כבר לפני הצבא חלמה נטע (שם בדוי) להיות רופאה ואת שנות התיכון שלה העבירה בהתנדבות במגן דוד אדום. ב-2015, זמן קצר לאחר שהתגייסה כחובשת קרבית ושובצה בחטיבה המרחבית של חברון, החל גל טרור רצחני שנמשך למעלה משנה. נטע נחשפה למראות קשים, טיפלה בקורבנות הפיגועים ונחשפה על בסיס יומי לגופות. אמא שלה, איריס (שם בדוי) ראתה כיצד מצבה הנפשי הולך ומתדרדר.
"היא לא ישנה בלילות, הייתה מטיילת כמו זומבי. כל שיחה שניסינו לנהל הייתה נגמרת בטריקת דלתות ועצבים. התקשורת נהייתה קשה מאוד". פסיכולוג צבאי שהכירה אמר לאיריס שהבת שלה בטראומה וצריכה טיפול. היא החליטה לשתף את המפקדים בהתדרדרות במצבה של נטע – ״הם אמרו ׳תראי כולנו במצב הזה, כולנו בקצה״.
"היא לא הכירה בכך שהמצב לא טוב. היינו צורחות אחת על השניה אבל זה היה עדיף מלא לתקשר בכלל". נטע סירבה להצעותיה של איריס ללכת לטיפול במהלך השירות. לאחר שהשתחררה החלה להסתגר בחדרה ואיריס נאלצה להציב גבול. "אמרתי לה או שאת הולכת לטיפול או לאשפוז". לאור המצב הקשה של נטע, שרק הלך והחמיר, איריס הבינה שהיא מוכרחה לטפל בבת שלה, עזבה את עבודתה והקדישה את זמנה לשיקומה.
"יש התקפי חרדה והתקפי זעם, היא לא ישנה טוב כי יש לה סיוטים. ארוחות שישי יכולות להיות טובות ומצחיקות ופתאום מישהו יגיד משהו והיא יכולה לחטוף עצבים, לקום וללכת". יום הזיכרון ויום העצמאות, מסבירה איריס, בעייתיים במיוחד ומעוררים בנטע הצפה רגשית וחרדה. "הזיקוקים מכניסים אותה ללחץ. כשבעלי רואה סדרות פשע אני מבקשת שישים אוזניות שלא נשמע סירנות ובומים, זה מקפיץ גם אותי״.
בתקשורת מול נטע, איריס צריכה לבחור היטב את המילים – "ברגע זה מגיע לצעקות, שיוצאות עלי כי היא לא יודעת על מי להוציא. את כל הזמן צריכה להזכיר לעצמך שאת אמא שלה, שהיא חשובה לך ושאת רוצה להחזיר אותה לתפקוד. יש פער בין מה שהיא רוצה להקרין לבין מה שקורה לה בפנים, אין שם קורלציה. אבל אני רואה שהיא עובדת על עצמה".
לאגף השיקום נטע סירבה לגשת, גם לאחר שהכירה במצבה. "היא שמעה סיפורים נוראיים, שעושים צחוק מהנכים, מבקשים להוכיח שאת לא שפויה, שמעמידים אותך לחקירות. המון חבר׳ה סיפרו לה שהם יוצאים בוכים מהדיונים״. נטע לא הייתה מוכנה לעבור את מסכת ההשפלות הזו.
רק שנתיים לאחר השחרור ובסיוע עמותת "לוחמים לחיים" שמלווה לוחמים הסובלים מהלם קרב, הסכימה להתחיל בתהליך ההכרה. "להודות בחולשה ובבעיה נפשית זה היה שינוי דרסטי", אומרת איריס. עורכות דין שהגיעו אליה דרך ״לוחמים לחיים״ התנדבו ללוות את נטע כל הדרך עד לוועדה הרפואית האחרונה.
אחרי כמעט שנה של הכנות הן הגיעו לדיון הראשון בוועדה הרפואית, שבמקרה התקיים שבועיים אחרי שאיציק סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום במחאה על היחס שזוכים לו הלומי קרב. "אמרתי להם אל תתנו לבת שלי להיות איציק סעידיאן הבא. נתתי לכם פרח וקיבלתי רוח רפאים. תחזירו לי את הבת שלי. היא אפילו לא שליש ממה שהיתה".
נטע הוכרה כנכת צה״ל, קיבלה 30 אחוז נכות על פוסט טראומה, קצבה של כ-1,400 שקל וסיוע של משרד הביטחון בתשלום שכר לימוד ודמי קיום, טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, טיפולים משלימים וקנאביס רפואי.
לפני הגיוס נטע היתה בחורה עצמאית, תוססת ותמיד מוקפת חברות. כדי להגשים את החלום להיות רופאה, למדה בתיכון במגמת רפואה ובזמנה הפנוי התנדבה במד"א 4-5 משמרות בשבוע, ״היום היא לא מצליחה אפילו לטפל בפצע״, מספרת איריס.
בניסיון להשתקם היא נרשמה לתואר במנהל עסקים ופסיכולוגיה אך בשנה הראשונה ללימודים פרצה מגפת הקורונה וטרפה את כל הקלפים. בקושי רב היא הצליחה לעמוד בדרישות הלימודים אך החזיקה מעמד רק עד השנה השלישית. נטע הסתגרה בבית והייתה חרדה מלצאת. "היא הייתה מתעוררת בצהריים, היא לא אכלה טוב והשמינה המון". גם הזוגיות שהייתה לה לא שרדה, ולאחר 3 שנים של זוגיות ומגורים משותפים הם נפרדו.
