איור: אילה טל
סגן הנשיא האמריקאי לשעבר דיק צ׳ייני ואיל העיתונות הצהובה רופרט מרדוק מגייסים את אפי איתם כדי לקדוח נפט בעשרה אתרים הפרוסים לאורך הכינרת. זה נשמע אולי כמו בדיחה גרועה, או תסריט בלהות. אבל זו המציאות – ותושבי היישובים באזור העצום שהוקצה לחיפושי הנפט גילו על כך לגמרי במקרה, כשבועיים לפני היום האחרון להגשת התנגדויות לתוכנית.
היום הזה היה ב-27 באפריל, ערב יום השואה, ונכון לעכשיו גורל התוכנית – ואתו גורלם של רוב המעיינות המזינים את הכנרת – נמצא בידי הוועדה לתכנון ובנייה. הרישיון לחיפוש נפט כבר ניתן, ונכון להיום, הודות לחוק הנפט הארכאי מ-1952, אין שום מניעה חוקית לאשר את הקידוחים עצמם.
"מישהו מקיבוץ נטור גילה שלט בשטח, שלט של וועדת תכנון ובנייה בגודל מטר על מטר, שאומר שיש כאן תוכנית קידוחים, אפשר להגיש התנגדויות עד 27 באפריל. לא מסביר יותר מדי," מספרת גלי פוקס, תושבת כפר חרוב, סטונדטית ללימודי הסביבה במכללת תל חי וממובילות מאבק התושבים נגד הקידוחים. "התושב התחיל לבדוק וראה שיושבת תוכנית, שכבר הופקדה בוועדה המחוזית, ואנחנו בשלב של 60 יום להגשת התנגדויות. זה היה רגע לפני פסח, ואז התחילה לפעול קבוצת התושבים". פוקס מוסיפה ומספרת שמפת נקודות הקידוח המוצעות ושלל מידע אחר בנוגע לתוכנית עלו לאתר המועצה המקומית גולן בבוקר היום האחרון להגשת ההתנגדויות. נראה גם, כי כל המידע באתר המועצה נלקח ישירות מאתר חברת "אפק", המבצעת את התוכנית – מפירוט התוכנית עצמה ועד לאוסף כתבות מחמיאות על חיפושי הנפט בגולן, שמופיע בדיוק באותו הסדר בשני האתרים.
זיהום מי התהום
עדויות לקיומו של נפט בגולן נמצאו בקידוח חד-נס עוד בראשית שנות ה-80 . אבל קידוחי נפט מעל למאגר המים העיקרי של ישראל הם תרחיש מעורר דאגה: מאגרי מי התהום ברמה אינם מוגנים בשכבה סלעית אטומה, אלא בקרקע שכל זיהום שטחי יכול לחלחל דרכה. החברה מבטיחה מיגון של שטח הקידוחים והצינורות עצמם בשכבות של יציקות בטון, אלא שגם אלו יכולות להיסדק – במקרה של רעשי אדמה, למשל. קרבתם של המתקנים העתידיים אל מלחמת האזרחים הסורית גם הוא מהווים סיכון: אם יופצצו בכוונה או בשוגג, יהיה קשה מאוד – אם לא בלתי אפשרי – לעצור זליגה וזיהום.
אבל החשש של התושבים, ושל ארגונים סביבתיים רבים, מחמיר כאשר מתעמקים בסוג הנפט שעשוי להימצא בגולן. הסיכון בשאיבה של נפט נוזלי ברור לכל. אבל כמה מהמומחים שלמדו את המבנה הגיאולוגי של הגולן במשך השנים סבורים לא מדובר בנפט נוזלי, אלא בשכבות של פצלי שמן – בשפה פשוטה, שכבות של סלע ספוג בחומר דמוי-נפט. במשך עשורים הופקה אנרגיה מהסלע באמצעות חימום בתנורים מיוחדים – ומזהמים במיוחד – אבל בשנים האחרונות התחילו חברות להפיק שמן מתוך הסלעים במקום, עוד טרם כרייתם מהקרקע. הדבר נעשה באמצעות חימום שכבת הסלע עם סילונים של מים רותחים, לפעמים לאורך שנים רבות. שיטת המיצוי המקומי ("פראקינג") יכולה לשמש גם לביקועם של סלעים קשים ולחדירה של נפט נוזלי.
