במסיבת עיתונאים בחודש שעבר הציגו שר השיכון יואב גלנט ושר האוצר משה כחלון כמה תכניות חדשות, האמורות לענות על מצוקתן של הממתינות לדיור ציבורי עד בוש, ושל מי שלא הצליחו לעבור את הקריטריונים הבלתי ריאלים לזכאות, ונשארו תלויות בסיוע העלוב בשכר דירה. תכניות שאמורות לענות על החסר העצום במלאי הדירות הציבוריות, שנבנה כבר עשרות שנים בעקבות הזנחה של כל ממשלות ישראל האחרונות.
עוד באותו נושא:
- שני דיונים בכנסת שופכים אור על גודל הבור בו נמצא הדיור הציבורי
- אנשים חיים בתת תנאים ואיש אינו מתערב
- תהיו יותר נכים, תביאו עוד ילדים, אולי זה יעזור לכם לקבל דיור. ואולי לא
כלל ראשון בכל מאבק חברתי הוא ההבנה שכשמדובר בשלטונות, יש לבדוק תמיד אם תכניות חדשות מציגות פתרון של ממש, או משרתות גורמים אינטרסנטיים אחרים.
אז מה בעצם מציעים לנו שרי האוצר והשיכון?
- עד 5% מהדירות שיבנו במסגרת הפרויקטים של "מחיר למשתכן" ימסרו למדינה, ויהפכו לדירות של הדיור הציבורי, בניהול החברות המשכנות
מדוע לא יוקצו 5% מכלל הבנייה על אדמות מדינה? מדוע רק מפרויקט "מחיר למשתכן", שבעיותיו נחשפו כבר מספר פעמים בתקשורת? יעדי הבנייה הרי לא יבחרו לפי איזור מגוריהן של הממתינות (שם נמצאת, על פי רוב, הסביבה התומכת שלהן) – האם יכול להיות שהתוכנית החדשה לא משרתת את צורכיהן, אלא דווקא את צורכי היזמים, המתקשים למצוא רוכשים? הפתרון הזה לא רק חסר אלא גם עתידי, ואינו עונה על הצרכים המידיים של מי שחייהם נשחקו כבר בציפייה לפתרון דיור של קבע.
- גיוס הון (כנראה בשוק ההון) על ידי חברה ממשלתית (עדיין לא נקבע מי תהיה) לרכישת דירות לדיור הציבורי
האם המוחלשים שבמוחלשים, דיירי ודיירות הדיור הציבורי, אינם ראויים להקצאה תקציבית מכספי המדינה? הסכום האמור בתוכנית זו יספיק לכאלף דירות בלבד, מספר זעום ביחס למצב שיצרו ממשלות ישראל, של כמעט מליון מחוסרי דיור. ואחר כך מה? האם תטען המדינה שאינה יכולה להמשיך ולהגדיל את המלאי, כיוון שעליה לשלם ראשית כל את החוב שנוצר מגיוס ההון? וממי יגויס ההון? מי אלה שירוויחו מתשלומי החוב והריביות הגדלים לאורך השנים? האם זהו, שוב, ניצול של מצוקה קיימת, כדי לדאוג להמשך רווחיהם של בעלי ההון וחברות ההון והבנקים?
- "משכירות לבעלות", תכנית שתחליף את מודל הסיוע בשכר דירה
המדינה מתכוונת לקחת משכנתא על כל דירה שישוכנו בה המסתייעים בסיוע בשכר דירה. סכום הסיוע בשכר דירה שהוקצב להם ישמש כחלק משכר הדירה הריאלי, ואת השאר ישלם המסתייע. אין כאן מענה לכשל המהותי שבמודל הקיים – סכום סיוע לא ריאלי, וחוסר יכולתן של רוב המסתייעות להשלים את הסכום הנדרש, עד לגובה שכר הדירה הריאלי. הפתרון הנכון היה, הגדלת סכום הסיוע בהתאם לשכר הדירה בשוק, וקביעת הסכום אותו צריך המסתייע להשלים על פי יכולתו הסוציו-אקונומית, כפי שנהוג בדיור הציבורי.
ללא פתרון דיור לטווח ארוך, לעולם לא תיפתר מצוקתם של מי שאינם יודעים היכן יגורו בחודש הבא. צילום: שאטרסטוק
הסיוע בשכר הדירה אינו ניתן כזכות קבועה – הוא משתנה עם כל שינוי (ולו הזמני ביותר) בהכנסה. לעתים קרובות הוא נשלל למספר חודשים, אם לא הצליחה המסתייעת להגיע ולחתום בלשכת העבודה ו/או בביטוח לאומי. לעתים קרובות הוא גם נשלל סתם כך, בגלל טופס שנעלם לו פתאום. השלילה גורמת לכך שלעולם לא יגיעו הדיירים לרצף הזמן המאפשר סיום אותה משכנתא. ומי יקבלו את הדירה לבעלותם במקרה של אי תשלום סדיר? הבנקים? חברות ההון שסיפקו את המשכנתא? למי באים שר האוצר והשיכון להציע פתרון, למחוסרי הדיור, או לבנקים ולחברות ההון שיקבלו ריבית קבועה ותשלומים קבועים ובכך יגדילו את מחזור ההון שלהם?
