איור: דניאלה שניצר
אין מתח שהחברה הישראלית מתמודדת איתו, ולא מצא את ביטויו במאבקם של נהגי סופרבוס על הזכות להתאגד: 800 נהגים, רובם תושבי פריפריה גיאוגרפית וחברתית – אנשי שכונות מצוקה, עולים מאתיופיה ומרוסיה, פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים שאינם אזרחי ישראל המתגוררים במזרח ירושלים – ניסו להוביל יחד מהלך מול הנהלה מאיימת, מעליהם מונפת חרב הפיטורין, בתקופה שבה השסעים בין הקבוצות השונות הולכים ומתרחבים.
"ההנהלה לא הפלתה לרעה, ולא מסתכלת על הנהג אם הוא פלסטיני או ישראלי או אתיופי". מרגיע מאגד מברוק, "מי שיותר קרוב להנהלה מקבל סידור יותר נוח, לא היה שם את העניין הלאומי בקטע הזה".
עוד באותו נושא:
- חזית חדשה של עובדים נגד ההסתדרות: כך מאגדים אותנו בכוח ובניגוד לרצוננו
- בלי ימי מחלה, בלי אבטלה ועם חוסר בטחון תעסוקתי, העצמאים יוצאים להגן על זכויותיהם
- למה ראשי הסתדרות כל כך אוהבים להגיש את ראשי מפלגת העבודה לנתניהו?
אבל אז התברר שגם הסכסוך הישראלי פלסטיני, וגם מלחמת המעמדות הנצחית בין עובד למעביד, שניהם כאין וכאפס לעומת מלחמת העולם האמתית שהתקיימה השבוע בקרב הנהגים וקרעה את הקבוצה לגזרים: אחרי הכל, מהן מאה שנות סכסוך דמים אל מול השאלה החשובה באמת – איזה ארגון ייצג את העובדים אל מול ההנהלה?
בצד אחד עומד "כוח לעובדים", ארגון עובדים חדש יחסית שהוקם לפני פחות מעשור, וכבר צבר כעשרים אלף עובדים. בצד השני ההסתדרות הכללית באמצעות האגף לאיגוד עובדים. הצדדים הניצים ניהלו מאבק עיקש על שאלת ייצוג העובדים, והשקיעו זמן, משאבים, ומאמצים אדירים – מהם הרוויחה רק ההנהלה: בחודשים הללו, בשל המאבק בין שני הארגונים, לא התקיימו שיחות או מו"מ, לא על שעות נוספות ולא על אורך ההפסקות.
למעשה, במשך כל 17 שנות קיומה של חברת סופרבוס לא התקיים משא ומתן על אף אחד מהנושאים המטרידים את הנהגים. "זה כי לא היה להם ועד רשמי, ולא היה עם מי לדבר", הסבירו השבוע גורמים בהנהלה. מה שלא הוסבר זה שבמשך השנים נעשו מספר ניסיונות להקים ועד, וכולם – עד עכשיו – כשלו בסיוע ההנהלה. כשסוף סוף התארגנו להקים ועד, הגיע הסכסוך הפנימי.
"אתה לא מספיק לפעמים להגיע לתחנה סופית ואתה כבר צריך לצאת שוב". מאגד מברוק
הכי קל לפטר ערבים
העובדים של סופרבוס מתמודדים עם מספר בעיות. השכר נשמע בסדר על פניו, 39 שקלים לשעה, אבל אבל התנאים קשים. מאגד מברוק, תושב ענאתה החדשה שבמזרח ירושלים, תושב שאינו אזרח, משתכר קצת יותר מ-11,000 שקלים לחודש נטו, בתנאי שהוא עובד בכל יום 12 שעות: "זה לא שכר רע, אבל זה לא הדבר היחידי – ההפסקות שלנו קצרות מדי. זמן ההתארגנות בבוקר שאנחנו צריכים כדי להכין את האוטובוס. מספיק שמישהו לפינך מתדלק ואתה כבר לא מספיק לעשות את מה שאתה צריך. שעות נוספות – אנחנו מקבלים רק 150 אחוז, כשבשאר חברות הנהגים מקבלים יותר (בין 170 ל-200 אחוז, א"ס). ההגדרות של הקווים מאוד צפופות בזמנים, אתה לא מספיק לפעמים להגיע לתחנה סופית ואתה כבר צריך לצאת שוב. אנחנו אמורים, לפי חוק, לקבל הפסקה של חצי שעה על כל ארבע שעות נסיעה, אבל זה לא תמיד קורה".
"לפעמים אין זמן ללכת לשירותים בין נסיעה לנסיעה", מוסיף עופר בוטיל, נהג תושב בית שמש שמועסק בחברה ארבע שנים, והוביל את התארגנות הנהגים שתמכו ב"כוח לעובדים". "לפעמים יש בעיות עם אוטובוסים לא תקינים. יש חברי הנהלה שאתה פונה אליהם עם בעיה וישר מנפנפים אותך, או אומרים לך 'אלו התנאים'".