מספר חודשים לאחר השחרור התפתחה אצל נטע פיברומיאלגיה שבתקופת הקורונה הלכה והחמירה – תסמונת הגורמת לכאבים כרונים בשרירים ובמפרקים ולעייפות קשה, ופוגעת משמעותית בתפקוד. "דמייני שאת סמרטוט רצפה ומישהו בא וסוחט אותך ואת לא יכולה לעשות כלום חוץ מלקחת משככי כאבים חזקים. זה בא בהתקפים, יום אחד יכול להיות בסדר ולמחרת לא יכולה לזוז. זה יכול לבוא משינוי מזג אוויר, סטרס רגשי או כל דבר אחר".
"יושבים ארבעה גברים שהגיל הממוצע שלהם הוא 85. סיפרנו על הקשיים ואחד הרופאים נרדם לנו מול הפרצוף״
לאור המצב הן פנו באוגוסט האחרון לאגף השיקום כדי שיכירו בהידרדרות הנפשית ובפיברומיאלגיה. לפני מספר שבועות התקיים הדיון. באגף השיקום הן פגשו בנכה צה״ל בן 70 שבכה וסיפר להן שחברי הוועדה ניסו להוכיח לו שהוא הוזה ושאין לו פיברומיאלגיה. ״הוא אמר שלא הושפל כך מעולם. זה מה שנטע שמעה לפני שנכנסה לדיון.
"יושבים ארבעה גברים שהגיל הממוצע שלהם הוא 85. אחד פנימאי, אחד פסיכולוג, אחד ראומטולוג ואחד מזכיר״, מספרת איריס. ״ישבנו מולם וסיפרנו על הקשיים ואחד הרופאים נרדם לנו מול הפרצוף״. כשנטע תיארה את הכאבים הנובעים מהפיברומיאלגיה ציין הראומטולוג בתגובה את כאבי הגב שסבלה מהם בשירותה הצבאי. "מה זה קשור לפיברומיאלגיה?", איריס שאלה אותו. "אחד זה כאבי גב מלסחוב וסט צבאי, ציוד רפואי כבד וגופות והשני זה כאבים בכל הגוף שהיא מרגישה אפילו בקצוות השורשים שבשערות".
״אני מפחדת מהיום שאני לא אהיה בחיים. אם לא אצליח בשנים הקרובות להעמיד אותה על הרגליים אני לא יודעת מה יהיה"
הוועדה הכירה בעשרה אחוזי נכות נוספים על רקע הפוסט טראומה אך לא הכירה בפיברומיאלגיה, מה שהכניס את נטע לייאוש. בזמן שאיריס מתכננת להגיש ערעור ומסרבת להיכנע, לנטע כבר נמאס. "היא אומרת לי עזבי אותי, אין לי כוח לעבור את זה שוב. אני מפחדת מהיום שאני לא אהיה בחיים. אם לא אצליח בשנים הקרובות להעמיד אותה על הרגליים אני לא יודעת מה יהיה".
לפני שנה נטע החלה ללמוד כלבנות טיפולית. "היא מצטיינת במסלול הלימודים והכלב שלה הוא נקודת אור בחייה. הוא מכריח אותה לקום בבוקר ולהשקיע בלימודים". איריס מספרת שאלו הצלחות קטנות אך עדיין כל יום נראה אחרת ואינו צפוי. "יש ימים שהיא לא מצליחה להתעורר בבוקר גם עם שלושה שעונים מעוררים וטלפונים ממני, היא קמה כאילו לא ישנה לילה שלם".
למרות הקשיים, נטע משתדלת להיות עסוקה ופעילה. היא לומדת פעמיים בשבוע, עושה סטאז' עם ילדים אוטיסטים בתפקוד גבוה, מאלפת ומאמנת את הכלב, הולכת לחדר כושר, נפגשת מדי פעם עם חברות קרובות ופעם בשבוע מגיעה לסדנה לנשים בפוסט טראומה מטעם משרד הביטחון. "הן מדברות וגם עושים להן ימי כיף, זה טוב לה, היא חיובית כלפי זה".
המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הביאה את שתיהן לסף שבר. "אני עם התקפי חרדה. כל הזמן על הקצה ובדריכות מוגברת, מרגישה כמו בפוסט טראומה משנית". לפני שבועיים, בזמן שאיריס ונטע היו ברכב, שני מחבלים ביצעו פיגוע ברעננה. "צעקו לנו סעו הביתה יש פיגוע. שמענו אמבולנסים, סירנות ויריות. נטע איבדה צבע. בלילה היו לה סיוטים והיא קמה שטופת זיעה, למחרת הלכה לפסיכיאטרית".
איריס מספרת על בעיות בריאותיות שלה שגם כן התגברו לאחרונה. "אני על סף התפוצצות. אני בת 56, רוצה נכדים ושקט, ליהנות ולטייל אבל איפה, יש לי לחצים כפולים ומכופלים, זה רק נהיה גרוע יותר וזה לא נגמר".
תגובת משרד הביטחון: "אגף השיקום במשרד הביטחון פועל לטיפול ושיקום של נכי צה״ל בהתאם לסוג וחומרת הנכות שנקבעו על ידי הצוותים הרפואיים ובוועדות הרפואיות. מפאת צנעת הפרט וסודיות רפואית לא נוכל להתייחס למקרה ספציפי כזה או אחר ולשיקולי הוועדה הרפואית. לנכי צה״ל ישנה תמיד האפשרות להגשת בקשה להחמרה או לערור על החלטה והיא תיבחן בצורה המקצועית על ידי גורמי המקצוע".
ליצירת קשר עם היחידה לתגובות קרב: טלפון: 03-6401400, או לפניה דרך האינטרנט
לקו הסיוע של עמותת נט"ל: 1-800-363-363
לפניה לעמותת לוחמים לחיים לחצו