התיקון לחוק השידור הציבורי, שיידון בכנסת מחר, יכול ללמד אותנו משהו על האופן שבו פקידים ופוליטיקאים קובעים מציאות מלוכלכת למדי בחסות שפה משפטית סטרילית. הצעת התיקון לחוק – שנוסחה על ידי פקידי משרד התקשורת והאוצר, תחת עיניהם של שר התקשורת, רה"מ בנימין נתניהו, ושל הממונה מטעמו על רשות השידור, השר אופיר אקוניס – מלמדת על האינטרסים החבויים של אנשים האמונים על המשך קיומו של השידור הציבורי.
- כאוס או דיקטטורה: הדוגמה של רשות השידור/ איתי לנדסברג נבו
- במקום לטפל בהנהלה נטפלים לעובדים/ אבי מוסקל
- משבר המניות: מה שבא בקלות/ דוד קינן
הסעיף המשמעותי ביותר הוא דווקא זה ש"הוחבא" באופן מגושם משהו בסעיף האחרון בתיקון: בעוד חודש וכמה ימים יחדל האוצר מלממן את רשות השידור. הספירה לאחור החלה. מ-1 באוקטובר משרד האוצר לא יחויב יותר במימון רשות השידור. הגזירה תוסר אם יתקיימו שני תנאים: מתחם רשות השידור בתל אביב יפונה ועלויות השכר "יתייעלו" בסכום של 10 מיליון שקלים בחודש לפחות. זו כמובן מכבסת מלים, שנועדה להלבין את המלה "פיטורים".
בשיחה עם גורמים המעורים בכתיבת התיקון להצעת החוק הובהר כי מאחורי המספר 10 מיליון שקלים עומדת כוונה לפטר 350-400 עובדי רשות השידור. כל זה חייב לקרות בתוך 32 ימים.
אפשר לומר בזהירות שמדובר בשני תנאים מסובכים עד בלתי אפשריים לביצוע בתוך זמן כל כך קצר, עד שעולה החשד כי נכתבו אך ורק במטרה לסגור את רשות השידור.
בסך הכל הדבר תואם את דבריו של מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, לפני חודשיים בוועדת הכלכלה: "אם עוד שלושה חודשים נגיע לאותה נקודה, עם 1,600 עובדים ואותם מתחמים, זה לא יקרה. אנחנו לא ניתן יד, אם לא ייעשו צעדים להקטנת ההוצאות בצורה משמעותית על מנת להחיות את הגוף הזה". תגובת היועצת המשפטית לא איחרה לבוא: "הממשלה מצפצפת על החוק. היא סיכלה את גביית האגרה, אבל האוצר לא משלים את הכסף החסר… יש אי עמידה ברורה בחוק".
כחודש לאחר מכן, הבהיר באב"ד את הכוונה מאחורי המשפט "אנחנו לא ניתן יד". בראיון בתוכנית "המטה" בערוץ 10 אמר כי משרד האוצר שהוא עומד בראשותו דורש קיצוצים של מאות עובדים עד אוקטובר וכן את פינוי רשות השידור ממתחם שרונה. אף שתפעול הרשות דורש כ-50 מיליון שקלים בחודש, האוצר מתכוון להעביר לרשות השידור 15 מיליון שקלים בלבד בחודש.
הורגים ברכות
מנגד, נראה שבאוצר דווקא לקחו ברצינות את דבריה של היועצת המשפטית, ודאגו שלא יהיה "צפצוף על החוק". בעזרת הסעיף האחרון בתיקון להצעת החוק, הם יוכלו להפסיק לגמרי את הזרמת הכספים כבר ב-1 באוקטובר באופן החוקי ביותר. במלים אחרות, לסגור את רשות השידור מבלי לקרוא לזה "סגירת רשות השידור", בדיוק כמו לומר "התייעלות בעלויות השכר בסכום שאינו פוחת מ-10 מיליון שקלים" במקום לומר "פיטוריהם של 350-380 איש". כאילו שהשפה הסטרילית תהפוך את המציאות לסטרילית – רשות השידור לא מתה, היא "ממשיכה הלאה".
וכך, בחסות שפה משפטית "מנותקת" וסטרילית נוצר הפתרון הסופי לבעיית רשות השידור. פשוט, קל והאמת, די נוח. הניתוח הצליח, החולה מת.
