילינו את זה יחד עם כל המדינה. כולם היו בהלם טוטאלי ואחר כך עוד צריך לחזור לעבוד כרגיל ופתאום כל הסיפור הזה הופך להיות הכותרת הראשית שלנו באתר״.
פוליטיקאי אסור, פוליטיקאי מותר
בשיחות עם עובדי ויינט, כתבים ועורכים היום ובעבר, כולם מזכירים את שמות הפוליטיקאים הפייבוריטים שעלו בתקשורת בשבוע האחרון. הכל כבר בחוץ – בנט, שקד, ליברמן, בוז׳י, לפיד, שרון, אולמרט ואפילו כרמל שאמה. מנגד, יש גם את אלה שזכו להתעלמות, דוגמת שלי יחימוביץ׳. העובדים אינם מעוניינים בשלב הזה להיחשף או להדליף חומרי ״התערבות״ ששמרו בצד. גם משום שלדבריהם הכל כבר כך בחוץ. הם מספרים על התנהלות דומה לידיעות. ״אתה לא יכול בהכרח לזהות את האינטרס״, אומר ת׳ עובד נוסף של ויינט. ״האינטרס משתנה כל הזמן. למשל, עכשיו ברור שבנט, שקד וליברמן הם הפייבוריטס. זאת אומרת שכשיהיה אירוע עם בנט, גם הכי לא חשוב בעולם, אנחנו נסקר אותו, בעוד שאם נגיד שלי יחימוביץ׳ תעביר הצעת חוק מאוד משמעותית אתה לא תסקר, כי היא מחורשי רעתנו והוא מאנשי שלומנו".
"זה לא ימין ושמאל", הוא אומר, "אתה פשוט לא יכול לדעת. פתאום יום אחד 'לא, אנחנו לא עושים את זה', ויום אחר 'כן, אתה צריך לשים תמונה שלו'. במקרה אחד נתתי כותרת מסויימת, ופתאום אני רואה ששינו לי אותה. בחרתי תמונה לא מחמיאה של ליברמן, ואז אני רואה שמישהו נכנס והחליף לתמונה שהוא מחייך. זו עבודה לגיטימית של עורך בכיר, אבל כשזה סיסטמתי וכשתמיד מחליפים לי תמונה של בנט לתמונה עם חיוך, מבינים שזו מגמה. גם האינטרס הכלכלי- תמיד אתה שם לב שהחברות שהוא (נוני מוזס, ד"ד) לא קשור בהן הן על המוקד, והחברות שהוא קשור אליהן או שהן מפרסמות וימצאו אצלן סלמונלה, הכותרת הראשית תהפוך למינימלית. קשה לעקוב אחרי זה. הכל מעורבב. מה שהיום בסדר, מחר לא יהיה בסדר. התחלנו לצחוק שאתמול הוא נפגש עם ההוא והיום צריך לגמול לו על זה״.
"הוא ניסה ליפות את זה". יון פדר. צילום: מאת JON, Attribution
ת׳ מדגיש שלפחות דרג הביניים של כותבים, עורכים וראשי דסק מעולם לא קיבלו הוראות ישירות. ״ברור שהמו״ל לא מדבר אתך, אבל אתה מבין שכנראה נוני קם בבוקר ואיזשהו אינטרס צץ ועכשיו אתה משרת אותו. זה מצחיק אנשים שאומרים שבעצם אמרו לנו מה לכתוב. ממש לא צריך. הרוח שורה ואתה לא צריך לקבל את ההוראה כי אתה מבין כבר מה מצופה ממך. אתה רואה מי מסוקר ולמי שולחים את הכתבים ומי זוכה לכותרת הבולטת ומי זוכה לכותרת המצומצמת ואתה מבין שמשהו מסריח. בבחירות היה לנו ברור שאנחנו מריצים את הרצוג וזה היה בוטה. הכותרות היו פרו הרצוג והתוכן היה פרו הרצוג. ואם אתה רוצה לסקר את הצד השני זה או שלא עונים לך, או שהוא בכותרת הגדולה תמיד והליכוד בכותרת הקטנה תמיד״.