- שכירות לטווח ארוך
ללא פתרון דיור לטווח ארוך, לעולם לא תיפתר מצוקתם של מי שאינם יודעים היכן יגורו בחודש הבא, מי שנשחקים ממעברי דירה תכופים ומהמחיר הכלכלי והרגשי שמשלמים הם וילדיהם. אבל גם כאן לא נאמר דבר על גובה שכר הדירה, ועל התאמתו ליכולתם הסוציו-אקונומית של מחוסרי הדיור. לא צוינו הסייגים החיוניים שיבטיחו את זכותם של אלה על הדירות, וימנעו השלכתם לרחוב – הם נשארים מופקרים לחסדי השוק החופשי.
אף אחת מהתוכניות שהציגו כחלון וגלנט לא נבנתה לפי צרכי מיליון ומעלה מחוסרי הדיור. כולן מציגות "תפיסת טרמפ" על צורכי אחרים, שהמוחלשים יקבלו מהן, במקרה הטוב, פירורים. באף אחד מהמקרים לא הציג משרד השיכון תכנית מפורטת, כזו שניתן לבדוק, ולהיאבק על כך שתהווה פתרון חברתי חיוני, כמו שמתיימרים שרי האוצר והשיכון להציע.
החלל הגדול ורחב הזה של אי ידיעה מפחיד. כבר למדנו שלא לתת אמון בשלטון ובהבטחותיו. התנגדותו של משרד השיכון לאפשר ייצוג של הנאבקים בבניית התכניות ובפיקוח עליהן מעוררת חשש כי יש כאן שוב ניסיון לנצל מצוקה מהותית לשם מתן פתרונות ליזמים ולגופי הון.
כל זמן שאין חקיקה המבטיחה את זכויות מחוסרי הדיור לקורת גג קבועה, יכולה כל ממשלה עתידית לבטלן. החשש גדול עוד יותר, בגלל שכל התכניות עוסקות בעתיד הרחוק, ולא בכאן ועכשיו.
מיכה רחמן מציג את המדיניות הניאו ליבראלית של האוצר, העומדת מאחורי תוכניות אלו. מדיניות המתחמקת מהכרה בחובת המדינה ואזרחיה ומהשקעה מתקציב המדינה ומתמקדת בתוכניות "תלויות שוק". לצד אלה, אין בתוכניות אלו כל מענה מיידי למצוקה הקיימת. אותה מצוקה, שהמדיניות האנטי חברתית הנמשכת של השלטון מפרנסת ומגדילה אותה כל הזמן. אין כל מענה גם למי שזכו ואוכלסו בדירות ציבוריות אך ממשיכות להיאנק תחת עול החברות המשכנות.
הבטחות חדשות יש, הודות למאבק הארוך של נאבקות הדיור הציבורי, אבל הייאוש הישן נשאר. ייאושן של מי שאינן יודעות היכן יגורו מחר, וכיצד ישלמו את שכר הדירה. ייאושן של מי שמשרד השיכון לא רואה, ומתעקש שלא לשתף בהחלטות על עתידן ועל החיים שלהן. ייאושן של מי שנתונות תחת החרב התלויה של סניפי החברות המשכנות, והתעללות פקידיהן. משרד השיכון ממשיך להתעלם מכל שנחשף עד כה על התנהלויות איומות אלה של החברה העיקרית – עמידר. הוא מתעלם מהצורך בפיקוח על חברות אלה, ובשקיפות הולמת. הוא מאפשר לחברות להתנהל ללא פיקוח, ליצור חובות ולנפחם – כך שחרב הפינוי תלויה ועומדת תמיד מעל ראשם של אלפים.
ייאושן של מי שיודעות שתכניות אלו, גם אם יתממשו, לא יציעו אלא פתרון חלקי, שיאלץ אותן להיאבק זו בזו על הדירות המועטות שיצטרפו למאגר. ייאושן של מי שהמדינה מתכחשת לזכותן לקיום בכבוד ולהשתכרות בכבוד, ובכך משליכה יותר ויותר מהן אל בור העוני וההזדקקות לחסדי המדינה. ייאושם של מי, שהשלטון משמר את תלותם בו כדי לשמר את כוחו שלו.
מחר בשעה 17:00 יתקיים כנס רחב של כל נאבקות הדיור בדרך ההגנה 135 בתל אביב. עם סיום הכנס תצא תהלוכת מחאה לכיוון שוק התקווה – לדרוש את זכותנו: תכנית חברתית אמיתית, שתבנה בשיתוף נאבקות הדיור הציבורי והגוף המייצג אותן– פורום הדיור הציבורי. רק כך, תוכל המדינה לעמוד במחויבותה למימוש הזכות לקורת גג קבועה והולמת ולחיים בכבוד, שיש עמם עתיד. רק בשורות כאלה יהוו תחילתה של תקווה של ממש.
הכותבת היא פעילה בפורום הדיור הציבורי בתל אביב