הנושא המעמדי-כלכלי מלווה את עאידה תומא סלימאן, הנמצאת במקום השני ברשימת המועמדים לכנסת של מפלגת חד"ש (שהוא המקום החמישי ברשימה המשותפת של המפלגות הערביות), כל חייה. אביה היה פועל בניין, אמה היתה עקרת בית והמשפחה, שבה שבע בנות, ידעה זמנים קשים. "אף פעם לא הבנתי למה יש אנשים שיש להם הרבה כסף ואחרים בקושי מסתדרים", היא מספרת. "זה היה משהו שלא קיבלתי ולא יכולתי להאמין שהחיים הם ככה. הייתי מאוד ביקורתית וכל הזמן שאלתי שאלות לגבי העיר ולגבי מצבנו ודרך החיים שלנו כפרטים", היא מספרת. "כך שזה היה טבעי ביותר להפוך לפעילה פוליטית".
תומא סלימאן, ילידת נצרת, למדה בתיכון היוקרתי סנט ג'וזף והיתה במחזור הראשון של נערות שלמדו בבית הספר, שהיה לפני כן בית ספר פרטי לבנים בלבד. כשהיתה בתיכון החלה להשתתף במחנות התנדבות שארגנה העירייה, שבראשה עמד אז תאופיק זיאד, איש חד"ש. היא זוכרת את אותם ימים בתחילת שנות ה-80 כתקופה של שינוי ושל שחרור. בחד"ש מצאה מרחב שנותן מענה לרצונה בשינוי ולתהיותיה לגבי מצב עיר הולדתה ומצבם של האנשים קשיי היום שסבבו אותה.
בהמשך למדה באוניברסיטת חיפה פסיכולוגיה וספרות ערבית לתואר ראשון. במהלך הלימודים נבחרה לנציגת חד"ש בוועד הסטודנטים הערבי ולאחר מכן למזכירת התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל.
ב-1987 התחתנה עם בן זוגה המנוח ג'רייס סלימאן ועברה לגור איתו בעכו. שם נולדו להן שתי בנות. במקביל המשיכה תומא סלימאן להיות פעילה בחד"ש. בגיל 27 הצטרפה לוועד המרכזי של המפלגה והיתה אחראית על מחלקת קשרי חוץ. מאז מילאה תפקידים נוספים במפלגה וכן היתה העורכת הראשית של יומון המפלגה "אל-איתיחאד" עד לפני שלושה חודשים.
תומא סלימאן פעילה גם במסגרות חברתיות נוספות. היא היתה פעילה בתנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות, של נשים יהודיות וערביות) ובשנת 1992 היתה שותפה להקמת הארגון הפמיניסטי "נשים נגד אלימות" שפועל למיגור אלימות נגד נשים. הארגון צמח מאז וסייע בבניית מקלטים ומרכזי סיוע לא רק בקרב החברה הערבית בישראל אלא גם במדינות העולם הערבי. "אנחנו מדריכות ומלוות מרכזי סיוע ומקלטים בעולם הערבי", מספרת תומא סלימאן. "הדרכתי נשים עיראקיות בהקמת מרכזי סיוע, והייתי גם במצרים ובירדן כדי להדריך בתחום".
ב-2007 נכלל שמה של תומא סלימאן ברשימה של אלף נשים שהוגשו כמועמדות לפרס נובל לשלום. הגשת הרשימה ביקשה לבטא עמדה שעל פיה שלום לא נעשה על ידי איש אחד אלא הוא תוצר של מאמץ קולקטיבי של אנשים, ובמיוחד נשים, וכן להטמיע תפיסה פמיניסטית הרואה בשלום מכלול של תחומים ובהם רווחה, מאבק בעוני ומאבק באלימות.
