ביום חמישי התפרסמה כתבה של עורכת מדור הדעות בדה מרקר מירב ארלוזרוב, "תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה": "התעשייה אחראית כיום רק ל-27% מזיהום האוויר המסוכן במפרץ חיפה, לאחר ששיעורי הזיהום שלה הצטמצמו ב-60% והם בדרך לרדת בעוד 50% אז למה כולם רודפים את המפעלים – ולא יוצאים נגד התחבורה שמזהמת יותר?", כתבה. הרשת געשה בעשרות תגובות בהן לא מעט נתונים ומידע עובדתי, גם הוא מבית היוצר של המשרד להגנת הסביבה.
אחת הפעילות החיפאיות כתבה בתגובה בכל מקום אפשרי "הגב' ארלוזרוב קיבלה בשנת 2011 את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל, בהוקרה על תרומה לחיזוק המשק והחברה בישראל, להוקעת תופעות של התעשרות בלתי מוצדקת על חשבון רווחת הציבוראותו ראוי שתחזיר אחרי המאמר שהיא פרסמה ותמיכתה בטייקונים בעלי המפעלים".
ארלוזרוב היא אחת מעמודי התווך של דה מרקר, פרשנית בכירה ועורכת מדור דעות שבו התפרסמו לאחרונה טורים שהם ללא ספק, טורים "מטעם" התעשייה: "לא צריך להיסחף עם השמירה על איכות הסביבה", כתבה מיקי הרן, דירקטורית בכי"ל, שגם כשהייתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, פעלה רבות למען התעשייה. היא יזמה, בין השאר, את האמנה עם התעשיינים – מערך וולונטרי הזוי בחסות המשרד להגנת הסביבה, שהתיר לתעשייה לזהם את האוויר שלנו באופן חופשי, ואפשר למשרד לא לאכוף חוקים ותקנות של הגנה על איכות האוויר כמקובל בשאר מדינות העולם המפותחות. לא מפתיע שגם היום, שנים לאחר שפרשה מתפקידה בשירות הציבורי היא ממשיכה את אותו הקו הברור של הגנה על התעשייה.
עושה שימוש ציני ובוטה בכוח שיש לה כדי לחולל ספינים. ארלוזרוב. צילום: דפנה טלמון
רבים מבכירי המשרד להגנת הסביבה שעברו לעבוד אצל המזהמים, מסמנים את הכיוון גם עבור הבכירים שעוד עובדים במשרד. את "הזכות לסביבה איכותית אינה זכות יסוד" כתב עו"ד קובי בר לב שהיה יועץ משפטי במשרד להגנת הסביבה, וחצה את הקווים כדי להגן על המזהמים מפני המשרד להגנת הסביבה. ואלה רק חלק מטורי דעה "מטעם" שהתפרסמו לאחרונה בדה מרקר.
לפני חודשיים, כאשר קראנו והתעצבנו מההטעיות שבטור "המכוניות שלכם הרבה יותר מזהמות מהמפעלים" שכתב ניר קנטור, בכיר בהתאחדות התעשיינים, הגיעו אלינו עשרות תגובות נזעמות מצד פעילי סביבה רבים שביקשו שנגיב. חברתי, עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, החלה במלאכת איסוף הנתונים והעובדות לשלילת טיעוניו של קנטור. אני איתרתי את הטלפון של עורכת מדור הדעות ארלוזרוב, וניסיתי להבין מה עלינו לעשות כדי להצליח לשלוח טור תגובה. היא הכתיבה לי את כתובת המייל של מדור הדעות, תוך שהיא מדגישה ש"לא בטוח שהטור יתפרסם". מהשיחה הזאת הבנו שהיא בטוח לא תפרסם, אמרנו "תודה רבה", ופנינו לאתר העין השביעית שם פרסמנו בלי שום בעיה את טור התגובה: "המפעלים שלכם מזהמים יותר מהמכונית שלי".
כשהתפרסם טור הדעה של הפרשנית הבכירה שיצאה בקריאה חדה ונחרצת לכיוון האקטיביסטים הצפוניים – תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה, הייתי באולפן "תיק תקשורת" והתבקשתי להסביר איך זה שלא ניתן להוציא את תושבי מפרץ חיפה בהמוניהם להפגנות. מה הפלא שלא ניתן? בכל פעם שמפרץ חיפה מצליח להעפיל בקושי רב לפסגת סדר היום הציבורי, יש פובלציסטים, עיתונאים ובכירים שונים בתעשיית התקשורת שידאגו להוריד אותו משם. כך, למשל, מנצלת ארלוזרוב את פרשת האמוניה – שאין לה קשר לסוגיית זיהום האוויר החמור במפרץ – להתנגח בפעילים: "המאבק על פינוי מיכל האמוניה ממפרץ חיפה התפרץ על רקע הרגישות הציבורית הגבוהה ממילא בנוגע לסכנות של פגיעה בריאותית בעיר ובסביבתה", היא כותבת בראשית דבריה שקוממו עליה גלי בקורת רבים.
חכו הנה מגיע הגל הנוסף, כולו עובדות: ארלוזרוב מצטטת דו"ח אחד מאד מסויים באתר המשרד להגנת הסביבה, על פיו היא קובעת בנחרצות את כל תורת זיהום האווויר במפרץ חיפה על שלל מקורותיה. מהניתוח הזה אפשר להבין בטעות שתושבי המפרץ הם אלה שבחוסר אחריות שיגרו לאוויר את כל הזיהום החמור ממנו הם סובלים וחולים באחוזי תחלואה מבהילים: אחוזי תחלואה גבוהים בהרבה מהממוצע הארצי במחלות לב, כלי דם, נשימה, סרטן, אסטמה, פגיעה בעוברים ומה לא.