גם א׳, עובד ויינט, מספר על נורמות של צנזורה עצמית: "הידיעות הפוליטיות מאוד תמיד רגישות. לא פעם אתה יכול לערוך טקסט, ויד נעלמה עשתה בו שינויים או שמראש יגידו לך לא לגעת ושהם יערכו, או שידיעות פשוט עולות מעצמן. יחד עם זאת יש את רוח המפקד שכבר גורמת לצנזורה עצמאית. אתה כבר יודע מה מצפים ממך. קחי שנה ותעברי על כל גליונות ידיעות אחרונות, ואת תדהמי באיזו תדירות הוזכרה איילת שקד, והייתה תמונה שלה בעמוד הראשי. כך גם בויינט. ליברמן הגיע כל כך הרבה פעמים לאולפן שהתחלנו לצחוק שיש לו כרטיסיה בקפיטריה״.
שער ידיעות אחרונות, 2.5.2016
אבל לא מדובר רק ב"רוח מפקד" דמיונית כלשהי – טלפונים עם הערות והנחיות מהבניין ברחוב מוזס הגיעו, איש אינו מוכן להעיד האם היו אלה טלפונים ישירים מנוני מוזס עצמו או מאנשי אמונו בהנהלת ידיעות, הבכיר בהם הוא חיים רוזנברג מנהלו הותיק של העיתון. ת׳ נותן את פרשת ישראל ביתנו כדוגמא למנגנון הסיקור של אנשים ברשימה הנכונה. ״ברור שפאינה קירשנבאום עשתה דברים על דעתו של אביגדור ליברמן, יו״ר המפלגה. אבל אנחנו אף פעם לא נשים תמונה שלו בהקשר הזה ולא נקרא לפרשה ״פרשת ישראל ביתנו״, כמו ב״הארץ״ לדוגמא. קוראים לפרשה ״פאינה קירשנבאום״. זו החלטה שיש לה משמעות כדי לא להשחיר את שמו. מבינים את זה בין השורות, אתה לא צריך שמישהו יגיד לך".
הדיווח על פרשת "ישראל ביתנו" בגלובס (למטה) וב-ynet (למעלה), 21.10.15
איך יודעים אם זה עניין של תגמול למקור או פייבוריט?
״כשזה חוזר על עצמו יותר מדי. אתה גם יכול לשאול את הכתב ואז הוא יגיד לך שזה מקור שלו ואני חייב שתהיה לו פה תמונה. זה שלמונים למשהו אחר״.
כשנוני התחיל להבחין בויינט
בשונה מידיעות, ויינט במשך תקופה ארוכה היה חופשי באופן יחסי וחף מ״התערבויות״, בתקופה שפעל מתחת לרדאר של נוני מוזס. ג׳ עורכת לשעבר בויינט סבורה שנוני התחיל לשים לב לוויינט הודות לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. ״ההתערבויות הגיעו לווינט באיחור כי מסורתית העיתון יותר חזק ולדעתי זה השתנה בזכות אהוד אולמרט. אולמרט, בניגוד לראשי ממשלה אחרים, היה מאוד טכנולוגי. ויינט היה עמוד הבית שלו. הוא לא היה מחכה לעיתון. הוא גילה את האינטרנט לפני נוני״.