תומא-סלימאן עם חבריה לחד"ש במסיבת עיתונאים של המפלגה. צילום: עמוד הפייסבוק של תומא סלימאן
שיתוף פעולה, לא התמזגות
הרשימה המשותפת שבמסגרתה מתמודדת תומא סלימאן היא קואליציה של ארבע מפלגות – חד"ש, בל"ד, התנועה האסלמית ותע"ל – שמטרתה לקדם עקרונות של שוויון, צדק והתנגדות לכיבוש. "מדובר בארבע מפלגות שיוצרות ביחד מערך משותף בפני גלי הגזענות והמשך השלטון של הימין במדינת ישראל ופועלות למען שלום, נגד הכיבוש ולמען זכויות של האוכלוסייה הערבית וזכויות נשים", מסבירה תומא סלימאן. "בימים הקרובים יתפרסם מצע ובו התוכנית החברתית והכלכלית שהסכמנו עליה. הרשימה מייצגת את הקולקטיב, או לפחות את רוב הקולקטיב, של האוכלוסייה הערבית במדינה אבל היא גם רשימה משותפת עם כוחות דמוקרטיים יהודיים תומכים. הרשימה בעיניי היא סמן דמוקרטי, ואולי ה-סמן הדמוקרטי בכנסת הישראלית1".
איך זה יבוא לידי ביטוי?
"בהגנה מתמדת ופעילות למען שמירה על מה שנשאר מהדמוקרטיה בתוך ישראל, חקיקה ומאבק. קודם כל חקיקת חוקים שיאפשרו צביון דמוקרטי למדינה; שמירה על חופש הביטוי וזכות ההתארגנות; וגם להיות מה שנקרא כלב שמירה לכל הניסיונות לכרסומים נוספים בדמוקרטיה. הרשימה הזאת עומדת מאוד איתנה בהגנה על המיעוט הלאומי, הזכויות האזרחיות והזכויות הלאומיות של האוכלוסייה הערבית וזה סימן היכר של רשימה שתגן על הדמוקרטיה. הרשימה היא הכוח הרציני ביותר, האיתן ביותר והעקבי ביותר נגד כיבוש, שהוא בעיניי מקור כל העוולות, או רוב העוולות, במדינה2".
איך כל מפלגה תשמור על עצמה ועל הייחודיות שלה? איך תפיסת העולם של חד"ש תוכל להתיישב עם אג'נדות שמרניות יותר, למשל בנושא של זכויות נשים?
"יש מצע משותף ואנחנו כולנו מחויבים אליו, אבל הסכמנו שלכל מפלגה זכות לשמור על הייחוד האידאולוגי שלה. למשל, אם אני כנציגת חד"ש רוצה להשקיע יותר מאמצים במעמד הפועלים וזכויותיהם, תישמר לי הזכות הזו. חד"ש לא תתיישר עם שום דבר שהוא נגד האידיאולוגיה שלה, בזה אני בטוחה, ואני לא איישר קו עם דברים שמנוגדים לאידיאולוגיה שלי.
"ברור שיש סוגיות שלא נסכים עליהן. אני לא יודעת עם מי יהיו לי פערים, זה יכול להיות עם בל"ד או תע"ל. למרות שכל המפלגות מדברות על צדק חברתי וכלכלי, למשל, ייתכן שיתעוררו חילוקי דעות. אני, לדוגמה, נגד הפרטה ובעד הלאמת המשאבים במדינת ישראל. כך גם בנושא זכויות נשים. המצע הכללי אומר שהרשימה תשמור על זכויות נשים. אם מישהו רוצה לחשוב שיש כל מיני פרשנויות למה זה זכויות נשים, אני, כמישהי שהיא פעילה והקדישה מהחיים שלה יותר מעשרים שנה להגן על זכויות נשים, אוטוריטה בנושא הזה. אם יש למישהו את הזכות לפרשן אז לי יש את הזכות הזו לפחות להגיד מה כן ומה לא".
זה יכול ליצור מתחים ופערים.
"אנחנו יודעים שהרשימה הזו היא תחילת דרך ולא סיום דרך. אנחנו לא התמזגנו, רק התחלנו לשתף פעולה או עלינו מדרגה בשיתוף הפעולה. בכנסת הקודמת, כשרצו להצביע על חוק להארכת חופשת לידה לנשים, למשל, ארבע המפלגות האלה הצביעו יחד. גם בנושאים הפלסטיניים ארבעתן הצביעו ביחד. הפעם העלינו את שיתוף הפעולה עוד מדרגה. בנושאים שארצה להשיג – מי שירצה להצטרף ברוך הבא, ואם לא יצטרפו אז אני אקדם את זה לבד. מתחים יכולים לעלות כאשר מישהו עובד נגד המסגרת ולא כשמישהו פועל מתוך המסגרת".
