לפני כשנה, כשהיתה בכיתה י"א, סירבה הבת הגדולה שלי לצאת לטיול השנתי של בית ספרה. קראו לזה "מסע ישראלי", בחסות "מבראשית", אירגון המגדיר עצמו כ"תנועה חברתית רוחנית". במסגרת מסע גיבוש של שבוע, אמורים היו בני הנוער שיצאו למסע לגבש את זהותם היהודית, הציונית והישראלית. בתנאי שטח, אחרי לילה נטול שינה, עם חסך כללי בשעות שינה, מאמץ פיזי והליכה רגלית של שעות ארוכות, כשקצות העצבים חשופים והעור מקולף מביקורתיות, הורבצה בנוער האינדוקטרינציה המיליטריסטית הנדרשת.
הם נלקחו לאתרי התנ"ך ומערת המכפלה לחיזוק תחושת האדנות הציונית; לבית הקברות הממלכתי בהר הרצל להאדרת השכול הלאומי; ול'יד ושם' כחלק מ"ציר השואה והתקומה" ברביכת הציונות הקלאסית. בסוף השבוע, מותשים וספוגי מורשת קרב ותנ"ך, מצור והנצחה, מהולים בתחושת רדיפה היסטורית – מובלים בני הנוער לכותל המערבי כצאן ל"קבלת שבת ותפילה".
משם הם נלקחו ל"שבת חוויתית שכל כולה מוקדשת לחיזוק הזהות היהודית וזיקתה לכל רובדי המסע". זאת בחסות עמותת הימין הקיצוני אלע"ד. וכל זה משמש רק אוברטורה לקרשנדו המוכר של סבב מחנות ההשמדה בפולין בראשית י"ב, שגם עליו ויתרנו.
כעת מתברר ששר החינוך, שי פירון, החליט לפתוח בהנחלת החינוך השואתי של בני הנוער כבר בכיתה א'. כשפעוטות החינוך היסודי של היום יתבגרו ויגיעו, כבוגרי מערכת החינוך הישראלית, למסע הישראלי ולטיול מחנות ההשמדה – זה יקרה מקץ שנות ספיחת שואה מפרכות, שראשיתן בגיל הרך.
בתנאים כאלה כבר לא יהיה צורך "לאתגר" ולשבור את רוחם של המתבגרים במסע מתיש, המלווה בחסך בשעות שינה. הם כבר יגיעו לשם נימוחים, רכים ונוחים לספיגה מבחינה אידיאולוגית. צלויים היטב על גריל הפרנויה של הזהות היהודית.
נדמה לי שכאן המקום לשאת את ברכת הדרך למסע הישראלי הזה, כפי שהיטיב לנסח אותה ילד אחד בכיתה ב'. הילד – שצוטט על קיר הפייסבוק של חברתי, המשוררת טל ניצן – ושאר ילדי כיתתו, הושלכו כבר לכור ההיתוך השואתי הזה כשהתבקשו לכתוב מכתבים לאנה פרנק.
"לאנה פרנק", כתב הילד בן השבע, "אני מאחל לך בהצלחה בשואה".
***
השאלה 'מה ישראלי בעיניך' נרשמה זה מכבר על שמו של יאיר לפיד, עוד בגילגולו כמגיש טלויזיה ובעל טור ב'עיתון של המדינה'. כמי שהציג את השאלה אינספור פעמים, ואף טרח להשיב עליה בעצמו לא פעם, תרם לפיד לעיצוב הפרוטוטיפ של אותה דמות 'ישראלי בעיני'. בסופו של דבר נוכס האבטיפוס הישראלי על ידי לפיד עצמו ונתפר בתודעה הקולקטיבית על פי מידותיו.
כשאנו חושבים מה 'ישראלי' בעינינו, עולה בעיני רוחנו ה'יאיר' האולטימטיבי. גבר אשכנזי טוב מראה אך שחור בלורית; מסוקס אך עוטה חיוך מבויש; בקיא בכתבי הוגים יוונים אבל אוהב לשתות בירה עם החבר'ה; גוד גאי ששומע דילן וביטלס אבל רוקד על שולחנות בגנקי לצלילי עינת שרוף; איש ספר, אבל לא מחזיק מעצמו; מרוויח טוב, אבל לבוש בג'ינס וטישרט שחורה; נוסע לחו"ל, אבל תקוע כמו כולם עם משכנתא; מרכז פוליטי, חילוני גאה, וגבר גבר, אבל כזה שעושה כבוד לאשתו. קרבי, אבל הכי אחי. נו, משהו באמצע. מעמד ביניים כזה.
כשאנחנו חושבים על חברת 'טבע' אנחנו חושבים ישראליות. טבע ירוק כצבעו של הלוגו. ציונות חלוצית. שדות נהלל והעמק, כנרת וחורשת האקליפטוס – נכבשים על ידי אנשי יצירה, מדע וקידמה. פועלי ישראל בחלוקים לבנים ומבחנות מקימים לנו עתיד ציוני בריא יותר עם תרופות העתיד. כשאנחנו חושבים על 'טבע' עולה בעיני רוחנו פרוטוטיפ החברה הישראלית האידילית: נקיה וצחורה אבל משלנו. חדשנית ופורצת דרך, אבל בקטע סחבקי. אנחנו חושבים סטרט-אפ: כסף גדול, אבל שלנו. כסף שנצבר בעבודה יצרנית טובה וקשה ולא בתעלולים פיננסיים או חברות פירמידה. כזה שמגיע מכוח העבודה המקומי והולך בחזרה ליישוב העברי ולעם היושב בציון.