לכאורה, זוהי שיטה עדיפה על כרייתם של הסלעים – במקרים רבים תוך השמדה סיטונאית של הנוף – ושריפתם, אבל שיטת פראקינג מעוררת יותר ויותר ביקורת ומחאה ברחבי העולם. בין חסרונות השיטה: זלילת אנרגיה ברמה שמחייבת בנייה של תחנות כוח חדשות; נזק בלתי הפיך לשכבות גיאולוגיות שלמות, כולל מאגרים של מי תהום שאין להם תחליף; וזיהום אוויר קשה. למעשה, עצם חדשנותה של השיטה בעוכריה: הנזק החמור ביותר עלול להתגלות רק בטווח הארוך ביותר. כרגע זו טכנולוגיה ניסיונית, שאף מדינה בעולם לא מאשרת את השימוש בה. גם ארצות הברית, שבשטחה בוצעו כמה ניסויים בשיטה, שנמשכים כבר כמה שנים, נמנעת מלאשר מעבר להפקה בפועל של נפט בשיטה זו.
בתגובתה לכתבה, חברת "אפק" הדגישה שהרישיון שקיבלה הוא לחיפוש נפט נוזלי וקונבנציונלי בלבד, אבל נכון למועד פרסום הכתבה, נמנעה מלהתייחס לשאלה האם נשקל שימוש בפראקינג בקידוחים מסחריים עתידיים ברמה.
שני סימני קריאה
שלוש חברות מובילות את התוכנית: חברת "ג׳יני" האמריקאית, חברת "IEI" האמריקאית-ישראלית, וחברת "אפק" הישראלית. בפועל, מדובר באותה קבוצת אינטרסים: "ג׳יני אנרגיה" היא חברת אחזקות (שבצוות האסטרטגי שלה חברים רופרט מרדוק, דיק צ׳ייני, יעקב רוטשילד, ומיכאל שטיינהרדט); קבוצת "אפק" היא חברה בת של "ג׳יני"; "IEI" היא אחת מהחברות המרכיבות את "אפק".
IEI זכתה באישור להפקה נסיונית מפצלי שמן בעמק האלה שבחבל עדולם כבר לפני שש שנים, תוכנית שעוררה ועודנה מעוררת התנגדות רבה מצד ארגונים ופעילים סביבתיים, אבל מי שהגישה את הבקשה לקידוחים נסיוניים ברמת הגולן היא דווקא אפק אנרגיה. צמד המילים "פצלי שמן" לא מופיע בתוכנית שהוגשה, ובתקשורת המקומית אף הוכחש (עם שני סימני קריאה!!) שיש קשר כלשהו לפצלי שמן. אותה הכחשה מופיעה גם בתגובת המועצה המקומית לכתבה. אבל קשה שלא לשים לב שכל החברות המרכיבות את אפק – American Shale Oil, IEI, וג׳יני מונגוליה – מתמחות דווקא במיצוי נפט מפצלי שמן, והדבר מודגש שוב ושוב גם באתר של אפק.
על פי המפה שהתפרסמה ביום האחרון להגשת ההתנגדויות באתר של מועצה אזורית גולן, יש 17 נקודות פוטנציאליות לביצוע הקידוחים, הפרושות ממבוא חמה בדרום ועד קצרין בצפון, מחד נס במערב ועד יונתן במזרח. רבות מהנקודות הללו מצויות בקרבת כמה מנחלי האיתן המזרימים את מימיהם לכנרת, כדוגמת הזוויתן, יהודיה, אל על ועוד. אחרות צופות על נחלי אכזב המסייעים למלא את הכנרת בעונה הגשומה: נחל כנף, נחל משושים ועוד. כל השטח הנידון יושב מעל מאגר מי התהום (אקוופיר) המזין את כל רמת הגולן ועמק החולה.