"כשתמיד מחליפים לי תמונה של בנט לתמונה עם חיוך, מבינים שזו מגמה". ynet, 30.8.16
אתר ויינט של קבוצת ידיעות אחרונות הושק בשנת 2000. העורך הראשי כמעט מתחילת הדרך היה יון פדר, והוא הוחלף בהמשך על ידי סגנו- ערן טיפנבורן. עד היום המערכת של ויינט נפרדת לחלוטין מהמערכת של העיתון. ״ההפרדה נוצרה כי כנראה שלא רצו לפגוע בהכנסות של העיתון ודווקא בגלל זה נוצרה מערכת בועטת״, מסביר ש׳ עורך לשעבר בויינט. ״נוני מוזס לא ממש התעניין בויינט עד שנת 2012 פלוס-מינוס. היו פיקים מסויימים בהם כולם קראו ויינט – למשל במלחמת לבנון כשהעיתון לא היה רלוונטי או במערכת בחירות של 2009 – אבל העיתון היה חזית הכל ורוח המפקד לא חדרה לויינט. לכל עובדי ויינט יש נוסטלגיה לימים שלא היה ידיעות אחרונות מבחינתנו ולא היה נוני, שזה לא היה מזמן״.
מה השתנה?
״בני 60-70 הבינו שהאינטרנט הוא לא טרנד, ואז המשקל התחיל לנדוד גם לויינט. אפשר ממש לתארך את זה בכניסה של ערן טיפנברון לתפקיד העורך ראשי. זה סימן את התובנה שנפלה בבית ידיעות שויינט הוא גוף שצריך להתחשב בו ואז זה צבע את ויינט וידיעות בצבע אחד. זו בדיוק הנקודה שעובדי ויינט התחילו לטפטף החוצה״.
עידן טיפנברון: פיטורים והתערבות אגרסיבית
טיפנברון עבד בידיעות מעל עשרים שנה. הוא שימש ככתב העיתון בברלין, ובשנת 2000 מונה לרכז חדשות תחת העורך משה ורדי. לאחר מכן מונה לעורך החינמון 24 דקות שנסגר ב-2009, אז הוא מונה למשנה לעורך ויינט. ב–2013 עזב יון פדר את תפקידו, וטיפנברון מונה לעורך הראשי של האתר. ״כשטיפנברון נכנס לתפקיד, הכל נהיה מאוד אגרסיבי״, אומר ת׳. ״לא שקודם זה לא קרה, פשוט זה קרה באופן יותר אלגנטי ועדין. ערן היה יותר אגרסיבי ובוטה, וגם יותר נוכח בשולחן העריכה. הריבים עם ההום-פייג׳ היו יותר קולניים בתקופה שלו. הוויכוחים התלהטו פעם אחר פעם. אמרו לו הרבה בפרצוף והוא פיטר אנשים שענו לו. הוא פיטר עורכת באמצע צוק איתן. בתקופה הכי לחוצה״.
גם ל׳, עורך לשעבר בויינט, עושה הפרדה בין התקופה של פדר לתקופה של טיפנברון. ״בתקופה של יון פדר היינו נלחמים והוא היה מקשיב והיו לו כל מיני הסברים קלושים, הוא ניסה ליפות את זה. אצל טיפנברון זה היה כבר 'אני לא חייב לך הסברים תעיף את הכתבה'".
בתקופת המחאה החברתית יון פדר עדיין היה העורך הראשי של ויינט, וטיפנברון היה המשנה שלו. "במחאה קרו שני דברים״, אומר ר׳. ״בהתחלה היא נופחה מעבר לכל פרופורציה, בעיקר בויינט. כאילו דפני ליף בעצמה ערכה את האתר. וכעבור שבוע שבועיים, כשזה באמת התרומם אבל נהיה נגד אנשי ההון והעיתונים והריכוזיות, פתאום המחאה גומדה. היה קשה להכניס ידיעות. אפשר לחפש בארכיון ולמצוא כותרת, אבל אנשים שהיו בפנים ראו איך מישהו פשוט ניתק את הזרם. אין יותר מחאה חברתית. נגמר, מת. בויינט זה הפך להיות סיוט שאי אפשר לעבוד. זה טלפונים כל הזמן, זה הנמכה של הנושא הזה. לא צריך לנפח ולא לגמד״.