הראשון להבין על בשרו עד כמה גדול הסיכון בהתארגנות וכמה קטן הסיכוי להצליח, היה עוזי מבורך מבית שמש. "לפני שנה וחצי היה לי איזשהו ויכוח עם אחד הסדרנים על איפה מותר ואיפה אסור לי להחנות את האוטובוס בסוף יום העבודה", הוא מספר, " הרגשתי שהסדרן סתם עושה לי פרנציפ, אז פניתי להנהלה. הם אוטומטית גיבו את הסדרן. זה, ביחד עם התנאים הבעייתיים שלנו, גרם לי להחליט שאני מקים ועד. רציתי שיהיה מי שיוכל לדבר עם ההנהלה כשיש בעיות. יידעתי את ההנהלה שאני מקים את הוועד. תוך שעתיים זומנתי לשימוע אצל המנכ"ל".
"לפעמים אין זמן ללכת לשירותים בין נסיעה לנסיעה". עופר בוטיל
במהלך השימוע הועלו נגד מבורך טענות שונות על תפקודו, ולא דובר כלל על נושא ייצוג העובדים. יומיים אחר כך קיבל הודעה על פיטוריו. כיום הוא נהג מונית, אך את פעילותו בנושא הקמת הוועד לא זנח: "הנהגים שם סובלים, והם ימשיכו לסבול כל עוד לא יהיה מי שייצג אותם מול ההנהלה. מבחינתי אני ממשיך לעבוד עם הוועד כי זה חשוב לי, אפילו שאני לא בחברה. וגם אחרי שפיטרו אותי עוד ניסו לשכנע אותי לרדת מהמאבק".
אף פעם לא קל לנהל מאבק עובדים, אבל כשאתה ערבי פלסטיני זה קשה אפילו יותר. "בשנה האחרונה ההנהלה פיטרה בערך 15 עובדים ממזרח ירושלים", מספר מברוק, "אלה היו עובדים ש"במקרה" תמכו בהתאגדות במסגרת 'כוח לעובדים', אבל כמובן לא נימקו את הפיטורים מטעמים של תמיכה בהתארגנות אלא מטעמים שונים, כך שקשה לקשור בין הדברים. היא גם ניסתה לפטר יהודים כאלה, אבל שם זה פחות הלך. לערבים שהם לא אזרחים ישראלים מאוד קשה להתנגד למהלך כזה".
השבר שבין ההנהלה לעובדים מחדד את שאלת הזהות: במציאות של קונפליקט אלים כמו זה שבתוכו חיים פלסטינים ממזרח ירושלים ויהודים ישראלים מבית שמש – מהו מעגל הזהות החשוב יותר? המעמד או הלאום? איך מייצרים שיתוף פעולה בנושא כל כך אישי – תנאי עבודה וזמני ההפסקות, בזמן שסביב בוערת אש של שנאה ואלימות?
נהגי סופרבוס אומרים שהדרך הכי פשוטה היא הדחקה: "אנחנו לא עוסקים בכלל בזה במהלך העבודה", מספר בוטיל, הנהג שליווה את עוזי מבורך לאורך כל הליך השימוע והפיטורין, "זה פשוט לא נושא מדובר – פוליטיקה. לכל אחד יש את הדעה שלו, אבל לא מתווכחים על זה בכלל. רוב הוויכוחים שיש לנו זה על מה שקורה איתנו – על תנאי עבודה, על שכר על שעות. בחיים לא היה לי דיון עם נהג ערבי על פוליטיקה".
איך עושים את זה? איך מתעלמים מכל מה שקורה בחוץ?
"אתן לך דוגמה כשירו עלינו טילים בצוק איתן, והייתי עם נהג ערבי בדיוק כשהייתה אזעקה, שנינו תפסנו מקום בטוח. לא ראיתי אותו מוחא כפיים לטיל שנחת. הם אנשים נורמטיביים שרוצים להתפרנס".
מברוק: "הם הבינו כולם שאם הם מאפשרים להנהלה לדפוק אותנו אז זה יגיע גם אליהם. זה לא רק ערבים שסובלים פה מגזענות בארץ – גם נהגים אתיופים סובלים מזה מאוד, אז מבלי להתכוון זה גרם להם לעבוד איתנו יותר בקלות".
"לכל אחד יש את הדעה שלו, אבל לא מתווכחים על זה בכלל". עוזי מבורך
אתה חושב שזה שיש שיתוף פעולה בין נהגים ישראלים ופלסטינים משנה משהו בתפיסות של הצדדים אחד את השני ברמה הפוליטית?