רוח גבית לטענה הזו מגיעה, כמה הזוי, דווקא מהמפרק של רשות השידור, הפרופ' דוד האן. במכתב דחוף שנשלח אתמול בבוקר לשר הממונה על רשות השידור, אופיר אקוניס, שר האוצר כחלון ורכז הוועדה המיוחדת שתדון בחוק השידור הציבורי, ח"כ צחי הנגבי – כותב האן כי התנאים בעייתיים ו"לא ניתן לעמוד בהם". המפרק האן גם חושף כי "חרף בקשותינו והצעותינו לבטל או לתקן את התנאים, הדבר לא נעשה… בלית ברירה, ולאור השלכות התיקון, אני שב ומתריע כי משמעות קבלת התיקון תהיה הפסקת השידור הציבורי ב-1 באוקטובר 2015".
המפרק טוען כי עדכן את האוצר כמה פעמים לגבי עלויות המעבר של העובדים, והמועד הכי ריאלי למעבר הוא "לכל המוקדם 1.4.2016" – כלומר יותר מחצי שנה מעבר לדד-ליין שקובע החוק. עם זאת, הוא לא "קיבל אישור או התייחסות אחרת". גם את הצמצום ב-10 מיליוני שקלים בהיקף השכר עד חודש אוקטובר הוא תקף במכתב. "לא ניתן לבצע פיטורים של מאות עובדים בתחילת חודש ספטמבר… מדובר בתהליך הדרגתי וארוך שעשוי להימשך חודשים".
מסירים כל רסן
התזכיר, שיידון מחר בוועדה המיוחדת בראשות צחי הנגבי, מבקש למחוק את כל מה שבא אחרי המלה "ובלבד" בסעיף 106 ב' לחוק העיקרי. זה תיקון מדהים, שמדגים אולי טוב מכל שאר הסעיפים איך אפשר לסובב ב-180 מעלות את כוונת החוק בעזרת תשע מלים.
הסעיף בחוק המקורי, שעבר רק לפני שנה, ריסן את כוחו של המפרק במלים: "אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של המפרק לפטר עובד מסוים לפני יום התחילה, ובלבד שהמפרק לא יפטר עובדים כאמצעי לצמצום מספר העובדים או להתייעלות של הרשות".
הסעיף החדש הופך על פיה את הכוונה המקורית של המחוקקים על ידי מחיקת החלק שמגביל את כוחו של המפרק – מהות הסעיף – כך שהמפרק הופך מעכשיו לכל יכול, לפחות בכל הנוגע לפיטורי העובדים. מבחינת התיקון לחוק, הוא יכול לפטר עובד אחד, עשרה עובדים או אפילו 1,500.
בתיקון לסעיף 102, נעשה תרגיל דומה. הפעם על ידי הוספת שתי מלים – "ככל שניתן". בחוק המקורי נכתב: "המפרק יפעל בהתאם להוראות פרק זה להמשך פעילותה וניהולה השוטף של הרשות, לרבות קיום השידורים בידיה, בהיקף שהיה נהוג ערב יום הפרסום…".
בתיקון לסעיף זה נכתב כי "בסעיף 102 (ב) לחוק העיקרי – אחרי 'המשך קיום השידורים בידה' יבוא 'ככל שניתן' בסוף יבוא 'ובשים לב לסיום העסקת עובדי הרשות לפי סעיף 102(ב) או בשל פעולה אחרת שנעשתה לצורך התייעלות הרשות'". אפשר היה לכתוב שהמפרק אינו מחויב יותר לסעיף זה, וכי לא חלה עליו שום חובה להמשיך את פעילותה השוטפת של הרשות או במלים קצת פחות אורווליאניות – לכבות או להוריד את השלטר, אם רק ירצה. יקום על צד שמאל וירצה להוריד את השלטר דווקא על 88 FMאו על רשת א', יוריד. אם ירצה, העובדים יפוטרו והמשרדים יפונו.
בשם "ההתייעלות" ובזכות כוח בלתי מוגבל, יוכל המפרק לפטר לפי הסדר בטבלת האקסל את כל מערכת "סדר יום" – החל בעיתונאיות שוש נחום גולה אורית קרן ורונית אופיר וכלה במגישה קרן נויבך. כך גם לגבי הפרשן הכלכלי עודד שחר, הפרשן המדיני צ'יקו מנשה, המגיש בועז כהן, המפקח הטכני דימה קרנצוב. הכל יתאפשר בחסות הסדר הקדוש בטבלת האקסל, ולעזאזל הסכמי העבודה ברשות.