השבוע כתב תני גולדשטיין, לשעבר כתב הכלכלה של ויינט, פוסט בפייסבוק שלו על הדרך בה נקטו כתבים ועורכים באתר כדי לפרסם תכנים שלא מקובלים על מוזס. ״הייתה לנו – כתבים ועורכים בטמקא (כינוי ברנז'אי לויינט, ד"ד) – שיטת עבודה שקראנו לה במודע "שיטת מצליח". לפרסם דברים שלא מסתדרים עם ההנחיות הרשמיות והלא רשמיות של הבוס הגדול, בצורה שהיה קשה להבין אותה או בשעות שבהן הוא לא היה מודע. באינטרנט זה יותר קל מאשר בעיתון מודפס כי כתבות וידיעות עולות בכל מיני שעות מוזרות, מתחבאות בכל מיני עמודים אחוריים ובכל זאת נמצאות בגוגל, ובמקרה הצורך גם אפשר למחוק אותן".
גם ל׳ מספר על מאבק יומיומי. ״ניסינו להילחם וכן גרמנו לכותרות לשרוד בהום פייג׳. זה היה מאבק יומיומי וזה היה מתיש. וגם בתור עורכים היינו צריכים לעמוד מול הכתבים ולהסביר להם. הייתי אומר 'אני איתך ומצדיק אותך', אבל אין לי איך להסביר לו את זה מלבד זה שקיבלתי הוראה. היינו בין העורך הראשי לכתבים. היינו מעלים כותרות בלילה ואז מקבלים טלפון: 'אוי אתם עושים לי בעיות'. הרגשנו כמו הילדים המופרעים של הכיתה כשהיינו מעלים כותרת לגיטימית לחלוטין של ציטוט של גורם שלא אמור להיות, או שנגיד שמתי תמונה של שלי יחימוביץ׳. זה היה אקט חתרני״.
לפי ל׳ לאחר כניסתו של טיפנברון לתפקיד העורך הראשי כבר לא נשאר מי שיאבק. ״בזמני היו מאבקים והיו מקומות שניסינו להילחם. היה הבדל משמעותי בין האתר לעיתון. אבל היום כל מי שהיה טראבל מייקר כבר לא נמצא שם. או שהוא עזב או שהוא פוטר. טיפנברון עשה שם ניקוי אורוות".
עוד בתקופה שטיפנברון היה משנה של פדר החל גל של פיטורים של גורמים בעייתיים באתר. בשנת 2012 פוטרו שלושה עורכים מהאתר: אראלה גניסלב, העורכת הראשית של דף הבית באתר ומהעובדות הבכירות באתר שעבדה בו מיום הקמתו, תני גולדשטיין ויהונתן זילבר, עורך ערוץ המחשבים. השלושה פוטרו מייד לאחר שהחלו לפעול למען התאגדות ועד עובדי ויינט במסגרת ארגון העיתונאים. בעקבות עתירת ארגון העיתונאים לביטול הפיטורין הציגה הנהלת ויינט בבית דין לענייני עבודה תכתובת מיילים בין אראלה גניסלב וטיפנברון, שנועדה להעיד על כך שהפיטורים שלה נובעים מסכסוך מקצועי. המיילים האלה נועדו לנגח את הטענה שגניסלב פוטרה בגלל הקמת הועד, אבל במבט לאחור הם מראים את השינוי שחל בויינט, משום שעולה מהם עיתונאית מקצועית שעושה את עבודתה נאמנה עד שפתאום מצרים את צעדיה. ״דרך המיילים האלה אפשר לראות את הנקודה שבה התחילו לאכוף את השפה והנורמות של ידיעות על ויינט", אומר ש׳. "באותה תקופה טיפנברון היה משנה ולאחר מכן כשהפך להיות העורך הראשי הושלם התהליך״.
ת׳, עובד ויינט, אומר בצער כי כיום כבר אין מאבקים באתר. ״ההום-פייג׳ היה פעם העמדה שיש בה את העורך הכי מנוסה ובכיר. התנהלו שם המון ויכוחים עקרוניים. הם היו נאבקים בעורך הראשי או במי שבא לבקש משהו. עכשיו מינו אנשים יותר חלשים ומכתיבים להם את הכותרות ומשנים ללא התנגדות. כבר לא שומעים ויכוחים ומבינים שהעמדה התרוקנה".