"אני לא חושב שזה עשה שינוי פוליטי כלשהו. יש לנו רק רצון להתקדם מול ההנהלה לתנאים טובים יותר, כל הנושא הזה הזה פשוט לא מתעסקים איתו".
"הסדרנים הם משת"פים?"
פיטוריו של עוזי מבורך הביאו לתסיסה בקרב הנהגים, ורק העצימו את הרצון להתאגד. בוטיל: "חתמו לי הרבה נהגים. ואז, אחרי שבועיים שאני מחתים פנו אלי מ"כוח לעובדים", ואמרו לי ש'נהגים פנו אליהם', גם כאלו שאני בכלל לא הכרתי, והם הציעו לאחד כוחות". הנהגים שלחו להנהלה יותר משלוש מאות חתימות של נהגים התומכים בהקמת הוועד, אך לטענתם היא לא הכירה בייצוג "כוח לעובדים", והתעלמה מבקשות הוועד להיכנס באופן מיידי למשא ומתן.
בדצמבר 2015 הגיעו היחסים מול החברה לנקודת רתיחה, והעובדים השביתו את הקווים במחאה על היעדר משא ומתן בינם ובין ההנהלה ומה שהם הגדירו 'גרירת הרגליים של ההנהלה בנושא היצוגיות'.
עובדי סופרבוס ביום השביתה, דצמבר 2015
ב"כוח לעובדים" מספרים כי כשלושה שבועות אחרי שביקשו לייצג את נהגי סופרבוס במאבקם בהנהלה, נכנסה ההסתדרות לתמונה, וביקשה גם היא לייצג את הנהגים. סדרנים של החברה נרשמו להסתדרות, והחלו במסע שכנועים שנועד לגרום לנהגים לחתום על טפסים המצהירים כי הם תומכים בכך שההסתדרות תייצג אותם. "לנו נראה מאוד תמוה, שסדרנים שמעמדם גבוה משל הנהגים שכנעו נהגים ללכת להסתדרות", מספר בוטיל. "גם נראה לנו מוזר שההנהלה היא זו שהודיעה לנו שההסתדרות גם רוצה לייצג עובדים".
ההסתדרות כבר ניסתה לארגן את עובדי סופרבוס ב-2010, ואף הכריזה שביתות, אולם לא הצליחה לגייס שליש. מי שייצג את ההסתדרות במאבקה היה יו"ר האגף להתאגדות מקצועית דאז, עו"ד שי תקן. במפגש השני של ההסתדרות וסופרבוס שי תקן כבר עזב והוא עובד במשרד עו"ד בכר, פישר, חן ושות' כראש מחלקת דיני עבודה. ומי מייצגות את הנהלת סופרבוס במאבקה מול כוח לעובדים? מורן פרידמן והילה זקס ממחלקת דיני עבודה במשרד בכר, פישר חן ושות'.
"אנחנו החתמנו יותר אנשים". עמיחי סטינגר
לטענת גורם בהסתדרות מי שפנו אליהם היו חלק מהנהגיפ, שהיו חברי הסתדרות עוד מהסיבוב הקודם, וביקשו ממנה לייצג אותם, וכך הוקם ועד אלטרנטיבי. המצב הזה, שיש בו שני ועדים שטוענים כי הם אלו שמייצגים את העובדים לא יכול היה להימשך, והצדדים נפגשו בבית הדין לעבודה, לאחר שההסתדרות עתרה בעניין.
ציפראין הרשקוביץ' (צ'יפי), נהג תומך הסתדרות מיקנעם, מסביר: "הם היו אלימים, האנשים של 'כוח לעובדים', לא היה להם שום מעמד לקבוע שתהיה שביתה ומתי. אני שותף לכל הדרישות שלהם, אבל לא להתנהלות. במלחמות יש פצועים והרוגים, אני מחפש איך אפשר להשיג דברים מסביב לשולחן, הכל אפשר להשיג בדיבורים. הם הורידו נהגים מאוטובוסים כדי שלא ישברו שביתה, הם הבטיחו שהנהגים יקבלו פיצוי על ימי שביתה וזה לא קרה.
"הם עשו בלאגן, שביתות כל יום שני וחמישי. יש נהגים באזור של טבריה בעיקר שלא התאימה להם ההתנהלות. אני מבין למה בליליוס (עזרא בליליוס, המחזיק בחמישים אחוזים מסופרבוס באמצעות חברת 'אוטו חן' – א.ס), הבעלים, לא רוצה ועד. גם אני הייתי הבעלים לא הייתי רוצה ועד, ואני מבין למה הוא נאבק נגד זה".
הנהגים הם המפסידים הגדולים. צילום: Yossi.malki ,CC BY-SA 4.0
האנשים שמזוהים עם כוח לעובדים טוענים שההסתדרות נכנסה למאבק הזה בשירות ההנהלה, ושמי שתומך בה הוא משת"פ של ההנהלה?