"כבר בדו"ח הסביבתי של קידוחי החיפושים יש התייחסות לזה שהאקוויפר של הכנרת יכול להזדהם, ובמקרה של זיהום הם יעשו יציקות בטון", אומרת פוקס. "יכול להיות ערבוב בין שכבת המים לשכבת הנפט שהם יוציאו, כי זה חודר בין השכבות, וכמות קטנה יחסית של נפט יכולה לזהם כמות עצומה של מים. כל דליפה שהיא לכנרת יכולה להיות מאוד מסוכנת. התרחישים מפחידים".
התושבים לא מודעים. מפת הקידוחים שהופצה על ידי חברת אפק
בנוסף, היא מציינת כי הקידוחים עלולים לגרום לזיהום אוויר, עקב פליטת גזים מזהמים מהאדמה, למפגעי רעש, מאחר שכדי לחדור לשכבות האדמה בהן מצוי הנפט נדרשות מכונות גדולות וכלים כבדים, ולפגיעה קשה בחי ובצומח בשטחים שיוקדשו לקידוחים. חברת אפק אמנם מתחייבת לצמצם את הפגיעה הסביבתית למינימום ההכרחי, ולהחזיר את השטחים לקדמותם, אולם לא ברור מה הוא אותו מינימום, ומה יהיו ההשלכות העתידיות של אותה הפגיעה. יש לציין, כי בחוק הנפט מ-1952, המלה "סביבה" לא מופיעה אפילו פעם אחת, והמהלך נעשה ללא רגולטור שמפקח על איכות האוויר, איכות המים ואיכות החיים של תושבי המקום.
"נקודות הקידוח מאוד קרובות לישובים", אומרת פוקס. הדבר ניכר במפה. אף על פי כן, מרבית תושבי האזור, שיהיו הראשונים להיפגע מנזקי הזיהום והרעש, לא היו שותפים להחלטה על הקידוחים. למעשה, אומרת פוקס, הם כלל לא היו מודעים לה.
חברת אפק טוענת שהמהלך נעשה בשקיפות מלאה ובשיתוף פעולה עם התושבים, ואכן אחד התומכים הבולטים והגלויים בתוכנית הוא אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן. בכתבה במגזין "שישי גולן" של יערה רותם אומר מלכה: "אנו כמערכת אזורית רואים בפרויקט זה כבעל חשיבות לאומית, אשר עשוי להוביל את מדינת ישראל לעצמאות אנרגטית ולמצב את הגולן כנכס אסטרטגי בהיבטיהם של אנרגיה. אנו שמחים על שממשלת ישראל אישרה לחפש נפט בגולן ומקווים שאכן יימצא". פוקס מספרת כי מלכה "עכשיו מסתובב בין הישובים ומספר כמה זה טוב, וכמה אין בעייה עם קידוחי הניסיון, וכמה הם לא יפריעו. אבל התושבים חושבים צעד אחד קדימה. לא מפריעים להם קידוחי הניסיון.“
מין דקירות כאלה
מסקירה מהירה של התקשורת המקומית ברמה (לעומת זו הלאומית), עולה ששם דווקא יש עיסוק לא מבוטל בתוכנית לחיפושי נפט. אבל גם אם נניח לרגע לשאלה, מי וכמה מתושבי הגולן מקפיד להיכנס לאתר "שישי בגולן" או לרדיו הגליל העליון, קשה שלא להתרשם כי גם הסיקור שלו זכתה תוכנית הקידוח, צבוע כולו בגוונים של אותו צבע: ורוד עז. כך, למשל, נפתח הראיון עם אפי איתם בתוכנית "עובר גבול" בשבוע שעבר בהתרפקות של המנחה אביהו שפירא על המרפסת בביתו של איתם בגולן (בו ביקר המנחה כמה פעמים), ובשאלה אם איתם, מנכ"ל חברת אפק, יושב בכיסא האהוב עליו. איתם מוצג בהקפדה כתושב בעל שורשים עמוקים בגולן (שכידוע גם הגן על הרמה מנסיונם של הסורים לכבוש אותה מחדש, במלחמת יום הכיפורים). המתנגדים, או אפילו סתם המודאגים מבין התושבים מוצגים בגיחוך מסוים על ידי המנחה, שאף ממהר להפריך את חששותיהם עוד בטרם ניגש איתם למלאכה: "התלונות הגדולות שהגיעו, אלינו לפחות, היא מהתושבים שלכאורה לא משתפים אותם", הוא אומר לאיתם, בהתנצלות משהו. "אני לא כל כך הצלחתי להבין בדיוק במה לא משתפים אותם, במה הם כן רוצים להיות שותפים? אבל באיזה מצב אנחנו נמצאים עכשיו, שיש להם בעצם סיבה לחששות, או שאנחנו רק בתחילת הדרך של מיקומים, של הורדת מקדחים שהם בעצם מקדחים בסדר גודל של קידוח מים, הלא אם אומרים 'אנחנו הולכים לקדוח מים בגולן', אף אחד מהם לא היה קופץ וצועק עד השמים".
