מה הסיכוי שהמפגש בין שני השוטרים לבין מייסם אבו אל-קיעאן ברחוב אבן גבירול בתל אביב יכול היה להסתיים אחרת? מה הסיכוי שהשוטרים כלל לא היו ניגשים אליו כשיצא לפרוק את הארגזים אחרי שחזר מחלוקת המשלוחים? מה הסיכוי שמייסם היה מתייחס לבקשה של שני יהודים-ישראלים בבגדים אזרחיים להראות להם תעודת זהות בשוויון נפש? מה הסיכוי ששני השוטרים בבגדים אזרחיים היו פונים למישהו אחר שישב במקרה באותו בוקר במסעדה הנחשבת בראסרי ומבקשים ממנו תעודה מזהה? מה הסיכוי שמפכ״ל המשטרה והמשטרה לא היו מתייצבים כאיש אחד לגבות את השוטרים בהתנהגותם?
ממחקרים על המשטרה ועל היחסים בינה לבין לאזרחים – התשובה לכל השאלות האלה היא: סיכוי קלוש.
למה? מחקרים מראים שאמון הציבור במשטרה נמוך, ולא סתם. מחקר שמדד את אמון הציבור במשטרה בעשור שבין שנת 2000 לשנת 2010 הצביע על ירידה באמון בקרב כל המגזרים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב הערבים והחרדים. נקודת השפל הייתה באירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מירי של שוטרים. זו אחת הסיבות שהמשטרה נתפסת בקרב האזרחים הערבים לא כגורם נותן שירות, כפי שהיא צריכה להיות, אלא כגורם עוין.
סקר עמדות שהתקיים כחלק ממחקר שנערך לאחרונה (2015) באוניברסיטת בן גוריון הצביע על כך שרק 40% מהאזרחים בשלוש קבוצות המיעוט שנבדקו הביעו אמון מלא במשטרה. החוקרים, פרופ׳ גיא בן פורת וד״ר פני יובל מהמחלקה למינהל ולמדיניות ציבורית, בסיוע ד״ר אופיר עבו,בדקושלוש קבוצות: חרדים, ערבים וישראלים ממוצא אתיופי. ״כשבחברה יש תופעות של גזענות, גם במשטרה יהיו תופעות של גזענות. המשטרה היא חלק מהחברה,״ אומר בן פורת, ומוסיף שכדאי לבדוק את מידת הגזענות במשטרה כארגון ולא לחפש את הגזענים האינדיבידואלים.
אוכלוסיות מועדפות, אוכלוסיות מופלות
המשטרה היא גוף שהוקם ברחבי העולם לפני מאות שנים כדי לשמור על הסדר הציבורי ולספק ביטחון אישי לתושבים. ואולי זה המקום לתהות: על הסדר של מי שומרת המשטרה? לכאורה המשטרה אינה מבחינה בין קבוצות שונות באוכלוסיה. סדר הוא סדר. האומנם? לשוטר היחיד ניתן שיקול הדעת להחליט מי נראה חשוד ואל מי לגשת. שיקול הדעת הזה נטוע בתוך תפיסת פרופיילינג גזענית מוסווית, או תת-מודעת.
דוגמה: לפני כמה שנים ערכה משטרת ניו יורק מבצע לתפיסת נשק לא חוקי. חצי מיליון בני אדם נעצרו, 80% מהם היו שחורים או היספאנים. כמה נשק לא חוקי נתפס? 0.15%. כלומר: החשד המובנה לפיו בקרב שחורים והיספאנים תמצא כמות גדולה יותר של נשק לא חוקי, לא הוכיח את עצמו במבחן המציאות.
אבל זה לא מונע מהמשטרה להתייחס לקבוצות אזרחים מסויימות באופן חשדני.
וזו הסיבה העיקרית לנתונים שעולים מפילוח המוצא האתני של האסירים בבתי הסוהר בישראל: יותר ממחצית האסירים הפליליים אינם יהודים. או בשפה אחרת: ערבים (מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים וכו׳) מהווים רוב בקרב היושבים בבתי הכלא. אבל שיעור הערבים בכלל האוכלוסייה בישראל עומד על 20אחוזים בלבד. איך מוסבר הפער? האם לערבים יש נטייה גנטית לפשע? ברור שלא. כן יכול להיות שיש קשר מסויים בין מצוקה כלכלית, או מצב סוציו-אקונומי קשה לבין פשיעה מסוג מסוים. כלומר: יש פחות סיכוי שצעיר משכונה מבוססת יילך לפרוץ לבתים. מאידך, שימוש בסמים, למשל, אינו תופעה ייחודית למגזר מסוים או קבוצה מסוימת באוכלוסייה, ובכל זאת, המשטרה מבצעת יותר פשיטות לתפיסת סמים בשכונת הרכבת בלוד, ופחות בבתים מבוססים בשכונה צפונית בתל אביב או בגבעתיים. לכן יותר ערבים יישבו בכלא בגלל עבירות סמים מאשר ״בני טובים״ יהודים אשכנזים ממרכז הארץ.