סיבוב הפרסה של טיפנברון
באוגוסט האחרון, בעקבות עזיבתו של טיפנברון את ויינט ושורה של התבטאויות מפתיעות שלו בפייסבוק לטובת נתניהו, עובדי ויינט לשעבר כבר לא יכלו לשתוק, וחלק החלו מספרים על מה התרחש בשנים האחרונות באתר האינטרנט הגדול בישראל. טיפנברון, שהוביל את ויינט במתקפות אגרסיביות נגד נתניהו, העלה פוסטים המצדדים בעמדותיו של נתניהו. בין היתר כתב כי ״התקשורת בישראל של היום היא ברובה עדר, וזה עצוב. יש מעט מדי קולות מעניינים בימין, ויש קול אחד בשמאל, והוא דורסני ואלים. לדבר בקול אחד זה פשיזם. סתימת פיות פוגעת בסוף במי שסותם פיות של אחרים״. כל זאת בזמן שמאחורי הקלעים נוצר קשר בין טיפנברון וראש הממשלה. בתקופת הבחירות האחרונות, בתיווכו של ניר חפץ, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, נפגש טיפנברון, עוד כשהיה העורך הראשי של ויינט, עם נתניהו, וקיים עמו דיון סביב אופן סיקורו בקבוצת ידיעות. בהמשך נפגש טיפנברון עם נתניהו פעמים נוספות, בהן הוצע לו לשמש ראש מערך ההסברה הלאומי, או בתפקיד בכיר בישראל היום.
אפילו ביום שלישי האחרון צולמו מתדיינים בבתי קפה ערן טיפנברון וניר חפץ. יומיים אחר כך העיד טיפנברון במשטרה לאחר ששמו עלה בתמלולים שנחשפו בחדשות 2 לפיהם מוזס הסביר לנתניהו שאם ברצונו לזכות לסיקור נוח מקבוצת ידיעות אחרונות, עליו למנות אדם שישוחח עם שני אנשים- טיפנברון והעורך הראשי של ידיעות רון ירון, שמסר עדות במשטרה בתחילת השבוע.
טיפנבורן וחפץ, 17.1.17. צילום: קרן התחקירים
בעקבות פרסומיו של טיפנבורן בפייסבוק, גיא רונן, לשעבר ראש מערכת החדשות של ויינט, סיפר בפוסט בפייסבוק: ״קצרה היריעה מלפרט את מספר הפעמים שניסינו לאזן את התמונה – אנחנו, חבורה של עיתונאים, לפחות בחלקנו לא בדיוק גרופיז של נתניהו, מולו – המוציא לפועל הראשי לבית נוני. חשבנו שנכנסים בו חזק מדי, בשרה עוד יותר, שממש מחפשים אותם בנרות ריחניים, מעל ובעיקר מתחת לחגורה (ולא שחסר על מה ראוי להיכנס)… אז כן, ערן היה שם, גבוה גבוה. מקבל טלפונים או פועל מיוזמתו, לפעמים עוד טורח להסביר אבל לרוב פשוט מנחית על ההומפייג׳יסט, רוטן על סרבנים וכחנים (רובם לא שרדו את ראשית כהונתו), יודע בדיוק מי לנו ומי לצרנו. ולפעמים, כך הודה פעם, הרשימה השחורה כל כך ארוכה ומסואבת, שכבר קשה אפילו לו לזכור. אז עכשיו הוא חצה את הכביש, מול ״הבבונים של השמאל״. מוכיח בשער את מי ש״לא פיתחו שום רעיון מאז שולמית אלוני״. מי צודק – ערן של נוני או ערן של ביבי? ומי מהם אותנטי יותר? ישפוט כל בר דעת בעצמו. וערן הוא לא הסיפור. הוא רק משל לפרצוף – לשני הפרצופים – של אלה שראו את האור ומתקרבנים, בזמן שביבי ממשיך לרמוס כל חלקה ולדהור לו לעבר השקיעה".