התנקשות לאור יום
מעשה שכזה יהיה חסר תקדים בישראל מבחינת יחסי העבודה, ואין להתפלא על כך שההסתדרות נעמדה על רגליה האחוריות והכריזה לפני שבועיים על פתיחת סכסוך עבודה כללי במשק. ההודעה מאתמול של ועד עובדי רשות שדות התעופה, כי מחר לא יתקיימו טיסות בין 10:00 ל-12:00 לאות הזדהות עם עובדי רשות השידור, היתה המשך טבעי לכך. לא מדובר רק באקט של סולידריות בין עובדים אלא בפחד ממשי מפני עתיד קודר, שבא לידי ביטוי באחד המשפטים בהודעתם לתקשורת: "היום רשות השידור, מחר כולנו!". הם צודקים. הם לא יהיו ועד העובדים האחרון שישבות לאות הזדהות עם עובדי רשות השידור.
אם סעיפי הפיטורים הללו יראו אור, לא תפורק רק רשות השידור, אלא כל הבסיס להסכמי עבודה במשק. תישמט הקרקע תחת כל ועדי העובדים במדינה. חובבי הקונספירציות יטענו שזו בכלל מהות החוק – התנקשות לאור יום ביחסי העבודה במדינה. דבר ששר התקשורת בנימין נתניהו, בוודאי חותר אליו או לכל הפחות מזדהה אתו.
"הצלחנו לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל", אמר ב-2004 אורי יוגב, יד ימינו של שר האוצר נתניהו, בראיון ל"דה מרקר", בהתייחסו לתקופה שבה שימש ראש אגף התקציבים תחתיו.
לפטר כל מי שזז
התיקון לחוק מקנה למנהל הזמני סמכויות נרחבות מאוד וככל הנראה חסרות תקדים במגזר הציבורי. בדיוק כמו הרסנים והבלמים שהותרו במקרה של המפרק. בגדול, הוא יוכל לפטר כל מי שזז, לצמצם תוכניות ולסגור תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, בשם "ההתייעלות" הקדושה, כך גם בכל הנוגע להגבלות שהחוק הטיל על המנכ"ל הזמני.
אם עד היום המנכ"ל הזמני היה רשאי לאשר את העסקתם של 20 אנשי מנהלה בלבד, התיקון לסעיף 95 (ח1) לחוק מאפשר לו להעסיק 400 עובדים חדשים, כולל עיתונאים. כלומר המנכ"ל הזמני אמון על קביעת הדנ"א של הארגון החדש. התנאי הוא שזה יקרה ב"הליך שוויוני ושקוף" ולפי כללים שהוא עצמו יקבע.
אף שגורמים המעורים בכתיבת תזכיר החוק, טוענים בתוקף כי יש כוונה מלאה לקיים הליך תקין שדומה להליך מכרז, התיקון לחוק עצמו די סתום ובעיקר לא מחייב שום דבר. אין כללים, אין תקנים, אין ועדות, אין שום פיקוח ציבורי. יש רק מנהל אחד והשליטה שלו כמעט מוחלטת.
בעוד שהחוק שהועבר לפני שנה פעל על פי העיקרון של פתיחת התאגיד הציבורי ורק לאחר מכן סגירת רשות השידור, התיקונים לחוק הופכים את הפירמידה על פיה. אין שום מנגנון שמגן על השידור הציבורי הקיים אם הרשות תיסגר ב-1 באוקטובר, כפי שאין שום מנגנון שמבטיח ש"תאגיד השידור הישראלי" באמת יקום לאחר שזה ייסגר. תהפוכות פוליטיות, שינויי דעה, החלטות פקידותיות וסיטואציות אחרות עלולות להביא לכך שלמרות רצונו הטוב והכן של המנכ"ל הזמני, אלדד קובלנץ, לא יוקם תאגיד שידור ציבורי.
אולי מתוך הערכה שבוועדה מחר יהיו ויכוחים, נוצר הרושם שכותבי התיקון לחוק הכניסו "עזים" ושינויים רבים בסעיפים שונים, שיבצרו את סגירתה המהירה של הרשות, מתוך מחשבה שאם ייפול סעיף אחד, יישאר סעיף אחר.
החשש הגדול שעולה מרוח המסמך הוא, שפקידי משרד האוצר והתקשורת עמלים על חיסול השידור הציבורי על ידי סגירת ברז התקציב, שתגרום בהכרח לייבוש הבלתי נמנע של הרשות.