"אין לי שום קשר למנכ"ל ולא לבעלי הבית ולא לשום דבר כזה. כל מה שמעניין אותי זה הנהגים, וההסכם הקיבוצי שיושג אחר כך".
נציגי "כוח לעובדים" טענו גם בבית המשפט, בדיון שיזמה ההסתדרות, כי "בשלב מסוים עשתה סופרבוס בחירה אסטרטגית, ותחת התנגדות לעבודה מאורגנת בכללה, ומשהבינה כי בכל מקרה תיאלץ להיכנס ליחסים קיבוציים, העדיפה ליצור קנוניה עם ההסתדרות ולנסות למנוע, שלא כדין, את יציגותו של כוח לעובדים אצלה".
עמיחי סטינגר, מנכ״ל האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות: "הטענות הללו הם סוג של דיבה. אנחנו החתמנו יותר אנשים. חלק מהעובדים חשבו שהם לא מייצגים אותם, והם פנו אלינו. הם נתנו צ'אנס ל'כוח לעובדים', אבל ממש לא אהבו את ההתנהלות, ולאחר מכן חלק מהנהגים אף עברו אלינו. הנהגים אמרו שאני מייצג משת"פים? אני מקים ועדים אותנטיים. אנחנו כבר ב-2011 ביקשנו להקים שם ועד. ההנהלה הצליחה לשבור את ההתארגנות ההיא, והמהלך לא צלח. אני עושה מאבקי עובדים כבר שנים בכל הארץ אז אני משת"פ של ההנהלה? בית הדין הכריע שסדרנים הם לא הנהלה, אלא חלק מהעובדים שיכולים להיות חברים בוועד, זו החלטה של בית הדין, ולא שלי".
בזמן ששני הארגונים רבים ביניהם והעובדים מפולגים, המשיכה ההנהלה להתעלם מהסיבה העיקרית שבגללה בכלל נולד הצורך בוועד יציג – המצוקות שמהן סובלים העובדים. שני הצדדים מסכימים רק על זה: הנהנית העיקרית ממלחמת הארגונים היא ההנהלה, והנהגים הם המפסידים הגדולים.
לפני כחצי שנה קבע בית הדין לעבודה כי יתקיימו בחירות לגוף המייצג, למרות התנגדות "כוח לעובדים". כולם הבינו שמיד לאחר הבחירות יש להיכנס למשא ומתן מואץ על השגת הסכם קיבוצי, לראשונה בתולדות החברה. השבוע נגמר המאבק, ויש לנו זוכה: כמעט 60 אחוז מהעובדים בחרו בכוח לעובדים.
עופר בוטיל: "הנציגים שהקימו את הוועד ייצגו את העובדים עד שייחתם ההסכם הקיבוצי. אנחנו מאוד מקווים שהמשא ומתן ביננו לבין ההנהלה יחלו כבר בשבוע הבא, שלא יתעלמו מאיתנו כמו שעשו עד עכשיו".
במהלך העבודה על הכתבה נעשה ניסיון לשוחח ישירות עם יו"ר הדריקטוריון של סופרבוס, אלי בליליוס, אולם הוא סרב להתראיין, ושלח אותנו לחברת יחסי הציבור של סופרבוס שמסרה: "הנהלת סופרבוס מכבדת את תוצאות ותשתף פעולה עם כוח לעובדים במטרה לקדם את החברה ואת עובדיה מול האתגרים הגדולים ולמען ציבור הנוסעים."
בהנהלה דוחים את הטענות בדבר התערבות בהליך הבחירה של הארגון היציג וטוענים כי אין להם קשר למחלוקת שבין כוח לעובדים לבין ההסתדרות.
אם הסיפור של סופרבוס יהיה מקרה מבחן באקדמיה לארגון עובדים ולמלחמות המכוערות בין ארגונים על הזכות לייצג עובדים, לפעמים על גבם, לפחות יש לו סוף טוב: אחרי 17 שנה, סוף סוף, לעובדים יהיה ועד, וההנהלה תשב לדבר איתו – על הפסקות, על תקינות הציוד והאוטובוסים, על שכר של שעות נוספות ועל נהלים לסידור המשמרת. הנהגים, שבחרו השבוע שארגון "כוח לעובדים" ייצג אותם במגעים מול ההנהלה, יבחרו מיד לאחר שייחתם ההסכם הקיבוצי את ועד העובדים שלהם – והוא יוכלו לעלות את הדרישות שלהם מהנהלה, מבלי חשש שיפוטרו, שיסומנו, שמישהו יפגע בהם או יתנכל להם מקצועית. היינו אומרים ובא לציון גואל אבל בעצם עכשיו, כשהעניין הקטן הזה נגמר, אפשר לחזור לסכסוך.