בהפגנת מטפלות משפחתונים. צילום: עמוד הפייסבוק של תומא סלימאן
פמיניזם והשאלה הפלסטינית
למרות האופוריה האופפת את עצם הקמת הרשימה המשותפת, בין המפלגות השונות יש לא מעט פערים, בעיקר בשאלות הנוגעות למעמד הנשים. בעוד שתומא סלימאן היא פעילה פמיניסטית ותיקה, ג'ומעה אזבארגה, נציג בל"ד ומספר 14 ברשימה המשותפת, אומר: "אנחנו עם כבוש ונעשה לנו עוול כבר יותר משישים שנה. כשנשחרר את עצמנו כמיעוט לאומי נוכל לדבר על זכויות נשים".
הנושא הפמיניסטי קיבל ביטוי מוחשי כשבמהלך הריאיון קיבלה תומא סלימאן טלפונים שביקשו את תגובתה למאמר ב"הארץ" שמחה על כך שברשימה המשותפת יש שני מועמדים פוליגמיים. נראה היה שתומא סלימאן חשה לא בנוח לקחת חלק בדיון הזה. היא ציינה שלאורך פעילותה התנגדה לפוליגימיה ושיתפה פעולה עם ארגוני זכויות נשים בנגב. ארגונים אלו, היא מציינת, נמנעו לא פעם מלדון בנושא מכיוון שהוא נחשב לטאבו ולמסורת3.
"אחד המועמדים אומר שאחת הנשים ידועה בציבור. לגבי המועמד השני – אני לא יודעת. הם צריכים לענות על זה", היא אומרת. "אני שותפה במאבק נגד פוליגמיה ואני אמשיך להיות חלק מהמאבק הזה ולא אשנה את דעתי בגלל הרכב הרשימה. הייתי רוצה שכל המועמדים היו פמיניסטים ושמאלנים רדיקליים ומרקסיסטים כמו שאני אוהבת, אבל זו לא המציאות. זה לא אומר שאני צריכה להתפשר על הדעות שלי. הרשימה הזו נבנתה כדי לעמוד מול גזענות ומול סכנה גדולה לייצוג של האוכלוסייה הערבית, אבל אני אמשיך להיאבק בכל תופעה שפוגעת בנשים, כולל פוליגמיה".
תומא סלימאן משייכת את עצמה לזרם הפמיניסטי המרקסיסטי. "אני בעד בני אדם קודם כל, ונשים סובלות מכך שהן מדוכאות ומודרות יותר, רובן על רקע היותן נשים", היא אומרת. "אדאג לקדם דברים שיתמכו בזכויות נשים ויצרו להן מרחב שמאפשר הזדמנויות שונות. אני לא רוצה לקדם נשים במערכת הצבאית ואני לא רוצה לקדם נשים עם דעות המנוגדות לכל מה שאני מאמינה בו, למשל בנושאי ההתנחלויות והכיבוש. הפמיניזם שלי הוא פמיניזם מרקסיסטי שיש בו ראייה מעמדית ושקושר את העניינים הכלכליים עם הפוליטיים ועם זכויות אדם".
במסגרת פעילותה ב"נשים נגד אלימות" היתה תומא סלימאן מעורבת בחקיקה להעלאת גיל הנישואין מ-17 ל-18, בקידום חוק המעניק מימון בחירות גבוה יותר לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה ועוד.
"אני גם מעורבת בנושא של תעסוקת נשים", היא מספרת. "היום אני באה מהפגנה בירושלים של מטפלות משפחתונים. חלקן סובלות מאפליה כפולה כעובדות וכנשים, וחלקן מאפליה משולשת כערביות, כעובדות וכנשים. אלה נשים שנותנות ומקריבות ופועלות קשה ונותנות לחברה ובסופו של דבר מנושלות מזכויותיהן בגלל שהוציאו אותן להפרטה מאוד דורסנית ואין להן שום ביטחון בעתיד".