גם לאיתם ניתנת במה נרחבת לדחות את החששות והביקורות על התוכנית, בלא אתגר, גם אם ההפרכות שלו נשמעות מעט כמו התחמקות: כאשר שואל המנחה על אפשרות הפגיעה בכנרת, איתם מתעקש שמדובר בקידוחים זעירים, "כמו מין דקירות כאלה כדי לאתר ולסמן את גודל ואת מקום… זה לא מזהם, זה לא מוציא מהאדמה, זה מאתר ומסמן את גודל ומיקום השדה". אלא שלא שפירא ולא איתם לא מתייחסים לשאלת הסיכון העולה מתוך שדה הנפט המסחרי, אם אכן יימצא – בדיוק התרחיש שממנו חוששים התושבים. גם שאלת סוג הנפט ושיטת הפקתו – האם מדובר בשאיבה של נפט נוזלי, או חימום הקרקע ו"פראקינג" – לא עולה בראיון.
בראיון זה ובראיונות אחרים איתם מקפיד להדגיש את העניין הלאומי, שלא לומר לאומני, שיש למדינת ישראל בקידוחים. "הדלק של מדינת ישראל מגיע ממדינות מוסלמיות של רוסיה הסובייטית לשעבר", הוא מספר. "כל הדלק הזה עובר במכליות דרך מיצרי הבוספורוס, דהיינו תלוי ברצונה הטוב של טורקיה. ברצונם נותנים, ברצונם עוצרים, ובדיוק כאן זה נוגע לנושא המים. תראה, המים שלנו נתפשים על ידי כולם כמשאב חיוני שעליו מדינת ישראל צריכה גם לשמור וגם להיות מסוגלת להבטיח את אספקתו, ויהי מה". הדלק הוא בדיוק כמו מים, מרמז איתם, רק שבנוגע אליו קיימת "בורות" משונה מצד אזרחי ישראל.
זה בכלל נפט סורי
אלא שבדיוק העניין הלאומי הוא אחד ההבטים הבעייתיים ביותר בתוכנית. כידוע, מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המחשיבה את הגולן לשטח ישראלי. כל שאר המדינות והגופים הבינלאומיים רואים בגולן שטח סורי כבוש, ובסיפוח הישראלי – פעולה חקיקתית חסרת כל תוקף ורלוונטיות. בהתחשב במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה, קשה להאמין שדמשק תתפנה לדרוש את רווחי הנפט או פיצויים על פעולות הקידוח בתקופה הקרובה; ואולי לכך מתכוון איתם כשהוא מקפיד להדגיש בראיונות לתקשורת המקומית שעתה "הבשילו התנאים", לחיפוש הנפט בגולן.
