יום שבת הוא היום הכי קשה לשתיינים. אין אנשים ברחוב ואי אפשר לקבץ נדבות. ביום שבת הרבה הומלסים בקריז וצריך לאסוף שקל אחרי שקל כדי לקנות כוס וודקה "אלסקה" המיוחלת מהפיצוציות. איך ג'אמל אמר לי, "בשבת כל ההומלסים יוצאים מהחורים בקריז כמו ג'וקים מסוממים".
הקריז הוא השטן שנמצא בסוף של כל סוטול והוא שונה מאדם לאדם. בקריז, כמו שמישהו פעם סיפר, "הגוף משתין מכל החורים", הידיים רועדות והגוף מוציא נוזלים והפרשות. הקריז של אלכוהול יותר קשה מקריז של הרואין ויש כאלה שבמצב של קריז יעדיפו לישון על ספסל ברחוב ולא בזולות, כדי שאנשים יוכלו לראות אותם ולהזמין להם אמבולנס במקרה שהם בסכנת חיים.
נסעתי על האופניים בשבת בבוקר לראות איפה ג'אמל. חיפשתי אותו באלנבי ולא מצאתי אז נסעתי לכרם ובאחת הגינות מצאתי אותו יושב עם כמה חברים, מנסים להפעיל את הגוף אחרי הלילה של אתמול. ג'אמל סיפר שאתמול הוא שתה כל כך הרבה עד שמוקדם בבוקר הוא קם ומצא את עצמו ישן על ספסל ברחוב. הוא הכיר לי את חבר שלו בוריס, שהלך בינתיים לשטוף את עצמו בברזייה הצמודה. ג'אמל אמר שאתמול הם עשו רק 40 שקל והתחלקו בבקבוק וודקה ושתמיד כיף לשתות עם בוריס, למרות שהוא משוגע.
בוריס הוא גבר קשוח בתחילת שנות ה-50, איש צנום עם גוף שנראה שכבר עבר את הכול. הוא סיפר לי שהוא ישב שנים בכלא הרוסי על גניבות ושהוא מגיל צעיר חי ברחוב. "הייתי גנב רציני ברוסיה, הייתי גונב מכוניות ובגדים מחנויות יקרות ואז מוכר את הכול בהרבה כסף. הייתי מלך שם, גם בכלא כולם הכירו אותי ולא התעסקו איתי, אבל בישראל לא יודעים מי אני. אני איש של כבוד אני ובישראל אין כבוד, בישראל כולם נרקומנים ומסתכלים עליך מגבוה".
בישראל ישב קצת בכלא על תקיפות של שוטרים אבל הפסיק עם זה, "כי ככה אלוהים אמר לי". בוריס לא אוהב סמים ולא מסתדר עם נרקומנים, "הם ימכרו את אמא שלהם בשביל החומר, אין להם אלוהים". כששאלתי אותו איך הוא מסתדר ברחוב, הוא הראה לי את האגרוף שלו והצביע עם היד על הצלקות שיש לו בפנים ועל החזה.
בוריס היה עצבני: "שבת מזדיינת, המצב חרא, אולי יש לך כמה שקלים לכוסית?". ג'אמל גם התחיל להרגיש לא טוב ואמר שהקריז שלו בא ושהוא מרגיש את זה בבטן. הוא סיפר שבזכות הוודקה הוא אף פעם לא חולה ושהוודקה היא כמו תרופה, אבל כדי לא לקבל את הקריז הוא חייב לשתות כל כמה שעות, ואף אחד הרי לא רוצה להיות בקריז.
נפרדנו מבוריס והלכנו לפיצוציה באלנבי, וג'אמל קנה כוס אלסקה כדי לסדר את הקריז. "אתה יודע", הוא אמר, "לפני כמה ימים באתי לפה לקנות בקבוק וודקה והמוכר לא רצה למכור לי. זה גבר זה, אכפת לו ממני". הייתי צריך ללכת ואמרתי לו שאני אעבור בערב לראות אם הוא פה.
חזרתי בערב וראיתי את ג'אמל יושב ליד פאב "המנזר". הבאתי לו עוגה, אבל הוא אמר שהוא לא אוכל מתוק כי זה לא מסתדר עם הוודקה. דיברנו על מאכלים שהוא אוהב והוא אמר שדברים פשוטים, כמו חומוס וסלטים, אבל שהוא הכי אוהב לבשל לעצמו ושלזה הוא מתגעגע. הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו אל הרוסים ועניתי שכן. בדרך הוא סיפר לי שאחרי שהלכתי הגיע איזה רוסי שהוא מכיר ורצה לעשות דאווינים על החבר'ה וקרא לו "יא ערבי" אז ג'אמל התעצבן והעיף אותו אל הרצפה. אחר כך כולם באו להפריד. הוא אמר שכולם יודעים שלא כדאי להתעסק איתו ושאין לו מה להפסיד בחיים, רק את הכבוד שלו.
כשהגענו לגינה ליד שוק הכרמל ישבו שם כמה כמה חבר'ה שחיכו לג'אמל. כולם גירדו מאיפשהו קצת כסף כדי לקנות בקבוק. אחד מהם סיפר שהוא ישב שנים בכלא הרוסי ושהיה מקעקע שם. סיפר שהיו לוקחים מכונת תספורת והופכים אותה לכלי קעקוע ואת הצבע היו עושים מגומי שהומס. כולם התחילו להעביר סיפורי קרבות מהכלא ואמרו שהכלא בארץ הרבה יותר קל ונוח מהכלא ברוסיה. אחד מהם, אולג, היה מאוד דומיננטי ונראה היה כמו המנהיג שלהם. הרגל שלו היתה חבושה והוא צלע, כשהוא מספר שמישהו שפך עליו מים רותחים. הוא אמר שהיה בבית חולים אחר כך לעשרה ימים ושזה היה יותר טוב מבית מלון.
פתאום הגיע איזה רוסי מאפיוזה עם שני שומרי ראש. בלי לומר מילה הוא התקרב, נתן בעיטה ואז אגרופים לאולג והתחיל לצעוק עליו ברוסית. אולג ניסה להגן על עצמו עם הידיים כשהמאפיוזה התרומם ממנו ואיים עליו, כששני השומרי ראש מקיפים אותו. אחרי שהם הלכו ג'אמל אמר לי: "אתה רואה זה לא האוניברסיטה פה, זה המציאות של הרחוב".
למה הרביצו לך? שאלתי את אולג.
"עזוב, זה היה שטויות, אם היה מספיק גבר אז הוא היה בא לבד והייתי גומר אותו".
הימים עברו. נסעתי על האופניים ביום שישי בדרך לעבודה ופגשתי את ג'אמל על אלנבי בפינה הקבועה. היה חסר לו 2 שקל לכוס אז הוצאתי את הארנק ובאתי לשים 2 שקל על הקרטון בו הוא אוסף את המטבעות, כי לא רציתי שהוא יסבול. ג'אמל הסתכל עלי במבט פגוע ואמר לי: "מה נהיית כמוהם?" והחזיר לי את הכסף.
שאלתי אותו אם הוא יחסוך כמה שקלים למחר והוא אמר שבדרך כלל הוא לא מצליח וקונה עם הכסף שתייה, וענה לי כמו תמיד "אני אסתדר, יהיה בסדר". ביום שבת הייתי אצל חברים ובזמן הארוחה נזכרתי בג'אמל ובשאר החבר'ה מהכרם. שבת מזדיינת, חשבתי לעצמי, שבת שחורה.