צילום: עמוד הפייסבוק של תומא סלימאן
הצלחתי בפעם הרביעית, כמו בטסט
בשנים האחרונות נמתחה ביקורת נוקבת על כך שאנשים חדשים, בעיקר צעירים ונשים, לא מצליחים להתקדם בחד"ש. המבקרים טענו שהמפלגה פועלת כמו "מח'תרה" – שיטת הניהול שהפעילה האימפריה העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-19 ובה היה לכל קהילה מוח'תאר שייצג אותה ושימש בתפקיד עד יום מותו. המבקרים טענו שבאופן דומה סירבו בחד"ש להחליף את היו"ר מוחמד ברכה ו"מחזרו" את אותם חברי כנסת.
"אני לא יודעת אם יש 'הדרה' מכוונת", אומרת תומא סלימאן. "זה לא שישבו במוסדות של חד"ש והחליטו שאין נשים. אם נתניהו לא היה מפיל את הממשלה נבילה אספניולי היתה נכנסת עכשיו לכנסת. זה לא סוד שאני הובלתי מאבק בעניין הזה בתוך חד"ש. זו הפעם הרביעית שהתמודדתי בחד"ש וכל פעם התמודדתי על המקום השני כשהאמירה שלי היתה שאנחנו פוליטיקאיות, אם אתם רואים שיש לי את היכולות הפוליטיות אז תבחרו אותי במקום גבוה, במקום שאני סימנתי, לא למקום שסימנו לנשים".
הפעם התמודדה תומא סלימאן בבחירות הפנימיות מול אספניולי. "אף פעם לא האמנתי שאני אעבור, גם הפעם", היא אומרת. "הפעם זה היה הכי קשה כי נבילה אספניולי היא אישה מדהימה ופמיניסטית עם הרבה רקורד והיא היתה כמעט בכנסת. היתה מין אווירה כזו שיתמכו בנבילה, אבל רציתי שוב להעלות את הנושא שלא קובעים לנשים ולא קובעים שאף אחת לא מתמודדת אז באתי והתמודדתי, בפעם הרביעית. גם את הטסט עברתי רק בפעם הרביעית, ובשלושת הפעמים הראשונות לא עברתי בגלל אי מתן זכות קדימה. זה מאוד סמלי.
"אני חושבת שבחד"ש הגיעו להבנה ולמוכנות לקבלה. בתוך המפלגה יש שריון לנשים בוועד המרכזי ובמזכירות, אבל לא בכנסת. הפעם, בלי שריון נבחרה אישה במקום שני שהוא מקום מאוד מכובד, אני חושבת שזה מעיד על שינוי".
איך את מרגישה כאישה במפלגה שיש בה רוב גברי?
"התרגלתי בהרבה מקומות להיות האישה היחידה ותמיד הבטחתי לעצמי שאני לא אשאר יחידה שם הרבה זמן. אני חושבת שכמו כל פוליטיקאי, יהיו אלה שיתמכו בי ויהיו כאלה שינסו להכשיל אותי, אבל אני יודעת שחבריי במפלגה רוצים שכולנו נצליח. זה מקשה שאני אישה ושיש לי סגנון מסוים, וזה כבר הקשה בעבר, אבל אני חושבת שאני כבר התרגלתי ואני חושבת שהם גם התרגלו שיש אישה כזו ביניהם".