אולם, אי-יכולתם של הבעלים החוקיים לתבוע בעלות על רכוש גנוב אינו מכשיר את הגניבה. "במשפט הבינלאומי יש התייחסות לניהול וניצול של משאבים בשטח כבוש", מסביר המשפטן הפרופ׳ אייל גרוס מאוניברסטת תל אביב. בין חוקרי המשפט הבינלאומי קיימת הסכמה רחבה שסעיף 55 לתקנות האג אוסר על הכוח הכובש לנצל משאבים באופן שמכלה אותם משמעותית – למשל, כותב פרופ’ יוטאקה אראי מאוניברסיטת קנט, לנצל מכרה בקצב מהיר יותר מכפי שנוצל בידי הבעלים או הריבונים המקוריים, וכי בכל מקרה יש לוודא שהשימוש נעשה לטובת האוכלוסייה המקומית. כך, למשל, הותנה ייצוא הנפט מעיראק בתקופה הכיבוש האמריקאי בכך ש-95 אחוזים מההכנסות ינותבו לקרן מיוחדת לטובת הממשלה העיראקית העתידה לקום (ורק 5 אחוזים ינותבו לטובת פיצויים לנפגעי מלחמת המפרץ הראשונה). למעשה, אומר גרוס, ניתן לדמות את המשאבים ל"קרן" שעליה מחויב הכובש לשמור עבור התושבים המקומיים, ולהשתמש אך ורק בפירות הקרן – וגם זה לטובת התושבים – מבלי לפגוע בהונה המקורי.
איור: אילה טל
שני העקרונות מופרים שוב ושוב, גם בישראל: בשנה שעברה הכשיר בג"ץ בפה רפה את פעולותיהן של מחצבות בבעלות ישראלית בשטחי הגדה המערבית, שמעבירות את הרוב המוחלט של תוצרתן לישראל ולייצוא. הצידוק, שניתן במסגרת דחייה "מטעמי סף", היה עמום: משך הכיבוש הישראלי בשטחים שמחייב התחשבות בתנאים שנוצרו בשטח, וזריקת הכדור חזרה לדרג הפוליטי באמתלה שהמחצבות היו אמורות להוות נושא לדיון בין הישראלים לפלסטינים בהסכמי אוסלו. האישור גרר ביקורת חריפה ברחבי העולם, ובג"ץ עצמו מיהר להדגיש שלא היה בכוונתו לכונן תקדים.
מעבר לשאלה כיצד ובאיזה תרחיש עשוי הנפט בגולן לשמש את התושבים המקומיים – בהתחשב בכך שמרבית התושבים המקוריים גורשו לסוריה לפני כמעט 50 שנה – הרי ששאיבת הנפט בגולן מכניסה את חברת ג׳יני האמריקאית למלכוד חוקי ופוליטי מסקרן: אם תרצה לטעון שהיא מקיימת את החוק הבינלאומי, הרי שישתמע מכך שחברת אפק והעומד בראשה מכירות בכך שמדובר בשטח כבוש ולא בחלק ממדינת ישראל; ואם תרצה ג׳יני לטעון שמדובר בשטח ישראלי, הרי שהיא תדרוש, הלכה למעשה, שבית המשפט – בין אם גוף בינלאומי או בית משפט כלשהו בארצות הברית – יכיר בסיפוח הישראלי של הגולן. איתם טוען שגילוי כמות משמעותית נפט בגולן יחזק את אחיזתה של ישראל בו, אבל יכול להיות שגם ההפך הוא הנכון: גם אם לא סביר שסוריה תנסה לעמוד על זכויותיה בתקופה הקרובה, הרי שגילוי של כמות נפט משמעותית יהפוך את הגולן לנכס אסטרטגי נחשק אף יותר. לכל הפחות, תיתכן תביעת עתק בדומה לזו שמכינים המצרים בימים אלו על נפט ששאבה ישראל מאתרים בסיני, בתקופת כיבושה את חצי-האי.
אלף התנגדויות
אבל כל אלה הם תרחישים רחוקים יחסית, והתושבים בגולן דואגים מעתיד קרוב בהרבה. על פי חוק הנפט, במידה ומתגלה כמות מסחרית של נפט, הופך הקידוח הניסיוני לקידוח מסחרי באופן כמעט אוטומטי: במידה וישנה "תגלית" – מושג עמום שאינו מוגדר מבחינה כמותית בחוק הנפט – המדינה והחברה לא רק יכולות, אלא חייבות לפתח את הקידוח למסחרי. אף על פי שהפיתוח הזה חייב לעבור אישור חוזר של ועדת התכנון המחוזית, הסיכוי שייחסם בישורת האחרונה הזאת – זעום עד לא קיים. היחידים שיכולים להתערב מכאן והלאה הם שר האנרגיה וראש הממשלה.