אבל מה שנתפס כפרוטוטיפ, כאבטיפוס – הוא לא תמיד מייצג אופייני של חברי קבוצתו. לעיתים הוא רק דימוי מקובל על חברי הקבוצה שאליה הוא משתייך. לעיתים הוא סטריאוטיפ בלבד. לעיתים הוא אף שקרי ומתעתע.
קחו למשל את יאיר לפיד. כל קשר בינו לבין מעמד הביניים שאותו הוא מתיימר לייצג – מקרי בלבד. מדובר במולטימיליונר שבבעלותו וילה ברמת אביב, המוערכת במליוני דולרים, ובין חבריו הקרובים וקבוצת ההתייחסות המיידית שלו – מיטב עשירי המשק. אדם שהחליף את הב.מ.וו. שלו, שמחיר המחירון שלה מתקרב לחצי מליון שקל, ב"רכב של בני אדם", שהוא בעצם רכב שטח יוקרתי, ומאובזר בפאר, שמחירו 360 אלף שקל והוא משתייך לקבוצת זיהום האויר הגבוהה ביותר.
הוא שופע ציטוטים מגדולי עולם ומנופף ברוחב אופקים, שמתגלה לא פעם כיומרה המכסה על בורות. הישראליות מנוסחת באינספור אמריקניזמים. הפוזה הקרבית המסוקסת מכסה על ג'וב צבאי של כתב 'במחנה'. התקווה להפרדת דת ממדינה ולחתירה לשלום, מתגלה כברית הדוקה עם הקנאות המתנחלית והדתית. ההתנשאות על 'היורדים' מטעמים כלכליים מכסה על נסיון עבר אישי לשחק אותה באמריקה. היומרה להיטיב עם מעמד הביניים מתגלה כמדיניות המכבידה על מעמד הביניים והמעמדות מתחתיה, ומיטיבה עם האלפיון אליו הוא משתייך בפועל.
הישראליות העממית המזויפת של יאיר לפיד היא אנלוגיה מושלמת לרוח ה'כל ישראלית' של חברת 'טבע'. כשמנכ"לה הקודם, אלי הורוביץ, אושפז בבית החולים על ערש דווי, התלוננה משפחתו על שזכה לטיפול שמקבל הישראלי המצוי בבתי החולים ונפטר בשל כך מזיהום, מהסוג שקוטל כ-1500 איש בשנה. ביניהם גם את אבא שלי והורים רבים אחרים, אשר נוהלי וי.איי.פי. אינם חלים על שכמותם.
מנהל בית החולים בו אושפז הורוביץ, פרופ' זאב רוטשטיין, למעשה התוודה במכתב לכל עובדי בית החולים, כי אכן קיים כזה נוהל שערורייתי, וכי רק בשל צירוף נסיבות אומלל נבצר ממנו להעניק לאיש את הליווי הצמוד והאישי שהוא נוהג להעניק "במקרים דומים" לפציינטים מסוגו ולבני משפחותיהם, וכפי "שהבטחתי לחתנו של אלי".
מנכ"לה הנוכחי של טבע, ג'רמי לוין, חי רוב שנותיו בבריטניה ובארה"ב והוא אדם עשיר שהצניעות החלוצית ממנו והלאה. לוין הוא אדם שחי ומחבב את החיים הטובים. בפועל, 'טבע' של היום היא סוג של תאגיד אמריקאי. כזה שאמנם ניזון עדיין מהצלחתה של התרופה הישראלית קופקסון, אך זו כבר מתיישנת (מוזרקת, בעוד שהיום נהוג לקחת תרופות בטיפטוף או בבליעה) והפטנט עליה עומד לפוג. רווחי המדינה על 'טבע' אפסיים כמעט, לנוכח לוביסטים כוחניים שהצליחו להשפיע על קובעי המדיניות במשך שנים, ולהפוך את הכנסות המס של המדינה מחברת הענק הזו למגוחכות ומעליבות.
גם כמובילה בשוק התעסוקה בישראל הפכה טבע למשענת קנה רצוץ. מדיניותה לאחרונה כוללת רצף של מינויי בכירים אמריקאים ודחיקת הישראלים מעמדות הניהול הבכירות. רכישת חברות כושלות והעסקת חברות ייעוץ בינלאומיות במליארדים – רק כדי לייצר "התייעלות" שמשמעה בפועל איום בפיטורי מאות ואלפי עובדים. למעשה, אין בין 'טבע' של היום ולא כלום עם הישראליות המפונטזת ההיא, או אפילו עם תרומה אמיתית לחברה הישראלית.
כל זה הופך לאירוני אפילו יותר, כשאני קוראת בגלובס השבוע על הקשר בין לפיד ל'טבע' והחשש לניגוד עניינים ביניהם. מסתבר שאחד ממנהלי טבע, אבינועם ספיר, בניגוד למנהלים ישראלים רבים בטבע שנדחקו – דוקא קודם לכהונת מנהל טבע ישראל. ספיר הוא ממייסדי מפלגת 'יש עתיד' של לפיד. כן, עם אותו שר אוצר שאחראי על מדיניות המס הישראלית, ומתדיין עם טבע על הרווחים הכלואים ושיעורי גביית המס מחברות הענק. דיון שעלול היה לעלות מליארדים ל'טבע' ולעבור לידינו שלנו, הישראלים – אילו 'טבע' היתה אכן חברה ישראלית שטובת המדינה לנגד עיניה, ויאיר לפיד אכן היה מייצג את הישראליות שהוא מתיימר לייצג בעינינו.