הזדמנות לשמאל היהודי
עמדותיה של תומא סלימאן בשאלות המדיניות אינן מפתיעות. "אנחנו מאמינים בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות של 67', פירוק ההתנחלויות, פתרון סוגיית הפליטים לפי החלטות האו"ם. אני שואפת שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית ושוויונית לכל אזרחיה ותבטיח את זכויות של הפלסטינים כמיעוט לאומי", היא אומרת
אבל, היא מדגישה, התקשורת הישראלית יוצרת אשליה שחברי הכנסת הערבים עוסקים רק בכיבוש. "העשייה האמיתית, 80 אחוז מהזמן, מוקדשת לדברים שהם לא פחות חשובים, נושאים אזרחיים של היום יום. לנסות לקדם את הדברים האלה בלי ראייה והבנה וניתוח שקושרים את הכל ביחד מניב הצלחות מאוד קטנות. לכן אני אומרת שהשקפת העולם הפוליטית והניתוח הפוליטי והפמיניסטי שלי אמורים להיות מעוגנים וכלי עזר לחקיקה יותר טובה למען הזכויות של האנשים. מה יותר חשוב? מה שאני אצליח לחוקק מחר. אני לא אתקע עם הצעת חוק ואתעסק איתה חמש שנים רק כדי לומר שעסקתי בנושא גדול. אני אניח אותה ונדבר על זה בכנסת, אבל בינתיים אם אני יודעת שיש הצעה אפילו פעוטה שאני יכולה לקדם מחר בבוקר אז אני אקדם אותה ואמשיך להילחם על השנייה. אני לא חושבת שזה סותר, להיפך. אנשים רעבים, אנשים שאוכלת אותם אלימות מבפנים, אנשים שאין להם אופק בכלל על מה הם יילחמו? הם ייכנסו לייאוש טוטאלי".
איך את ניגשת למצביע הערבי ואיך את מתמודדת עם הקריאה להחרמת הבחירות?
"אני לא באה משום מקום, אני לא אישה שלא יודעים מי. תמיד ידעו מי אני ומה אני עושה. אני חושבת שציבור חיכה לרשימה המשותפת. אני מאמינה בבניית קשר מרגיע, לענות על השאלות באופן הכי ברור, לא לטייח, לא לבנות ציפיות שהן לא אמיתיות אלא לדבר אל השכל של הבוחר הערבי והיהודי.
"אני עושה המון חוגי בית בציבור הערבי ואני חושבת שהנשים הערביות מאוד מחוזקות בבחירות האלה. בדרך כלל אחוז הנשים המצביעות הוא יותר נמוך מאחוז הגברים המצביעים, אבל הפעם הסקרים מראים שיותר נשים ערביות יצביעו. אני חושבת שזה בגלל שיש ברשימה שתי נשים מוכרות שמבטאות איזשהו כוח ואמירה. אני חושבת שזה יעודד הרבה נשים.
"אנחנו חייבים להסביר לאנשים עד כמה הרשימה הזאת מעוררת תקווה שנהפוך לכוח פוליטי משמעותי. אני חושבת שיש אחוז שלא מצביע בגלל אידאולוגיה, אבל רוב אלה שלא הצביעו עשו זאת בגלל שהרגישו שההצבעה לא מועילה ושאין כוח השפעה. הרשימה המשותפת יכולה להפוך לכוח והיא הופכת לכוח. היה סקר בערוץ 10 שנתן לנו 13 מנדטים, והסקרים האלה לא ממש מדייקים לגבי הציבור הערבי כי הם לא בודקים מדגם מייצג. אני אהיה בכל מקום שידרשו ממני להיות, אני אהיה בקשר עם הציבור באופן ישיר, ואני חושבת שאני יכולה עם הרקורד שלי לומר לאנשים שאני שם כדי לשרת אתכם ולקדם את האינטרסים שלכם".
אתמול פסלה ועדת הבחירות את מועמדותה של חנין זועבי ברוב של 27 מול 6 מתנגדים, בתמיכת "המחנה הציוני". איפה זה מעמיד אתכם?
לסיום, אתם רלוונטיים למצביעים היהודים?
"אנחנו לא בונים על ההצבעה של היהודים שנמצאים בימין, אבל כן פונים לקהל היהודי שחושב ורוצה להיות שמאל אמיתי, שרוצה להיאבק בגזענות ובכיבוש, רוצה לבנות דמוקרטיה ושלום וצדק חברתי. על המכלול הזה אין רשימה שעונה על זה יותר מאיתנו. אנחנו נותנים הזדמנות לכוחות הדמוקרטיים היהודים לשבור את המחסום הנפשי שיש בלהתחבר לערבים. בדרום אפריקה, הלבנים שרצו להיאבק באפרטהייד לא פחדו להתחבר ל-ANC, שכמעט כל החברים בו היו שחורים. אותם לבנים היו מעטים אבל הם ידעו איפה נכון לעמוד, ואגב רובם היו יהודים. אז השאלה ליהודים במדינה הזו היא איפה אתם רוצים לעמוד?"