כרגע, המשרד להגנת הסביבה, יחד עם רשות שמורות הטבע ורשות העתיקות, בוחרים שלא להתנגד לתוכנית, מאחר שאלה קידוחים נסיוניים בלבד. "היום התהליך הזה חייב לעבור דרך הוועדה לתכנון ובנייה", אומרת פוקס. "היא חייבת לעבור על ההתנגדויות. זה הולך לעצור את התהליך לכמה זמן. בהמשך אפשר לעקוף את החוק הזה בעזרת אישור של השר, אם הוא רואה לנכון, ואז התוכנית תאושר. אפשר לראות את זה בבג"ץ של ארגון 'אדם טבע ודין' לגבי סעיף 47 שלא מחיל את חוק התכנון והבנייה במקרים מסוימים. במקרה כזה, להתנגדויות, לאמירה של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות אין משמעות. עכשיו יש לנו הזדמנות, אחרי זה לא בטוח שתהייה לנו."
27 באפריל היה המועד האחרון להגשת התנגדויות. עד למועד זה הוגשו לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה כ-1,000 התנגדויות. כעת, מפנים הפעילים נגד התוכנית את חציהם אל המשרד להגנת הסביבה בראשות השר עמיר פרץ, וקוראים למתנגדים לתוכנית לכתוב ולטלפן למשרד ולעודד אותם לנקוט עמדה נגד התוכנית.
ממועצה אזורית גולן נמסר בתגובה: "לא מצאנו סתירה בין תפישתנו הירוקה בהתאם ל'חזון הגולן' לבין פעילות החברה, שאושרה על ידי כל גורמי האישור ומשרדי הממשלה הרלוונטיים והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. המועצה נמצאת בעניין בדיוק מסיבה זו – לשמור על ערכי הטבע והנוף, על איכות חיי התושבים, על שטחי החקלאות וגם לאפשר לקיים את תהליך חיפוש הנפט בגולן ובמסגרתו גם קידוחי ניסיון, המלווים ומפוקחים בצורה הדוקה גם על ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה, רשות המים, רשות העתיקות, וגורמים רלוונטים נוספים. חשוב לציין כי הרישיון שקבלה חברת אפק הינו לחיפושי נפט נוזלי וגז קונבנציונליים המקובלים והנפוצים בעולם ואין לכך שום קשר לפצלי שמן. חברת אפק פועלת מול המועצה וכלל הגורמים בגולן בצורה פתוחה, מקצועית ושקופה. אנו, כמערכת אזורית, רואים בפרויקט זה כבעל חשיבות לאומית, אשר עשוי להוביל את מדינת ישראל לעצמאות אנרגטית ולמצב את הגולן כנכס אסטרטגי בהבטים של אנרגיה. אנו שמחים על שממשלת ישראל אישרה לחפש נפט בגולן ומקווים שאכן יימצא".
חברת אפק מסרה בתגובתה שפעלה "הרבה מעבר לכל דרישות החוק", וקיימה סדרה של מפגשים עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל תושבים בישובים הסמוכים לנקודות הקידוח. "בחודש אפריל 2013 קיבלה החברה רישיון ממדינת ישראל לחפש נפט נוזלי, קונבנציונלי, בלבד ברמת הגולן", נמסר בתגובה. "אנחנו נמצאים כעת בשלב מאוד-מאוד ראשוני של התהליך כאשר עדיין לא התקבלה החלטה של הוועדה המחוזית באשר למתן אישורים לקידוחי החיפוש. בשל כך עוד מוקדם מאוד לדבר על שלב ההפקה המסחרית כאשר עוד לא הוכח קיום המאגר. כחלק מתנאי קבלת אישורי הקידוח ביצעה החברה עבודה רחבת היקף ובה פורטו כל האמצעים שיינקטו על מנת לשמור את מי התהום ומאגרי המים. מדובר בשיטות עבודה ידועות ומוכרות אשר נבדקו ואושרו על ידי רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ומקורות. לאורך כל הדרך פעלנו בשקיפות ובשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים הרלוונטים ונמשיך לעשות כן".