חשבון הנפש של עובדי ויינט
ח׳, עובד ויינט, מספר כי במערכת נעשה כעת חשבון נפש קולקטיבי. הוא מסביר את התהליך שעבר עליו במהלך שנות עבודתו שאפשר את שתוף הפעולה מצדו עם הנורמות שהשתרשו באתר. ״זה משהו שמתרגלים אליו ואז אתה לא ממש חושב על זה. כי זה לא לפרסם שקרים או להשתלח באנשים, זה לפרסם משהו על טובת אדם אחר. אבל זה מסריח, אין מה לעשות. זה משהו שאתה לומד כשאתה מגיע לעבוד באתר. אתה לומד איך המקום הזה עובד והכל נשמר ברמת הגלגול עיניים של אני לא מאמין שאני צריך לערוך את זה או לכתוב את זה. מתישהו מישהו מאתנו אמר שאנחנו כמו מסוממים בדסק. אנחנו יודעים שדברים קורים למעלה אבל נמצאים בקונכייה הנוחה שלנו. צריך שניים לטנגו ולא שאלנו יותר מדי שאלות".
לאחר כניסתו של טיפנברון לתפקיד העורך הראשי כבר לא נשאר מי שיאבק. צילום: אורן פרסיקו
עובדי ויינט, שלא עזבו או פוטרו במהלך השנים, סופגים כעת האשמות על חוסר יושרה עיתונאית מסביבתם. כמובן שמה שהמשיך להחזיק אותם באתר הוא הפרנסה. ״המקום הזה מספק תנאים מאוד נוחים וקשה לעזוב״, אומר ת׳. ״זו עבודה במשמרות, האווירה נעימה ואנשים עם ותק מקבלים שכר הולם. אז אתה בולע ובולע״.
מאז חשיפת תמלילי השיחות בין מוזס לנתניהו, האתר מסקר את הפרשה באמצעות הבאת ציטוטים מחדשות 2. ש׳, עובד ויינט לשעבר, אומר שזה כבר מעיד על שנוי. ״הם אמנם שמים ציטוט מערוץ 2, אבל בכל זאת. פעם אין סיכוי שהיו כותבים משהו רע על משפחת מוזס. עכשיו מעלים כותרות בצורה הכי לא מחמיאה לנוני וזה בניגוד לעיתון שמעלה טורים שמגנים על נוני. יש עדיין בויינט דנ"א שונה, שהולך ומתקרב לידיעות עם השנים, אבל עדיין משמעותית שונה. כי הדינמיקה שונה. אם אני עורך ידיעות אני יכול לבוא כל לילה ולראות שהעיתון נראה בדיוק איך שאני רוצה ואם אני העורך הראשי של ויינט אני צריך לסמוך על זה שחמישה עורכים, שהם מלכתחילה בעיתיים כי הם עיתונאים כאלה, מחליפים כותרת ראשית כל שעתיים״.
עובדי ויינט ששוחחנו אתם מדברים על מבוכה גדולה בעקבות פרסום התמלילים ומצד שני הם מספרים על תחושה של שחרור שנובעת מהתערערות של הנורמות הבעייתיות. ״עכשיו שהכל יצא כבר לא צריך לקבל מאחד הפייבוריטים אייטם שהם מציעים״, מספר ת׳. ״ראש דסק יכול להחליט עכשיו שהוא לא מפרסם את זה. אנחנו כבר לא חייבים להמשיך עם המדיניות הזו יש כאן משהו גם משחרר. אתה יכול כבר להגיד אני לא רוצה לפרסם אייטם על בנט הולך לאיזה בית ספר כי זה לא חשוב ולא מעניין. יש עכשיו שיקול דעת. ביום רגיל הראש דסק מבין שהוא צריך לפרסם את זה ועכשיו הוא יגיד לפוליטיקאי שהוא לא מעונין ותודה רבה״.
ויינט, ערן טיפנברון ויון פדר ביקשו לא להגיב לכתבה.