הניתוח של ארלוזורוב, שהוא גם מה שתמיד יעדיפו בכירי המשרד להגנת הסביבה להציג בגיבוי גרפים, מייחס למפעלים 27% מהזיהום והפחתה של 60%. אבל המספרים אלה מתייחסים רק לפליטות של חומרים אורגניים נדיפים (ללא מתאן). מזהמי האוויר שארלוזורוב לא התייחסה אליה הם רבים ומגוונים, ואת רובם בכלל לא מנטרים.
אם הפרשנית הבכירה הייתה רק עוד טיפ טיפה מתעמקת, היא הייתה מוצאת עוד שלל דו"חות באותו אתר, של אותו משרד, שמראים תמונה אחרת לגמרי. הנה למשל – תוך דקות של חיפוש מצאתי את מצאי הפליטות לסביבה האחרון, שפרסם המשרד להגנת הסביבה ובו הרבה מאד קבצי אקסל שניתן בקלות לפתוח ולדפדף בהם. ושם למשל, נמצא גם הנתון הזה על המזהמים האורגנים הנדיפים (ללא מתאן), ולא צריך גרף כדי להבין שכ- 60% הזיהום בתרכובות המסרטנות הללו מגיע מהתעשיה, ופחות מ 10% מהתחבורה.
יש עוד ים של מידע באתר המשרד להגנת הסביבה שארלוזרוב לא הגיעה אליו בחתירה המופלאה שלה אל העובדות – כמו למשל שבאוקטובר האחרון המשרד להגנת הסביבה ביצע פעילות פיקוח על 27 ארובות בחמישה מפעלים בחיפה; בכל המפעלים נמצאו ליקויים וייפתחו נגדם הליכי אכיפה. פרט קטן ושולי שנעלם מעיניה.
אבל, כל זה באמת כלום, לעומת מה שהתברר לי כשהאזנתי לפרשנית הבכירה, שהעניקה ראיון בתכנית סדר יום לקרן נויבך. בשידור היא התעמתה מול הפעילה חיפאית קרן צור, תוך כדי שהיא מוכיחה בלהט את טיעוניה הנחרצים. היא בקשה לנהל שיח רציונאלי, ולא לפסול את כל מה שעושה המשרד להגנת הסביבה: "חברים", אמרה בטון פטרוני, כמי שחקרה ובדקה את כל העובדות ולמעשה יש לה בעלות על הידע, "בואו נזהר לא לפסול את כל מה שכתוב כאן בדוח המשרד להגנת הסביבה, כי ככה נוח". "זה לא דיון רציני", היא פסקה על כל מי שהעלה ובצדק ביקורת נגדה. על צמד המילים "פייק-ניוז" היא חזרה ארבע פעמים.
גם אנחנו, בארגון אזרחים למען הסביבה שעוסק בתחום המסובך הזה באופן מקצועי שנים רבות, מאד מאד נזהרים שלא להישען על מידע שאינו מבוסס. מספיק להכיר כמה מסוללות עורכי הדין של החברות המזהמות, כדי לדעת שאל לנו לטעות ולו טעות אחת קטנה, פן נחטוף תביעת דיבה. ולכן אנחנו – עוד הרבה יותר מארלוזורוב – מעוניינים, מחוייבים וגם נאלצים להיצמד לעובדות. לנו אין את המחלקה המשפטית של דה מרקר שתגן עלינו במקרה שנמעד.
מסתבר שמרוב שהיא דרשה מכולנו להיצמד לעובדות ולמידע מבוסס, היא שכחה לספר לקהל הקוראים של דה מרקר, ולשלל מבקריה, פרט ביוגרפי חשוב: אחותה, מיכל ארלוזורוב, משמשת מזה עשר שנים גם כמזכירת דירקטוריון אדמה – מכתשים אגן לשעבר. כלומר, מירב ארלוזרוב מחוברת בקשרי משפחה לבכירה באחד מהמפעלים המזהמים במדינה (שנמצא במקום ה-12 ברשימת החברות המזהמות של המשרד להגנת הסביבה, ומייצר חומרי הדברה שגם פוגעים באדם ובסביבה).
לא פחות חמור מהיעדר גילוי הנאות, הוא העובדה שאף אחד מהעורכים של דה מרקר לא מצאו לנכון לרסן את הפובליציסטית הבכירה, כי זה מה שהיה מצופה ממי שחרט על דגלו "הוקעת תופעות של התעשרות בלתי מוצדקת על חשבון רווחת הציבור…".
ארלוזרוב עושה שימוש ציני ובוטה בכוח שיש לה כדי לחולל ספינים, לרכוב על גל הבהלה מהאמוניה ולהוביל לסדר יום שמשרת אינטרס צר ומאד מסויים. למעשה, היא זו שמייצרת את הפייק-ניוז. איך יכול להיות שהיא לא רואה את המידע האחר, הנוסף שאינו מעובד על ידי מערכות יח"צנות, וגם נמצא באתר המשרד להגנת הסביבה ושממנו עולים נתונים רבים ונוספים שונים שמראים בבירור את אשמתה של התעשייה?
נשמח אם נוזמן להעביר סדנא מקצועית לניתוח מידע מהימן מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה עבור עורכי, פרשני וכתבי דה מרקר. נשמח להכיר להם עוד שלל נתונים מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה שמראים אמת אחרת מזו של הפרשנית הבכירה.
מירב ארלוזורוב מסרה בתגובה: "במשך שנים אני כותבת בהסתמך על נתונים רשמיים. אם זה הופך אותי בעיניי הפעילים החברתיים לעיתונאית לא ישרה, אני לא מתכוונת לקחת בזה חלק".
הכותבת היא פעילה בעמותת אזרחים למען הסביבה