וכך הולכת ומתגבשת ומתחזקת התפיסה לפיה יש אוכלוסיות ״מועדות״, והתפיסה הזאת מחזקת את פרקטיקת הפרופיילינג. ״במפגש בין שוטר לאזרח יש אי אמון משני הצדדים. המשטרה משרתת את הכוחות החזקים בחברה, והכוחות האלה רוצים סדר. וברור שטובתו של האחד היא המחיר שמשלם האחר,״ אומר פרופ׳ בן פורת. תפיסת העולם הזו היא שהביאה לכך שיוסף סלמסה, ישראלי ממוצא אתיופי, מצא את עצמו מוטל במשך שעות מחוץ לתחנת המשטרה באישון לילה, כשהוא שיכור, מוכה וחבול ואיש לא ניגש אליו, ואיש לא טרח לקחת אותו לבית החולים. וכל זה רק משום שהוא שחור. לא היה עולה על דעתו של שום איש משטרה להשליך מחוץ לתחנה למשך שעות צעיר יהודי אשכנזי גם אם הוא היה שיכור כלוט.
מגוף אזרחי לגוף צבאי
אבל זה רק חלק מהתמונה. משום שההיתקלות בין השוטרים ברחוב אבן גבירול בתל אביב לבין מייסם אבו אל-קיעאן התרחשה גם בתוך מציאות ביטחונית, שיש לה השפעה דרמתית על היחסים בין המשטרה לבין האזרחים הערבים. בספרה ״ארץ מאובטחת״ שיצא ב-2012, מצביעה ד״ר אראלה שדמי על מגמה לפיה בעשורים האחרונים השתנו באופן משמעותי סדרי העדיפויות של המשטרה והשתנו תפקידיה. שדמי, לשעבר קצינה בכירה במשטרה, שהפכה לאשת אקדמיה בתחום הקרימינולוגיה, הצביעה על נקודת הזמן אי שם באמצע שנות השבעים, שבה שינה המשרד את שמו ממשרד המשטרה למשרד לביטחון הפנים, כעל נקודת זמן משמעותית. לא מדובר רק בשינוי סמנטי, אלא לכך שלמשטרה נוספו תפקידים בתחום הביטחון הלאומי וביטחון המדינה. אלה תפקידים מעין צבאיים, והמשטרה במקרים רבים אכן מתפקדת כגוף סמי-צבאי בקרב האוכלוסייה האזרחית. המשטרה קיבלה יותר תקנים ויותר תקציבים כדי לתת מענה לנושאים שבביטחון המדינה.
וזה בדיוק מה שעשו שני השוטרים הסמויים שנתקלו במייסם בתל אביב. הם היו חלק ממבצע חיפוש ותפיסה של שב״חים (שוהים בלתי חוקיים, שהם פלסטינים מהגדה המערבית שבאים לעבוד בישראל גם ללא היתר ורשיון מסודרים). המשימה שהוטלה על כתפיהם העניקה להם אפשרות לראות בכל ערבי, או בעל ״חזות ערבית״ או ״חזות מזרחית״ חשוד בפוטנציה ולדרוש מסמכים מזהים. זה לגיטימי בתפיסה הביטחונית, זה מתקבל בהבנה בקרב חלקים נרחבים מהאוכלוסיה היהודית שמחזיקים באמונה שהערבים הם איום, וזה מחזק את הניכור של האזרחים הערבים כלפי המשטרה ומקבע את תחושותיהם שהמשטרה רואה בהם איום ולא אזרחים הזכאים להגנה.
מכאן, ניתן לטעות שהמשטרה אכן שומרת על הסדר, אבל בחינה של מקרי "שמירת סדר" שכאלה מעלה שמדובר רק על הסדר של החזקים. כי לתמונה הזאת יש גם צד שני, ושם האזרחים הערבים אינם מקבלים מהמשטרה אותו שירות כמו האזרחים היהודים, משום שהמשטרה אינה שומרת על הסדר הציבורי ביישובים הערבים ואינה מגינה על חייהם. נוכחות המשטרה ביישובים הערבים נמוכה מאוד, המשטרה לא אוכפת את החוק שם, לא מחרימה נשק לא חוקי, לא חוקרת עד למיצוי דין תופעות של רצח בתוך המשפחה, לא משליטה חוק וסדר, לא אוכפת את האיסור על ריבוי נישואין בקרב הבדואים ועוד.
צילום: אורי פינר
99 אחוזים מהערעורים נדחים
אזמה באמת הסיכוי שתלונתו של מייסם אבו אל-קיעאן למחלקה לחקירות שוטרים תניב בדיקה הוגנת, נייטרלית, נקייה? למעשה יותר סביר שתיק כזה ייסגר מאשר יניב כתב אישום. מנתונים של המחלקה לחקירות שוטרים עולה שרק ב-40 אחוזים מהתלונות שמוגשות למח״ש נפתחות חקירות, ומתוכם רק ב-30 אחוזים מסתיימת החקירה בהעמדה לדין פלילי או משמעתי. בנוסף, 99 אחוזים מהערעורים נדחים. ולכן, למרות התמיכה מחממת הלב שקיבל אבו אל-קיעאן, במקביל מגבשת המשטרה את הראיות שיוכיחו שהוא עצמו היה הגורם שהצית את האלימות במקום.
הנה המקרה של דמאס פיקדה, חייל בן 19 ממוצא אתיופי שהוכה קשות על ידי שוטרים. סופו של דבר? השוטר המכה פוטר, אבל התיק נסגר בטענה שפיקדה בעצם הוביל את השוטר להכות אותו, משום שהוא לא נענה ולא ציית להוראות שקיבל מהשוטר. או יוסף סלמסה ז״ל, ששכב שעות, עד שנשלח לבית חולים, לבדו. האירוע הזה גרם לו לדיכאון עמוק וכעבור זמן נמצאה גופתו סמוך לנתניה. גם התיק שלו נסגר. ולא, זה לא קשור לפרופיילינג, הם יגידו.